שיניים קבועות

מה היתרון של השיניים שלנו על פני שתלים

בהשואה בין שתי האפשרוית הייתי מעדיף את הפתרון של השיקום של המשנן הטבעי בגשרים על עקירת יתר השינים ושיקום מעל לשתלים יש כמובן השפעה לגורמים נוספים שרופא/ת השיניים שוקל/ת אותם לפי המקרה הספציפי . תחושה פרופריוצפטיבית: תחושה של מיקום הלחץ ועוצמתו אינה מתקבלת משתלים אלא בעקיפין דרך המפרק הטמפורומנדיבולרי (מפרק הלסת) כך שהתחושה אינה מקומית לגבי מרקם המזון בשתלים, בעוד גשרים קונבנציונליים הנתמכים בשיניים מאחזות מעבירים תחושה מדוייקת וממוקדת של מרקם המזון שהיא חלק בלתי נפרד מהנאות החיים - כך שלא הייתי שש להחלפת כל שן בשתל וככל האפשר אני תומך בתחושות טבעיות . שתלים גם אינם מסוגלים לספוג את הלחצים תוך תנועה בתוך מנגנון בולמי הזעזועים הטבעיים של הליגמגט הפריודונטלי הרגיש לכל עוצמת לחץ, המקיף את שורש השן דבר שאין לו אח ורע בשתלים . לכל הנ"ל יש להוסיף את הצורך בחיזוק ברגי השתל מדי תקופה ואף להחליף את חלקי השתלים והברגים מדי תקופה שלא לדבר על שתלים שיצור הדגם שלהם הסתיים. שתלים אמנם עמידים בפני עששת, אולם בנוסף קיימת שאלת התחושה של מרקם המזון שאנו לועסים והיכולת ליהנות מהנאות החיים שנהנינו מהן קודם לאובדן השן, שאותן אנו מנסים לשחזר . לדעתי האישית - עדיין יש מקום לשקול את השיקום בגשר היושב מעל שינים מאחזות מושחזות כפתרון פרוטטי, על סמך נסיון של שנים רבות של שיקום בשתי השיטות גם יחד. כאשר חסרות בפה שיניים רבות עומד על הפרק פתרון שיקומי של השיניים החסרות ע"י תותבת נשלפת או שיקום באמצעות שתלים המאחזים תותבת או גשרים. ההבדל בין שיקום בתותבת נשלפת לבין שיקום מעל שתלים בגשרים קבועים הוא יום ולילה, בין אביזר הנשלף ומוכנס חזרה לפה - יחד עם תחושות אי הביטחון שנלווים לו - לבין שתלים שהם חלק בלתי נפרד מגופך שמאפשר לך ביטחון מלא בהשארותו בפה. תחושה של מיקום הלחץ אינה מתקבלת משתלים אלא בעקיפין דרך המפרק הטמפורומנדיבולרי (מפרק הלסת) כך שהתחושה אינה מקומית לגבי מרקם המזון בשתלים, בעוד גשרים קונבנציונליים הנתמכים בשיניים מאחזות מעבירים תחושה מדוייקת וממוקדת של מרקם המזון שהיא חלק בלתי נפרד מהנאות החיים - כך שלא הייתי שש להחלפת כל שן בשתל וככל האפשר אני תומך בתחושות טבעיות . שתלים גם אינם מסוגלים לספוג את הלחצים תוך תנועה בתוך מנגנון בולמי הזעזועים הטבעיים של הליגמגט הפריודונטלי הרגיש לכל עוצמת לחץ, המקיף את שורש השן דבר שאין לו אח ורע בשתלים . לכל הנ"ל יש להוסיף את הצורך בחיזוק ברגי השתל מדי תקופה ואף להחליף את חלקי השתלים והברגים מדי תקופה שלא לדבר על שתלים שיצור הדגם שלהם הסתיים. שתלים אמנם עמידים בפני עששת, אולם בנוסף קיימת שאלת התחושה של מרקם המזון שאנו לועסים והיכולת ליהנות מהנאות החיים שנהנינו מהן קודם לאובדן השן, שאותן אנו מנסים לשחזר .

