שאלה לאור הנפש

אמא שחושדת שבנה בן ה8 עבר התעללות מינית האם היא צריכה לשאול אותו על כך? או להשאיר לאנשי מקצוע את התיחקור והתשאול ????

ולדעתי זה מקרה חרום אם את מדברת על משהו שקורה עכשיו אז ארשה לעצמי לענות למרות שאינני לא בעלת קצוע בתחום לדעתי אם אמא מרגישה כך עליה לשאול ולא להסס צריך בשאלה להזהר שלא להכניס רעיונות בראש של הילד לשמוע אותו ולא להכניס לו מילים לפה ומצד שני להיות מאוד ברור בכך שהילד ירגיש נוח ולא מאויים לענות אולי אפילו לבדוק - האם מישהו פוגע בך או עושה לך דברים לא נעימים? אם הילד לא עונה להבהיר לו שאת (האמא) שם בשבילו ומתי שהוא רוצה ומוכן לדבר היא תהיה בשבילו בלי ביקורת ובתמיכה מלאה נראה לי שללכת ישר לחוקר נוער יכול להיות טראומטי לא פחות מהפגיעה עצמה בכל מקרה אם אמא חושדת עליה לפעול מיד ולהבהיר לילד שהיא כאן בשבילו ומוכנה לשמוע כל דבר ללא ביקורת ושיפוטיות ועם המון אהבה ואמונה בו.

החויה הכי קשה, לפעמים אף יותר מהפגיעה עצמה היא - כאשר הילד חווה חוסר התייחסות (גם היא תוצאה של חוסר ידיעה מבחינתו החוויה כל כך חזקה שהוא בטוח שאחרים רואים עליו). הוא מצפה שירגישו , הארוע לעיתים קשה מדי בשביל שיהיה אפשר לדבר עליו, לפעמים הילד מאוים, או חושש לפגוע באדם שיקר לו שאמור לדאוג לו, הוא מבלבל בין התפקיד של המבוגר בחיו לסמכות שהוא עוקף עליו. ולכן פעמים רבות ישאר באלם. לכן חשוב לפתוח את הפתח לדאוג שהילד ידע באופן חד משמעי שיש לו לאן לפנות .

תור חומד כל ספק הכי קטן שיש לאמא -צריך מיד- להביא אותה לבוא ולשאול שאלות , אומנם מאוד בעדינות ,לנסות לדובב אותו ולהבטיח לו שהאמא לא כועסת עליו ולא חשוב מה קרה הוא לא אשם , גם חייבת להבהיר לו שאם איימו עליו לא לספר כי זה סוד -כמו שקורה בדרך כלל במצבים כאלה , היא מבטיחה שלא תכעס כי שמר את הסוד -והלוואי שלא קרה לו כלום , לבדוק אם הוא מתנהג כהרגלו ביומיום -אולי אפילו לבדוק בביה"ס אייך הוא מתנהג , כולל עם חברים , אם לא הפך להיות אלים ,,,,,,,,כמו שאמרו ליז וסמויה ,לבדוק הכל לפני שפונים להתייעצות עם מומחים חטולית

