פורום שווה לכל נפש

הפורום יעסוק בתחומים הנוגעים לבריאות הנפש, כגון: התמודדות עם מחלת נפש, דיכאונות, יחס החברה ועוד
2335 הודעות
2120 תשובות מומחה

מנהל פורום שווה לכל נפש

20/02/2005 | 13:00 | מאת: רוני

לכב' ד"ר שלו שלום . לפני כשנה האזנתי לתוכנית בנושא רפואה ברדיו ברשת א ' של קול ישראל . בשידור התוכנית התראיין פרופסור או ד"ר רם דרג שאת שמו איני זוכר , אך אותו רופא סיפר על הצלחה במעל ל % 90 בטיפול בחוסר חשק מיני אצל האשה ע"י תרופה מקבוצת התרופות הפסיכוטיות שאת שמה של התרופה גם איני זוכר,אך מה שזכור לי שלקיחת תרופה זו במינונים קטנים מאוד גורמת לתגובה הפוכה ,כלומר מעוררת לחשק מיני והגברת הפרשת ההורמון האחראי לחשק המיני . שאלתי לכבודה של ד"ר שלו : -מי הם המומחים המטפלים בשיטה זו ויודעים את המינונים הנכונים . -היכן ניתן לפנות אל רופא המטפל בשיטה זו .ואם ניתן לקבל את הטובים מבניהם . בכבוד רב רוני

20/02/2005 | 13:57 | מאת: אירית שלו

רוני שלום קודם כל אינני דוקטור (למרות שלאתר קוראים דוקטורס). אני אשת מקצוע עם תואר אקדמאי. בנושא הגברת החשק המיני, אינני מכירה את התרופה הזו ושווה להתייעץ בפורום השייך לסקסולוגיה או לפסיכיאטריה. אבל בחרת להביא לכאן את הבעיה ולכן שווה לחשוב על אפשרויות נוספות לפני שמגיעים למרכיב התרופתי. חשק מיני הוא דבר שמורכב הן מכימיה במוח והן ממצבים פזיולוגיים ונפשיים כמו כן הוא קשור למערכת יחסים בין בני הזוג או הפרטנרים. כאשר קיימת בעיה שאינה ניתנת לפתרון עצמי (על ידי קריאת ספרים, העלת המודעות )כדאי לפנות לסקסולוג/ית ועל זה תוכל לקבל המלצות בפורום של סקסולוגיה בהצלחה אירית

19/02/2005 | 16:28 | מאת: ר

שלום רציתי להתייעץ בקשר למצבי הנפשי . כבר תקופה ארוכה אני מרגיש מבולבל לגבי מי אני באמת אני אחרי צבא כרגע סטודנט אני חי חיים תקינים לחלוטין יש חברה שאני אוהב מצב כלכלי משפחתי טוב אבל הכל טוב רק כלפי חוץ ,אני מרגיש מבולבל לגמרי לגבי עצמי אני חש שהערכה העצמית שלי לא מספיק טובה אני מאוד ביקורתי כלפי עצמי לפעמים ברמה מוגזמת ומחשבות לא חיוביות פשוט משתלטות עלי, לפעמים אני יושב עם עצמי ומנסה לשנות זאת אבל נראה שזה השתרש בי חזק וקשה לי להתנתק מתחושות אלו . לאחרונה פניתי לטיפול לפני בערך כ-8 חודשים הטיפול היה יעיל בתחילה אבל בגדול אני מרגיש שזה לא ממש זה ואני מבסס את זה על פי השינויים שחלו בי בתקופת הטיפול . עד לאחרונה הדחקתי את המחשבה שאני חי ככה כבר זמן רב אבל אני סה"כ פוגע בעצמי אני יודע שאני חי באופן הזה זמן רב . אני מרגיש עצבות לעיתים קרובות ואני באמת רוצה לשנות את זה אני בסה"כ צעיר והכל לפני אבל אני חושש שמצבי הנפשי עכשיו ישליך על עתידי כאשר אהיה במסגרת דורשת יותר האם להמשיך בטיפול הפסיכולוגי או שאולי אני צריך לשנות את דרך הטיפול אני ממש צריך את עזרתכם אודה לכם אם תענו לי בהקדם תודה

20/02/2005 | 11:57 | מאת: אירית שלו

ר יקר לפעמים אין ברירה וחשוב ללכת לטיפול. אתה מתאר מצב שבו לא חשוב מה הם התנאים החיצוניים, אתה מרגיש לא טוב עם עצמך בעוצמה גבוהה . לכן אני ממליצה לחזור לטיפול, לתת זמן לטיפול כי שינויים עמוקים לא קורים בבת אחת. ולשקול אפשרות של אבחון על ידי פסיכיאטר, כדי לבדוק אפשרות של חוסר איזון כימי. שיהיה לך כל טוב אירית

18/06/2005 | 18:35 | מאת: אורית

שלום לך, ר ברשותך אתן לך עצה: לפי דעתי אתה צריך טיפול קבוצתי עם אנשים על מנת שתוכל לחוות יותר את הדברים. זה עוזר יותר, כי אתה מתמודד בשיתוף פעולה ומקבל יותר "כלים" בהתפתחות שלך. רק טוב, ובהצלחה

19/02/2005 | 15:00 | מאת: איביבית

שלום, שמחתי "לגלות" את הפורום הזה. (אני בת 33 נשואה +1) אז ככה, לפני חמישה חודשים הובחנתי כסובלתמהתקפי חרדה ונטלתי כדורים נוגדי חרדה ודכאון. הפסקתי אותם מיוזמתי ובגדול אני מרגישה בסדר, כמובן שי שמים שיותר וימים שפחות.כאחת שמאוד מאמינה בקשר שבין גוף ,נפש ורוח ,רציתי לדעת איך אני יכולה לטפל בעצמי ולאו דווקא בתרופות יותר עבודה על הרוח ,על הנפש .היכן יש מקומות כאלה ואפילו ,בנוסף,גם ספרים שעוסקים בנושא ופותחים בפני הקורא חלון שמבעדו נכנסת שמש . סליחה שהארכתי.מחכה לתשובה בקוצר רוח.תודה.

20/02/2005 | 11:53 | מאת: אירית שלו

ברוכה הבאה אציע לך כמה דברים פשוטים מאד. ללכת לסטימצקי, לקחת שעה או שעתיים ןפשוט לעיין בספרים, עד שאת מתחברת לאחד הספרים ומרגישה שזה הספר שאת רוצה להמשיך ולקרוא. להתחבר לאתר "באופן טבעי" שמדבר על נושאים רבים ומגוונים בחיינו המורכבים, אני בטוחה שתמצאי שם למה להתחבר פעילות גופנית, חשובה ביותר- שוב ההיצע מגוון מאד, חשוב שתבדקי למה את מתחברת (הליכה, חדר כושר, פילאטיס, יוגה, טאי צ'י ועוד. כמובן שיש אפשרות לפנות לטיפול הוליסטי וגם כאן האפשרויות מגוונות. בגלל מוגבלות המדיום שנקרא מחשב, קשה להכנס לפרטים ולראות מה מתאים לך, אז את מוזמנת לבוא לפגישת ייעוץ איתי. שיהיה בהצלחה\ואת מוזמנת לשוב ולכתוב אירית

ישנם אנשים רבים שנחשפים לשפעת לדוגמא חלקם נדבקים וחלקם לא מדברים רבות על העולם המודרני שמביא איתו שלל מחלות אבל מהו הרגע שהאדם מתחיל לחלות מה הקשר בין מחלות למערכות יחסים ומה הקשר לעין הרע והאם אתם מאמינים בניגוד לרופאים שלפי דעתי בשום פנים ואופן לא מסוגלים לקבל את זה שגם בן אדם חולה לגמרי יכול להבריא לגמרי ללא תרופות אלא על ידי המון אמונה אהבה שינוי תזונה וסביבה בריאה של חופש אשמח לקבל ספרים בנושא פילוספיה ומחלות על כל ההבטים חברתיים ביולוגים וכו בתודה מראש

18/02/2005 | 16:24 | מאת: אירית שלו

שאלות מאד מעניינות. ורבות התשובות להן. ברור שאנו לא יודעים בדיוק מדוע אדם כזה או אחר יידבק ברגע נתון מסויים, במחלה כזו או אחרת. רבות נכתב ונחקר על הקשר בין גורמים אישיותיים , מצבי לחץ שונים, לבין בריאות וחולי. התשובה איננה נמצאת רק בידי הרופאים. לרפואה יש ידע מסוג מסויים מאד (ידע חשוב), אך זה אינו הידע היחידי בעולם או הבלעדי. ישנם מקורות רבים של ריפוי ולעיתים מה שהרפואה המערבית הקונבנציונלית אינה מרפאה, יכולה לרפא האהבה , האמונה , תזונה ועוד. היום יודעים גם על פי מחקרים שלכל אחד מהמרכיבים שציינת יש השפעה על המצב הבריאותי. רבים הספרים שנכתבים בנושא. אשמח אם קורים וכותבים של הפורום ימליצו כל טוב אירית

אני בחורה בת 31 חליתי בחיידק ומאז לא קמתי כאבי שרירים וגידים וחולשה מוגברת המעי הרגיז בערה בגוף כולם אמרו לי בראש פסיכולוגי לאן לא הלכתי אפילו לפסיכיאטר אני מוכנה הכל רק שיהיה פתרון ואז נאמר לי פיברומיאלגיה זו תופעה שלא יודעים מהיכן היא מגיע עדיין במחקרים ויש רופאים שאפילו לא מקבלים אותה והמומחה שבדק אותי מהר לעבודה אחרת תהיי נכה ואני לא מסוגלת לזוז הכאב חזק מנשוא רגע מה קורה פה מה אני אשמה שחליתי במשהו שאין לו פתרון מהיר ומעשי הראש מתפוצץ הולכת למומחים נכנסת לפורומים אבל רגע מהיכן הכוחות מהיכן.

