שאלה

אני מסכימה איתכן שישנם סוגים שונים של רעב, לאו לדווקא רעב אמיתי. בהנחה שהצלחתי לזהות תחושת רעב שבאה כתוצאה משיעמום, דיכאון... או כל סיבה אחרת שהיא לא רעב אמיתי... מה אז???

שלום מיקה שאלה חשובה מאד. רגש זו אנרגיה . כמו כל אנרגיה היא נוצרת כתוצאה מפירוש של המציאות לאירועים של חיינו. בהתאם לפירוש ייבחר הרגש. הפירוש הוא תולדה של התנסויות קודמות שלנו עם החיים, תפיסות עולם שהושרשו בנו ומערכת של אמונות המנהלות את עולמנו. אחרי שנוצר הרגש (כתוצאה מפירוש של המציאות) יש לו צורך להתבטא בחוויה גופנית - לבכות אם זה עצב לצחוק אם זו שמחה לברוח אם זה פחד לצעוק אם זה כעס. רובנו הורגלנו לפחד מהרגשות שלנו, ממה שהם עושים לגופנו, כי הם מייצרים לנו תחושה של חוסר שליטה. לכן כשהרגש דופק בדלת אנחנו מעדיפים במקום לפתוח לו את הדלת (כי מי יודע מי יכנס ומה הוא יעשה) להתעלם מהדפיקה ואם הוא ממשיך לדפוק להדליק טלוויזיה כדי לא לשמוע את הרעש. הבעיה היא שרגש לא מבוטא לא נעלם . הוא נאגר בצורה של אנרגיה דחוסה בתוך הגוף ומצטרף להרבה רגשות אחרים שמצויים שם ושהצטברו משך שנים.הגוף המלא ברגשות הלא מבוטאים הופך להיות לא זורם , לא נח ולא נעים לנו ולכן אנחנו מעדיפים לברוח ממנו ולא להיות קשובים לצריכים שלו כמו רעב או עייפות. כשאנחנו כן מקשיבים פתאם מתגלים לנו הרגשות האלו ,שכל כך מפחידים אותנו ,ואנחנו חסרי אונים מולם. לשאלתך מה עושים עם הרגשות שאת כבר מודעת להם יש מספר אפשרויות. האחת לנסות לעבוד על מערכת האמונות והפירושים שלנו אשר מהתחלה מיצרים רגשות קשים, אפשרות אחרת זה ללמוד לפגוש את הרגשות ולתת להם ביטוי מלא . שתי הדרכים לא פשוטות לביצוע ללא הדרכה מתאימה , אבל מניסיון הן יעילות מאד . בברכה בלה

רק מחסור באנרגיה וברכיבי תזונה מסוגלים ליצור רעב. שלום מיקה. רגש שאינו רעב פיזי לעולם לא יסופק באמצעות אכילה כי מלכתחילה הצורך הוא אחר וכיוון שרק אכלת ולא נתת מענה לצורך האמיתי - הצורך ממשיך להתקיים, חי, נושם ובועט. לפעמים נדמה לנו מהו הרגש שמנהל את האכילה שלנו (לא תמיד זה מדוייק, אגב). כשאנו לומדים לזהות את הרגשות הללו, את הצרכים הללו שמבקשים מענה אמיתי אז מתוך התשתית החדשה שבנינו, מתוך מערכת היחסים החדשה עם עצמנו וגופנו, מתוך כבוד לעצמנו, אנו מוצאים פתרונות הולמים ומספקים באמת. רק אז אנו רגועים ולאוכל אין שום מקום יותר. זה לא יקרה כל עוד נקבור את הצרכים האמיתיים שלנו תחת הררי מזון, הם ימשיכו לבעבע. אגב, אין רגשות אלה בהכרח שליליים. אלה יכולים גם להיות רגשות מאוד חיוביים שלמדנו להגיב להם באמצעות מזון. ועוד דבר לשים לב אליו, כתבת "תחושת רעב משעמום" זו טעות ראשונה ועיוות תפישתי משמעותי. ברגע שאני יודעת שאני אוכלת מתוך שעמום כבר ברור שזה אינו רעב. רעב בהכרח מתקשר לנו עם אכילה. אם אצהיר בפני עצמי שאני פשוט משועממת יהיה לי קל לתת מענה נכון יותר. באלו דרכים אני יכולה להפיג את השעמום שלי? האם אני חייבת להפיג את השעמום? מה רע בלהשתעמם קצת? מה זה בכלל להשתעמם? מי אני כשאני במצב של שעמום? מה מפחיד אותי בלהיות משועממת, שאני מנסה להמלט מזה כ"כ מהר?