בולמיה

ששלום אני בכיתה י"ב וחברה הכי טובה שלי,כבר יותר מ-5 חודשים בולמית.היא מקיאה ישר אחרי שהיא אוכלת ואני גיליתי את זה רק לפני 3 חודשים.בהתחלה ניסיתי לדבר איתה אבל שום דבר. זה משהו שכל החברות שלה(מחוץ לביה"ס) עושות וזה נראה לה מאוד נורמלי למרות שהיא יודעת את הסיכנוים. היא הרזתה המון,(והיא גם לא הייתה שמנה). לפני כמה ימים היא נתקפה ב"דלקת גרון מסתורית" שגרמה לה להקיא דם כל הזמן ולאחר כמה זמן היה לה גם חום וכאבי כטן וראש. מה אני צריכה לעשות בנדון.הבנתי שבולמיות זה מאוד מסוכן. בתודה,נ'

שלום נ היקרה. ראשית כל הכבוד על האחריות בגרות וחברות שאת מגלה. חברתך אכן בסכנה גדולה לפתח הפרעת אכילה, מחלה מסוכנת וקשה מאד לטיפול. התערבות מוקדמת יכולה לעזור לה מאד לצאת מזה בלי הרבה נזק, לעומת זאת הזנחה מסוכנת גם לגוף וגם לנפש. חשוב לגרום לה לפנות לטיפול. הבעיה עם סובולות מהפרעות אכילה היא שהן מסרבות להבין שיש להן בעיה וכמובן מסרבות ללכת לטיפול. אני לא יודעת עד כמה אתן קרובות ועד כמה את יכולה להשפיע עליה . אם יש דרך כלשהי לגרום לה להבין או ליידע את הוריה לספר למורה או ליועצת של בית ספר זה חשוב. צריך להיזהר כמובן כדי שלא תרגיש שבגדת באמונה ואז תתרחק ממך. נסי להפנות אותה לפורומים של הפרועות אכילה כדי שתבין את הסכנות הכרוכות בהתנהגותה.

אני מצטרפת לרגשות הדאגה שהביעה בלה. ובמקרה כזה, החברות בהחלט עומדת למבחן. אינני יודעת איך הייתי מתנהלת לו הייתי במקומך אך מעיזה לתת לך לחשוב על השאלה "האם אני מוכנה לעמוד מנגד ולתת לחברתי להרוס את עצמה?" ובמקביל "האם אני מוכנה לסכן את הקשר בינינו בשלב זה?" היי כנה עם עצמך במענה לשאלות אלה והרשי לעצמך לתת לעצמך כל תשובה שהיא. זו האמת שלך והיא החשובה. ובנוגע לחברות שלכן, קחי בחשבון אפשרות שהיא אולי לא תדע להעריך זאת כעת, אך עם הזמן זה בהחלט עשוי להשתנות ואף לחזק את הקשר בינכן. מאחלת לך שלמות והצלחה בכל החלטה שתקבלי. שלך לאה פינטו