ליבי איתך. אכן זו מחלה מורכבת הן מבחינת האבחון הן מבחינת ההתמודדות והריפוי. יש עמותה לחולי פיברומיאלגיה ושם הם מרכזים את האינפורמציה ואת אפשרויות הטיפול והתמיכה שניתן לקבל. את בטח לא אשמה שאת חולה. לא מדובר פה באשמה. כאשר המחלה נעה בין הגבול הפיזי לגבול הנפשי, יש הרבה עיסוק בשאלה מה החלק שלי בעניין. אבל אל תקחי את זה למקום של אשמה. את זקוקה להרבה תמיכה, טיפול ועזרה ואני מאחלת לך שתצאי מהמחלה. בברכה אירית

אחותי חלתה בפברומאלגיה לאחר טראומה קשה שעברה ונאמר לה רק שבגלל הטראומה היא חלתה ושזו מחלה של שרירים,עצמות והנפש וכל מה שמשטמעה. מאז שנודע לאחותי על המחלה היא מבטרת לעצמה יותר מידי פעמים ובכל תחום {פשוט יש לה תרוץ לכל דבר}. חשוב לציין כשקיבלה את הבשורה היה לה מעוד קשה כמעת כאילו מסרו לה שתיהיה נכה או משהוא דומה. היום "בגלל המחלה " היא חיה בדיר חזירים מ מ ש, היא כל הזמן טוענת בעבודה שהיא חייבת לצאת לשרותים כי בגלל המחלה היא לא יכולה להיתאפק,חסרת שקט נפשי "בגלל המחלה" לטענתה ולטענתי היא פשוט לא התגברה על הטראומה... יש לי עוד המון דוגמאות אך אני לא רוצה להאריך בפניה זו אני בעצם רוצה להשיג עוד מדע על המחלה כדי לדעת האם אני מגיבה נכון לאחותי כאשר אני מנסה להקטין את המחלה וליפעמים בגלל זה אחותי חושבת שאני מזלזלת בה ולא מתנהגת ברגישות.וגם כדי להעביר לה עוד אינפורמציה {אולי זה יקל עליה} וגם אם יש צורך להעמיד דברים על דיוקם. אני ממש אודה לכם עם תעזרו לי לעזור לאחותי. שילשום ציינו את יום השנה הרביעי לפטירתו של בעלה {וזו בעצם הטראומה} ואני חושבת שבגלל מדע לא נכון שקיבלה על המחלה היא לא יוצאת מהטרואמה ומתחושת האובדן ה ב א מ ת גדול. לפני סיום אני מבקשת להוסיף שאני לא שופטת אותה ורק מנסה לעזור. אני מקווה שתחזרו אלי מהר וכך הוחל לעזור לה

17/02/2005 | 10:28 | מאת: חגית

אני נימצאת בהריון בשבוע ה-15, האם אפשר להשתמש בשמן עץ התה לריפוי פטריה בציפורניים הרגל?

18/02/2005 | 16:31 | מאת: אירית שלו

כדאי לפנות לפורום המתאים לטיפול ארומותרפי או שמנים אתריים.

23/03/2005 | 16:47 | מאת: s

האם מישהו יודע כמה שמן עץ התה עולה? והאם הוא עוזר נגד חצקונים?

16/02/2005 | 00:17 | מאת: למה לא

שלום לכולכם, השבוע נפתח מכון חדש:"מכון למה לא"-מוקד ארצי להכרויות לכל הגילאים, עבור הסובלים מקשיים ובעיות נפשיות. (סכיזופרניה,מאניה דפרסיה,פוסט טראומה והלם קרב,הפרעות אישיות וכד') השירות ניתן על ידי גורמי מקצוע מתנדבים! ולכן השירות ניתן ב ח י נ ם!!! הטלפון הינו:02-6446908 האמייל:[email protected] א נ א א י מ ר ו ל כ ל א ח ד ש זה י כ ו ל ל ס י י ע ל ו !!! השירות ניתן על ידי אנשים אנושיים ונדיבי לב...

14/03/2005 | 00:14 | מאת: סופיה

היי לך למה לא,לדעתילפתוח קבוצת הכריות לסובלים מהפרעות נפשיות זהו רעיון מוטעה ולא נכון.הרי אנחנו פגועי הנפש בדיוק כמו כולם ולא צריך להבדיל אותנו ולהסגיר אותנו בפני העולם, אנחנו לא חיות מסוכנות.

08/02/2005 | 22:53 | מאת: תומר

ראשית תודה על התשובה המהירה... אבי אכן משתף פעולה עימי לאורך כל הדרך... את ההפניה לביו פידבק הוא קיבל לאחר ששוחח עם פסיכולוג ועם רופאת המשפחה. לא נערכו לו כל בדיקות פיזיות עד כמה שידוע לי. היום הוא הלך לראות פסיכיאטרית שאיבחנה אצלו "הפרעה" רגילה של חרדות גיל מעבר. אולם לא הסבירה את המפנה הפתאומי יחסית. בכל מקרה היא נתנה לו תרופה לאיזון הסרטונין. מתשובתך אני מבין כי נדרשות בדיקות כל שהן את יכולה להיות ספציפית יותר? ושוב תודה כל השת"פ!

11/02/2005 | 23:48 | מאת: אירית שלו

אינני יכולה להיות ספציפית לגבי הבדיקות כי זו לא תחום ההתמחות שלי. מה שאמרתי שצריך, לדעתי לציין בפני הרופאה את האופן הפתאומי וסמיכות הארועים שאחריהם הגיעו החרדות ולהעלות את ההשערה שייתכן וקיים חוסר איזון כימי שמצריך בדיקות הרופאה צריכה לדעת איזה בדיקות . יכול להיות שהתרופה שאביך קיבל תעזור לו ובכך הוא יחזור לעצמו. אולי כדאי לחכות משהו כמו חודש וחצי כדי לראות כיצד התרופה משפיעה עליו ואז להחליט מה ההמשך, אולי לא יהיה צורך להמשיך ומצבו ישתפר. מאחר והוא מאד מטופל, הייתי ממליצה לחכות ולראות כיצד הטיפולים האלה משפיעים. שיהיה רק טוב אירית

08/02/2005 | 21:12 | מאת: socrates

אני לא יודע מה להגיד, אז אתייחס רק אל העובדות(התוצאות..). אני בן 19 וחצי, בכתה י"ב (נשארתי כתה וגן), בינתיים עשיתי את כל הבגרויות. אבל בהמשך לא יודע אם אעשה בגרות מלאה. אני לא מגיע לשיעורים, רק לבגרויות. אני לא יוצא מהבית. אני לא עובד, לא עושה כלום כל היום. הייתי בטיפול פסיכולוגי אחרי שנשארתי כתה(אמא רצתה..), אבל נאלצתי להפסיק כי העלות של הטיפול הייתה יקרה מידי. זהו.

שלום אני לא חושבת שאתה אבוד, בודאי קשה לך ואתה במצוקה אבל יש תקווה אפשר למצא טיפול במרפאות ציבוריות וזה לא עולה כסף,כדאי לך לחפש את הצדדים הטובים אצלך ואני בטוחה שיש גם אם כרגע קשה לך לראות, ועובדה ועשיתה את הבגרויות עד היום ולכן אתה יכול להמשיך ולמצא דרך לעשות גם את השאר. בהצלחה עירית

08/02/2005 | 20:03 | מאת: אורה8

שלום רב, בעת האחרונה שמתי לב, שלאט לאט חוג ידידותי מצתמצם.ואני מנסה לבדוק האם אני אשמה? אתןו שתי דוגמאות 1ידידתי באה אלי הביתה נגשה לטלפון שלי ללא רשות החלה לטלפן בו בזמן שהפלפון שלה היה ברשותה. לשאלתי לפשר הדבר ענתה שבטלפון של בזק זה פחות יקר.אחכ" טענה שאני קמצנית קמה והלכה לא עצרתי בעדה,מאותו זמן נותק הקשר . יש לצין שכל פעם שבאה נהגה כך.אני הרגשתי שהיא נצלה אותי. למי הצדק.? )2}נפרדתי מחבר אחרי שנים רבות של חברות.חברתי ניהלה איתי יחסי חברות, וגם עם חברי לשעבר . {אחרי הפרידה} לא היתי כועסת עליה אלמליא לא הסתירה עובדה זו ממני, אלא שנודע לי מגורם שלישי . למי הצדק? .

