ציוד מגן אישי - אוזניות

בחדר מדחסים יש אוזניות להגן מהרעש כאשר אנחנו עובדים שם. יש רק זוג אחד. אמרו לנו שאי אפשר שיהיו אוזניות לכל עובד אחזקה כי זה הרבה כסף וגם העובדים לא מביאים את האוזניות לחדר המדחסים כאשר הן עובדים שם. האם זה תקין או שצריך להיות אוזניות לכל עובד כי הציוד הוא ציוד מגן אישי?

ב תקנות הבטיחות בעבודה (ציוד מגן אישי) , התשנ"ז – 1997 כתוב בן השאר לאמור: "ציוד משומש (א) לא יספק מעביד או ממונה על העבודה לעובד משקפי מגן, מגן פנים, מסכה, מגיני קרקפת, כפפות, קסדת מגן, ציוד להגנת שמיעה, נעליים או מגפיים שהיו בשימוש הזולת אלא אם כן עברו ניקוי וחיטוי נאותים." זאת אומרת שאין להעביר מגיני שמיעה מאחד לשני ללא חיטוי. האמת שנהוג להעביר אזניות וזה ממש לא לענין. ניתן לספק מטליות לחיטוי זה קל, זול ושימושי-לא צריך אזניות לכל עובד אם מחטאים.

אצלנו יש קופסה עם אטמים חד פעמיים שהעובדים משתמשים בהם ואז זורקים, אוף אחד לא משתמש פעמיים או באטמים שעובד אחר כבר השתמש בהם.

נראה לך שמי שמקציב זוג אזניות לכל העובדים ישקיע באטמי אזניים חד פעמיים? בסוף הוא יקנה זוג אטמים אחד לשימוש לכל העובדים!

על העובד שמתריע על כך שיש רק זוג אוזניות אחד,להעביר מכתב לראש ועדת הבטיחות ולנציגי העובדים בועדה עם המלצותיו לרכוש עוד כמה זוגות ומתליות לחיטוי.ברגע שזה עולה בועדה,מתיחסים לכך יותר ברצינות זה נראה לי הפתרון הזול והפרקטי ביותר.

יוסי שלום חמור ואף יותר מזה שלח אלי את שם המפעל ומבטיח לך שגם למנכ"ל יהיו אוזניות אישיות שלומי

יוסי ראה: תקנות הבטיחות בעבודה (ציוד מגן אישי), תשנ"ז – 1997 בתוקף סמכותי לפי סעיפים 47, 160, 173 ו-216 לפקודת הבטיחות בעבודה (נוסח חדש), התש"ל-1970 (להלן – הפקודה), ובאישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת לפי סעיף 48(א) לחוק-יסוד: הממשלה, וסעיף 2(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, אני מתקין תקנות אלה: 1. הגדרות בתקנות אלה – "ממונה על העבודה" – לרבות "מנהל עבודה" כמשמעותו בתקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה), התשמ"ח-1988 (להלן – תקנות הבניה), ו"מנהל מחצבה" כמשמעותו בתקנות הבטיחות בעבודה (מחצבות אבן), התשכ"ה-1965. "מעביד" לרבות "תופס מפעל", כמשמעותו בפקודה, "מבצע בניה" כמשמעותו בתקנות הבניה, וכן "המחזיק במקום העבודה" כמשמעותו בחוק אירגון הפיקוח על העבודה התשי"ד-1954 (להלן – חוק הפיקוח); "מפקח עבודה ראשי", "מפקח עבודה איזורי" ו"מפקח עבודה" – כמשמעותם בחוק הפיקוח; "ציוד מגן אישי" או "ציוד" – ציוד שנועד לשימושו האישי של אדם בעבודה, בדרך של לבישה, הרכבה, חבישה או נשיאה ושתוכנן במיוחד להגנתו מפני סיכון העלול לפגוע בבטיחותו או בבריאותו, כמפורט בתוספת, לרבות אביזריו, ולמעט - (1) ציוד חירום והצלה; (2) ציוד ניטור, התראה או איתות המזהיר מפני סיכון או מטרד; "תקן ישראלי" – כמשמעותו בחוק התקנים, התשי"ג-1953. 2. מניעת סיכונים מקום עבודה שלא ניתן למנוע בו סיכונים בטיחותיים על-ידי בניה או התקנה, חייב מעביד, לשם מניעת סיכוני בטיחות לעובד, לספק לו ציוד מגן אישי כמפורט בתקנות אלה. 3. חובת המעביד (א) מעביד יספק ציוד מגן אישי כמפורט בטור ג' בתוספת הדרוש לפי הענין, לשימוש העובד בעבודות ובתהליכים המפורטים בטור ב' בתוספת, לשם הגנת איברים כמפורט בטור א' לצדם, ויפקח על השימוש כאמור. (ב) מעביד שאינו מספק את הציוד בעצמו, כאמור בתקנת משנה (א), ינחה את הממונה על העבודה כיצד לקיים את ההוראות כאמור ויפקח על ביצוען. (ג) מעביד יתקן או יחליף ציוד מגן אישי שנתגלה בו פגם או נזק. 4. ציוד מגן אישי נוסף ראה מפקח עבודה איזורי שהשימוש בציוד מגן אישי חיוני בתהליך או בעבודה שאינם מפורטים בתוספת, רשאי הוא לדרוש ממעביד לספק ציוד מגן אישי למניעת הסיכונים שהציוד בא למנוע. 5. תחולת ההוראות תקנות אלה יחולו על מעביד לגבי עובדיו ולגבי עובדים אחרים לרבות עובדי קבלן כח אדם ועובדים עצמאיים העובדים או השוהים במפעל או במקום העבודה לצורכי העבודה, וכן לגבי עובד כאמור, הפועל בעזרת מתקנים או ציוד של המעביד, זולת אם החובה לספק לו ציוד מגן אישי מוטלת במפורש על אדם אחר. 6. טיב הציוד והתאמתו (א) ציוד מגן אישי יהיה באיכות נאותה, חזק ועמיד ובעל מבנה ותכונות למתן הגנה נאותה מפני הסיכונים שאותם הוא בא למנוע. (ב) ציוד מגן אישי יתאים לתקן ישראלי הנוגע לו, ואם אין לגביו תקן ישראלי – לאחד התקנים ANSI, ISO, DIN, EN או תקן אחר, באישורו של מפקח העבודה הראשי; לענין זה – "תקן ISO" – תקן של הארגון הבינלאומי לתקינה International Standard Office; "תקן DIN" – תקן של Deutsche Industrie Noma; "תקן EN" – הנחיית תקינה של השוק האירופי המשותף; "תקן ANSI" – תקן של American National Standard Institute. תקנים אלה נמצאים לעיון הציבור במרכז המידע של המוסד לבטיחות ולגיהות ובספריית מכון התקנים הישראלי. (ג) ציוד מגן אישי יותאם, לפי תפקידו וצורתו, לאיבר הגוף של העובד שעליו הוא נועד להגן, וכן לסיכון שאותו הוא נועד למנוע. שלומי

לשלומי כל הכבוד על דף שצירפת כאן אני תיקווה שמעסיקים ילמדו אתו בעל פה ויכירו באחריותם כלפי בטיחות העובד.

גם כאשר ציוד הבטיחות קיים וזמין, לא תמיד משתמשים בו...כי לא נוח, כי לא מתאים באותו רגע או כי זה מאט את העבודה. לבטח יש תאונות עבודה (או נזק מצטבר) שנגרמים גם בשל גורמים אלה...לפעמים לא מזיק שיפור גם בתחום הזה.