ישבתי וחשבתי שעות והגעתי למסקנה

שהמוח מפוצל: מצד אחד-חשוב לי להרגיש טוב פיזית עם הבטן ,מצד שני -חשוב לי למלא ולספק את הרצונות שלי שבאים מהראש לאכול. חפרתי עוד והגעתי למסקנה שאם אני לא אוכל כשאני רוצה, (ואני רוצה המון במהלך היום ,וזה לא שאני מונע מעצמי לאכול דברים מסויימים בחיי היום יום),זה מסמל ההפך מהפגנה של שליטה וכוח עצמי בחיי. (דברים מסובכים שקשורים לדברים אחרים בחיי). מצד שני ,עומד הרצון שלי להרגיש טוב פיזית בבטן. אז זה אחד עומד מול השני. כשאני אוכל אני באמת מרגיש שאני שולט והכוח בידיי כי ככה רציתי וככה אעשה,במקומות אחרים בחיים שאין לי שליטה עליהם ואני מרגיש שם חלש וחסר אונים. זו האמת מבחינתי כשאני אוכל וזה באמת מה שקורה בפועל: אני אוכל כי רציתי=הפגנתי לעצמי כוח שפעלתי עפ רצונותיי. אז למה הרצון להפגין שליטה דרך האוכל (וזה מה שאני מרגיש שאני אוכל!),גובר על הרצון האחר שהוא להרגיש טוב עם עצמי. (וזו רק דוגמא אחת). כמובן שאני יכול לשפר את הדברים האחרים בחיי שאני לא שולט עליהם ,אבל מבחינתי זה משום מה לא פותר את הבעיה עצמה שהיא ,שיש רצון אחד והוא לאכול כי אצלי זה מתפרש שאני מפגין כוח, ויש את הרצון השני שהוא להרגיש טוב בבטן ,והרצון של הכוח (או כל משהוא שבא מהראש -מהמחשבות שנוגעות באוכל) ,גובר על הפיזי. הגעתי למבוי סתום שאני לא מצליח להבין למה ה"אני" שרוצה להרגיש טוב פיזית ,נמצא בעמדה נחותה יותר מה"אני" שרוצה להרגיש שהפגנתי כוח ושליטה בחיי.(או כל משבה אחרת שיש בראש שהאוכל מספק אותה). אפשר לקבל פיתרון או קצה חוט כלשהוא? הגעתי למבוי סתום.... תודה רבה

היא בדיוק המאבק בין האם לעצור בשובע או לא. לאכול כשאתה רעב ולעצור בשובע, זו שליטה מלאה באוכל. אבל מבחינתך, שליטה באוכל אומרת משהו אחר. היא אומרת, אני רוצה עכשיו אז עכשיו אני לוקח. ההחלטה שלך לקחת אוכל לא בהכרח קשורה לתחושות הפיזיולוגיות שלך. אלא לתחושת אני רוצה, אני לוקח כי ככה החלטתי. באכילה הסיפוק המיידי לאוכל מסיבות כמו שאתה מתאר, פשוט לא עובדת. אם תפנים ששליטה מלאה באכילה, היא אכילה לפי רעב ושובע, אז תוכל גם להרגיש נח פיזיולוגית. דחיית סיפוקים,זה לא דבר פשוט, ובמיוחד לא באוכל, שתמיד זמין לנו ומגיע עם כל מיני מחשבות שלא קשורות לאכילה, כמו: מגיע לי, אף אחד לא יחליט מה אני אוכל עכשיו, זו החלטה שלי לאכול עכשיו וכו'. אבל פיזיולוגית, הגוף שלנו צריך אוכל כשאתה רעב, ומפסיק כשהוא שבע. אם אתה מקבל את הדרך בה הגוף שלך עובד, ותסכים ששליטה מלאה ואמיתית באוכל מגיעה מאכילה לפי רעב ושובע. תוכל אולי להתחיל לראות שהכח של האכילה, וסיפוק הרצונות שלך , מגיעים משם, מהבטן, ולא מהראש. הכח באכילה הוא לאכול לפי רעב ושובע, ואיתו מגיעה גם תחושה פיזיולוגית נעימה.

אבל אני לא מחפש לשלוט באוכל,אני כן מחפש ספציפית באוכל שיהיה לי טוב בבטן, אבל האוכל גם נותן לי אישורים כמו: אני רוצה לאוכל -אוכל=אני שולט. או נגיד: אני רוצה לאכול ,אני אוכל= אני מרגיש שאני לא בדיאטה (למרות שאני באמת יודע שמותר לי לאכול הכל מהכל ,אילו פשוט דברים שקשורים בעבר רווי של איסורים והימנעויות). כל האישורים האילו אכן ממומשים כשאני אוכל (עד כמה שזה נשמע מגוחך), ואני מרגיש שכאילו המכשול היחידי שמפריע למימוש להיות "בסדר", זה השובע יתר התמידי שאני מרגיש. כאילו שובע ,והסיפוקים למחשבות שלי,שהאוכל נותן אותם, הם שני אישיויות נפרדות ומנותקות אחת מהשנייה. אני פשוט לא מצליח להבין למה אני ממשיך לבחור בשובע היתר על פני כל האישורים שהאוכל נותן לי. חשבתי על זה, והגעתי למסקנה שאולי האוכל לא באמת נותן את כל הסיפוקים האלו כי אחרת למה אני עוצר לאכול רק כאני מרגיש מפוצץ ושאין עוד מקום לאכול? אבל, זה מיד מתבטל לי עם המחשבה, שכשאני אוכל אני באמת מרגיש שליטה, אני באמת מרגיש שאני מוכיח למישהוא משהוא ,אני באמת מרגיש הנאה ,אני באמת מרגיש שאם אני רוצה ,אני אוכל ואני לא בדיאטה וכו. אני לא מצליח להבין מה אני מפספס בחשיבה ועל מה אני מסתכל לא נכון. אולי לא חשוב לי מספיק שפיזיולוגית אני ארגיש נעים בבטן? אבל כן חשוב לי!!! זה כמו שכתבתי,הסיפוקים והאישורים שהאוכל נותן לי ,פשוט מתגברים על זה... שוב המבוי סתום לי.....

אתה רגיל לתחושת מלאות מסויימת עד פיצוץ, ולהשאיר את ה"רווח" שנוצר בעקבות השובע, יכול להיות קשה כמו אבל על מישהו קרוב. אני לא מגזימה. אתה בשלב הכמעט אחרון להצלחה, רק שקשה להאמין ששובע מספק, ולא צריך מעבר. זה תהליך הפנמה שלוקח זמן. ככל שתעצור יותר בשובע, ותתמודד עם הקושי, כך זה ייעשה יותר קל בהמשך. אני בטוחה שיש הרבה פעמים שאתה יכול לעצור בשובע, אבל לא עוצר שם מתוך סוג של אוטומט ולא מתוך דחף להמשיך מעבר לשובע. תתחיל לשים לב, מתי זה אוטומט ומתי אתה באמת באמת מרגיש צורך לעבור את השובע ולאכול יותר מדי. אתה תראה שברגע שתתחיל לעשות את הסינון הזה, יהיו יותר פעמים שתעצור בשובע מאשר קודם, ואז יישאר לראות מה קורה בפעמים שאתה באמת מרגיש שאתה לא יכול לעצור. אתה לא במבוי סתום, אתה בתהליך.