בהשואה בין שתי האפשרוית הייתי מעדיף את הפתרון של השיקום של המשנן הטבעי בגשרים על עקירת יתר השינים ושיקום מעל לשתלים יש כמובן השפעה לגורמים נוספים שרופא/ת השיניים שוקל/ת אותם לפי המקרה הספציפי . תחושה פרופריוצפטיבית: תחושה של מיקום הלחץ ועוצמתו אינה מתקבלת משתלים אלא בעקיפין דרך המפרק הטמפורומנדיבולרי (מפרק הלסת) כך שהתחושה אינה מקומית לגבי מרקם המזון בשתלים, בעוד גשרים קונבנציונליים הנתמכים בשיניים מאחזות מעבירים תחושה מדוייקת וממוקדת של מרקם המזון שהיא חלק בלתי נפרד מהנאות החיים - כך שלא הייתי שש להחלפת כל שן בשתל וככל האפשר אני תומך בתחושות טבעיות . שתלים גם אינם מסוגלים לספוג את הלחצים תוך תנועה בתוך מנגנון בולמי הזעזועים הטבעיים של הליגמגט הפריודונטלי הרגיש לכל עוצמת לחץ, המקיף את שורש השן דבר שאין לו אח ורע בשתלים . לכל הנ"ל יש להוסיף את הצורך בחיזוק ברגי השתל מדי תקופה ואף להחליף את חלקי השתלים והברגים מדי תקופה שלא לדבר על שתלים שיצור הדגם שלהם הסתיים. שתלים אמנם עמידים בפני עששת, אולם בנוסף קיימת שאלת התחושה של מרקם המזון שאנו לועסים והיכולת ליהנות מהנאות החיים שנהנינו מהן קודם לאובדן השן, שאותן אנו מנסים לשחזר . לדעתי האישית - עדיין יש מקום לשקול את השיקום בגשר היושב מעל שינים מאחזות מושחזות כפתרון פרוטטי, על סמך נסיון של שנים רבות של שיקום בשתי השיטות גם יחד. כאשר חסרות בפה שיניים רבות עומד על הפרק פתרון שיקומי של השיניים החסרות ע"י תותבת נשלפת או שיקום באמצעות שתלים המאחזים תותבת או גשרים. ההבדל בין שיקום בתותבת נשלפת לבין שיקום מעל שתלים בגשרים קבועים הוא יום ולילה, בין אביזר הנשלף ומוכנס חזרה לפה - יחד עם תחושות אי הביטחון שנלווים לו - לבין שתלים שהם חלק בלתי נפרד מגופך שמאפשר לך ביטחון מלא בהשארותו בפה. תחושה של מיקום הלחץ אינה מתקבלת משתלים אלא בעקיפין דרך המפרק הטמפורומנדיבולרי (מפרק הלסת) כך שהתחושה אינה מקומית לגבי מרקם המזון בשתלים, בעוד גשרים קונבנציונליים הנתמכים בשיניים מאחזות מעבירים תחושה מדוייקת וממוקדת של מרקם המזון שהיא חלק בלתי נפרד מהנאות החיים - כך שלא הייתי שש להחלפת כל שן בשתל וככל האפשר אני תומך בתחושות טבעיות . שתלים גם אינם מסוגלים לספוג את הלחצים תוך תנועה בתוך מנגנון בולמי הזעזועים הטבעיים של הליגמגט הפריודונטלי הרגיש לכל עוצמת לחץ, המקיף את שורש השן דבר שאין לו אח ורע בשתלים . לכל הנ"ל יש להוסיף את הצורך בחיזוק ברגי השתל מדי תקופה ואף להחליף את חלקי השתלים והברגים מדי תקופה שלא לדבר על שתלים שיצור הדגם שלהם הסתיים. שתלים אמנם עמידים בפני עששת, אולם בנוסף קיימת שאלת התחושה של מרקם המזון שאנו לועסים והיכולת ליהנות מהנאות החיים שנהנינו מהן קודם לאובדן השן, שאותן אנו מנסים לשחזר .