קראתי פה מה שחטולית אמרה-וזה הפיתרון! הכי חשוב שהילד יהיה בטוח שאמא לא כועסת עליו. זה המפתח לדיבוב. עליי" איימו" "שאמא מאוד תכעס אם היא תדע" ככה במילים האלה! חרוטות לי בראש! אני נשבעת! ככה זה היה. מספיק המילים האילה- שאמא תכעס- ו..קנו את שתיקתי לנצח. אבל זה הפתרון!- אם יסבירו לילד - ז"א מישהו יירד לגובה העיניים שלו,נגיד בישיבה מזרחית על השטיח, עם משחק שהוא אוהב ככה בספונטניות בנינוחות רבה ויסביר לו ברכות בעדינות - שאף אחד לא ייכעס עליו- שאמא לא תכעס עליו אז הוא ייפתח. ויראו לו שאוהבים אותו וימשיכו לחייך אליו ולהתנהג אליו בעדינות רבה- לדעתי זה יעזור. כי אם באותה מידה שההוא אמר לי והסביר לי יפה ובדרך שמדברים לילדים "אמא מאוד תכעס שהיא תדע" אז בעצם באותה צורה יעבירו לילד את ההמסר ההפוך "אמא לא תכעס".. ההוא- שאני מדברת עליו כנראה מומחה לילדים- כמו שפסיכולוג לילדים. כי כל מה שהוא עשה ואמר והעביר לי ופקד עליי לעשות ושכנע אותי היה בצורה פסיכולוגית מאוד יפה, ובדרך של משחק- עכשיו אני נזכרת- כמו שעושים בחדר משחקים עם ילדים אצל הפסיכולוג, ככה משכנעים אותם..וככה זה היה! עכשיו אני נזכרת! מדהים שכחתי מזה.. משחק..זה היה השכנוע הראשוני להכל.. בואנה זה בן אדם מאוד מתוחכם!! שום דבר לא היה בכוח, הכל בחיוך בלי אלימות ובלי התנגדות! הוא עבד עליי בדרך פסיכולוגית הוא חכם מאוד ובעל כישורים של פסיכולוג ואני לא מזלזלת בכישוריו. רק שהוא השתמש בכישורים ובידע שלו לרעה בדרך ההפוכה. אז איך הוא שכנע אותי לא לספר : שעת ערב.. אני והוא לבד מסתכלים בחלון, אורות העיר.. נוף יפה.. ואז הוא תפס מומנט של רגיעה ואינטימיות ודובב אותי. ואז מפה לשם (כמו פסיכולוג ילדים!) הוביל אותי לשיחה אינטימית ביני לבינו..הסביר לי שאסור לספר מה אנחנו עושים כי.. שאלתי למה? (לא שהתכוונתי לספר..) ולדעתי הוא ידע את זה אחרת הייתי מזמן מדברת אבל ליתר ביטחון הוא אמר " אמא מאוד תכעס אם היא תדע".. וזה ה"איום"- שום דבר לא בכוח או באלימות. ושאלתי "למה היא תכעס?" ואז הוא אמר שזה לא יפה והיא מאוד תכעס! וזהו- המסר נחרט עמוק בראש. אז אולי בדרך הזאת- רק הפוך כמובן! עם הילד- להטמיע בו את המסר ש.. לא כועסים עליו..ברגע של רגיעה ואינטימיות עם מישהו שהוא בוטח בו אם אצלי זה היה הפוך ומשכנעים אותי בדרך ההפוכה- בטוח שהייתי אומרת. נראה לי.. טוב זה בטוח לא דעה מקצועית כמובן! אני רואה את הדברים מנק' ראות של ילדה שזה קרה לה ואולי מה צריך היה לעשות כדי שהילדה תדבר. (במקרה הזה הילד אצלי כבר אין לבכות על חלב שנשפך..)

אמא שחושדת שבנה עובר או עבר התעללות בהחלט יכולה וצריכה לבדוק זאת, הכל כמובן בלי כעס שפוטיות, לחץ... לשדר לילד מקום בטוח אצל אמא,שאמא לא תכעס ולא תאשים... שאמא תקבל ותחזק ובעיקר תחבק... אפשר לפתח את הנושא דרך שיחה על זכיות של הילד על הגוף שלו.... על הזכות לומר לא... על כך שלא כדאי לשמור סודות... ושתמיד לדבר עם אמא או אדם מבוגר כשקורה משהו... ואפשר לצייר ביחד ....לראות אם יש חריגות בציור... אפשר וכדאי לשאול ישרות....בזהירות עם אותם הכלללים... כמו כן אפשר לפנות לאיש מקצוע לשתף ולהתייעץ מול התנהגיות חריגות...הסתגרות, מופנמות לא אופיינים, עצב...ציורים ועוד אשמח לענות בכל שאלה אידה