תשובה לזיו צח על עניין פנייה למשרד החינוך

שלום זיו, ערוץ התקשורת כאן אינו אמור להיות "החוט המקשר" להעברת בקשות והתייחסויות רשמיות למשרד ממשלתי - משרד החינוך. במידה ואתה רוצה לשאול שאלה עניינית אשיב לך בכבוד רב, על תצפה כי הפורום יהפוך לצינור ישיר לשלטון המרכזי, ישנם דרכים מסודרות ורשמיות לעשות זאת. בברכה והערכה רבה, רותם

לרותם תודה על תשובתך אבל: להערכתי הרבה מכותבי הפורומים ואני בינהם לא עוסקים במשלוח מכתבים רשמיים עם רעיונות לביצוע שיפורים במדינה הקטנה שלנו דווקא הרעיונות הטובים עולים בלילה או בשבתות ואז הם נכתבים היטב ובעיקר בפורומים לכן קיוותי ועדיין מקווה שפקידי ממשלה נכנסים לפורומים כאלו ולומדים מהם על הבעיות שיש לנו כציבור החי במדינה ורוצה שתיתקיים לשנים רבות

רותם שלום! מהכרותי הקצרה איתך בקורס עורכי מבדק מוסדות חינוך ומהכרות עם אנשיך אני בטוח שהאגף שלך עושה עבודה רבה ובאים לידי ביטוי התשובות והמענה המהיר שאתה נותן. אני מאמין בעשייה,אך ההבדל הוא דק מצד אחד אנשים כמוני שעורכים מבדקים חיצוניים ומזהים בעיות שצריך לפתור אותם. מצד שני הרשויות - שם ישנם אנשים שרוצים לעשות אך ניתקלים במערכת ביוקרטית "מרובעת" וזוחלת. חשוב שהלקוח יזהה עשייה והלקוחות הם ההורים והילדים. אני חושב שצריך להיפגש ולקדם דברים אסור לתת לרשויות שום פרבלגיות בנושא בטיחות במיוחד במוסדות חינוך. יש לי דברים שאני רוצה לעלות אך לא בפני הפורום. אשמח לפגישה בראשותך ובראשות חבריי ד"ר ורד ומר זיו. בכבוד רב נחמיה

שלום לכולם, אשמח להיפגש אתכם, ניתן לתאם פגישה איתי דרך טלפון: 5603001 - 02 או בנייד 05056282703, הפגישה יכולה להיות בירושלים או בתל אביב או בראש העין בשעות הערב. ניתן להעלות שאלות ענייניות בנושא בטיחות מוסדות חינוך באתר בפורום של האגף לביטחון ובטיחות במשרד החינוך: http://cms.education.gov.il/educationcms/units/bitachon בברכה והערכה רבה, רותם

בקר טוב. מדבריך עולה כאילו הרשויות אינן מעוניינות או אינן רוצות להשקיע ולטפל במתקני חצר או בענייני בטיחות. מנסיוני אומר כי לפחות בשתי ערים שאני מכיר היטב לא זו התמונה. הבעיה היא אחרת. 1. מספר שנים רב לא היה מי שהוביל מהלכי בטיחות ברשויות ועד היום בחלק ניכר מהן אין ממונה בטיחות. הסיבה תקנון התפקיד והקצאת משאבים, קרי תקציב האמור להיות מוסדר במסגרת חוק ההסדרים במשק. 2. בתחילת שנות האלפיים החלו בכמה מהערים פעילויות בטיחותיות הן בתחומי מוסדות החינוך, (אני התחלתי בשנת 1996). אט אט החל בכך גם משרד החינוך ובשנת 2002 פורסם ברבים חוזר מנכ"ל סב/6(ב) המהווה מדריך ראשי לבטיחות במוסדות החינוך. 3. מכאן נקודות כשל לא מעטות. משרד ממשלתי גדול בהיקפו מפרסם מדריך בטיחות בו דרישות ענק בנושא הבטיחות, בעיקר מהרשויות המקומיות. הפרסום והעולה מתוכו, לא היה מלווה בתאומים והסדרים עם משרד הפנים כדי שיכין תקציבים מתאימים לנושא אך לעומת זאת הוכשרו מנהלי בטיחות למוסדות חינוך, בעלות לא קטנה, על בסיס תקנות הבטיחות בעבודה, תוך פסילת עבודתם וידיעותיהם של הממונים על הבטיחות, באותן ערים בהן ישנם ממוני בטיחות. הפסד נטו של אנשי מקצוע מעולים וטובים שעשויים לתרום רבות למערכות אם משרד החינוך היה מוכן לקצת יותר הדברות הכוללת בין השאר לימוד אמיתי של הבעיות ובעיקר הבעיות הכספיות של הרשויות. עד היום אף לא חוק אחד ותקנותיו צלחו, אם לא היו מלווים בהכנה תקציבית. מאז 2002 עברו כבר 6 שנים עדיין הנושא לא הוסדר ואינו בא לידי ביטוי בהנת תקציב מתאים. משרד החינוך אמנם מקבל מידי פעם סכומים אותם הוא מחלק בין הרשויות אך סכומים אלה כמעט בטלים ב 60 לעומת הצרכים האמיתיים. 4. רק שינוס מתניים משותף של כל הגורמים הן משרד החינוך והן הרשויות - מרכז השלטון המקומי וממוני הבטיחות, להכנתתכנית כללית בנושא הבטיחות ובתחילתה הצגת מצב אמיתי בכל מוסדות החינוך וממנו גזירת תקציבים, כולל במשרד הפנים יביא פתרון מובנה ונכון. אחרת ימשיכו הטלאים ללא כל פתרון קרדינאלי אמיתי. אוריאל

