לא מובן לי למה יש אנשים שלא רוצים

להתעמת עם הרגש שלהם ,ולהם אין התקפי אכילה ואפילו לא חושבים בכיוון של אוכל, גם כשהם לא רוצים להתמודד עם משהוא ועוד הם דווקא באכילה במצב כזה כנורא ואיום, ולי זה לא קורה,למרות שאני יודע בוודאות שהולכת לכאוב לי הבטן אחרי וגם תוך כדי ההתקף עצמו. אם הבנתי את זה, אז למה אני לא מסוגל להפסיק תוך כדי האכילה ואפילו לא לפנות לאכול מלכתחילה ,אם אני יודע שזה מה שהולך לקרות לי? הרי לא כל האנשים שחיים בלי התקפי אכילה מרגישים את הרגש שלהם כל הזמן,בטוח יש פעמים שהם חוסמים אותו,אז למה אני חייב להוציא אותו על האוכל? ועוד שאני מרשה לעצמי לאכול ביום יום הכל.....ולכן ההתקף לא בא ממקום של לפצות על כל מה שאני לא מרשה לעצמי לאכול.....

ואין לך כלים להתגבר על התקפי אכילה, הם לא יעברו. אתה יודע שזה לא הפתרון, וכדי לפתור התקפי אכילה צריך ללמוד לשקם את האכילה ולשנות הרגלים, לא רק מחשבות. התסכול שההתקף שולט, הוא מובן, אבל יש דרכים אחרות להתמודד שאתה פשוט לא מכיר. כדי להתגבר על התקפי אכילה, ולהתמודד אחרת, טיפול תזונתי במקביל לטיפול פסיכולוגי יכול לפתור את הבעייה. זה לא קל לוותר על התקפי אכילה, כי עבורך הם הפתרון הטוב ביותר שלך.עד שלא תלמד אפשרויות אחרות, יהיה לך קשה לשלוט באכילה ולהפסיק את ההתקפים.