השמנה

שלום רב, בתי בת 8 וחצי גובהה 1.40 שוקלת 50 ק"ג... כל הזמן רעבה, ממעיטה בפעילות ספורטיבית, ואני ממש בלחץ... הינו אצל הדיאטנית של הכללית, אך לצערי הילדה לא אוכלת לפי מה שאומרים לה. מה עושים? איריס

שלום לך איריס. אכן המשקל של בתך הוא גבוה מאד לגילה. אני ממליצה לקחת אותה לטיפול משולב אשר יכלול של טיפול רגשי (רצוי באומנויות כי לילדים יותר קל לשתף פעולה בנושא) פעילות גופנית והדרכת הורים. אין שום טעם לקחת את הילדה לדיאטנית ולנסות לכפות עליה דיאטה זה פתרון חלקי שלא יחזיק מעמד לאורך זמן. בתך היא בגיל אידיאלי להרזיה בריאה ונכונה. תזהרי מאד מלהכניס אותה למלכודת הקטלנית של דיאטות אשר מורידות דימוי עצמי, מרחיקות את הילדה מגופה ומתחושות וצרכים שלו ומקבעות דפוסי מחשבה שמנים. השינוי החשוב ביותר שחשוב לעשות הוא דווקא אצלך. בהצלחה בלה

איריס שלום אני מבינה את הדאגה שלך ורוחשת אמפטיה רבה למצוקה שאת מתארת. איריס, אם את פונה אלי ושואלת אותי, אענה באופן חד וברור: לא להכניס את הילדה לסחרור הדיאטות בשום פנים ואופן. אצל רובנו המכריע, גדולים וקטנים, ההשמנה הראשונית מתפתחת על רקע רגשי. המזון מקבל תפקיד למלא חלל, ריק, כלשהו. לטפל בחסך אחד (רגשי) באמצעות חסך אחר (פיזי-מזון) הוא טעות איומה שיש לה השלכות פיזיות ורגשיות. כדיאטנית שמתנגדת באופן נחרץ לדיאטות כאמצעי להרזייה, לעולם לא אטפל בילדים כיוון שילדים אינם גדלים בחלל ריק. במקרים כאלה אני בדר"כ אבקש אינפורמציה מההורה לגבי עצמו - מה שמעניין אותי זה מודל החיקוי של הילד והאוירה בה הוא גדל. מה שמעניין אותי זה איך את חיה עם גופך ואיזו מערכת יחסים את מקיימת עם האוכל. מה שמעניין אותי זה העולם החברתי והרגשי של הילדה. ואף פעם לא מה היא אוכלת וכמה. וזה בהסתמך על העובדה שבתך היא ילדה בריאה. עלייך להבין שיתכן מאוד שבתך למדה להתמודד עם דברים מסוימים בחייה באמצעות מזון. והתפקיד שלך זה לעזור לה להתמודד עם הדבר האמיתי, רק אז המזון יאבד את מהנפח שהוא תופש בחייה. כרגע למזון יש כנראה תפקיד גדול מדי וכל עוד זה המצב - שום תפריט שירשם, ושום דיאטנית מדופלמת לא ישנו את זה. ההיפך הוא הנכון, ההבנה שלה שהיא לא עומדת בציפיות הסביבה (שלך, של הדיאטנית) מקשה עליה עוד יותר ועלולה לפגוע בדימוי העצמי שלה. עזבו את האוכל, הוא לא הבעיה. עזבו את ההשמנה שלה, התמקדו בה והשקיעו בעצמכם כמודל החשוב עבורה וכאחראים למילוי צרכיה האמיתיים. איריס יקרה, אין בכל מה שכתבתי כדי לשפוט או לבקר אותך כאם. אין ספק שהפניה שלך לפורום מעידה על דאגתך הכנה, על איכפתיות רבה. וכולי תקווה שאת מוצאת כאן כיוון אחר, זוית ראיה שונה שאותה תראי לעזר. הלחץ מפעיל אותנו לעיתים קרובות לפעולה ולא למחשבה. עצרי, אנו מגדלים ילדים לבגרותם ולא לשנה. חשבי על תוצאות לטווח רחוק, על הדימוי העצמי שלה. אם תפעלי נכון, יתכן מאוד שבגיל 20 היא תראה תמונות מגיל 8 ולא תבין איך היא היתה פעם שמנה. אל תעזרי לה לתייג את עצמה כשמנה. ראי בהשמנה שלה ביטוי לקושי, ראי בהשמנה שלה קריאה לעזרה (לא כבעיה בפני עצמה). ואני חוזרת לגישה האישית שלך לגוף ולמזון. כל עוד יחסייך עימם לא בריאים יהיה קשה להעביר לילדה מסר בריא. השקיעי בעצמך, אם יש צורך, את המשאב הכי יקר לבתך. שלך לאה פינטו