נשנוש

במהלך היום אני אוכלת באופן מסודר: בבוקר פרוסה + פרי+ירק+כוס חלב בצהריים: מנה סה"כ 600 קלוריות הבעיה מתחילה בערב, אז אני יותר מנשנשת מאשר אוכלת, וגם אם אני אוכלת פרוסה או טוסט אני בכל זאת מנשנשת ולכן אני מוותרת מראש על הפרוסה. הנשנוש הוא: 1 ארטיק דיאט+3 וופלים+קערית קורנפלקס ללא סוכר+ 1 מעדן דיאט יש לציין כי אני עושה ספורט 5 שעות שבועיות האם זה שנתקעתי במשקל נובע מהנשנוש?

שלום אדוה. זה שנתקעת במשקל נובע מדיאטה. את עושה מניפולציות על הגוף שלך, נותנת לו מזון בצימצום ודורשת ממנו לשתף אתך פעולה - כלומר לרזות. תשאלי את עצמך למה שהגוף יעשה את זה? כמה פעמים את שואלת אותו מה באמת בא לו לאכל? האם לא נמאס לו מספירת הקלוריות, הקצבה והגבלה? כשהולים עם הגוף בגישה של דיאטה הוא מתמרד ומפסיק לשתף פעולה. בגישת הרזיה ללא דיאטה אנחנו מלמדות אותך להקשיב לגוף שלך ולהזין אותו על פי רעב ושובע פיזיולוגי בלבד. התנהגות כזו כלפי הגוף מאפשרת לו להגיע למשקל מאוזן שנח לו להיות בו בלי מאבקים מיותרים. בברכה בלה

לשיטתי, אין מושג כזה שנקרא "נשנוש" בדיוק כמו שאין מושג כזה שנקרא "קינוח", "ארוחת ביניים" "ארוחת צהריים" וכ"ו. כל אלה הם מושגים שיוצרים תבניות מלאכותיות בחיינו. וע"פ התבניות הללו אנו שופטים את עצמנו. למשל, אם זה "נשנוש" - "אני כבר במקום האסור" אם לא אכלתי "ארוחת צהריים" (בהנחה שממש לא הייתי רעבה) אז כבר "מגיע לי פיצוי" וכן הלאה. ותרי על ההגדרות המיותרות הללו - כשרעבים אוכלים מה שרוצים, מה שהכי רוצים זו למעשה הכוונה של הגוף מתוקף ערגתו לאנרגיה בהתאם למידת זמינותה (ההבדל בין רצון שלי לאורז או לשוקולד, למשל) והערגה לרכיבי תזונה ספציפיים. ברור לך שהגוף שלך אינו עושה אבחנה בין שעות אספקת המזון. אז אין "נשנוש" יש אכילה. כשאנו אוכלים, פעם זה יהיה ארטיק, פעם עוף, פעם במבה ופעם יוגורט. הגוף רק מבחין בתכולה האנרגטית הנדרשת לו לתפקוד ולרכיבים שאת מספקת לו ויודע לכוון אותך....אם רק תלמדי להקשיב. אין ספק שלאור הקמצנות שלך באספקה השוטפת לגופך הוא יבקש עוד ועוד, בעיקר לאור העובדה שאת מספקת לו לא מעט "מזונות אויר" (כל הדיאטים והלייטים למינהם), ומכאן גם חוסר סיפוק שלך מהאכילה. ויותר מכך תחושת האשם והביקורת העצמית. הגוף שלך נתקע כי את עוזרת לו להפעיל את כל מנגנוני ההשרדות שלו. הגוף שלך נתקע כי הוא, לטעמי, במצוקה. אדוה, אני יודעת שדפוסי החשיבה המנהלים אותך כרגע עלולים להקשות עלייך וליצור התנגדות לנכתב. זה אך טבעי שיקרה. כל מה שכתבתי לעיל הן מיומניות שלומדים אותם בגישה של הרזייה ללא דיאטה. ואני רק יכולה לקוות בשבילך ובשביל האחרים שבפעם הבאה במקום לבחור להשקיע מאמץ לשווא בדיאטה, תשקיעי "מאמץ" בפיתוח היכולת הזו. היכולת ללכת יד ביד עם גופך, בהרמוניה למטרתכם המשותפת - להיות רזים, מבפנים ומבחוץ. בהצלחה יקירתי לאה פינטו