אני נואשת! בבקשה תעזרו לי!

אני ממש בבעיה רצינית. אחותי לא אוהבת את עצמה, והרבה פעמים היא בוכה בגלל זה. לפני כחודשיים וחצי היא החלה בתהליך של תזונה בריאה ועושה ספורט (חריגה קטנה של B.M.I), אבל זהו לא העניין, גם אם המצב היה לא טוב, היא עדיין לא הייתה לומדת לאהוב את עצמה וזה בעצם הדבר הכי חשוב. אני באמת נואשת. עצוב לי לראות אותה ככה, ואני כל הזמן מנסה לחזק אותה ולהגיד לה שלא תשים את החיים שלה במצב של המתנה עד שהיא תרזה. לפעמים היא אומרת לי מי ירצה לגעת בזה? יש פעמים שאני פשוט לא יודעת מה להגיד. שתינו בגיל "הטיפש" עשרה, וזה ממש ככה... לאה, קראתי את התגובות שלך לאנשים ואני מאוד אוהבת את הדרך שבה את משקיפה על הדברים, מה את חושבת שעליי לעשות?

בוקר טוב ח. ריגשת אותי בכתיבה שלך. לחוות אהבה ואיכפתיות בין אחיות, תמיד מחמם את הלב, גם כשמדובר בסוג של כאב. אז, ראשית יש לי צורך לאמר שאת מקסימה בעיניי, הייתי רוצה אחות כמוך. מפתח השינוי פותח רק מבפנים. כרגע, עושה רושם שאחותך מייחסת את כל הערך העצמי שלה למראה גופה, לדימוי החיצוני. היא ממוקדת בכל מה שהיא תופשת כפגם, שמה עליו זכוכית מגדלת ומתקשה לראות אותו כקטן או לא משמעותי, כמוך. נדמה שהיא אפילו "נעזרת / משתמשת" בך כדי לדבוק בדפוס הזה. עזרי לה להסיט את זכוכית המגדלת להיבטים אחרים בחייה. שבי, ערכי לעצמך רשימה של כל ההיבטים החיוביים שאת מוצאת באחותך, כל מה שמקסים ויפה בה (לא רק חיצונית אלא בכל היבט), כל הכישורים והיכולויות שאת מזהה אצלה, כתבי לעצמך על מה את אוהבת אותה ומה את מעריכה בה. אגב, את יכולה לערוך לעצמך אותה רשימה בדיוק (כשכל דבר קטן הוא בעל ערך, שום דבר אינו ברור מאליו, כל דבר - קטן וגדול הוא מתנה והמערך השלם הוא הבריאה היחודית שהיא את). שימי לב מה זה עושה לך לקרוא את זה. (אני קוראת לזה "50 הנכסים האישיים שלי") התחילי לבסס איתה שיח חדש שבו את בוחרת במודע לא להגרר למקום אליו היא נגררת. שיח בו את בוחרת להתמקד בחיובי ובמעצים. כשתתפתח בינכן שיחה, בקשי ממנה לערוך אותה רשימה, והוסיפי לה משלך, בקשי מאמא ואבא להצטרף לחגיגה, אולי גם מחברים. הרעיון הוא לעזור לה להרחיב את הדימוי העצמי שלה, להרחיב את זויות הראייה שלה את צמה. כי בסופו של דבר, אנחנו הם מי שאנו אומרים לעצמנו שאנחנו. משפט מורכב? קראי אותו שוב. ככל שהיא, את ואני נלמד לספר לעצמנו דברים חיוביים על עצמנו, הם יהפכו למי שאנחנו באמת. וזה פועל גם בכיוון ההפוך. ודבר נוסף, היי את מה שהיית רוצה שהיא תהיה והווי לה מודל ודוגמא. את הרי רוצה בשבילה מה שאת מרגישה בכנות שיעשה לה טוב כי את מאמינה שזה היה עושה לך טוב. אז יישמי הלכה למעשה. לא במילים, בסיסמאות ובנאומים אלא במעשים. פרגני לעצמך, בטאי את השמחה שבתוכך, דברי אל עצמך והתייחסי לעצמך בכבוד ובאהבה. הרצאות מסוג "אל תעשה" לרוב תוקעות אותנו באותה פינה. אך עלייך לזכור שני דברים חשובים: 1. לא להזדהות יתר על המידה. זו אחותך האהובה אך היא אדם שעומד בפני עצמו ולעיתים זוהי רק תקופה בחיים, יש לה עוד הרבה שנים יפות ונהדרות לשנות ולהשתנות והיא תעשה זאת בדרכה ובקצב הנכון לה. את, תהיי שם בשבילה לעזר כשהיא תרצה להעזר. אינך אמורה לחיות את חייה ואת הבחירות שלה. סמכי עליה ושחררי את עצמך ברוגע תוך שאת בוטחת בה. נכונות לה עוד הרבה חוויות מעצימות, אל תקחי הכל על כתפייך. 2. ההחלטה על העשייה שלך היא בחירה שלך כדי לחוות עשייה מטיבה מול אחותך. ההחלטה איננה לשנות אותה, זו כבר הבחירה שלה. הבחירה היא לחוות קצת אחרת את הקשר בינכן. אנחנו אף פעם לא משנים את האחרים, אנחנו יכולים רק לשנות את עצמנו - את צורת החשיבה וההתייחסות שלנו, את העשייה שלנו. מאחלת לך חוויות טובות והרבה אושר באהבה ובהערכה רבה שלך לאה