לא יכולה יותר.... טריגר.....

אין לי כוח יותר לעונש הזה שנקרא חיים. אין לי חיים, זו רק אשליה כואבת ומענה. החיים יפים..... הבדיחה הכי כואבת שיש. אין לי חיים, אף פעם לא היו לי ואף פעם לא יהיו, אני לא מתאימה לגהנום הזה, אין לי כוח לטבוע בתוך הזבל של כולם. נקרע לי הלב, הכל מרוסק בפנים. אני כל כך שקופה שכולם רואים דרכי ולא רואים אותי בכלל. יש לי המון חובות, כולם רק דורשים, אני אשמה בכל מה שזז, ומגיל אפס רק משתמשים בי ומוצצים את דמי עד הסוף ואחר כך זורקים, העיקר שכולם מרוצים והכושי עשה את שלו ויכול ללכת. למה אני תקועה עם ילדים ולמה איכפת לי מהם? אם לא הם כבר ממיזמן לא הייתי כאן. אין לי כוח לחיות עם המוות בפנים, זה לא חיים זה למות בחיים הכל מת בפנים ולהרגיש את כל הכאב כל הזמן ומיסביב כולם רק צוחקים ומאושרים. לא רוצה את הגהנום הזה יותר, לא חייה, לא שורדת, לא ישנה, אני כלום, לא קיימת, סתם קופסה מורעלת ומתה כל הזמן יותר ויותר, כבר לא נשאר כלום...... ספק אם פעם היה משהו, מי צריך את זה, זה כמו לשתות רעל במודע כל יום ומיום ליום המינון רק גדל. רוצה למותתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת רק אז יהיה לי שקט, נטול כאב, נטול צער,, לא יכולה יותר, לא רצויה, לא שייכת, מנוכרת, מוחרמת, לא קשורה, לא שווה התייחסות, לא רואים, לא שומעים, לא מבינים, לא אוהבים רק דורשים בלי סוף. מציאות אחרת, או יותר נכון עב"מ מת

מקוה שבכל זאת הצלחת קצת לישון מכירה היטב לצערי את התחושות שאת מתארת זה קשה להמשיך ולשרוד כשמרגישים ככה אני רואה בך כוחות שאת כנראה לא כל כך רואה ואני חושבת שאת מדהימה- ואני שמחה שאת כאן ושאת מגיבה למה שאני כותבת. גם אני מרגישה לפעמים שאני חיה רק כי יש לי ילדים ולפעמים מאוד קשה לי איתם ואני מרגישה שזהו כבר נגמרו לי הכוחות וזהו אני רוצה למות אבל אז אני נזכרת מה ההתאבדות של אמא שלי עשתה לי ואני יודעת שאני לא אעשה כזה דבר לילדים שלי שולחת לך חיבוק ומקוה שתקומי לבוקר יותר טוב בכל מקרה אני איתך אם את רוצה גם במייל רק תגידי וארשום לך כתובת דמעה

מציאות יקירה, אני לא אתייחס למה שעובר עלייך, כי מזה בטוחה שיש לך המון, אני אתייחס למה ש ל א עובר עלייך, יקרה כ"כ, אני מבקשת לחזק אותך במקומות אחרים, תפרגני לעצמך זמן, זמן לכל דבר, אני יודעת שזה נשמע לך הזוי וקר וחסר הבנה, אבל האמיני לי שאני מבינה מה עובר עלייך, האמיני לי, מתי לאחרונה שתית קפה עם חברה? רק את והיא? מתי נסעת להתאוורר במקום שעושה לך טוב? אפילו כמה שעות... הצגה טובה, סרט, ים, טיפול פנים, כל דבר שאת מפנה בשבילו זמן רק לעצמך. נטענת. בנוסף ( אני לא יודעת בני כמה הילדים ) אבל תנסי לקבל כוח חיובי גם מהם, משחק אחת לכמה זמן עם אחד מהם, שיחה מחזקת על הקשר שלך איתם, על מקומם בחיים שלך, תתפלאי כמה אהבה תקבלי חזרה. מעבר לזה מצאי דבר אחד שמפרה אותך, הובי שנותן לך להתמלא ולהתפרק, נאמר( ואני הולכת פה בחשיכה כי לא יודעת מה את אוהבת)ציור, קחי קורס שמעניין אותך בכל תחום( משחק בתאטרון פשוט מדהים), אומנות לחימה( דמייני שאת קורעת את כולם :-) קרמיקה, עיצוב תכשיטים, רפואה אלטרניטית על כל גווניה, ועוד המון תחומים לפי הרצון ומה שמעניין אותך. לאט לאט תגלי את הדרך חזרה, תתחילי להנות מדברים קטנים. שימלאו את חייך וייתנו לך משמעות וסיפוק. אני איתך יקרה. מחזקת את ידייך בתהליך הזה. את יכולה. את אמיצה. כבר עשית חצי דרך. החיים אכן יפים. אל תוותרי :-) אוהבת ומאחורייך במה שתבחרי- אמא

