לאופיר

קראתי קצת מה עובר עליך. חשבתי עליך אתמול בהפוגות. כעסתי על הרופאים בשבילך. בדיקות על קול הן פחות פולשניות, מסוכנות ויקרות ויכולות לאתר הרבה דברים שבודקים במי שפיר. יש הרבה שיקולים זרים בדברים האלו. רוצה להציע שתתחזקי קצת ותפני לעזרה מקצועית מסודרת. גם אצל מומחה להריון בסיכון גבוה שיעשה הערכה כוללת וגם באחת הלשכות לסיוע משפטי שיבחנו היטב את פרטי המקרה ויסיעו לפתרון הטוב ביותר עבורך. מותר לשאול אותך אם את קצת "סנדלרית יחפה"? למה בחרת לעבוד במקום שלאחותך יש עמדת שליטה עליך? מתנצלת אם עברתי גבול... הסיפור שלך הוא קצת וריאציה על "המלך ליר". את יכולה לחשוב שבסוף דברים יסתדרו?

אופיר יקירתי, אם את נרתעת מבדיקת מי שפיר שזוהי אכן בדיקה פולשנית, ולא נעימה, יש בדיקה שנקראת שקיפות עורפית זהו אולטראסאונד שנערך עד שבוע הריון מסוים בו בודקים עד כמה שקוף אזור העורף של העובר, וזה נותן אינדיקציה טובה לגבי תסמונת דאון. אבל אני כמעט בטוחה שעושים אותה בשלב מוקדם יותר של ההריון. תשמרי על עצמך.... ליאור

באמת צריכה ללכת בקרוב לרופא הנשים ולבקש בדיקות כי הוא מאד לוחץ ונראה לי שהוא רוצה לצאת מוקדם מהמתוכנן גם ביקורי הבית שאני עושה כרגע מוסיפים ללחץ והחום הכבד... תודה על הדאגה וההצעות. לגבי השאלה למה נכנסתי למקום העבודה ...האמת שזה התחיל בצורה שבה היא ביקשה את עזרתי ולמדה ממני הרבה דברים וזה התחיל בהרבה הבטחות והצהרת כוונות טובות למדתי תוך כדי העבודה איתה את הפריק קונטרול והפולשנות שלה וחוסר הגבולות ובכלל הסימביוטיות ואני מבינה מאיפה היא באה יודעת שהיא פגועה ושאין לה שליטה או מודעות למה שהיא עושה היא בעצמה חצויה מבחינתה היא עשתה רק טוב והיא הכי מושלמת והכי טהורה והכי מלאך... וזו בעיה. בכל מקרה הוקל לי מאד שאני לא צריכה לעבוד איתה ולנסות להציב לה גבולות כל הזמן. ממש מרגישה את המחיר ששילמתי בחודשים האחרונים. וחבל לי כל כך שניסיתי בכלל לעבוד איתה. הנושא הוא נושא שיש לי ידע רב בו ונסיון כבר שנים רבות והנה היתה לי הזדמנות ליזום פרוייקטים וליישם את הידע שלי בתחום ונהניתי מאד מהעבודה עצמה מההרצאות מהסדנאות מהמאמרים שחיברתי . הרגשתי תחושת שליחות וידעתי שיש לי מה לתרום מקצועית. השליתי את עצמי שלעבוד איתה זה יסתדר. עד שהתחלתי לחטוף סטירה פה צביטה שם עקיצה פה התפרצות זעם שם העברה מתפקיד פה תחרות שם ביטולים דחיות חוסר שיתוף פעולה ולבסוף הסתה ושיסוי של חברות שלה בי. פשוט הגיעו מים עד נפש. וכן...שתי האחיות שלי דאגו לקחת מאימי כל רכוש פיזי שהיה לה. כאילו כפיצוי על ילדותן העשוקה זנחו כל עקרון של הגינות או צדק בנסיון להשתיק את הכאב הנורא שמכרסם בהן. שתיהן בגיל החמישים פלוס גרושות בודדות עקורות מבית ועם ילדים פגועים מאד אני לא יכולה לשפוט אותן ולא יכולה להמשיך ולכעוס עליהן לאורך זמן. כמו שכתבה דמעה מבינה אבל לא יכולה לקבל והילדים שלי גם הם נכדים של אמא שלי...להם אין זכויות? כנראה שלא. חושבת שהרשעות מתחילה כשמישהו חושב שהוא הכי צודק בעולם עד שמותר לו לרמוס כליל זכויות של הצד השני. ומה זה עוזר אם אטען את מרשעת? הרי מבחינתה כל עוד הצליחה לשכנע את ההנהלה ואת החברות שהיא בסדר א זהיא בסדר כלומר האישור המוסרי והערכי בא אצלה רק מבחוץ ולא מבפנים. אין לה אמת מידה פנימית למה שקורה. כך שמהבחינה הזו אין עם מי לדבר.

לי פעם שעורך דין שמייצג את עצמו בוחר לו טיפש לסנגר עליו... ואני מנסה לומר שאל תלחיצי את עצמך אלא תשתמשי בעזרה המקצועית הכי טובה שאת יכולה לגייס. רפואית ומשפטית. לפעמים רופאים טועים ולפעמים יש להם ידע טכני אבל לא דרך ארץ לחולים או יכולת לתקשר כראוי. זוכרת שהמגעים עם בני המשפחה כשמצפים מהם לעזרה מאוד קשים. ונכון. קשה למלא את החלל. כשאני מדברת עם הורי ובמקרה הכי טוב עוברת שיחה סבירה בלי תלונות או טענות ואני משחררת את שרירי הבטן, או כשאני מדברת עם אחי והוא לועג לי וקורא לי מטומטמת או יכול להגיד למלצרית בפלירטוט שלא כל בני המשפחה מוצלחים כמוהו ולהחוות עלי בלגלוג, אני יודעת שיחסים נורמליים בין בני משפחה אמורים להיות אחרת והלבד הזה בלי יכולת אמיתית לשפוך את הלב סתם בלי לקבל ביקורת או השתלחות שמזכירה ימים הרבה יותר גרועים באמת קשה. צריך ללמוד להתרחק במידת האפשר גם כשלא רוצים להקצין ולנתק את הקשרים לגמרי.

כואב לי לקרוא את מה שכתבת...ואני נדהמת בכל פעם מחדש מהכוחות שלך...איך יצאה אישה כל כך אכפתית..כל כך תומכת..כל כך מדהימה מהמקום הכל קשה קשה שגדלת בו? הלוואי והייתה לי את האפשרות להכיר אותך גם ב"חיים האמיתיים" מחוץ לפורום... דמעה