בהשואה בין שתי האפשרוית הייתי מעדיף את הפתרון של השיקום של המשנן הטבעי בגשרים על עקירת יתר השינים ושיקום מעל לשתלים יש כמובן השפעה לגורמים נוספים שרופא/ת השיניים שוקל/ת אותם לפי המקרה הספציפי . תחושה פרופריוצפטיבית: תחושה של מיקום הלחץ ועוצמתו אינה מתקבלת משתלים אלא בעקיפין דרך המפרק הטמפורומנדיבולרי (מפרק הלסת) כך שהתחושה אינה מקומית לגבי מרקם המזון בשתלים, בעוד גשרים קונבנציונליים הנתמכים בשיניים מאחזות מעבירים תחושה מדוייקת וממוקדת של מרקם המזון שהיא חלק בלתי נפרד מהנאות החיים - כך שלא הייתי שש להחלפת כל שן בשתל וככל האפשר אני תומך בתחושות טבעיות . שתלים גם אינם מסוגלים לספוג את הלחצים תוך תנועה בתוך מנגנון בולמי הזעזועים הטבעיים של הליגמגט הפריודונטלי הרגיש לכל עוצמת לחץ, המקיף את שורש השן דבר שאין לו אח ורע בשתלים . לכל הנ"ל יש להוסיף את הצורך בחיזוק ברגי השתל מדי תקופה ואף להחליף את חלקי השתלים והברגים מדי תקופה שלא לדבר על שתלים שיצור הדגם שלהם הסתיים. שתלים אמנם עמידים בפני עששת, אולם בנוסף קיימת שאלת התחושה של מרקם המזון שאנו לועסים והיכולת ליהנות מהנאות החיים שנהנינו מהן קודם לאובדן השן, שאותן אנו מנסים לשחזר . לדעתי האישית - עדיין יש מקום לשקול את השיקום בגשר היושב מעל שינים מאחזות מושחזות כפתרון פרוטטי, על סמך נסיון של שנים רבות של שיקום בשתי השיטות גם יחד. כאשר חסרות בפה שיניים רבות עומד על הפרק פתרון שיקומי של השיניים החסרות ע"י תותבת נשלפת או שיקום באמצעות שתלים המאחזים תותבת או גשרים. ההבדל בין שיקום בתותבת נשלפת לבין שיקום מעל שתלים בגשרים קבועים הוא יום ולילה, בין אביזר הנשלף ומוכנס חזרה לפה - יחד עם תחושות אי הביטחון שנלווים לו - לבין שתלים שהם חלק בלתי נפרד מגופך שמאפשר לך ביטחון מלא בהשארותו בפה. תחושה של מיקום הלחץ אינה מתקבלת משתלים אלא בעקיפין דרך המפרק הטמפורומנדיבולרי (מפרק הלסת) כך שהתחושה אינה מקומית לגבי מרקם המזון בשתלים, בעוד גשרים קונבנציונליים הנתמכים בשיניים מאחזות מעבירים תחושה מדוייקת וממוקדת של מרקם המזון שהיא חלק בלתי נפרד מהנאות החיים - כך שלא הייתי שש להחלפת כל שן בשתל וככל האפשר אני תומך בתחושות טבעיות . שתלים גם אינם מסוגלים לספוג את הלחצים תוך תנועה בתוך מנגנון בולמי הזעזועים הטבעיים של הליגמגט הפריודונטלי הרגיש לכל עוצמת לחץ, המקיף את שורש השן דבר שאין לו אח ורע בשתלים . לכל הנ"ל יש להוסיף את הצורך בחיזוק ברגי השתל מדי תקופה ואף להחליף את חלקי השתלים והברגים מדי תקופה שלא לדבר על שתלים שיצור הדגם שלהם הסתיים. שתלים אמנם עמידים בפני עששת, אולם בנוסף קיימת שאלת התחושה של מרקם המזון שאנו לועסים והיכולת ליהנות מהנאות החיים שנהנינו מהן קודם לאובדן השן, שאותן אנו מנסים לשחזר .