מתאים לך השם החדש תתחדשי... אמא לוחמת (: ובלי התוספת חסרת אונים! מזהים...בטח שמזהים! סמויה

כל הכבוד לך! זה השם המתאים לך!! אין צורך להרגיש חסרת אונים את עושה ונלחמת! כמו כן חשוב להפנות את הילדה לטיפול בהקדם האפשרי לצמצם אפשריות להתפתחות תסמינים לפוסט טרומה. לבי איתך בהצלחה אידה עו"ס MSW נפגעות תקיפה מינית

איתך בכאבך! מצטערת על הצער הגדול שמציף זה גל קשה מאוד מבינה אתת תחושת הניכור והחוסר הבנה של משפחתך וקרובייך (מוכר לי ביותר) הדרך הכי טובה היא פשוט להמשיך הלאה! מבחינתי זו הנקמה הכי מתוקה בהם ואני דווקא ח-י-ה למען זה! זה עוד יותר מלבה את יצר החיים שלי אני לא אתן להם ,לאילה ש"אוהבים" אותי את הצ'אנס הזה לשמוח לאידי כי למה מה, הם יושיטו לי יד? הם יעזרו לי? חחחחחחחחחחחח בחיים לא! כבר נכוותי מדודה שסיפרתי לה היא מזמן כבר זרקה אותי לקרשים.. עד כדי כך שכיום היא אפילו לא אומרת לי שלום באירועים (כלבה!) אבל אני לא נותנת לזה לנצח אותי וגם אני עושה כמוה לא אומרת לה גם שלום! ולא מתעניינת בה יותר זה קשה אבל אני נלחמת בזה אין מה לעשות. שולחת לך חיבוק, יקרה

מצטערת שאת לא מצליחה להרים ראש זאת תקופה כזאת מה שאת עוברת עכשיו לא שייך לפגיעה ,אלו הם החיים . כל אמא הייתה לוקחת את זה קשה וכואב רק שאת מרגישה לבד מול הכל ...את לא לבד אני איתך ..ישלך מטפלץת שרוצה ויכולה לעזור תני לעצמך צאנס וציטוט שלך יקירה "השתלטו לך על הגוף ובזה שאת מדברת את מחזירה לעצמך את השליטה עליו, אל תוותרי ואל תתני להם להשתלט לך גם על המוות..." בבקשה תילמדי להעריך ולאהוב את עצמך ולהבין שמגיע לך אחרת ... דברי איתי ,מצטערת שאני לא במחשב כי הילדים בבית אבל אני אדבר איתך

אני שומעת את הכאב שלך ואין לי מילים כדי לנחם אותך נראה לי שעוד מילים רק יתווספו לחלק מהכאב הזה אני רוצה לומר לך שאנ מרשה את האב שלך,את התשישות ואת הרצון להרפות,הלוואי וייכלתי לשלוח לך משהו כדי לעזור לך להחזיק בשביבים של תקווה...שימלאו אותך,שיתנו לך קצת תחושה של רוגע ושלווה ואולי גם קצת בסדר. אני רוצה לומר לך שאני אחת המעריצות הגדולות שלך יודעת כמה לא פשוט לך יודעת כמה הכל מסובך,מבינה את הרצון שלך לחדול מבינה את העייפות הזו מחיים שלמים של התעללות בלתי פוסקת זה לא הגיע לך,זה לא מגיע לך וזה לא פר וכל המילים שבעולם לא יצליחו לתאר את עומק הזוועה,אני יודעת מציאות יקרה.. אני מציירת לך ידיים עם חיבוק גדול ושולחת אותו אלייך שלך, ציפור