11/02/2005 | 23:53 | מאת: אירית שלו

אינני שופטת. אינני יודעת למי הצדק, אני רק מבינה ממך שכואב לך לאבד את ידידותייך, אז כך שגם אם צודקת, העובדה שהן עזבו או התרחקו מפריעה לך. ביחסים בין אנשים, לא תמיד מדובר בצדק . מדובר בנתינה מדובר באמון בהדדיות. האם איכויות אלו היו ביחסייך אם הידידות? אם לא , אז טוב שהן כבר לא ידידותייך. אם זה היה אז חבל וכדאי למצוא דרך להתקרב בחזרה. שיהיה בהצלחה אירית

08/02/2005 | 18:32 | מאת: אבישי

שלום רב יש לי שאלה שהתשובה עליה מאוד תעזור לי הבעיה היא שאינני מוצא תשובה מקצועית וממקור מוסמך כולי תקווה שאתם תוכלו לעזרו לפטור את הבעיה הזאות השאלה היא - מה זה בדיוק מבחן ר.מ. או בלועזית RM? רצתי לדעת איזה סוג של מבחן זה ראיון אישי אם פסיכולוג או פסיכאטר? מבחן פסיכולוגי או פסיכוטכני? או משהו אחר כדומה למבחן שציינתי

לאבישי מצטערת לא מכירה את המבחן הזה עירית

07/02/2005 | 23:30 | מאת: תומר

יש לי בעיה קשה ואני מבקש עיצה דחופה! אבי בן 58 היה איש יצירתי, יציב, חכם ובטוח בעצמו. סובל מסכרת מבוגרים B TYPE , מזה 5 שנים כולל עודף משקל קל וטופל בדיאטה בהתאם וכדורים לאיזון הסוכר. לאחרונה, בעקבות דיאטה ופעילות ספורוטיבית אינטנסיבית של הליכות יומיומיות. הוא הפסיק את לקיחת התרופות בהוראת הרופאה מאחר ומצב הסוכר בגופו התאזן. במקביל הוא החל יורד במשקלו באופן דראסטי והוא היום אדם רזה ובריא פיזית. אולם, התנהגותו והרגשתו הנפשית התערערה מעט. מאדם חזק הנושא במשרה בכירה בארגון בו הוא עובד ומנהיג המשפחה, הוא הפך כמעט באחת לאדם בעל רגישות יוצאת דופן בחריפותה, חרדות מן העתיד לבוא ללא פרופורציה למציאות, צורך אופססיבי לשוחח על מצבו עם בני המשפחה והרגשה כללית של אי וודאות כלפי עצמו מתמודד עם חייו בעתיד. האירוע קרה לפני כ-3 חודשים, מאז השתנו חיי אבי. כאדם אינטליגנטי המודע למצבו, הוא פנה לייעוץ פסיכולוגי שלא איבחן דבר מיוחד, פרט לכך שהוא פשוט כנראה חושב יותר מדי. לאור זאת הוא פנה לטיפול אצל מטפל "ביו פידבק", שנתן לו תרגילי נשימות כטיפול ראשוני, אני המלצתי לו לסור גם לפסיכיאטר שיבחן את מצבו. הערכה שלי לאור סמיכות השינוי הנפשי לירידה במשקל, פעילות הגופנית והפסקת התרופות כי הוא סובל מחוסר איזון כימי מסוג כלשהוא. אולי תסמינים אנדו קרינים או אחרים. אינני מומחה, אודה לכם אם תוכלו לעוץ לי ספציפית מה לעשות לאיזה בעלי תפקידים ומומחים לפנות ואם יש כאלה כאן אז אשמח לקבל את התייחסותכם. בתודה מראש,

08/02/2005 | 12:30 | מאת: אירית שלו

. בהחלט יכול להיות צדק בהשערתך על חוסר איזון כימי מאחר ואתה מתאר התרחשות דרמטית וקיצונית, על רקע זה ,בשלב הראשון הייתי ממליצה לפנות לרופא המשפחה לתאר לו את המצב כפי שאתה רואה ולערוך סדרה של בדיקות. חשוב מאד בשלב כזה לעבוד בשלבים ולהתעקש עם הרופאים על בדיקות. אחר כך יש לחשוב על אפשרויות נוספות. אם אתה מעוניין להוסיף עוד אנפורמציה אשאל אותך כמה שאלות כתבת "הארוע קרה לפני שלושה חודשים" איזה ארוע?? מדוע הוחלט ללכת לטיפול של ביופידבק? האם אביך מתייעץ ומשתף אותך, או שאתה צופה מהצד וחרד בעצמך? אתה לא חייב לענות על השאלות, ואפשר שתענה רק לעצמך בהצלחה אירית

07/02/2005 | 18:46 | מאת: אביטל מממ

שלום! רציתי לפנות לגבי אימי, אימי נמצאת מגיל מעבר, והדבר מלווה בדיכאונות ממושכים, אני מאוד מעוניינת להפנות אותה לטיפול פסיכולוגי, רק שאיני יודעת למי לפנות, הודה לך מאוד, אם תמליצי לי על פסיכולוגית באזור נתניה ורצוי שתיהיה אישה.

08/02/2005 | 12:32 | מאת: אירית שלו

18/02/2005 | 16:32 | מאת: אירית שלו

קלרה יוכטמן, היא פסיכולוגית מנתניה. תמצאי את המספר במודיעין 144 בהצלחה אירית

07/02/2005 | 14:59 | מאת: רוי

יש לי ילדה מקסימה בת שלושה חודשים אנחנו מסתדרות עשר אני מתה עליה רציתי בה הלידה היתה קצת מפחידה השאריו לי חתיכה מהשיליה והפחדים שלי והחלומות שלי בתחילה אם היו היו סביב הפחד מהגרידה זכרונות מהחדר לידה זה הפסיק לפני כחודש. ופתאום כבר יומים שלי חלומות על הילדה אתמול חלמתי שהילדה נשרפה מהתנור קמתי בהיסטריה יומים קודם חלמתי שאני יוצאת עם הילדה לקניות ושוכחת אותה ושוב קמתי בהיסטריה בחיפוש אחריה האם זה נורמלי החלומות האלו האם יש חשש לדיכאון אחרי לידה כי סה"כ אני מתפקדת היטב ולא בבאסה. אשמח לקבל תשובה.

לרוי את כנראה רגישה יותר אחרי הלידה וגם קצת חרדתית, אם כל היתר בסדר ואת מתפקדת היטב ולא סובלת במשך היום, אין צורך לעשות משהו, נראה לי שזה יעבור, במידה ויש דברים נוספים אפשר התייעץ. עירית

04/02/2005 | 14:27 | מאת: שירי

שלום... הייתי רוצה לדעת מה הסיכויים של אדם החולה סרטן הדם במצב בינוני לצאת מהמחלה? בינתיים עדיין צריך 3 פעמים בשבוע תרומות דם.. תודה רבה.. שירי

08/02/2005 | 12:35 | מאת: אירית שלו

לצערי אינני יכולה להעריך סיכויים של אדם חולה לצאת ממחלתו. כדאי לפנות לרופאים בשאלה זו. אך אני מניחה שכבר עשית זאת וכרגע את מתמודדת עם החרדה ואי הוודאות של המחלה. חשוב לשמור על אופטימיות, חשיבה חיובית, טיפול טוב והרבה אהבה ותמיכה מחזקת את ידייך אירית

03/02/2005 | 22:15 | מאת: חדשה כאן

אני סובלת מדיכאון קל וקיבלתי פריזמה במרשם, אולם חלפו שבועיים וחצי ואני עדיין נתקפת דיכאון (בעיקר בבקרים ) לעתים. ידוע לי שאחרי חודש אמורה התרופה להשפיע- אבל בכל זאת- האם לא אמור לחול שיפור כבר עתה?

פרוזק זאת אכן תרופה שלא עוזרת מיידית תוך חודש צריך להרגיש בשיפור משמעותי, במידה ואת לא מרגישה רצוי לחזור לרופא המטפל עירית

11/10/2009 | 23:45 | מאת: איילת

האם התרופה פריזמה גורמת לנשירת שיער?

04/10/2005 | 12:12 | מאת: דנדוש

אני מאובחנת האו.סי.די. ומטופלת בתרופה "פריזמה" כשבועיים לאחר כמה זמן התרופה אמורה להשפיע. תודה ושנה טובה ומתוקה

03/02/2005 | 13:22 | מאת: שרית

שלום לרופא ולמי שיש נסיון אני משתמשת היום בציפרלקס עקב חרדות קהל בשבועיים הראשונות הרגשתי מאוד טוב בלי חרדות לאחר שבוע כבר חזרו החרדות בהדרגה אני לוקחת כדור אחד ליום. יש לציין שהתופעות לוואי הם השמנה והרבה עייפות כל היום (אני סובלת כבר שנתיים מהחרדות וזה מונה ממני לא לצאת הרבה במקומות של אנשים. תודה רבה.

