כאב הלב עם הרבה כאב בלב

נמאס לי לפחד, נמאס לי להיות חרדה כל הזמן, נמאס לי להיות עצובה, המסכות שלי מתחילות להבתהר גופי בוגד בי ואנשים מתחילים להבין שמשהו לא בסדר אצלי, נמאס לי לא להרגיש טוב ולהקיא מלחץ, לא מצליחה לאכול רוצה להיות בסדר ופשוט לא מצליחה, נמאס לי לחלום חלומות שגברים פוגעים בי, אני מפחדת ללכת ברחוב שלא יפגעו בי, אני מרגישה את אותם התחשות שהרגשתי בגיל 7 ובגיל 14 וזה כ"כ רע!! אז הצלחתי לעזור לעצמי מבלי לדעת מה הבעיה שלי והיום בגיל 23 אני יודעת מהן הבעיות שלי ולא מצליחה לעזור לעצמי, נמאס לי לפחד מהפחד אני רוצה לתת יד לפחד ולא מצליחה. אני בחרדות תמידיות קשה לי ואני חנוקה, אני לא מכירה את עיניי הן כ"כ עצובות וכבויות . מה לעשות עם החרדות הללו??? אני כ"כ מפחדת שמישהו יעזור לי

כל כך מבינה את התחושות האלה שלך. מתחברת במיוחד לעיניים העצובות...והחלומות הקשים....מקווה שאת לא לבד בחיים הפרטיים שלך. מעבדת ומדברת על הכאב עם מישהו או מישהי. לפחות כאן בפורום את לא לבד. שולחת לך חיבוק של כוח ואהבה. מקווה ומאחלת לך מכל ליבי שהתחושות הקשות האלו יעזבו אותך. ותהיי רק לב גדול וחזק, בלי כאב. שלך ליאור

בובית, כל כך מכירה את כל התחושות הללו שאת מתארת... מזדהה ומבינה כל כאב שעולה אצלך.. הלוואי והיתה איזו נוסחת קסמים.. שהיתה מעלימה את הפחד.. את הכאב.. ואת העצב שפוקד אותך... יודעת כמה קשה עכשיו.. אני מקווה שבעתיד הכאב והפחד יפחתו.. זו תקופה קשה.. מכל הבחינות.. ואין לך מנוחה כלל... איתך כשכואב. מחבקת ומחזקת בובה. "שבחיים הכל עובר מטעויות למד והשתפר מה שקולך הפנימי אומר זו האמת שלך......." http://www.orange.co.il/content_upload/mms/gallery/429_hug_just_4u_web.gif

לצערי כולנו צרגישות ומזדהות עם אותם הכאבים. בובה את צודקת אין מנוחה בחיי , אני מביטה אחורה ופשוט לא מאמינה! חזרתי מקודם מהוריי ורבתי עם אבי, הוא צעק ליד אחיינית שלי הקטנה , ואחותי לא מרשה לו לצעוק לידה, היא לא מוכנה שהיא תעבור את מה שאנחנו עברנו, גדלתי בבית עם צעקות איומות מצידו ופחד , גדלתי בחרדות ממנו ומאמי , אחרי שהוא צעק צעקתי עליו ואמרצי לו שאחותי לא מסכימה שהוא יצעק ליד הקטנה והוא התחיל לצעוק עלי ואמר: " את לא השתנית בכלל! נשארת אותה אחת , הלוואי ותשארי יתומה ללא אב וכו " למרות הכל הם חושבים שאני אשמה בהכל ושאני לא בסדר שלא הייתי בקשר איתם, הוא לא מוכן לקחת אחריות על החיים שהוא הרס לי! לא יכולתי לעצור את עצמי ואמרתי לו " להשתנות? אני צריכה להשתנות? אתם דפקתם לי את החיים ואני צריכה להשתנות?" לקחתי את התיק ויצאתי מהבית.........הקטע הזה הוא דבר מזערי וקטן , אני לא מייחסת לו חשיבות ולעומת מה שאני חווה בימים אלו אך זה כ"כ לא נעים להבין שהוא בכלל לא מבין כמה חיי הרוסים בגללו......... תודה לכן על החיזוקים אוהבת

