השקת ת"י 5688

אתמול 17.01 הושק ת"י 5688 לבטיחות באירועים המוניים. החלק הראשון של התקן הינו "דרישות" במסגרתן מוגדרים בעלי תפקידים כגון מנהל אירועים, מפיק בפועל, יועץ בטיחות לאירוע המוני, עוזר בטיחות באירוע ונוספים. בשלב זה למעט הגדרות (הגדרת תפקיד) אין רשות מוסמכת אשר יכולה ומורשית להסמיך את אותם בעלי תפקידים וממילא לאכוף / לדרוש מהם אחריות. החלק השני הינו "הנחיות" אשר כוללות 2 חידושים עיקריים (ביחס למצב הקיים כיום) (א) הנחייה לניהול סיכונים (זיהוי, הערכה ובקרה) כולל תרחישי חירום (ב) אחריות לבטיחות בתהליכי הקמת / הכנת האירוע ובשלב הפירוק שלו. החלק השלישי שעדיין לא נכתב הינו ריכוז של תקני בטיחות פרטניים / רלוונטיים למכלול הקשור באירועים המוניים. לדבריה של הגב' זיוה פתיר תקן אשר יושב על המדף ואינו עובר שינויים הנו תקן לקוי... ובנימה זו התקן הינו מצויין שכן (לעניות דעתי) הוא עתיד לעבור שינויים רבים.. בשלב זה הואיל ועדיין לא נתפרו שרוולים לחליפה ומאחר שהתקציבים העומדים לרשות מפיקי האירועים עדיין מוגבלים ומצומצמים, אנו כמי שנשכרים להיות אחראים על הבטיחות באירועים (תכנון וניהול) / יועצי הבטיחות של האירוע, אמורים לפעול בין הפטיש (קיומו של תקן אשר מהווה אסתמכתא משפטית) לבין הסדן (מגבלות כאמור ביישום ואכיפה) ולעשות הרבה "מניפולציות" בכדי לחזור הבייתה בשלום. אין ספק כי בסופו של יום (מי יודע מתי יגיע...) החליפה המושלמת תהיה כלי עבודה מצויין ותאפשר להפחית משמעותית את הסיכוי להישנות של אסון ערד ודומיו אולם בשלב זה משנחתם והושק מוצר לא מושלם אנו נאלצים לשבת ליד נהג אשר על פי רוב אינו מודע לכך שרכבו אינו בטיחותי, להסביר לו את המשמעות בקיומו של תקן אשר מציף את בעיות מבלי לתת כלים לפתרונות ולעזור לו במשימה (כמעט) בלתי אפשרית.

איתן ואחרים שלום. השתתפתי אתמול בכנס "ההשקה" של התקן האמור וככגודל הצפיות, כמי שעוסק בנושא מאז 1998, כך גודל האכזכה. אם היו משיקים אניה בהשקה דומה היא היתה שוקעת וטובעת עוד בטרם היה סיפק לשבור על דפנותיה את בקבוק השמפניה. עם קום המדינה, החליטה הכנסת לאמץ את פקודת בתי החרושת בנוסח דאז וברבות הימים כמוכר היום פקודת הבטיחות בעבודה נוסח חדש 1970 .... במקביל זוהה חסר בפקודה באשר מיהם בעלי התפקידים והגדרת אחריותם וסמכויותיהם במימוש הפקודה. ב-1954 פורסם חוק אירגון הפיקוח על העבודה לענין הנ"ל. וחזרה לתקן, כפי שהיה ב-1954 פורסם מיהם בעלי התפקידים, ומה אחריותם אך בניגוד ל-1954 לא פורט מי יכשיר ויסמיך את בעלי התפקידים וקשה כאן המלאכה שבעתיים, אפרט בהמשך, ובעיקר לא פורט מה סמכויותיהם. האם יוכל יועץ הבטיחות למנוע קיומו של מופע באם מצא חריגות במענה לדרישותיו? אם יצא המופע לפועל למרות דעתו של היועץ על מי טיפול האחריות, מה מידת האחריות שיהיה למסמך הדרישות? האם סביר ע"פ רוח התקן, כי מחד ידרש כי מתכנן האביזרים והבמות לא יהיה מי שיאשר אותם, אך מתכנן נושא הבטיחות, יהיה גם המפקח והמאשר ויתרה מזאת, מי שיפקח בשטח משך כל זמן המופע? אין זאת כי מתקיים כאן ביזור וחלוקת אחריות בניגוד לקביעת תקנות בטיחות כמו תקנת הבניה וקביעת בתי המשפט בדבר ריכוז אחריות. כל הדוברים ציינו כי אין "חיה" במדינת ישראל שניתן לכנותה "יועץ בטיחות" ככוונת התקן וככוונתה של וועדת זיילר בעקבות אולמי וורסי. אם כך מי יכשיר יועצי בטיחות. כי הרי מי שאינו יועץ בטיחות לא יכול להכשיר "יועץ בטיחות". מה תכנית הלימודים, הדרכה ליועץ. האם באמת התקן כה מסובך שבעל מקצוע בבטיחות אינו יכול לקרוא ולהבין את הנדרש בו? ניסוחו הכללי של התקן, מאד מזכיר את ניסוחה של הפב"ט הארכאית כגיבוב של הוראות ואין הוא מהווה או מצביע על פריצת דרך אמיתית. אחרי שניקבעו השחקנים חסר וטרם הוחל בהכנת החלק השלישי של התקן שהוא בעצם ליבו, שם אמור להיות מפורט מה ואיך לבצע. ומשהלב איננו ולא החל לפעום, מה טעם בפרסום התקן ברשומות ולצייר תמונה מעוותת כאילו באמת יש תקן. הוא עלול למות עוד בטרם נשם את נשימתו הראשונה. אוריאל