05/02/2005 | 18:46 | מאת: שרית

08/02/2005 | 12:41 | מאת: אירית שלו

תמיד כדאי לחזור לרופא ולהתלונן בפניו. אם את מרגישה שהוא אינו מתייחס כראוי כדאי לחשוב על החלפת רופא. במקביל הייתי ממליצה להתחיל טיפול נפשי, מאחר ולתרופות אין את כל התשובות והפתרונות, עדיין יש מרכיב נפשי, התנהגותי, רגשי שאינו קשור לכימיה של המוח והתרופות אינן מספיקות. טיפול משולב הכולל התייחסות למרכיב הגופני ( כמו תרופות, הומאופתיה ועוד) והתייחסות למרכיב הנפשי דרך שיחות הוא טיפול מעולה אם תוצאות טובות. מאד ממליצה אירית

01/02/2005 | 16:57 | מאת: פרופ' רובי דר

דרוש/ה מטופל/ת לטיפול קוגניטיבי-התנהגותי ב- OCD! טיפול קוגניטיבי-התנהגותי קצר-מועד (כ- 13 פגישות) יינתן ללא תשלום ע"י פרופ' רובי דר, ראש המגמה הקלינית באוניברסיטת תל-אביב. פרופ' דר מתמחה במחקר ובטיפול בהפרעה אובססיבית-קומפולסיבית. הטיפול יערך בחדר טיפול באוניברסיטה, וייצפו בו (בחדר אחר) סטודנטים לפסיכולוגיה קלינית. אנשים הסובלים מ- OCD מוזמנים לקבל פרטים נוספים אצל פרופ' רובי דר ([email protected] 03-6408624)

11/06/2005 | 01:43 | מאת: מיטל

שלום רב, אני חונכת מזה שנתיים אישה כבת 47 הסובלת מהפרעה זו ומטופלת תרופתית (גרה בת"א). אני פונה בשמה. אשמח אם תיצרו עימי קשר להמשך פרטים. מיטל - 052-2426118

01/02/2005 | 00:33 | מאת: ממש מודאגת

שלום אירית, אני בחורה בת 23, יש לי שאלה בנושא שממש מטריד אותי כבר תקופה. אני טיפוס חרד,ממש בדר"כ זה מתבטא בהיפוכנדריה. כל תקופה מסויימת שקצת מאופינת בלחצים ועבודה קשה,אני מתחילה לסבול מסחרחורות,דופק מהיר(גם במנוחה),עצבנות ובעיקר מחשבות רעות. עשיתי ועדין עושה כל מיני בדיקות דם מקיפות..הייתי רוצה בבקשה לדעת ,האם מצב נפשי באמת יכול לגרום לבעיות פיזיות? והאם לגיטימי לרדת במשקל במצב שכזה? תודה ויום נפלא.

03/02/2005 | 10:01 | מאת: אירית שלו

שלום לך התשובה אלייך עלולה להיות בעייתית, משום שאם אענה לך שמצב נפשי גורם לבעיות פיזיות, זה יחזק את הנטייה שלך להיפוכונדריה. אם אענה לך שלא אז זה לא יהיה מדוייק. ישנם אנשים שההתמודדות עם הרגשות כל כך מאיימת עבורם שמיד הם מפנים את האנרגיה (לא במודע) לבעיות פיזיות כאלה או אחרות ומתחילים להבדק ולחשוש שיש משהו לא בסדר אצלם. בדרך כלל מה שלא בסדר אצלם זה הקושי להתמודד עם רגשות עוצמתיים ורמת חרדה מאד גבוהה.בכל אופן במקרה שלך המצב הנפשי שאת מתארת גורם לך להתמקד בבעיות פיזיות שישנן או אינן ולכן הייתי ממליצה לך לטפל באופן משולב הן בגוף והן בנפש ובשלב הראשון להתמקד בהפחתת רמת החרדה. בהצלחה אירית

31/01/2005 | 22:12 | מאת: אלישוע הומיאופת קלאסי

נפתח פורום חדש בנושא הומיאופתיה קלאסית בלבד. בפורום ינתן מידע אודות אופן התפתחות מחלות ופתרונות על בסיס ההומיאופתיה הקלאסית. להלן הקישור לפורום www.homehope.up.co.il ברוכים הבאים. אלישוע.

03/02/2005 | 10:03 | מאת: אירית שלו

03/02/2005 | 11:26 | מאת: אלי שוע

תודה אירית. ברכות ושפע מכל טוב. בעת הצורך אני לרשותך.

31/01/2005 | 09:57 | מאת: חן

שלום, שמי חן ואני בחורה בת 19. אני פונה אליכם בבקשת עזרה דחופה בשביל חבר שלי שהוא חייל בן 20 וקצת.... הוא מתעצבן מכל מיני דברים כמו רעש של אדם ששותה משהו או אוכל. הוא לא אוכל בננה בגלל הרעש שזה עושה כשלועסים. אם לא עונים לו או מגיבים על משהו שאמר תוך שניה הוא מתעצבן. הוא רוצה לקבל טיפול. השאלה שלי היא אם יש לכם משהו להמליץ עליו. סוג של טיפול, מקום שבו מטפלים במחיר זול עם הנחה לחיילים או בחינם. אשמח מאוד אם תחזירו תשובה מפורטת כמה שיותר מהר. תודה ויום נעים! חן.

לחן בדרך כלל אפשר לקבל טיפול דרך קופות חולים או מרפאות לבריאות נפש מאחר ןחברך הוא חייל הוא יכול לפנות לקבן ולבקש טיפול. עירית

30/01/2005 | 09:13 | מאת: איציק ש.

לעירית שלום לאחרונה נתוודעתי מעט לעולם ה bdsm לאחר שבהדרגה התחוור לי שחברתי רוצה וזקוקה להיות נשלטת מושפלת ומוכה תוך כדי האקט המיני ובהקשר אליו . לאחר ששמעתי במשך הזמן על הנושא , הסתבר לי שזו תשוקה שקיימת אצל לא מעט נשים (כמו אצל לא מעט גברים ) . כמו כן הבנתי שהם יכולים לספק את הצורך הזה ועושים זאת ומגיעים לסיפוק נפשי מכך וחיים עם זה בשלום ובכיף . כך שאני לא מתייחס לזה כאל בעיה אלה כאל תופעה מעניינת ולכן אני רוצה לשאול , מה הרקע הפסיכולוגי שמביא נשים או גברים אלה להזדקק לשליטה , השפלה ולכאב , שבאופן פרדוקסאלי גורמים להם להנאה כל כך גדולה .

לאיציק בודאי שיש גורמים פסיכולוגים לצורך להיות נשלט או מושפל, זאת לא המומחיות שלי ולכן אני לא עונה לך מעבר להתייחסות זאת עירית

27/01/2005 | 20:51 | מאת: מיקי

אני אמא לבת ריאשונה שהיא כל עולמי ביליתי איתה בבית כמעט שנתיים כך בעלי ואני החלטנו ,אנו זוג עם מ"ס חברים אבל לאחר תקופה החברים החלו להתרחק ולא אמרו למה זה בהתחלה לא הפריאה מכוון שאני נתתי את כל כולי לביתי ולא הרגשתי שזה לא בסדר ,כעט ביתי בגן כשבועים אני מתחילה לנסות להחזיר את חיי החברה שלי ומצאתי שזה ממש לא פשוט היום נפגשתי עם חברה והיא אמרה מ"ס דברים שממש צמרו היא אמרה שהיא ועוד חברים משותפים התחילו להתרחק מכוון שרוב השיחות שהינו מנהלים היתי מדברת בעיקר על ביתי וכמובן שאני לא מצאתי לנכון שזה לא בסדר היא בנוסף אומרת לי שאני לא עושה כלום עם עצמי ולכן ישנם אנשים שזה ממש לא מתאים להם שביליתי עם ביתי כשנתיים בבית לעומת חברה משותפת שבקושי היתה בבית עם ילדה הראשון כשלושה חודשים סיפרתי לה שיש לי עוד שתי חברות בדיוק כמוני ואנו לא מרגישות לא בסדר או שהחמצנו משהו להפך אני חושבת שאני השלמתי משהו שהיה חסר לי כל הזמן בקיצור בסוף השיחה היא אמרה שחזרתי לעצמי טוב אז היתי רוצה לדעת מה אני אמורה לחשוב שאולי באמת עשיתי טעות ? או לא ,ואייך אני מחזירה לעצמי את חיי החברה והאישיות שלי ,אני מעונינת לצאת לעבודה והיתי רוצה כמה טיפים כיצד להתנהג ומה לומר ומה לא השמח לתשובה תודה מראש .

28/01/2005 | 10:13 | מאת: אירית שלו

מיקי יקרה תעמדי בגאווה מאחורי בחירתך, כי לא כל האמהות יכולות לעשות כך, ומי שהתרחקו ממך, סביר להניח ,הם אלו שרגשי האשמה שלהם, היו כבדים מאד ולא יכלו לראות אותך מתמסרת אל אמהותך, כפי שמתאים ונכון לך. אל תתני לזה לערער את בטחונך. אם בעבר היו לך קשרים חברתיים ולא הייתה לך בעיה, אז תוכלי לחזור לזה ברגע שתרצי, כמובן שזה לא יהיה ברגע, הדברים קורים בתוך תהליך ויש צורך בהסתגלות מחודשת, לפרידה מביתך, לשינוי בסדר היום לכניסה האיטית של דברים חדשים לחייך, אל תמהרי ואל תלחצי. בנוסף יש אתר שנקרא באופן טבעי, אתר מדהי ששווה לך להכנס אליו, שם תמצאי סביבה תומכת לבחירה שלך ועיצות רבות לכל מה שאת מבקשת שיהיה לך כל טוב אירית

16/02/2005 | 05:01 | מאת: דיה

אני בת58 פעילה מאד עוסקת יום יום בספורט ממלא את חיי בכל פעילות אפשרית מתוך בחירה והנאה וזאת תמיד לאחר שבחנתי את כל הסובב אותי כלומר את משפחתי היקרה שהכל בסדר אתם . נדודי שינה מופיעים אצלי שינויים בשגרה ובכל דאגה חדשה ולו הקטנה ביותר וכמובן גדולה . אני משתדלת לא להעזר בכדורי שינה ומעבירה את הלילה בצפיה בטלויזה. אבל חסרות לי שעות שינה . תודה על ההמלצות להקל על השינה .

