התמודדות עם טראומה
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
הפחד 24 שעות ביממה בחלומות הם חוזרים ונוגעים בי בשיעור רק חושבת איך אגיע לשיעור הבא בלי להיתקל בו בהפסקה העיניים מתרוצצות לכל הכיוונים לבדוק שהוא לא מסתכל עלי ברחוב רצים לי בראש סרטים שהוא מחכה לי מחוץ לבית בשכונה כל מקום מחזיר אותי בפלאש באק אחורה. כל הודעה שלו גורמת לי לצמרמורת כל פעם שאני יודעת שהוא חזר מהבסיס אני מקיאה אבל אני מחייכת כל הזמן..ולא נותנת לאף אחד לדעת. לא יכולה לספר. ולפעמים זה באמת עוזר..ואני שוכחת מזה לכמה דקות.. אתמול ראיתי אותו בפעם הראשונה אחרי יותר מחודש.. היינו בפעולה בצופים והייתי הכי חופשייה ומאושרת ורגועה.. ואז הוא הגיע לשם..הוא היה על מדים וישב בבית קפה ליד עם חברים. בשנייה הראשונה קפאתי והייתי בשוק..בהיתי בו.. ואז היה לי פיק ברכיים כזה..פשוט נפלתי החזקתי את היד של חברה שלי והתחלתי לרעוד ולבכות..לא הצלחתי לנשום..הרגשתי כאילו מישהו חונק אותי..היא דיברה אלי ולא הצלחתי לענות לה.. המחשבות רצו מהר והכל היה לא הגיוני..לא הצלחתי להרגיע את עצמי לא הצלחתי להסביר לעצמי שהוא לא יפגע בי. ואחרי 10 דקות בערך במצב הזה..נרגעתי.. ופתחתי את העיניים.. לא יודעת בידיוק מה עבר עלי..אבל זה היה מפחיד.. לא רוצה לחיות יותר ככה.. מתי זה יגמר ? איך לגרום לזה להפסיק? הם נמצאים בכל מקום אליו אני הולכת.. ואין לי זכות להתלונן..הם לא תקפו..לא אנסו.. רק ניצלו. רק שברו אותי ואת הכבוד שלי לחתיכות הכי קטנות שהם יכלו ושכבו עם מה שנשאר ממני אחד אחרי השני.. ולא אמרתי להם להפסיק ולא אמרתי "די" או "לא" זאת אשמתי. ובהתחלה הרגשתי בסדר עם זה..רק כשהאסימון נפל והבנתי שניצלו אותי התחילו כל הפחדים האלה..כל ההתקפים האלה.. למה נתתי לזה לקרות לי? ואני יודעת שהם שכחו ממני..ומבחינתם אני רק עוד אחת.. והם כבר לא יתקרבו אלי יותר.. אבל הפחד הזה לא עוזב..והמחשבות לא מפסיקות.. והסיוטים חוזרים.. אני אחזור אי פעם להיות נורמלית?
א בת 16 יקרה. ברור שעברת חוויה טראומטית וקשה. ואכן לקח לך זמן להבין שקרו לך דברים שלא הו צריכים לקרות ושהם לא טובים. התגובות שלך היום לגיטימיות ואני חושבת שטיפול מתאים יוכל להקל עלייך, ויתן לך כלים להתמודד עם מה שעברת. בכל מקרה זו לא אשמתך גם ואפילו שלא התנגדת במילים או במעשים מישום שניכנסת להלם ואלם כשזה קרה, וזאת תגובה גופנית פנימית שקורת במודע וגם לא במודע. על כל פנים את נורמלית לגמרי גם היום, עכשיו, מה שלא נורמלי הוא מה שעברת... מקווה שיוקל לך בקרוב וממליצה בחום על טיפול, או לפחות להתקשר למרז סיוע בטל' 1202. שלך - מציאות אחרת
ברוכה הבאה לפורום מוזמנת להיות חלק לשתף להיות פחות לבד אני מצטערת לשמוע על הטראומה על הניצול ההשפלה והתחושות הקשות שמלוות הפחד הגדול שמלווה ולא מרפה הפצעים פתוחים וזה כואב כואב ויש הרבה טריגרים לכאב בטח כשאת רואה את הפוגע האם דברת עם מישהו? אמא? חברה? יועצת??? אני חושבת שכדאי לא להשאר לבד לא יודעת מה האפשרויות שלך ללכת לטיפול? אבל זו הדרך שיכאב פחות שלא ישתלט על כל תחום בחיים. אנחנו כאן בשבילך תרגישי בנוח לשתף, לשאול, להתייעץ אידה עו"ס MSW נפגעות תקיפה מינית
מפאת קוצר הזמן העומד לרשותי לא הספקתי לקרא ולענות לך מקווה שלא תעלבי עוד אחזור אלייך בלי נדר מאחלת לך חתימה טובה לחיים טובים חטולית
מצטערת על החוויות הקשות שאת עוברת. חוסר השליטה והאונים מול.. באמת מצב קשה שאין לך מושג איך לצאת ממנו וזה בהחלט מובן! כמו שנאמר, את זקוקה לעזרה את לא יכולה להישאר עם כל זה לבד את צריכה לגייס כוחות לפנות למי שאת סומכת ומי שיכול לעזור כגון גורמים בביהס או מרכז סיוע לנפגעות 1202 את נערה במצוקה וטוב ששיתפת וטב שאת כבר יודעת שמשהו לא טוב ולא בסדר קורה לך ואת לא יכולה להשלים עם זה! שולחת לך חיובק והרבה כוחות לגייס עזרה סמויה
א-יקרה קודם כל מצטערת נורא לשמוע על מה שקרה לך זה בהחלט מזעזע , כואב ומגעיל כל התחושות שאת מתארת נקראות התקפי חרדה כתוצאה מהפוסט טראומה כלומר-כמו תופעות לוואי למצב שבו היית נתונה שלא מבחירה גם אם לא התנגדת באותו הרגע ישנם מצבים שמכל מיני סיבות קשה לדבר קשה לסרב , להתגונן , לצעוק ,וכו' מצבים של קפאון , חוסר הבנה חוסר תגובה לא מבינה בכלל למה החבר שלך החייל חשף אותך לסיטואציה הזו ? האם שתית משהו לפני שכל זה בכלל קרה ? ברור שלא תרצי להמשיך במצב הזה לכן את חייבת לקחת אחריות ולעזור לעצמך כבר כתבו לך שעלייך לפנות ליועצת ביה"ס או אולי להורים שלך -אייך היחסים בינכם ? או למרכז נפגעות 1202* ולדבר -את יכולה להשאר אנונימית לא חייבת להזדהות בכל מקרה את חייבת לשתף מישהו מבוגר שיוכל לעזור לך ולתמוך בך במצבך הנוכחי למה נתת לזה לקרות לך ? אולי כי לא יכולת לעשות משהו אחר אייך את יודעת שהם כבר שכחו ממך ? שהם יותר לא יתקרבו אלייך ? אם תטפלי במצב כבר עכשששיו הסכויים שלך לחזור לתיפקוד רגיל יהיו מהירים יותר כמובן שזה תלוי רק בך מחזיקה לך אצבעות להמשיך להיות אמיצה כמו שנכנסת לכאן וכתבת באומץ לב להמשיך באותו קו ולהמשיך הלאה ברוכה הבאה לפורום את מוזמנת להשאר כאן בכל מקרה לא משנה מה תחליטי לעשות לכתוב לשתף להתייעץ אנחנו כאן בשבילך שתהיה לך שנה טובה יותר איתך-חטולית