אוריאל ואחרים שלום, במידה (רבה) מסוימת אני מסכים עמך שעדיף היה להשיק מוצר מוגמר, יחד עם זאת כידוע לך אניה משיקים בשלב שהיא כבר יכולה לצוף ולשוט במים, עוד הרבה לפני שסיימו לבנות את חלקיה הפנימים אשר בלעדיהם היא משולה ל- גיגית צפה. כך גם עשו עם התקן האמור, אלא שמדובר על תקן להבדיל מאניה שקיומו מהווה אסתמכתא משפטית אשר בשעת מבחן כל בעלי התפקידים הנזכרים בתקן יצטרכו להוכיח שפעלו הן כמפורט בו והן למיטב הבנתם המקצועית כפרשנותנו לאותם חלקים חיוניים חסרים. מאידך כפי שבוודאי ידוע לך גם את חומת סין התחילו לבנות מלבנה אחת ואני מקווה שהשלמת החסר (בתקן) תהיה בקצב שבו הם מצליחים לבנות את העיר האולימפית שהם בונים כעת. כפי שהוזכר בכנס כבר קיימת הצעת חוק וקרוב לוודאי שבמקביל התמ"ת נערך לתהליכי הסמכה של בעלי תפקידים בתחום הבטיחות כמו גם להסמכתם של ה- "מכוני הרישוי" אשר ירכזו, יבקרו ויאשרו את תכניות הבטיחות (אני חושב שזאת שיטת הפרטה טובה ונכונה). קיומו של התקן יביא (להערכתי בקרוב) לשיתופם של יועצי הבטיחות כבר בשלבים המקדמיים של תכנון האירוע, יאפשר למקבלי ההחלטות לצמצם את הבלתי ידוע (מהבחינה הבטיחותית), יעזור בתקצוב נכון של ההפקה (לפחות בכל הקשור לבטיחות), יוביל לעשיית בטיחות פרואקטיבית ובסופו של יום יבטיח שהאירוע מתחילת הקמתו ועד לגמר פירוקו יהיה הרבה יותר בטיחותי מכפי שהוא כיום. עם כל הקושי נסה לראות כעת את החיובי מתוך ציפייה שהעתיד יביא במהרה את החסר.

האם אנו במדינת ישראל כל פעם ממציאים את הגלגל מחדש? מה קורה למשל באמריקה או באנגלייה או בגרמנייה? למה שמדינת ישראל לא תעתיק תקנים שכבר קיימים במקום כל פעם לנסות ולהמציא מחדש תקנים וחוזרי מנכ"ל שעד שיוצאים מתווכחים ומתווכחים ולבסוף מושמטים מהם העיקר: מי אחראי על מה ומה סמכותו.

זיו שלום לא מדובר בהמצאה, לכל היותר התאמה. מערכות הבריאות, כיבוי האש, המשטרה, הרשות המקומית, ההפקה ועוד בכל מדינה ולפעמים גם באזור או מחוז (בתוך אותה מדינה) פועלות כל אחת על פי דרכן ויוצרות לעצמן את המכלול אשר יבטיח בסופו של דבר את הבטיחות באירוע המוני. כחלק ממסקנות וועדת החקירה הממשלתית של אסון ערד נקבע כי נדרש הסדר חקיקתי שייתן מענה כולל להתמודדות עם הסיכונים הצפויים לשלום הציבור, בריאותו ובטיחותו באירועים המוניים. גם לפני אסון ערד העוסקים בתחום הבינו שחסר הסדר כזה וגם אחרי אסון ערד ידענו מקרים נוספים של אסונות באירועים המוניים ובכל פעם הודגש הצורך בכך. לאחר האסון המשטרה האחראית על שלום הציבור הוציאה נוהל עבודה פנימי אשר נותן מענה לנושאים אשר המשטרה אחראית עליהם אולם נושאים נוספים כמו גם הממשקים המשותפים נותרו פתוחים. הויכוח / הדיון המתנהל כיום הנו לצורך השבחה של מוצר שלאחרונה הוצב על המדף אשר יוצריו יודעים (ומצהירים) שאינו מושלם. המשתמשים הפוטנציאליים מבינים כי קיומו של מוצר במצבו הנוכחי עלול להיות חרב פיפיות ומבקשים להיות שותפים בתהליך השיפור. לטענתם משהוצב המוצר במצבו (על המדף) נכרה בור פתוח ומסוכן והם קוראים לגדר אותו, לשלט אותו באזהרה לגבי הסכנה ולעשות הכל על מנת לסלק את המפגע על ידי הורדתו מהמדף או לחילופין השלמתו במהירות להבדיל מהרבה מאוד בורות אשר נשארים פתוחים (כנהוג במחוזותנו). המוצר השלם חשוב וחיוני ואני תקווה שיימצאו במהרה התקציבים הנדרשים להשלימו וליישמו.