חריגות בדיאטה
דיון מתוך פורום הרזיה ללא דיאטה
שלום, אני אוכלת עד 1000 קלוריות ביום ומשלבת 4 שעות שבועיות של פעילות גופנית, אבל פעם בשבוע אני חורגת: לפעמים מדובר על חריגה גדולה של 3000 קלוריות ולפעמים חריגה של 1500-2000 קלוריות. האם נכון לחשב ממוצע של צריכת קלוריות או שזה שאני חורגת הורס את כל הדיאטה כי השומנים והסוכרים שנכנסים מכפילים עצמם? אני כעת משתדלת לחרוג ביום "החגיגה" עד 2000 קלוריות
אני לא רוצה להשמע יומרנית אבל בכנות, צר לי על האופן בו את חיה עם מזון בחייך. זה לא צריך להיות כך. כל מה שתארת משקף את נסיונותייך לשלוט (במשהו שיום אחד לא יהיה בשליטתך יותר). כל מה שתארת משקף מערכת יחסים מאוד לא בריאה עם אוכל ועם גופך. ואלה מובילים אותך למקום אחד שמאופיין במאבק עם המשקל ובהתעסקות בלתי פוסקת עם אוכל. (אין לי ספק שזה גם בא על חשבון דברים אחרים ויותר מכך מעורר אצלך רגשות אגרסיביים כלפי עצמך: ביקורת עצמית, רגשות אשם, כעס וכ"ו) אני אחזור שוב: זה לא צריך להיות כך!!!!! את יוצאת מתוך הנחות יסוד מוטעות לחלוטין: שהגוף שלך זקוק ל- 1000 קק"ל ליום, שעלייך לעשות את עבודת החישוב עבור גופך כי הוא ודאי לא יודע לווסת לבד את צריכת המזון שלך, שזה לא נורמלי ולא נכון "לחרוג" והנחה נוספת היא שכנראה נולדת למאבק הזה. אני מניחה שלא קראת על הגישה שאנו מובילות בפורום זה ומציעה לך לעיין בדפים השונים. דעי שרק אנשים שמנים בהוויתם נוהגים כך (גם אם הם מצליחים לחיות בגוף רזה לפרקי זמן כאלה ואחרים) - ראית פעם אדם רזה אמיתי שסופר קלוריות, מתכנן, מקזז, מתחשבן? את זה עושים רק אנשים שמנים וזה אחד הדברים שמקבעים אותם בהשמנה שלהם. אם את בענין של להיות אדם רזה מבפנים ומבחוץ, כזה שחי בהנאה ובשלום עם מזון (מכל סוג), חי במשקל ובהיקפי גוף יציבים ומשוחרר מהמאבק הכרוני המתסכל - יש דרך מוכחת אחת לעשות זאת - להתחיל תהליך של שינוי אמיתי. אני באופן אישי דיאטנית המאמנת לתהליכי שינוי בהרזייה ומשלבת את הגישה של "הרזייה ללא דיאטה". זה אומר שאינני מתעסקת עם קלוריות, תפריטים ודומיהם. מיליוני אנשים בעולם יודעים לספור קלוריות מצויין ולא ראינו איך זה עזר לצמצם את היקפי ההשמנה בעולם המערבי או פתר משהו מההשמנה שלו באמת. אם את בענין של להמשיך להיות המרזה המתמיד, את בהחלט יכולה להמשיך בדרך בה את הולכת - לחשב, לנחש, לעשות מניפולציות כאלה ואחרות. אינני יודעת בת כמה את אך אציין שבגיל מסוים, בשלב מסויים בחיים זה הופך ונהיה קשה יותר ויותר. ואגב, בהתייחסות נקודתית להודעתך: עם כל ההכרות המעמיקה שלי עם גוף האדם, לא מכירה מצב בו השומנים והסוכרים הנכנסים לגוף מכפילים את עצמם. ואני חושבת לעצמי כמה רחוק אפשר ללכת? יש עוד הרבה מה לומר אך הגיעה העת לעצור. אם משהו מדבריי נגע בך אל תתנגדי לו, למדי אותו. אם משהו מדבריי אינו ברור אשמח להסביר. יום טוב לאה פינטו
אם אפשר לחיות בלי דיאטה ולהישאר רזה אני אשמח ללמוד אותו, אנא מסרי לי פרטים איפה ניתן ללמוד את הנושא.
מנהל פורום הרזיה ללא דיאטה