תודה דמעה, אמא לוחמת, סמויה, בוחרת בשינוי וציפור נפשי על המאמץ וההשקעה בתגובותיכן אלי, אין לי כוח לכתוב. כל מה שעובר עלי קשור לפגיעה, כי אם לא הייתי קורבן וכל כך נוחה לניצול וללקחת אותי כמובן מאליו אף אחד לא היה מעיז להתייחס אלי כך, לא לראות אותי להמעיט בערכי שמגיע לי רק מעצם היותי ולא יותר מיזה, לא היו מעיזים לנצל אותי ולהרגיש בסדר עם זה, לא היו מעזים להתעלם מרגשותי ורצונותי ולהרגיש שבסך הכל זו רק אני שמבקשת, האפס מדבר ועוד מעיז לבקש, חחחחח מצחיק בדיחת השנה, לאפס יש רצונות..... הכל מתמוטט, כמו שלי אין בסיס גם כל מה שבניתי חסר בסיס ולא מחזיק, אין את הדבק שמאחד ומחבר, ובעצם כל מה שחשבתי שעשיתי ושהשגתי לעצמי משפחה משלי במקום כל מה שלא היה לי אף פעם לא קיים, אין לי כלום ושום דבר ואף אחד, כי בשורה התחתונה אני אפילו לא אוויר.... לא יודעת מה אני רוצה ומה אני אוהבת מבחינת תחביבים או עיסוקים. וואו טיפול פנים, בחיים לא עשיתי דבר כזה, מסאג'ים מפחיד ברמות, הצגה, סרט, לא עבר לי בראש ועם מי? משהו שאני אוהבת, מה? לא יודעת, כלום. כל זה קשור לחיים, אני מתה מבפנים איפה אני ואיפה לחיות, אני אפילו לא מצליחה לשרוד. הילדים כולם כבר גדולים, הם לא צריכים אותי אלא רק כדי לתת להם, לא כדי לקבל מהם, זה כבר עבר. הם צריכים אותי ברקע כדי להגיד שיש להם "אמא" קיימת, כי אין תחליף ל"אמא".... ובשורה התחתונה הכל סובב מאז מתמיד סביב מה שכווווולם רוצים וצריכים, אני הספק של כוווווולם. רק איפה אני בכל זה, אני איננה לא קיימת, לא שווה לא חשובה בקיצור אני לא, לא שיכת לשום מקום רק צריכה להיות פה כי האחרים צריכים אותי. נמאסססססססססססססססססססססס לא רוצה יותר לא רוצההההההה. סליחה, אין לי כוח לכתוב יותר, אין טעם, אני נלחמת בטחנות רוח, כי כל המקומות תפוסים, לא נישאר מקום בשבילי... סליחה ושוב תודה על התגובות וההבנה. מציאות אחרת

אני לא יודעת מה אני רוצה מבחינת מטרות, שאיפות, דברים שאני אוהבת, אין לי דברים כאלו, לא יודעת מה זה, זה חסום אצלי, אף פעם לא העסיק אותי, כי כל חיי אני רק מנסה לשרוד, להעביר את הימים עם ראש שצף מעל למים סוערים. ובאשר לדברים שכתבתי קודם, בפן הרגשי אני רוצה להרגיש שאני חשובה ואהובה בתוך המשפחה שבניתי, וזה קיים לפעמים, אבל אני בעדיפות אחרונה. מבחינתי תמיד נתתי לכולם את כל מה שהיה לי לתת, לא חסכתי שום דבר מאף אחד ואני מדברת על החלקים הרגשיים לאורך כל הדרך. גם בהיותי מנותקת עבדתי לפי אינסטינקטים, לא היה מגע כמעט אבל הם ידעו שאהבתי אותם. לא מצטערת שנתתי, ואני תמיד כל עוד אני כאן, תמיד אתן את כל מה שיש בי. אין כאן חרטה, ממש לא. אני פשוט מרוקנת כבר, ואין לי מאיפה להתמלאות, לא נותר בי כלום, הכל מת בפנים וכמו וואקום.... זאת הבעיה, מרגישה שנגמרתי כבר שהכל כבוי ומת. סליחה.... מציאות אחרת

את יכולה לבחור אחרת להגדיר ולעשות את החיים. זה נשמע אולי הזוי...דמיוני...רחוק... אבל זה אפשרי ואת זו שיכולה לעשות זאת רק את! תגדרי לעצמך מטרות אך את רוצה שחיך יהיו מה יתן לך כוח ותקווה ותתחילי להשיג להגשים תאמיני שמגיע לך! שאת שווה שאת יכולה! אף אחד לא יעשה זאת עבורך רק את אז תתחילי ברשימה!!! איתך מחזקת אידה עו"ס MSW נפגעות תקיפה מיני