חרא-טה
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
זה בדיוק היום בשבילך. תראה מה קרה רציתי לכתוב לי ואני כותבת במקום זאת לך זה, כל הזמן אתה- אין אני לקחת ממני את אני. ברור לך ולי שזה היום גם לשונאת טקסיות שכמוני. היום יותר מתמיד, כי יש לך חשבונות עכשיו גם עם העולמות העליונים שאני לא מכירה אותם מספיק טוב אבל יודעת היטב שיש לך איזשהי נגיעה לשם גם אם כולה שקרית ומעושה כי אתה הרי פועל רק מתוך פחד. ברור לשנינו שהארוע הזה עולה בתודעתנו- פעם ראשונה שאתה בטח תעז להרהר בדבר- אבל אני בטוחה שמתוך פחד מעונש ולא מתוך חרטה. אני רוצה היום שתנסה להפתיע אותך ואותי פעם ראשונה ובאמת לחוש משהו שאין בך באופן בסיסי אלא שאתה רק יודע עליו מקריאה והבנה עיונית של המוח האנושי. ח-ר-ט-ה. הרסת את חיי בשלב מאוד קריטי של נסיון להשתקם ולהתרפא. נתתי בך אמון וניצלת אותו ובאינסטינקטים החייתיים שלך ידעת בדיוק עם מי יש לך עסק, איתרת בדיוק כואב את כל הפרצות, ידעת איך להתגנב כמו מפלצת (ואני לא אגיד פה חיה כי זה רק יחמיא לך). ראית את התום שבי ונטלת אותו לעצמך. אתה איש רע ואכזר ואני רוצה להתנקות מהזוהמה שלך, מכל הרסיסים האלה שהשארת בתוכי שלא מאפשרים לי לחדש את התאים האלה יותר ולבנות את עצמי מחדש, כל הנסיונות כשלו. אין בך טיפת בושה? אין בך טיפת בושה ולכן אתה לא יכול להתחרט באמת כי לא היה לי צלם מעולם לידך אני הייתי השתקפות של איזו תשוקה מעוותת שלך, חזרה אחורה בזמן. לא היה לי אף פעם קיום עצמאי. כשאין למישהו חרטה מישהו אחר מתחרט יותר. וכל התקופה הזו הייתי עסוקה בחרטה שלי על שהגעתי אליך ולא ניצלתי את נקודות היציאה שעמדו בדרך, יכולתי לעזוב אבל האמנתי בך. איך נשארתי שם. כל בחורה נורמלית אחרת היתה נמלטת לפני שכל התופת הזו היתה מתרחשת. איזה יכולת שיפוט מעוותת יש לי. איזה בחירות הזויות. ואתה ראית אותי ואת העיניים האלה שלא מוכנות באמת להודות בעיוות גם אם הן מבחינות בו כ"כ טוב. אולי עיניים שמחפשות אותו. איזה חיפוש נואש אחרי פירורים של טוב שאולי זה טוב ואני לא רואה, ובעצם לא מגיע לי בכלל הרבה אז מה אני מתלוננת, צריך לשמוח על כך שמבחינים בי בכלל. אולי זו היתה אפילו עיסקת חבילה כזו מאחורי גבי. ואתה שד אפל ערמומי ומניפולטיבי, ידעת לתמרן ולהשתמש בביוגרפיה הכאובה שלי- כי ידעת על הצורך הלא מודע בשחזורים, על הרצון להרס עצמי בכל דרך שהיא, אבל גם על הרצון לעדכון הגרסה באיזשהי דרך חדשה. וכל הזמן התעתוע הזה בין שתי הקצוות שלא ידעתי אף פעם באיזה אגף אני צועדת. רוצה לקלל אותך ביום החג הזה, לרצות שתסבול, שתפחד שתהפוך לקטן קטן קטן עד שנמלה זעירה לא תבחין בך. הכי רוצה שתסתלק מתוכי, איך אפשר לסלק אותך מתוכי כשהפכת לגידול שמתלבש על כל התאים? אבל מה שהכי עצוב לי הוא שגם הסבל שלך לא יספק אותי כי עבר זמן רב מדי מאז ואני כבר לא שייכת יותר למשפחת היונקים. אני צל חלול שלא יכול לקום יותר, תלושה בזמן ובמרחב. אפילו רגש הנקמה בתוכי מת כבר מזמן. אבל בכל זאת למען הצדק והסדר הטוב אני מאחלת לך שתשלם על הכל ותתייסר ותפחד, תחיה בחוסר ודאות ודאגה מתמדת, תחוש סלידה עצמית, תשנא את הגוף שלך, לא תאמין יותר לאף אחד, תרגיש בדידות איומה ותראה אותי פתאום גדולה יותר ממך. כי אתה באמת חתיכת אפס, יצור עלוב ונצלן. חר(א)- (א)טה. לא חשבת שיהיה לי אומץ, הופתעת. לא רוצה להרגיש אשמה גם אם תהיה נורא מסכן. אבל אולי תנסה גם עם כל הנכות הנפשית שלך תנסה בבקשה פעם ראשונה בחיים שלך להרגיש חרטה כשאתה חושב על מה שעשית לי. פעם אחת. להודות שטעית. אתה יכול בבקשה לנסות ולא רק להתחפש לאדם מתחרט- כי אתה הרי מלך הזיקיות....? אני רוצה לסלוח לך לא בשבילך אלא כדי להתחיל את חיי או לסיים אותם. לא מגיע לך. אני רוצה אותך זכרון מטושטש, חלום ששכחתי. בעצם אני לא רוצה אותך. אני רוצה אותי וזה מה שניסיתי להגיד לך כל הזמן ולא שמעת- לא באתי בשבילך באתי בשבילי. קצת התבלבלת. אני שונאת אותך. וכמו ילדה אסיים בזה שמקווה שהרשעים יקבלו בסוף את עונשם. לפחות ביום חג זה. ואז הצדק יהפוך לשחפץ מגן ואני אהיה קצת פחות לבד חלשה ומנותקת. כי יש לי את אבא צדק ששומר. לפחות עכשיו.
כלומר בלי ערבון מוגבל רק הוא המוגבל מיתרית מתוקה שלי פרשת כנפיים ועפת לך הרחק מכאן להמון המון זמן התגעגעתי אלייך מותק את חסרה כאן מאוד אחרי מכתב כזה נוקב הייתי מצפה שהוא יתכווץ לו באיזה חור כמו עכבר ביוב וישאר שם עד יומו האחרון!! מה שלומך יפה שלי למה נעלמת לכ"כ הרבה זמן חוץ מהמכתב -מה קורה איתך ביומיום חידשת טיפול ? ספרי לי מה קורה איתך מחבקת בהמון געגועים איתך חטולית
הוצאת את המילים מפי- זה בדיוק מה שאני גם כן רוצה להגיד לחרא הזה- אבל אין הרבה סיכוי שהם אף פעם יתחרטו- מאחלת לך-שקט בנפש- מכל השדים של העבר- תודה מכל הלב על הכנות !
טוב לראותך כאן! מה שלומך? איזה אומץ לומר- לכתוב מילים כל כך חזקות כל כך אמיץ לתת לעצמך להרגיש כך כל כך הרבה כוח צריך בשביל זה! בכל זאת יש הרבה כאב מערבולת רגשות חזקי ואמצי כל הכבוד שנה טובה מלאה בכוח ואומץ והרבה מקום לעצמך אידה עו"ס MSW נפגעות תקיפה מינית
אני פשוט לא מרגישה טוב ולא יכולה לכתוב
