שבוע טוב בנות יקרות
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
אני מצטערת כנראה שיש משהו במקלדת שלי שלא בסדר. אני לא מצליחה לענות בפורום. בהתחלה זה היה רק בפורום וכעת בכל האתרים! כולל במיילים. אני נכנסת וקוראת אתכם ולא יכולה להגיב. מקווה מחר לסדר זאת. בנתיים אנסה להגיב מהטלפון למרות שזה קשה לי. אני איתכן אידה טיפול בנפגעות תקיפה מינית פסיכותרפיסטית MSW אור הנפש
מספרים על סמוראי זקן שגר בכפר נידח. אחרי שנים של התבודדות, החליט להעביר את התורה לדורות הבאים והזמין אל ביתו צעירים רבים. יום אחד, הגיע אל הכפר לוחם שהיה ידוע ברוח לחימה חסרת מצפון ופשרות. הלוחם הצעיר מעולם לא הפסיד בקרב, ואחרי ששמע על המוניטין של הסמוראי הוא בא להביס אותו. תלמידיו של המורה הזקן ניסו לשכנע אותו אחרת, אבל הזקן נענה לאתגר. ביום למחרת נאספו כולם בכיכר העיר. הסמוראי ניצב במקומו ללא ניע ואילו הלוחם הצעיר החל לכתר אותו ולהתגרות בו. הוא זרק לעברו אבנים, ירק בפניו, צעק עלבונות ואפילו העליב את אבותיו. במשך שעות, הוא לחץ ודחק בסמוראי, אבל הזקן נשאר אדיש ולא שלף את חרבו. בסופו של יום, תשוש ומושפל, הלוחם הצעיר אסף את חפציו ועזב את הכפר. תלמידיו של הזקן, מיהרו אליו בסוף הקרב ושאלו בפליאה "איך יכולת לשאת בעלבון הזה? מדוע לא שלפת את חרבך, ולו רק כדי להוכיח לנו שאינך פחדן?" הביט בהם הזקן וענה: "כשאדם בא אליכם עם מתנה ואתה לא מקבלים אותה. למי שייכת המתנה?" "למי שניסה לתת אותה", ענו התלמידים. "ככה זה גם לגבי קנאה, כעס ועלבון" ענה הזקן. "אם אתם מתעלמים מהם ולא לוקחים אותם ללב, הם נשארים אצל מי שנושא אותם".
תודה על הסיפור שהעלית כאן. לפעמים כשלא מגיבים, דווקא אי התגובה היא הגבורה האמיתית, ואולי זה משהו שצריך לאמץ ולהפנים. הרבה מאד רגשי אשם בניפגעות סובבים סביב התחושה וההרגשה שהכל יכול היה להיות אחרת אם רק הייתי מגיבה, מספרת, מתנגדת, בורחת מהמקום וכד', ובעצם אולי דווקא זה שלא עשיתי את כל הדברים האלה היא הגבורה האמיתית. וחוץ מיזה יש משפט חכם ועתיק שאומר "איזה הוא גיבור - הכובש את יצרו." עוד משהו למחשבה. זה לא נאמר סתם..... (דיברתי רק מיתוך הרהורי ליבי, זה לא אומר שזה נכון לכולן....) שבוע טוב לכולן. מציאות אחרת
