הפסקת טיפול תרופתי בויאפקס

שלום ד"ר נעמן. אני נמצאת כשנה אחרי סדרת התקפי חרדה שלוותה בדיכאון קליני. אני בת 28 וזו הפעם הראשונה שנתקלתי בהתקף חרדה (שהופיע בעוצמה די מבהילה..) הייתי "חיילת ממושמעת", קיבלתי טיפול תרופתי והתמדתי, כמו גם טיפול פסיכולוגי (ממשיכה עדיין).. והיום, כשנה אחרי, חזרתי לעצמי, מאוד מרוצה מהתנהלות חיי הנוכחיים. אני אפילו מרוצה מהטראומה של התפרצות החרדה, שהביאה אותי למקום מודע, חזק ויציב מאי פעם. (To make a long story short...) לשאלתי: מהתפרצות החרדה אני לוקחת Viepax-XR (גנרי - Effexor). בשיא המשבר הגעתי (בהדרגה כמובן) ל-225 מ"ג והיום (כמעט שנה אחרי) אני עם 75 מ"ג (גם בהדרגה, אבל כבר לא בליווי פסיכיאטר). היום אני בטוחה בעצמי ורוצה להפסיק לגמרי את הטיפול התרופתי, אלא ששמתי לב שלפעמים ביום ששכחתי לקחת כדור, למחרת יש לי סחרחורות ואפילו לעיתים מיגרנה. איך מפסיקים טיפול כ"כ ממושך ב- Viepax (אני לא רואה אופציה להוריד עוד מינון, למיטב ידיעתי 75 מ"ג זה המינון הנמוך ביותר, או שאולי אני טועה). האם פשוט להפסיק לקחת את הכדורים? האם יש דרך למנוע סחרחורות ומיגרנות עם הפסקת הטיפול התרופתי? מודה לך מקרב לב על תשובתך. שנה טובה לכולם.

מודה לך מאוד על תשובתך המהירה. לאורך תקופה ארוכה הורדתי את מינון הכדורים בהדרגה על דעת עצמי. זה אולי נשמע פזיז, אבל עשיתי זאת תוך כדי קריאת חומר רב: מחקרים, מאמרים וכנסים רפואיים שמצאתי באינטרנט ותוך כדי טיפול פסיכולוגי. (הרגשתי שככל שאקרא ואלמד יותר לעומק את נושאי ההתמודדות שלי, זה חלק מהפתרון- ידע זה כוח :-).... הורדתי את המינונים תוך קשב רב לתגובות שלי. כמובן שהפסיכולוגית תמיד תמליץ להוריד מינונים על סמך התייעצות עם הפסיכיאטר, ואין ספק שהיא תמליץ שאחזור לפסיכיאטר ע"מ להפסיק את הטיפול התרופתי לגמרי, (אבל ביני לביני אני זוכרת שהיא מחוייבת לתשובות המסוימות האלה...) למרות שהפסיכאטר שטופלתי אצלו היה מצוין, גם מבחינה מקצועית, וגם אדם יקר ברמה הבינאישית (ד"ר בן אמנון, מגיע לו הקרדיט).. אני חושבת שאני מכירה את התגובות שלי טוב יותר מאשר רופא, מקצועי ככל שיהיה, שפוגש אותי אחת לכמה חודשים. (יחד עם זאת, אני לא שוכחת לו שהוא הביא את הטיפול היעיל לבריאות טובה).. ואם אהיה ממש כנה, יתכן שיש לי התנגדות לחזור לפגישת יעוץ אצל הפסיכיאטר, כי זה "מחזיר אותי" (בראש) לתקופות שאני מעדיפה לדעת שהן מאחוריי.. (אני משערת שזה סוג של סימפטום פוסט-טראומתי).... בעיה שלי, וחלילה לא של הרופא, אבל כרגע, אני מעדיפה ככה.. מצטערת שפניתי בנושאי תרופות, אני לא קוראת את הפורום באופן קבוע, אלא רק מידי פעם, וגם אז, רק הודעות ספציפיות שמעניינות אותי לפי נושא ההודעה, והאמת שאני מרגישה די מטופשת שלא חשבתי על זה לבד שלא אקבל תשובות בנושאי תרופות, שמצריכות אחראיות רבה מדי, ולא מתאימות לפורום אינטרנטי. לגבי כאבי ראש ומיגרנות: פניתי לרופא המשפחה ועשיתי בדיקות שלא העלו כלום, ולא מצאתי לנכון לדבר על זה עם הפסיכולוגית. (זה קצת פולני בעיני להתחיל לדבר על כאבי ראש ומיגרנות, כשיש לי תכנים מרתקים בהרבה לדבר איתה). בכל אופן, עזרת המון עם העלאת האופציה של אוטוסוגסטיה שלילית. אמנם חשבתי על זה כבר מזמן, אבל לא בתחום של כאבי הראש, אלא בעיקר כאחד הגורמים שגרמו לדיכאון וחרדה, (ועד היום אני עובדת על שינוי דפוסי החשיבה). אז חידשת לי והעלית אופציה שאבדוק אותה. שוב, מודה לך מאוד על התגובה המהירה והמועילה! שתהיה לכולם שנה טובה, שקטה והרמונית (אבל לא שקטה מדי, שלא יהיה משעמם)!