עדיפות לשיקום השן ע"י גשר?

שלום ד"ר גרינבאום !! בעקבות תשובתך ליריב בנושא שתלים. רציתי להבין ולדעת מהן הסיבות, ומדוע בדר"כ עדיפה בעינייך שיקום שיניים בצורה של גשר על פני שתל? בתודה דנית

דנית שלום. בכל מקרה של שן שנעקרת וחסרונה אינו מורגש אסטתית מתעוררת השאלה אם לשקם את השן החסרה ואיך . מקובל לשקול אם השיניים הסמוכות לרווח העקירה לא מראות תזוזה לסגירת הרווח ואם השן הנגדית איננה בוקעת לכיוון המרווח במשך כשנה. אם אין כל שינוי במרווח, אין בכלל צורך לשקם את השן (זה מתאים לכ-%75 מהמקרים) ודי רק במעקב לאורך שנים . אם המתרפא שייך לאותם 20%-25% מהמקרים שבהם ישנה נטיה לתזוזת שיניים לסגירת המרווח הרי כדאי לשקול שיקום השן החסרה לאחר סדרת ביקורות: 1. אם העצם שלמה במקום העקירה וקומפקטית והשינים הסמוכות למרווח ללא שחזורים גדולים כדאי לשקול שתל + כתר במקום (תלוי גם בסגר ובגורמים נוספים שהרופא/ה המטפל/ת שוקל). 2. אם השיניים הסמוכות משוחזרות ויש אבדן עצם במקום השן העקורה, או שהמתרפא מעשן כבד, עדיף גשר (שני כתרים על שינים סמוכות וביניהן שן מלאכותית מולחמת לשתיהן). יש כמובן השפעה לגורמים נוספים שרופא/ת השיניים שוקל/ת אותם לפי המקרה הספציפי . תחושה של מיקום הלחץ אינה מתקבלת משתלים אלא בעקיפין דרך המפרק הטמפורומנדיבולרי (מפרק הלסת) כך שהתחושה אינה מקומית לגבי מרקם המזון בשתלים, בעוד גשרים קונבנציונליים הנתמכים בשיניים מאחזות מעבירים תחושה מדוייקת וממוקדת של מרקם המזון שהיא חלק בלתי נפרד מהנאות החיים - כך שלא הייתי שש להחלפת כל שן בשתל וככל האפשר אני תומך בתחושות טבעיות . שתלים גם אינם מסוגלים לספוג את הלחצים תוך תנועה בתוך מנגנון בולמי הזעזועים הטבעיים של הליגמגט הפריודונטלי הרגיש לכל עוצמת לחץ, המקיף את שורש השן דבר שאין לו אח ורע בשתלים . לכל הנ"ל יש להוסיף את הצורך בחיזוק ברגי השתל מדי תקופה ואף להחליף את חלקי השתלים והברגים מדי תקופה שלא לדבר על שתלים שיצור הדגם שלהם הסתיים. שתלים אמנם עמידים בפני עששת, אולם בנוסף קיימת שאלת התחושה של מרקם המזון שאנו לועסים והיכולת ליהנות מהנאות החיים שנהנינו מהן קודם לאובדן השן, שאותן אנו מנסים לשחזר . לדעתי האישית - עדיין יש מקום לשקול את השיקום בגשר היושב מעל שינים מאחזות מושחזות כפתרון פרוטטי, על סמך נסיון של שנים רבות של שיקום בשתי השיטות גם יחד. כאשר חסרות בפה שיניים רבות עומד על הפרק פתרון שיקומי של השיניים החסרות ע"י תותבת נשלפת או שיקום באמצעות שתלים המאחזים תותבת או גשרים. ההבדל בין שיקום בתותבת נשלפת לבין שיקום מעל שתלים בגשרים קבועים הוא כמו בין יום ולילה, בין אביזר הנשלף ומוכנס חזרה לפה - יחד עם תחושות אי הביטחון שנלווים לו - לבין שתלים שהם חלק בלתי נפרד מגופך שמאפשר לך ביטחון מלא בהשארותו בפה. תחושה של מיקום הלחץ אינה מתקבלת משתלים אלא בעקיפין דרך המפרק הטמפורומנדיבולרי (מפרק הלסת) כך שהתחושה אינה מקומית לגבי מרקם המזון בשתלים, בעוד גשרים קונבנציונליים הנתמכים בשיניים מאחזות מעבירים תחושה מדוייקת וממוקדת של מרקם המזון שהיא חלק בלתי נפרד מהנאות החיים - כך שלא הייתי שש להחלפת כל שן בשתל וככל האפשר אני תומך בתחושות טבעיות . לדעתי האישית - עדיין יש מקום לשקול את השיקום בגשר היושב מעל שינים מאחזות מושחזות כפתרון פרוטטי, על סמך נסיון של שנים רבות של שיקום בשתי השיטות גם יחד. עצם מודרכת, כשלאחר מספר חודשים חושפים את האזור לשם וידוא צמיחת מספיק עצם ובאותו ניתוח מכניסים שתלים למקום. כאן כבר נכנס גורם הזמן והסבל הנוספים שעל המועמד לשיקום מעל שתלים צריך לעבור. נוסיף לכך את העובדה שנחוצה תקופת המתנה של לפחות כ-5 חודשים בטרם העמסת רוב השתלים שבהם על המיועד לשיקום מעל שתלים, לבלות עם שיקום זמני (אם לא נזקק להצמחת ועיבוי עצם כירורגיים המאריכים את זמן ההמתנה ומכפילים אותו) ונגלה שלעיתים קרובות המסלול ארוך ומייגע בדרך לגשרים מעל שתלים ואיננו מצדיק תמיד את הסבל וההמתנה