המשך ילד בן 3

ללאה שלום, תודה על תשובתך ובכל זאת...כאשר בני רואה אותי אוכלת או מישהו אחר הוא שואל : "מה אוכלים- אני רוצה לטעום"- האם זה נקרא שהוא מתעסק באוכל??? כמו-כן ציינת שאין להגביל את הילד. השאלה היא- בשום מצב? לפעמים הוא אוכל 2 עוגיות ומבקש אח"כ עוד? אולי כל הדאגה שלי היא בגלל שאני רזה? אולי בגלל שאני לא רוצה שיהיו לו בעיות שיגדל?..... אודה שוב על תשובה מצידך

שלום יפה. אשמח להתייחס לשאלותייך. ואם אענה בצורת שאלה, המטרה היא לעורר מחשבה בכיוון שונה כך שאני מקווה שתפיקי את המיטב. בהתבסס על כל מה שכתבת לי עד כה אני מבינה ש: 1. את אדם רזה 2. בנך הוא ילד רזה ובכל זאת את חוששת מהשמנה עתידית של בנך וזאת נוכח הערתה המשווה של הגננת לילדים אחרים בגן והאופן בו את תופשת אכילה בכמות סבירה (2 עוגיות זה מספיק ואין זה נכון לבקש לטעום כשמישהו אחר אוכל). אם הבנתי משהו באופן שגוי, תקני אותי. אם הגוף שומר על מימדים תקינים, הילד מתפתח באופן בריא ושומר על עקומות הגדילה שלו זה אומר שאנרגטית צרכיו של הגוף נענים כראוי. ילדים כמו מבוגרים משמינים על רקע רגשי, הווה אומר, כשהצרכים הרגשיים אינם נענים במלואם, נוצר ריק אליו נשאב המזון ודי בקלות. על מנת שתיווצר השמנה, האכילה הרגשית צריכה לתפוס נפח גדול מסך האכילה ועל בסיס די כרוני. ככלל, אנו, בני האדם השפויים תמיד חווים ונחווה אכילה רגשית -ההבדל בין שמנים לרזים הוא במינון ובאופן בו הם למדו לתת מענה לצרכים הרגשיים שלהם. אם את מוצאת שהילד פונה לאוכל מתוך שעמום, למדי אותו להתמודד עם שעמום באופן בונה. אם את מוצאת שהילד פונה לאוכל על מנת לזכות בחברתך- הביני וספקי לו חברה מחוץ למטבח כיוון שלמזון אין שום קשר לצרכים הללו. אם את מצאת שהילד מחפש עונג וכיף, חברי אותו למה שעושה לו כיף, זה לא חייב להיות אוכל. אם כל אלה לא בנמצא, קבלי זאת כדבר נורמלי לגמרי. כאדם רזה, האם אינך אומרת משפט זה לעצמך אף פעם? האם מחשבה זו אינה חולפת במוחך ומתווה את התנהלותך התזונתית פה ושם. לא ליצור בעיה יש מאין. ובודאי לא למרכז את המזון. לא להפוך אותו לסוגיה בעייתית, לאישו שלך עם הילד. ילד בריא (ו"בריאות" אגב מוגדרת כרווחה פיזית, רגשית וחברתית - לא רק גופנית), אוכל הכי נכון שאפשר. מה שמניע אותו לאכילה הם המנגנונים הפנימיים של רעב ושובע - לשם כך הם נועדו - לווסת את האכילה שלנו בצורה בריאה. לכן, ילד כמו אדם בוגר רזה מרגיש כשהוא רעב ומרגיש שהוא שבע וכך מתנהלת האכילה שלו. וכשבנך רעב ל- 3 או 4 או 5 עוגיות - מי קבע שאין זה נורמלי לצורכי גופו הפיזיים. האם את יכולה להבחין גם בזמנים בהם בנך אומר "לא" לאוכל? (בין אם בתחילת הארוחה ובין אם במהלכה). יפה, מהנתונים שהבאת בפניי, אינני מוצאת מקום לדאגה באשר לילד. וזכרי, חסך תמיד יגרום לנו לרצות יותר. אל תצרי את החסך הזה וודאי שחייו של בנך יקבלו מענה בכל תחום. זו ההמלצה הכי טובה שאני יכולה לתת לך. לא להתעסק באוכל, האוכל אינו בעיה אף פעם. חייבת להודות שפנייתך מעוררת אצלי את השאלה האם את רזה אמיתית או בעלת גוף רזה עקב דיאטה או שמירה קפדנית.מהיכן נובע החשש הגדול? כי אם יש משהו שבכל זאת מטריד אותי זה ההתעסקות שלך באכילה של הילד (...הרזה). כל עוד זו ערנות ובזה זה מתחיל ונגמר, זה מבורך. אך אם זהו חשש אובססיבי שלך, אני חושבת שעלייך ללמוד להסתכל על הדברים מזוית שונה. כיוון שאלה בדיוק הדברים שדרכם אנו משפיעים על תפישתם של ילדנוועל התנהגותם. יפה יקרה, מקווה שנענית לשביעות רצונך ואם תרצי תוכלי להמשיך ולשאול, אענה בשמחה. בברכת יום חמים ונעים שלך לאה