יש לך עיניים כה יפות טובות ומנחמות כה חבל שהם כבויות ודוויות!!! חרדה היא דבר שמשתלט על כל ישותך וגופך ומשתק אך מרקורד אישי ישנו סיכוי לשיקוי! יש מזור לחרדות מכל זן!אף כאלו שמשתלטות ולא נמלטות !ישנם פתרונות שהוכחו לאורך זמן אני לאחר האונס האחרון פיתחתי הפרעה פוסט-טראומטית קשה וכתוצאה מהרצון העז שלי לצאת מהתקפי הפאניקה ומעגל הכרוניקה המשתק למדתי תרגילי הרפייה, שיננתי לעצמי מנטרות חיוביות, נתמכתי בפרחי באך, בחברים ומכרים, שיתפתי, לא הסתגרתי בד' אמותי כפי שאני מורגלת בדיכאון, טיפלתי באנשים חלשים ונחשלים ממני על מנת לקבל פורפורציות וחיזוק ולשמוח במנת חלקי, החילותי טיפול פסיכודינאמי מסודר, לקחתי שליטה על מה שכן בשליטתי בחיים וכך לאט לאט הרפתי במה שלא בשליטתי ואין לאל ידי לתקן! והחרדות פחתו לבלי הכר... גם הזמן עושה את שלו וכן שיטת הלוגותראפיה של דוקטור פרנקל... כמו כן ידוע שטיפול התנהגותי קוגנטיבי כאשר אין ברקע דיכאון הרבה יותר אפקטיבי ופרודוקטיבי מטיפול פסיכודינאמי מעמיק שבהפרעות חרדה כרוניות מקבעות את החרדה ועלולה להעמיק אותה וחס וחלילה להנציח אותה ואז קשה הרבה יותר לסרס חרדה הטבועה בדם והיא טבע שני כבר. מחרדה שהתפתחה ומקורה ידוע זה מכבר. תחזיקי מעמד נשמתי וזכרי כי הכל עובר חביבתי. והכל יעוף כחלום יעוף! אוהבת, מחבקת ומחזקת. שדה ניר.

שדה יקרה, את יכולה לפרט לי יותר על פרחי הבאך? לאחרונה שמעתי דברים טובים על פרחים הללו. תודה שאת פה , אין לך מושג כמה זה חשוב לי לקבל את החיזוקים הללו. אוהבת אני

לב יקרה, אני יודעת כמה קשה וכואב כל אשר את עוברת... חרדות מהנוע וגם מהלא נודע.... טראומות העבר תוקפות ומנווטות את ההתמודדות היומיומית...כמעט בכל מקום.... האם יש מקום שאת מרגישה יותר שולטת? מאורגנת? נסי להזכר בתקופות הכוח שלך... ביכולות...בהתמודדות...בכך שהחרדות יכולות לפחות משמעותית... אני מאמינה בך... אחרי כל לילה חשוך...מגיע הבוקר... תאפשרי לעצמך לראות... למרות הקושי.. אידה

גורמת לי לכאב לב, כל כך מבינה על מה את מדברת על ההתמודדות עם הידיעה, כשהצלחתי לשמור את הכל בקופסא סגורה החייים נראו בסדר ... ואז קפצה המפלצת החוצה ואין ברירה מלהתמודד והפעם מתוך מודעות וזה כואב מאוד, קשה מאוד ועצוב כלכך כשמבינים את האמת ואת מהלך החיים שפיספסתי והכי קשה לראות את הסוף. אז מחבקת ושולחת אנרגיות כי את זקוקה להמון המון אנרגיה ולקרא הרבה את שדה ניר ואת האופטימיות שנשמעת כאן מדי פעם בפורום ולשאוב ממנה כוחות . לי

תודה לך אני באמת זקוקה לאנרגיות, אני אשתמש בעצתה של שדה ניר ואברר בנוגע לפרחי הבאך אולי הם יגרמו לי להיות שפויה .....) יום טוב