שלום אוריאל, הנושא רחב כים, אני מפנה אותך לבג"ץ עתירת ממוני הבטיחות ברשויות כנגד משרד החינוך ברשות כבוד השופטת ינואר 2007. אשמח לדון על כך בישיבה איתי, בברכה רותם

שלום רב. 1 אשמח להפגש אתך וכל אחד אחר שירצה לקחת חלק במשימה חשובה זו ובלבד שהדיון לא יהפוך לדיון סרק שבסופו רק השמצות ולא עוד. חשוב להבין כי כל העוסקים בבטיחות ובעיקר הוותיקים שבהם ואין זה כלל חשוב מה התואר בהם הם מתפארים, יש להם יכולת רבה וגדולה לתרום לקדום הנושא. 2. ברור עד כה כי כל שנכתב וכל שנעשה אלה רק פתיחה להרבה מאד מהלכים ועשיה, כדי שניתן יהיה לקום בנחת ולטעון כי הנה התקדמנו ומצאנו את הכוון הנכון. 3. כפי שאתה יודע גם משניתן פסק דין, לא חשוב באיזה מהרמות, גם אחריו עשויים להיות חילוקי דעות. מבלי לפגוע בכבוד השופטת העליונה, עדנה ארבל, נראה כי דבקה בצד אחד של המשרד הממשלתי ולא בחנה לעומק את המצוי בשטח וההתפתחויות שהיו במהלך השנים. להזכירך עברו כמעט 3 שנים בין מועד הגשת הבג"צ ובין מתן פסק הדין. 4. פסק הדין עם הקביעה כי משרד החינוך רשאי וצריך לטפל ולדאוג לבטיחות התלמידים במוסה"ח, לא פסל את ממוני הבטיחות ברשויות מלטפל בבטיחות מוסדות החינוך אלא להיפך, קבע במפורש כי האחריות מוטלת עליהם מכח מינוייםמ ברשות וכי חובה על שני בעלי התפקידים לשתף פעולה. ישנן רשויות שלא מינו מנהל בטיחות במוסדות חינוך כמו גם אחרות שלא מינו ממונה בטיחות ברשות. מכאן ועד הקביעה כי ממונה בטיחות אינו מוסמך לאשר את בטיחותו של מוס"ח המרחק עדיין רב. באמת שיש טיעונים נוספים שניתן להעלות אך מוטב להעלותם בפגישת עין בעין בהחלט בהשתתפותם של אחרים. לא בנוסח הפגישה האחרונה שהיתה במשרדכם בבאר-שבע, אלא בנוסח של דיון שמטרתו לצאת עם תכנית אמיתית למטרה אחת, החינוך לבטיחות, כאן יש מקום לשתף גם אחרים העוסקים בבטיחות, מה לעשות רובם יגיעו מהתעשיה אם יוזמנו, את מתנדבי אור-ירוק והבטיחות בדרכים. מבלי שתינתן למי מבין המשתתפים אפשרות להשתלט על הנושא ולנסות ולהוכיח כי רק דרכו היא הנכונה. ראהכיצד קודם נושא העבודה בגובה, באותה דרך, כמעט הייתי אומר אצילית, נולדה תקנה מנחה ומחייבת אך מוסכמת על רב העוסקים בעבודה זו. זו גם הדרך בה יש לקדם את הבטיחות במוסה"ח והחינוך לבטיחות. אנא אל תנסה ללכת לבד פן בסוף תגיע למדבר, שם לבטח ההליכה קשה ומסוכנת. אוריאל