18/02/2005 | 16:17 | מאת: אירית שלו

ממליצה לבדוק את הנושא ההורמונלי. ידוע לי כי הורמונים מלאכותיים או חוסר איזון הורמונלי יכול לגרום לתופעות של נדודי שינה. במיוחד אם אינך מציינת שום קושי או בעיה אחרת. ממליצה לך גם לפנות לפורומים נוספים, הקשורים לגיל המעבר. אפשר לבדוק את נושא השינה במעבדת שינה ולראות האם יש איזשהי בעיה. בנוסף, אני חושבת לעצמי, האם את לא נמצאת בפעילות יתר, דבר , שלעיתים, עלול לגרום לבעיות שינה. חשוב מאד לאבחן מה גורם לזה מאחר ורק כך ניתן לדעת כיצד להקל. בברכה אירית

27/01/2005 | 18:00 | מאת: אורן

התגייסתי לצבא, מחוסר רצון למקום קרבי והגעתי למקום לא קרבי. בזמן הטירונות החלו אצלי בעיות ברכיים, זה התחיל ככאבים והמשיך לכאוב ולהתגבר ונוצר קושי הליכתי משמעותי עם הזמן, עברתי את כל התהליכים הרפואיים, וכו וכו כדי למצוא את המרפא ה"נחשק", ז"א הכרה שיש לי משהו וזה נסתיים רק בפהניות לבדיקת סומטיזציה. לפי ממצאי הרופאים יש אי התאמה משמעותית בין תלונותי לבין מה שיש שם-רגישות קלה. משיחה שעשיתי עם פסיכיאטר הוא אומר שאני בעל קווים אינטרוורטיים. אחד הדברים שהביא אותו לזה היו כאבי בטן לא מוסברים משנים קודמות שעברו לי וגם אז הפנו אותי לבסוף לפסיכולוג, שביקשתי להפסיק להפגש עם אחרי 5 פגשיות בערך. עכשיו לדעתי בעניין, אני נמצא במצב שאינני יכול כבר ממש לשים את האצבע במקום, הכאבים התחילו והיה ברור לי כמובן מאליו שזה נוצר ממאמץ, ואכן בזמנו היה לי שם דלקת, אבל נדמה שברגע שהתחילו הכאבים הדלקת ואחר כך השברי מאמץ היו דברים שבאו והלכו בלי שאשים לב מכיוון שהבעיה הייתה שיטתית והחמירה עם הזמן למרות הטפיול שקיבלתי. אינני מאמין שהיה לי ממש נורא במסגרת הצבאית, או החברתית צבאית שאני יכול להעיד עליה כאל מחרידה, היה לי דיי בסדר, קשה, אבל בסדר. כללית מבחינה חברתית אני יודע שאינני מסתדר ושאינני אדם מאושר כלל, ואף מאוד לחוץ מעניינים רבים. אבל בכל זאת תמיד שמרתי על רמת בהירות עצמית שלי שלא לטות לכיוונים שיפגעו בי, לא שתיה סמים וכו, אני אדם דיי מאוזן סה"כ. כשאני עושה פעילות ספורטיבית אני מרגיש חלקים שהם לא בסדר מבחינה פיזית, כאילו ויש אי התאמה כלשהי בברך עצמה, והמפרק והברך חלשות מאוד בזמן עמידה ואני סובל מבעיה של שיווי משקל ובריחה עם קליק של המפרק. הבדיקות שנעשו עבורי תמיד היו במצב של שכיבה ואני עדיין לא בטוח לגבי כל העניין של העמידה. הכאבים לעומת זאת הם כללית הרגשה לא נוחה בשני הברכיים ומדי פעם התקפות של כאבים חזקים למדי. הדבר היחיד שעוזר למעשה הוא לא לשים לב לכל העניין ע"י עשיית דברים אחרים שמעניינים אותי שמספיק חזקים כדי להוציא את שתומת לבי מהעניין, אך כרגע תפקידי בצבא לא ממש מאפשר לי זאת כי הוצבתי בתפקיד משרדי ונוקשה. כרגע אני מעוניין לדעת אם אתה רואה בכך עניין סומטי. תודה על ההיענות אורן

28/01/2005 | 09:18 | מאת: אלישוע הומיאופת קלאסי

אורן שלום. פנה לקבלת יעוץ הומיאופתי קלאסי.

28/01/2005 | 09:51 | מאת: אירית שלו

השאלה שלי אליך, מה אתה חושב שזה? האם לאור הבדיקות והממצאים שלך ושל הרופאים נראה לך שזה סומטיזציה? בוודאי קשה לך לענות על השאלה, כי קשה לקבל שכאב ממשי עבורך , אין לו ממצא פזיולוגי קליני וקשה עוד יותר לחשוב שמשהו בנפש או במוח מייצרים את הכאב. רק אתה יכול לענות לעצמך, תוך כדי איסוף אנפורמציה. אם אתה עדיין לא שלם עם האבחנה אז כדאי שתיגש לרופא נוסף לחוות דעת נוספת עד שתרגיש שמיצית את העניין. זוהי זכותך לשאול שאלות ולא לקבל מיידית את מה שאומרים לך, זה חלק מהתהליך. אם אתה מרגיש שיש צדק בדבריהם , נותר לך רק להתחיל ולהשלים עם המציאות הזו ולהתחיל לטפל בה מהכיוון שנדרש, שזה כיוון הוליסטי המשלב התייחסות לגוף ולנפש (במיוחד בעניין כזה). אני בהחלט חושבת שהומאופתיה קלאסית ביחד עם טיפול נפשי שיעבוד איתך על הנושא הרגשי יכול לעזור אבל קודם צריך לעבור את שלבי האבחון והקבלה של האבחנה. שיהיה לך כל טוב אירית

28/01/2005 | 10:18 | מאת: אירית שלו

אני רוצה להוסיף עוד משהו. אתה כותב שהוצבת בתפקיד משרדי ונוקשה ואני מבינה שהדבר אינו טוב לך. אולי יש לך קושי להודות בזה ולדבר על זה. מה דעתך לנסות לקבל העברה, לחפש אפשרות של קורס בתחומים שמעניינים אותך. כי כתבת שכשאתה עושה דברים שמעניינים אותך, אתה שוכח מהכאב. אז תנסה, אל תקבל את הדברים כגזירה משמיים, זה נכון שהמערכת הצבאית נוקשה אבל לפעמים אפשר להצליח לעבור עם מתעקשים (ואני לא מתכוונתלעשיית צרות). תנסה לדבר אל לב מפקדיך, למצוא חן בעיניהם שירצו לעזור לך. בברכה אירית

26/01/2005 | 11:14 | מאת: :((((

אני בת 18 וסובלת מהזעת יתר שמתבטאת בהזעה מרובה בבית השחי, בכפות ידיים ורגליים, ובפנים. אני סובלת מזה כבר מספר חודשים וגם כעת בחורף במידה יותר פחותה.. הדבר מפריע לי מאוד ואיני יודעת איך אפשר לטפל בזה..אשמח לעזרה!

26/01/2005 | 17:36 | מאת: פני לאנדוקרינולוג!

והוא יעזור לך בפתרון הבעיה

28/01/2005 | 09:20 | מאת: פני להומיאופת קלאסי

כפי שכתבתי.

28/01/2005 | 09:58 | מאת: אירית שלו

שלום לך כמו הכותבים לפני אני מאמינה שצריך לפנות לרופא על מנת לאבחן את הבעיה ומקורותיה או יותר נכון לשלול אפשרויות של מחלות. לצורך הטיפול בהחלט אפשר לפנות להומאופתיה קלאסית או לרפואה סינית. מכל מגוון העיצות והטיפולים חשוב שתדעי קודם כל מה יש לך, שתעשי אבחון מקיף ואחר כך תלכי לטיפול שאת מאמינה בו, תפני לאנשי מקצוע, תבקשי הסבר ומידע כיצד הם מטפלים ואז תבחרי את הטיפול. תזכרי , הגוף שלך בידיים שלך!!! בנוסף כדאי לערב אדם מבוגר ממך שיכול לתמוך בך וללוות אותך בתהליך. אני מבינה שזה מאד מטריד אותך וכדאי לך להתחיל לעשות בעניין שיהיה בהצלחה ואת מוזמנת לשוב ולהתייעץ בברכה אירית

26/01/2005 | 11:14 | מאת: :((((

אני בת 18 וסובלת מהזעת יתר שמתבטאת בהזעה מרובה בבית השחי, בכפות ידיים ורגליים, ובפנים. אני סובלת מזה כבר מספר חודשים וגם כעת בחורף במידה יותר פחותה.. הדבר מפריע לי מאוד ואיני יודעת איך אפשר לטפל בזה..אשמח לעזרה!

