לא מצליח לעשות כושר

שלום, אני בן 35 ועובד בהייטק. במהלך עבודתי לא יוצא לי לזוז הרבה מידי ולכן עד לפני 3 חודשים הייתי הולך לחדר כושר שלוש פעמים בשבוע. אני סובל מכולסטרול גבוה ויש לי נטהי להשמנה למרות שעכשיו יש לי קילוגרמים מעטים להוריד. אני מצליח להקפיד על דיאטה, הבריאות חשובה לי והכושר הגופני חשוב לי. בחוש\דשים האחרונים אני לא מצליח להביא את עצמי לחדר כושר. כתוצאה מכך אני משמין, או לא מרזה, ואני לא מרגיש טוב עם זה. אני לא מצליח להבין מה עושה לי לא להצליח לעשות את הדבר הזה שכן היה בסדר העדיפויות שלי וכן הקפדתי לשמור עליו. זה לא עניין של זמן כי תמיד הייתי עסוק ותמיד עשיתי ספורט. יש לי חברה בחודשים האחרונים, והיא כל הזמן מחמיאה לי על מראי החיצוני ואוהבת אותי יחד עם הקילוגרמים העודפים. אומנם אני עסוק איתה יותר מבעבר אך שוב, זה לא עניין של זמן כי כבר היו לי חברות אחרות ועדיין הייתי עושה ספורט. אני לא מצליח להביא עצמי לחזור לכושר וזה מתסכל אותי. אני רוצה להבין למה. הרי אין טעם ללכת פעם אחת בשבוע. בכדי שזה יהיה אפקטיבי צריך ללכת פעמייםורצוי שלוש. אם זה הזמן, ולא בעיה על כסף, ואני כן אדם עיקבי ועקשן - למה פה אני נופל? מה אתה אומר ומה אתה מציע לי לעשות? אני תמיד מוצא תירוצים לא ללכת, תמיד אני אמצא דברים אחרים לעשות ואני לא מצליח. מה אוכל לשאול את עצמי בכדי להבין יותר טוב למה מצבי כזה?

