להשמע לגוף

אני מנהלת יומן אכילה. וסיכמתי את כל הקלוריות שאכלתי, וגיליתי שאתמול צרכתי 2500 קלוריות. והתבעסתי. אז התחלתי לחשוב: אולי השיטה הזו לא טובה. אולי כל כך התרכזתי בלטרפד אכילות רגשיות שגרמתי לעצמי לאכול יותר? ואולי זה סתם קרה כי זה קורה לפעמים? ואולי זה קרה כי בפעמים שכבר אכלתי, העמסתי יותר מדי? (אני יודעת שבאחת הארוחות בודאות זה מה שעשיתי). ואולי זה קרה כי אני עוד לא מיומנת ולא רגילה וככה זה בהתחלה? אולי הקשבתי לרעב אבל לא לשובע? וחשבתי : אוף, זה לא עובד. וזה ממש ציער אותי כי ממש קיויתי שזה יעבוד.

היי סיגל. זה מזכיר לי מקרה מצחיק שקרה עם סבתא של אמא שלי בהקשר אחר לגמרי אך המסר הוא אותו מסר. באחד החגים קיבלה סבתא-רבא מתנה, בלנדר. סיפרו לה והסבירו לה טובות ונפלאות על הבלנדר הזה. וסבתא - רבא שאיננה מורגלת במוצרי חשמל מתקדמים (הדור של פעם, זה שעבד בעיקר עם הידיים, זוכרת?) חשבה שזה בהחלט יכול להקל על עבודתה. ואז, בשלב כלשהו, הגיע הרגע הגדול בו הבלנדר הופשט מאריזתו והונח על השיש. סבתא רבא זכרה בדיוק על איזה כפתור ללחץ וכך עשתה אחרי שהכניסה כל שנדרש לתכולתו. לחצה ו...כלום לא קרה. כיבתה ולחצה שוב...ושוב, כלום לא קרה. באכזבתה הרבה קבעה "זה לא עובד" והתארגנה לארוז את המתנה הגרועה שקיבלה. את בטוח כבר מבינה מדוע לא עבד הבלנדר. לא הסבירו לה שיש באריזה גם חוט חשמל שצריך להתחבר בקצה אחד לבלנדר עצמו ובקצהו השני לשקע שבקיר. כמה פעמים אנחנו קובעים קביעות מסוג זה ומבינים לאחר מעשה שפשוט הפעלנו/פעלנו לא נכון? כך קורה לא פעם בגישה הזו כשמנסים להפעיל אותה מבלי להתחבר אל תשתית תודעתית חדשה. פועלים מתוך ההגיון הישן שלנו ומבקשים שזה יפעל. כדי שהשיטה תעבוד בשבילנו אנו נדרשים ליצור מסגרת התייחסות מחשבתית חדשה. ואם לא נבסס אותה כבר בתחילת הדרך, זה לא יתנהל כראוי. סיגל, אני רוצה לציין שההבנות שאליהן הגעת חשובות ונפלאות. אכן, הנסיון שלנו לטרפד אכילה רגשית במקום להבין אותה ודרכה לזהות את הצרכים הרגשיים האמיתיים שלנו, יוביל ברובם המכריע של המקרים לאכילת יתר. כי במקום ללמוד ועל סמך הלמידה הזו לייצר את הדבר הנכון עבורנו, אנו שופטים, מבקרים, מלקים ומענישים. וכן, לעיתים זה פשוט קורה שלא בא לנו להתמודד (לפחות אנו מודעים למה שאנו עושים וזה לכשלעצמו מוריד את המינון) ולפעמים יש לזה אפילו סיבה פיזיולוגית שאיננו מודעים לה. כשאנו בוחרים לסמוך על הגוף שלנו, אנו לוקחים בחשבון שיש דברים שהוא מבין ואנו לא. ונכון גם שלדעת לזהות רעב זה דבר אחד ולדעת לזהות סיפוק ושובע זה דבר אחר לגמרי. ומהו רעב? גם כאן אינני יודעת למה את מתכוונת ולא בטוחה שאת מבינה למה אני מתכוונת. ונכון שמיומנות היא פונקציה של אימון ותרגול. נסי להזכר בדבר אחד שהיום את מאוד מיומנת בו, האם כך זה היה כבר בהתחלה? מה נדרש ממך כדי להגיע לרמת המיומנות האוטומטית היום? הדוגמא הקלאסית היא הליכה של תינוק-פעוט. אנשים בריאים -הולכים, רצים, קופצים ובעצם משתמשים ברגליהם בטבעיות רבה. האם כך זה התחיל? כל אחד ואחד מאיתנו נפל כמה פעמים על הטוסיק עד שלמד ללכת בבטחון. כן, אפילו המיומנות הזו, הטבעית כל-כך, תבעה מאיתנו תרגול ואימון. (ושם, אגב, זה היה קל יחסית כי לא היתה בנו האמונה שלא נצליח) סיגל, התרשמתי מאוד מהמייל שלך והשאלות ששאלת את עצמך, מהשיח הפנימי שלך. כל שאלה היא פתח להבנה וידע חדש. (רק כשאנו מתחילים לשאול שאלות, אנו מגיעים להבנות חדשות, אנו מתחילים לאפשר לעצמנו לדעת יותר, להתפתח, להגיע למקומות חדשים) צאי מהצער והייאוש את בתהליך למידה. הרשי לעצמך להיות בכרבולת הירוקה - ללמוד ולהבין, להיות מודעת למה חסר ואיך להשלים. יום נעים ומקסים שלך לאה