09/02/2005 | 20:13 | מאת: שירי

לי יש בעיה בבלוטת תריס, לי יש תת פעילות. אני יודעת שיתר פעילות בבלוטה התסמין שלו זה הזעה. בשביל לדעת האם יש בעיות בתפקוד בלוטת התריס יש לעשות בדיקת דם, ורק כך לעלות על הבעיה. ויש טיפול תרופתי. מקווה שעזרתי. שירי

26/01/2005 | 01:02 | מאת: ורד

האם ידוע לך על תוכנית לימודים לבגרות לבחורים חולים בנפשם. האם זה קשור לסל שיקום. או משרד הבריאות\רווחה. תודה מראש ורד.

לורד השלמת בגרות והשלמת השכלה בכלל זה חוגים הניתנים על ידי משרד הבריאות שמעתי שזה עובד טוב והלומדים רוכשים ידע ועוברים את הבחינות. עירית

24/01/2005 | 15:52 | מאת: נעם

בני בן ה-9 ילדבגדול מקסים, תלמיד מצוין ומקובל בכתה. אבל לצערי הוא מתרגז מהר על חבריו ומכה אותם כתגובה לזה שמציקים לו לטענתו. לפני שנה הוא התפרץ כל כך שעד שהיגעתי לבית הספר הוא לא נרגע. באותו ארוע הוא השתולל כל כך שאף מורה ,וגם לא המנהלת הצליחו להרגיע אותו. באותו ארוע הוא גם פגע גם במנהלת ובמורה. ברצוני לציין שהגעתי לבית הספר הוא היה כולו סמוק ולא רגוע. לאחר ארוע זה הוא התחיל טפול בביו פידבק, היתה הטבה, אבל הוא לא אהב את הטיפול וביקש להפסיקו. השבוע היתה שוב סצנה דומה שילד הרגיז אותו, הפעם האירוע היה במימדים קטנים יותר. בשיחה שלי איתו הוא ביקש עזרה בשליטה על כעסיו. אנא עיזרו לי לעזור לו והציעו לי מה לעשות בתודה מראש נעם

28/01/2005 | 09:17 | מאת: אלישוע הומיאופת קלאסי

נעם שלום. פנה ליעוץ הומיאופתי קלאסי.

28/01/2005 | 10:03 | מאת: אירית שלו

נועם שלום קודם כל ניכרת הטבה במצבו של הילד ולכן הכיוון של הביופידבק הוא כיוון נכון. הביופידבק מבוסס על עקרונות של שיטה התנהגותית ולכן הייתי ממליצה לך לחפש טיפול שנקרא טיפול קוגניטיבי התנהגותי שהוא מאד יעיל במקרים של לימוד שליטה בכעסים. זהו טיפול ממוקד, מספר מסויים של פגישות שאחריו יש תוצאות מרשימות במיוחד בסוגים כאלה של בעיות. כדאי לך להתעניין מי מטפל בשיטה הזו עם ילדים, באזור שלך. בברכה ובהצלחה אירית

24/01/2005 | 10:17 | מאת: אבי

שלום, הייתי מעוניין להבין כיצד צחוק מסייע לבריאות. פאץ' אדמס ראה בכך את העיקר (תפקידו של הרופא הוא לשעשע את החולה בזמן שהוא מבריא). האם ישנם מחקרים שתומכים בכך?

24/01/2005 | 22:20 | מאת: אלכס סטרניק-יוגה צחוק

היי אבי . שמחתי לראות את שאלתך בתור מנחה סדנאות צחוק בשיטת היוגה צחוק. לצחוק אפקט על המערכת החיסונית ע"י כך שהוא גורם לייצור כדוריות דם לבנות מסויימות (nk cells( שהם בולעות וירוסים ותאים סרטניים. הצחוק מדכא ייצור של הורמוני סטרס קורטיזול ואפינפרין שהם מדכאים את המערכת החיסונית וכך חשופים אותנו ליותר זיהומים (אנשים בסטרס מצוננים יותר, יש שכיחות גבוהה יותר לסרטן וכו). הצחוק מגרה שחרו אנדורפינים חומרים משככי כאב ונותני מצב רוח שהם מרפים את הסטרס ואת כלי הדם בעוד קורטיזול מעלה את לחץ הדם. כדאי לך להצטרף למועדוני צחוק ולהתחיל לצחוק ללא סיבה. צחוק לא סיבה משפיע חיובית על הביוכימיה שלנו כמו צחוק מותנה (בדיחה). Dr Lee Berk ערך מחקר קליני על הצחוק וגילה שאנשים שצחוק לאחר סרט מצחיק רמה של חומרים ביוכימיים-אימונולוגיים היתה גבוהה בדמם במשך 12 שעות מסיום התפייה בהשוואה לקבוצת ביקורת. כדאי להכנס למאמר דרך האינטרנט. Norman Cousins כתב את an anatomy of an illness . כדאי להציץ שם. פאץ אדאמס מדבר על אותו רעיון של קשר אמפטי בין רופא לחולה , ליצנות ברפואה כיוו ןשזה נותן לחולה את הדחף להבריא. העקרון הוא שהגוף מושפע מהנפש ולהיפך. אשמח לדבר ולהפנותיך למועדוני צחוק וגם כנס לאתר השיטה: www.laughteryoga.org 052 4343964 לצחוק הרבה אלכס, סטודנט לבריאות הציבור, ממביאי שיטת היוגה צחוק לארץ

שלום אלכס סטרניק. אני מחפשת סדנאות או מועדוני יוגה לצחוק באיזור רמת-גן, גבעתיים. מבקשת לקבל טלפון או פרטים אחרים שיאפשרו לי להגיע למקומות הנ"ל. דרך אגב קראתי על הנושא בחוברת דרך האושר והתלהבתי. בברכה, נורית

24/01/2005 | 02:24 | מאת: טטרין

האם ידוע למישהו על אנשים העוסקים בארץ בתראפיה פרימאלית? בתודה, ט.

30/03/2005 | 19:49 | מאת: גלעד

אני שלחתי מייל לא מזמן לכתובת שבאתר http://www.primaltherapy.com/ ושאלתי זאת, גאנוב(או מישהו החתום בשמו) ענה שאין...

23/01/2005 | 23:11 | מאת: יעקב

אני בן 56 לא מעשן,לא שותה אלכוהול ולא קפה ומלפני מספר שבועות אני מתקשה להירדם וחש דופק מהיר בלב מדי פעם, עצבנות, לפעמים הזעה, רעד וחולשה כאילו שהגוף עובד בטורים גבוהים רופא המשפחה שלי שלח אותי לבצע א.ק.ג. שלא הראה שום פעילות שלילית מלבד שהדופק קצת גבוה (85 כאשר הרגיל אצלי היה עד כה 72) ולכן פסק שזה כתוצאה ממתח נפשי, ופטר אותי בטיפול במרגיע (וובן 10מ"ג , 2 כדורים ביום וזה לא עוזר בהרבה להרגיע את הפעילות המואצת של הגוף כאמור, וכדורי שינה עוזרות רק לכמה שעות עם שינה לא רגועה ולא מרעננת) ברשותך אבקש את עצתך מה זה נראה לך ואלו בדיקות כדאי לי לעבור

23/01/2005 | 23:25 | מאת: אירית שלו

קודם כל חשוב לשים לב, האם התרחש שינוי כלשהו בחייך, ארוע שונה או האם אתה מודאג מנושא מסויים המטריד אותך. כי תופעה כזו איננה באה סתם. צריך לראות את ההקשר הגופני והנפשי שבו הופיעו הסימפטומים האלה. אם ברצונך לערוך בדיקות נוספות, גש לרופא בחזרה ובקש ממנו, אבל חשוב גם לבדוק בצורה רחבה מדוע סימפטומים אלו הופיעו דווקא עכשיו ומה הם מבטאים מקווה שעזרתי לך מעט אירית

24/01/2005 | 09:28 | מאת: יעקב

ראשית, תודה על התשובה המהירה,את צודקת, ייתכן וזו הצטברות של טרדות ודאגות , אבל הבעיה היא שעד כה הצלחתי להתמודד איתן, אולי הגיל כבר עושה את שלו. עכשיו בהנחה שכל הבדיקות הרפואיות יהיו תקינות , לאיזה סוג טיפול כדאי לי לפנות בבעיה זו שהיא כשלעצמה מטרידה ומדאיגה, פסיכולוג, פסיכוטרפיסט או פסיכיאטר , סליחה שאינני מתמצא בהבדלים, כמו כן באחת התשובות שלך לבעיה מסוג זה הפנית את השואלת למטפל בשם איציק גואטה מראש פינה , אני תושב הקריות ליד חיפה האם יש כזה מטפל יותר קרוב אלי, ואם לא אני אשמח לפנות אליו בתודה מראש על העזרה והעצות