שלום לך, "לא מבין". מה שאתה מעלה כאן היא שאלה הנוגעת למוטיבציה ובעצם למערכת ההנעה הפנימית שלך. ויפה אמרת, זה אף פעם לא ענין של זמן, אף פעם. גם אם אתה מגדל 5 ילדים, עובד במשרה מלאה ועוד. באופן כללי וגס אומר שהבסיס לקבלת ההחלטות שלנו (קטנות וגדולות) הוא תוצאת המשוואה שבין שני כוחות פנימיים (יש האומרים "תאומים") - כאב ועונג. בני האדם ככלל (ולא רק הם, אגב) שואפים באופן מתמיד לעונג ולהנאה מחד, ושואפים להמנע ככל הניתן מכאב, מאידך. כשכאן יש להבין 2 נקודות: 1. אין הכוחות זהים בעוצמתם - הפחד והנטיה שלנו להמנע מכאב חזק יותר מהכמיהה שלנו לעונג. 2. כאב ועונג הינם מושגים סובייקטיביים לחלוטין. מה שאני תופשת כעונג יכול להתפש ככאב על-ידך, מה שאני תופשת ככאב נורא ואיום, יכול להתפש ככאב נסבל על-ידך וכ"ו. ואיך ההקדמה הזו משרתת את הבנתך? נניח, לצורך הדוגמא בלבד, שאתה מוצא את עצמך בוחר פעם אחר פעם בישיבה על הספה הנוחה וצפיה בטלויזיה על פני יציאה להליכה או למכון הכושר. אין ספק שאתה מקשר חויה רגשית חיובית יותר עם הצפיה בטלויזיה מאשר עם הפעילות הגופנית. ומצד שני, ולהבדיל, יתכן שאתה מקשר כאב הרבה יותר גדול עם היציאה מהבית ו/או עם הפעילות הגופנית מאשר הצפיה בטלויזיה. מה שאני הייתי בודקת איתך הם ההקשרים הנוירואסוציאטיביים שאתה עושה לפעילות הגופנית. מנסיוני, זוהי התוצאה של ההקשר הלא נכון בין הרזייה לפעילות גופנית. זוהי גם התוצאה של אי מציאת הערך הרגשי של ההרזייה עבורך. כל עוד הפעילות הגופנית תהיה בגדר עוד מטלה, כל עוד הפעילות הפיזית מוגדרת באופן קשיח (3-5 פעמים בשבוע, כי אחרת זה לא שווה), כל עוד הפעילות הגופנית תפגיש אותך כל הזמן עם המקום החלש שלך ובעצם תקושר עם המלחמה שלך בגופך - תמצא עצמך במאבק פנימי מתמיד שבו העונג של להמנע מהמאבק יכריע את ה"כאב" שבמפגש הזה. המטרה היחידה של פעילות גופנית צריכה להיות: הנאה וסיפוק. אז את תראה שאתה בוחר בה יותר ויותר. כדי לרזות לא צריך לעשות פעילות גופנית. נקודה. אני יודעת שזה מרים הרבה גבות ואפילו עלול לעורר התנגדות פנימית חזקה נוכח קריאת תגר על אמונה שאנשים מאמצים. פעילות גופנית היא חיובית בהרבה מובנים אך לא בהקשר הזה. החיבור הזה לא נכון ומתיש. דבר נוסף, דיברת על סדר עדיפויות. סדר עדיפויות משתנה בתקופות שונות של חיינו. ואיתו הבחירות שלנו. אם אני היום עסוקה במעבר דירה או פרוייקט בעבודה שתובע את תשומת לבי וזמינותי המנטלית מעבר לשגרה,יתכן מאוד ש "יכאב" לי הרבה יותר להתקע עם עבודה לא גמורה מאשר ההמנעות מפעילות גופנית. "יענג" אותי הרבה יותר לדעת שהתקדמתי עוד שלב מאשר להגיע למכון כושר. ברגע שלפעילות גופנית יהיה הקשר של הרגשה נהדרת עם האופן בו אתה חווה את גופך (בזמן הפעילות לא אחרי שהוא ירזה), הקשר של זמן איכות עם עצמך, כבוד לבריאותך או כל דבר אחר שהוא בעל ערך אמיתי מבחינתך - תראה שיהיה לך יותר ויותר קשה לוותר עליה. יתכן גם שהגישה של "הכל או לא כלום" מחשקת אותך. אם עושים פעילות מתוך הנאה לא קוצבים אותה בזמן ובתדירות. (תחשוב על משהו אחר שנתפש אצלך כהנאה ועונג אולטימטיביים - כמה קל לך לגייס את עצמך לחזור עליהם ולעשותו בכל רגע אפשרי כמעט). כשאני בוחרת לצאת להליכת הבוקר שלי זה מתוך הבנה שזה מאוד יהנה אותי עכשיו לצאת לאויר הצלול עם מוזיקה שאני אוהבת ברחובות הירוקים והמתעוררים ואף פעם לא בגלל שאני חייבת. כשאני יוצאת להליכה אני אף פעם לא יודעת לכמה זמן, מחויבת רק לדבר אחד להנאה. לעיתים אני יכולה לומר לעצמי, טוב רק ל- 10 דקות כי לא בא לי על הליכה ארוכה היום, 10 דקות יספיקו כדי להזרים לי קצת את הדם ולנשום אויר נעים. וברוב המקרים זה נמשך הרבה מעבר. למה? כי אני חיה בחופש הבחירה כל רגע. ומתוך החופש הזה אין חשש להתחיל, לעשות. מצא את החיבור להנאה ולעונג- זה ישתלם לך בכל רובד. שנה טובה ומאושרת ואם אתה מרגיש קצת מבולבל תקרא שוב. ותמשיך לשאול באופן ספציפי יותר, אענה בשמחה. שלך לאה פינטו

גבר יש משחה שקוראים לה רוקח פורטה ניראה לי מתאים לך תנסה בהצלחה