28/01/2005 | 09:22 | מאת: אם יותר לי

פנה לקבלת יעוץ הומיאופתי קלאסי

23/01/2005 | 15:34 | מאת: ר.ז

שלום.. אני בחורה בת 16...הגעתי למצב שבו אני כבר לא יכולה לשלוט בעצמי. אני פוגעת באנשים סביבי במשפחה שלי... כשהייתי ילדה קטנה עברתי חוויה ממש קשה במשפחה...זה נמשך מספר שנים... ועכשיו אחרי הרבה שנים..כולם במשפחה מתייחסים לזה כאילו לא היה ולא נברא.. הם ממשיכים בחיים שלהם..ואני סבלתי כל כך הרבה..איבדתי באותם הימים את כל התקווה שלי..את האמון באנשים..אני שונאת כשמתקרבים אליי...בבית..אני לא מרשה לאמא שלי לחבק אותי למרות שאני מאוד אוהבת אותה פשוט היא הבן אדם שאז הרס אותי..והרס לי כמה שנים בחיי כילדה בת 6...היא ניסתה להתאבד מולי והאשימה אותי בזה..אבא שלי גם אמר לי שהוא הולך לים לטבוע...ובגיל 6 החזקתי אותו ובכיתי באמצע הרחוב מול כל כך הרבה אנשים שלא ילךך לים..אלא הדברים שהכי השפיעו עליי...אבל היו עוד הרבה מאוד.. עכשיו אחרי הרבה זמן בערך 7 שנים אחרי מה שהיה..אני לא מסוגלת להיות בקשר עם אמא שלי..היא באמצ מתאמצת היא התשנה וכל פעם היא בוכה ושואלת אותי למה אני לא אוהבת אותה...ולפעמים כשהיא רואה שאני שמחה היא אומרת לי "נכון אני אמא טובה?" ומחייכת אבל האמת היא שאני אף פעם לא הרגשתי באמת שיש לי אמא..אני מרגישה שהבעיה היא רק בי.. כל פעם היא מאכזבת אותי..משקרת לי..אני לא בוטחת בה בכלל אני כל פעם פוגעת בה ומזכירה לה את מה שהיה...הגעתי למצב שאני מממש צריכה עזרה של פסיכולוג..אין לי שום כוונה למות אני בן אדם שמאוד טוב לו בחוץ אבל בבית אני מרגישה שאין לי למי לפנות ואבא שלי שאני מאוד אוהבת והוא תמך בי לאורך כל השנים אומר לי עכשיו שאני צריכה לשכוח ולהמשיך לחיות.. מה את מציעה לי לעשות?אך אני יכולה למצוא פסיכולוג?והאם באמת כדי לי לפנות? תספרי לי בבקשה אם את יכולה מה עושים במפגשים עם פסיכולוג וכמה זה עולה בערך.. תודה..אני..

לר.ז הסיפור שלך באמת עצוב אבל את רוצה לחיות ובחוץ טוב לך כך שיש תקווה ואני בטוחה שאפשר לעזור לך. אפשר לפנות לפסיכולוג דרך קופ"ח או מרפאה לבריאות נפש, באופן פרטי זה יקר כ-300 ש"ח לפגישה. לשאלה מה עושים אצל פסיכולוג יש גישות טיפוליות שונות בכל מקרה זה מבוסס על שיחה וזה יכול לעזור לכן כדאי עירית

23/01/2005 | 12:40 | מאת: אורון

שלום! איני מוצא פורום נוירולוגיה ואולי תוכלו להעביר השאלה למומחה המתאים. שאלתי: האם יש קשר כלשהו בין מחלת פרקינסון לבין- 1.תת-פעילות של בלוטת יותרת המוח,ובעקבותיה תת פעילות של בלוטת התריס. 2.עליה של כ-25% בקריאטינין ובשתנן בדם אורון

לאורון לצערי אין לי מושג בנושא מחלת הפרקינסון, צריך לשאול רופא נורולוג בהצלחה עירית

21/01/2005 | 23:41 | מאת: אנג'לה

היי לכולם, אני זקוקה לרעיונות לגבי בחירת שם למרכז קטן שאני פותחת בתוך הבית(הסלון של הבית). אני פותחת מרכז לליווי התפתחותי לתינוקות מגיל 0 עד שנתיים. אני עושה סדנאות להורים יחד עם התינוקות ואנחנו עובדים על כל מה שקשור להתפתחות מוטורית וחושית של תינוקות. הסדנאות מאוד חוויתיות. אני מחפשת שם למרכז וזקוקה לרעיונות מעניינים. המסר שאני רוצה להעביר: התפתחות והתקדמות, קצב, חוויה משוטפת של הורים ותינוקות, בית, אינטימיות, חום, אהבה. כמו כן יהיו כל מיני חוגים כמו הדרכת הנקה, התעמלות לנשים בהריון ואחרי לידה וכו'. חשוב לציין שבמרכז של הפעילויות יהיו סדנאות לליווי התפתחותי לתינוקות. יש לכם רעיונות לגבי השם? אודה לכם מאוד, אנג'לה

23/01/2005 | 09:43 | מאת: לולי

STEP BY STEP צעדים קטנים קטנים גדולים

24/01/2005 | 22:44 | מאת: אנג'לה

כבר יש מרכז כזה ברעננה, אבל תודה בכל אופן. לא ידעתי. אנג'לה

21/01/2005 | 23:39 | מאת: אנג'לה

היי לכולם, אני זקוקה לרעיונות לגבי בחירת שם למרכז קטן שאני פותחת בתוך הבית(הסלון של הבית). אני פותחת מרכז לליווי התפתחותי לתינוקות מגיל 0 עד שנתיים. אני עושה סדנאות להורים יחד עם התינוקות ואנחנו עובדים על כל מה שקשור להתפתחות מוטורית וחושית של תינוקות. הסדנאות מאוד חוויתיות. אני מחפשת שם למרכז וזקוקה לרעיונות מעניינים. המסר שאני רוצה להעביר: התפתחות והתקדמות, קצב, חוויה משוטפת של הורים ותינוקות, בית, אינטימיות, חום, אהבה. כמו כן יהיו כל מיני חוגים כמו הדרכת הנקה, התעמלות לנשים בהריון ואחרי לידה וכו'. חשוב לציין שבמרכז של הפעילויות יהיו סדנאות לליווי התפתחותי לתינוקות. יש לכם רעיונות לגבי השם? אודה לכם מאוד, אנג'לה

26/01/2005 | 08:37 | מאת: אלישוע

אולי תלכי על השם שלך שמבטא את רעיון הגילוי, אנג'לה המגלה. אז תקראי לתינוק שלך "נגלה" negale. ברכות ושפע מכל טוב.

18/06/2005 | 18:51 | מאת: אורית

שלום לך, אלישוע אם עדיין לא מצאת שם למרכז הקטן שלך אז יש לי רעיון: ...."יד ביד"... יד מסמלת חיבור לצ'קרת הלב שלנו. משם אנו מבטאים את האהבה שלנו. כאשר גם נותנים יד למישהו זה מסמל "אני איתך". והסדנא שלך מסמלת את החיבור בין הרך הנולד לאמא שלו. זו דעתי..לשיקולך שיהיה לך רק טוב והמון הצלחה בעסק החדש

20/01/2005 | 21:54 | מאת: ברנתן

למערכת שלום אישתי עברה ניתוח לכריתת כילייה לפני כ- 3 שבועות כשבועיים וחצי לאחר הניתוח היא חשה בטוב מלבד הכאבים הקשורים לניתוח והחלמה רגילה השבוע היתה לה תופעה שקצב הלב עלה בצורה קיצונית והיא החלה להרגיש חולשה כללית על סף עילפון עד כדי כך שהזמנו לה טיפול נימרץ. בבית החולים נעשו לה כל הבדיקות השגרתיות במיון כולל מיפוי ראות ומכוון שלא מצאו כלום שיחררו אותה הביתה. למוחרת בצהרי היום באותה שעה בדיוק התופעות חזרו שוב ושוב פנינו לבית החולים אך הפעם הם אמרו שזה יכול להיות כתוצאה מחרדה עקב הניתוח והמצב הפיזי/נפשי בו היא נמצאת ושיחררו אותה עם כדורים בשם vaben . שאלתי האם תופעות אלו שכיחות לאחר ניתוח מסוג זה ? תודה

23/01/2005 | 11:55 | מאת: אירית שלו

שלום לך ניתוח הינו טראומה עבור הגוף. בייחוד כריתה של איבר שהיה חלק משמעותי בגוף. אך טבעי הוא שהגוף והנפש יהיו בחוסר איזון עד אשר יימצאו את האיזון מחדש. הדבר שלא טבעי , לצפות מאדם שעבר ניתוח לחזור במהירות לתפקוד (כמובן הכל תלוי בסוג הניתוח וכיצד הוא יתנהל) אז תן לאישתך את הזמן, המקום והשקט להחלמה ולמציאת איזון חדש בגופה ובנפשה. כדאי לא להבהל מהתופעות אלא לראות אותן סימן לבריאות וצמיחה מחודשת שיהיה כל טוב אירית

20/01/2005 | 21:11 | מאת: חן

שלום, יש לי שאלה דיי מעניינית... מהו הפחד הנפוץ ביותר? מישהו אמר לי משהו על זה שלמעשה כל הפחדים הם פחד מהמוות- כלומר כל הפחדים מקורם בפחד מהמוות... האם זה נכון? אם לא, אז מה באמת הוא הפחד הנפוץ ביותר...?? תודה מראש :)

23/01/2005 | 13:55 | מאת: מחשבה

שלום 1 אין לי מושג אם מישהו בדק בצורה מדעית מהו הפחד הנפוץ ביותר. אבל אני חושבת שפחד נפוץ הוא פחד ממחלות (ולאו דווקא מהמוות), - מהסבל , מהכאבים. עוד פחדים - מפיטורים בעבודה, מאיבוד ומהצורך בפרידה ממישהו שקרוב אליך, מבעלי חיים מסויימים... אצל ילדים - פחד מחושך, פחד להישאר לבד, חשש מאלימות של אחרים... ויש עוד המון .... כדאי לנסות להיות רגועים ולא לחשוב על הדברים הרעים.

בס"ד שלום לכולם, אממ, הבעיה שלי היא כזו, אני בכיתה י"ב עכשיו, עברתי לבית הספר החדש שלי לפני כחודשיים, ואני משום מה לא מצליח לדבר עם אף אחד, אני כל הזמן סגור בתוך עצמי, לא מסוגל לומר מילה למישהו, אם נגיד אני מבקש ממישהו עט, אז זו משימה ממש קשה בשבילי, פשוט קשה לי לדבר, והתוצאות הן כמובן צפויות, אין לי חברים, אני בודד, אף פעם זה לא קרה לי ואין לי מושג למה זה קורה, אני ממש רוצה לדבר עם החבר'ה בבית הספר, אבל אני לא מצליח ונראה לי שזה כבר מאוחר מדיי כי נדבקה לי כבר הסטיגמה של ה"ילד השקט", עזרו לי בבקשה, מישהו, אני נואש, אני לא יודע מה לעשות. כל יום אני אומר לעצמי שהיום אני אדבר, ובסוף אני מגיע לכיתה ומקבל מין בלקאאוט, ולא מצליח להוציא מילה, בבקשה עזרו לי, אני מתחנן.

23/01/2005 | 12:01 | מאת: אירית שלו

נער יקר.. עברת שינוי גדול בשלב מאד לא פשוט(כיתה י"ב). אני מציעה לך לסמן בן אדם אחד או אחת שנראה לך שאפשר לקשור איזשהו קשר ואיתו להתחיל לבנות את המערכת החברתית. גם אם היא תהיה מצומצמת. אני מבינה שאתה רואה את כל האנשים במסה גדולה, חבר'ה מגובשים וזו חוויה מאד לא נעימה ויכולה לגרום להסתגרות למרות שאולי זה לא אופייך האמיתי. אז כמו שאמרתי תתחיל לראות פרטים, אנשים שאיתם אפשר להתחיל לדבר ולא את כל הכיתה או השכבה כמקשה אחת. אני בטוחה שאם תעשה כך יהיה שיפור. וחשוב שהציפיות שלך יהיו מתאימות, אל תשכח שזו השנה האחרונה וכולם וגם אתה עם הפנים החוצה מבית הספר, אז תקטין ציפיות ומספיק שיהיו חבר אחד או שניים ותעביר את השנה ועוד דבר, השנה כבר אוטוטו נגמרת אז תתעודד בהצלחה אירית

19/01/2005 | 18:02 | מאת: גקי

אדם הקרוב אלי במיוחד מכור לקניות (בזבוז בלתי פוסק של כספים). הדבר פוגע בחיי המשפחה שהופכים לבלתי נסבלים.הייתי מאוד מעונינת לעזור בכך שאדע לאן אוכל להפנותו.ברצוני לציין שישנה הענות מצידו לגשת לעזרה אך לאן פונים? חיפשתי באינטרנט אך לא מצאתי משהו שיתאים.אשמח אם אקבל תשובה,הדבר מאוד חשוב.תודה.

שלום יש טיפול להתמכרויות, יש מעון לטיפול ברמת גן, יש בודאי גם במקומות אחרים אפשר לשאול בקופת חולים את העובדת הסוצאלית או בשירותי הרווחה של העירייה בעיר המגורים. חשוב לטפל בנושא. עירית

28/01/2005 | 23:09 | מאת: תותי

הי, יש שם 2 פסיכיאטרים והפורופ מעולה, תוכל לשאול גם שם: http://www.ynet.co.il/home/1,7340,L-2236-14830,00.html בהצלחה

19/01/2005 | 01:08 | מאת: אוסטרלית במקור

שאלתי היא כזאת, אני אובחנתי כבעלת אישיות גבולית, (כך הפסיכיאטרים קבעו), אני מרגישה כי לעולם לא אצא מזה, כי אני תמיד מגיעה אליהם, והם תמיד נותנים כדורים וזה לא עוזר כהו זה, אני מרגישה כי נמאס לי מהמצב הזה, ואני מתה לשנות אותו, כי כמה אפשר, לחיות עם נטיות כאלה, אני באמת חווה דברים בקיצוניות נוראית, ואני נכנסת לגננה, אם אני מתעצבנת, ואם אני מאוהבת אני חולת אהבה, ואם אני מתעבת אני מתעבת מכל ליבי, אני מרגישה כי הדברים הללו קשים עלי, ובעיקר מעיקים , כי כולם אומרים לי מה קורה לך אל תשימי לב, אבל הכל מתערבב בפנים ולא גורם לי שקט, הטריגר להופעות הללו היה כנראה שעישנתי גראס כשהייתי צעירה יותר, והמשכתי ללוות את הפינטוזים שלי ולא את החיים הארציים, הגעתי למצב שבו כבר אני אין לי כוח להתמודד לא עם פסיכיאטרים ולא עם אף אחד, אני כבר מרגישה כי כולם משוגעים בצורה זו או אחרת, כאשר אני מסתכלת סביבי, מה עושים אין לכם ניתוח מוח להוריד את הטירוף הזה במוח, מספיק עם הכדורים תנו לעבור ניתוח במוח ותורידו את השריר הזה, שגורם לנו סבל שיט נמאס? אני

שלום אני מבינה את ההרגשה הקשה, אבל אין כמובן ניתוח מוח כזה וגם טוב שאין מאחר ובודאי יש לך גם חלקים טובים שאת רוצה שימשיכו להיות וזאת למרות הסבל הרב. בדרך כלל טיפול השיחות וקבוצת תמיכה יכולים להקל על הסבל.

18/01/2005 | 22:14 | מאת: מריטציה

www.trichotilomania.info שלום לכולם, אני שמחה לפתוח את האתר הראשון הפעיל בעברית שעוסק בתלישת שיער כפייתית. אני מקווה שכל מי שסובל מהתופעה ימצא את עצמו כאן, ייעזר במידע, יוקל לו מהסיפורים האישיים - ויוכל לשוחח עם אחרים שסובלים מאותה בעיה ולהחליף עצות על טיפולים וכו'. האתר יתעדכן באופן שוטף ולכן אני מבקשת מכולם, אם יש לכם הצעות, הערות, סיפורים להוסיף, קישורים שהייתם רוצים שיופיעו, רעיונות חדשים שיוכלו להופיע באתר , מידע חדש, מאמרים - כל דבר שעולה על רוחכם - אנא צרו איתי קשר דרך הכפתור "צור קשר" באתר. מקווה שהאתר יעזור לכולם, לפחות בהרגשה שיש עוד כל כך הרבה אנשים יחד אתנו באותה צרה. נתראה בפורום האתר. מריטציה

13/01/2010 | 19:45 | מאת: אלה

תודה רבה על פתיחת האתר הזה הינני סובלת מבעיה זו כבר מס' שנים

16/01/2005 | 23:25 | מאת: נטע

שלום רב, ביתי בת ה-5 ניתקפה לאחרונה בפחד מנחשים.....עד כדי כך שהיא הולכת על קצות האצבעות פן יקפוץ איזה נחש מהצד. למרות הסברי הרבים וחיפוש נחשים בכל מקום אפשרי היא עדיין פוחדת וניראה כי אני לא ממש מצליחה להרגיע אותה. אני מכירה את תופעת המכשפה והמפלצת אבל כאן זה ניראה לי חמור יותר והפחד הוא לא רק בלילה . כל הסיפור כבר שבוע וחצי אבל אינטנסיבי. מה עושים? אודה ליעוץך.

17/01/2005 | 09:36 | מאת: אירית שלו

אין לי ממש עיצה ספציפית, את זה בטח יהיה למכביר בפורומים של הורות ופסיכולוגיה. אבל ממה שאת מספרת, הייתי מנסה לבדוק מה קרה בסביבתה של הילדה בשבועיים האחרונים, האם יש איזה קושי שאיננו מבוטא, לא קשור רק אליה (הורים, אחיות, סבים סבתות, גן). זה בירור שכדאי לעשות מסביב לילדה. אפשר גם לשאול אותה האם קרה משהו לאחרונה שמציק לה. חוץ מזה לחבק אותה הרבה, לא לפחד מהפחד שלה ולתת לזה לעבור. בסוף סיימתי עם הרבה עיצות שיהיה בהצלחה אירית

לפעמים בא לי לפתוח ולסגור את המגירה 100 פעם או לפתוח את המחשב וכו ואם אני לא עושה זו אני לא מצליח לעשות שום דבר אחר עד שאני לא עושה את זה מה זה ?? איזה מין מחלה זו???

לאבי זאת כפייתיות, אפשר לטפל בנושא באמצעות טיפול התנהגותי קוגנטיבי ובמקרים חריפים גם באמצעות תרופות. טוב לא להכנע לדחף הזה אבל אז מרגישים חרדה. עירית

18/01/2005 | 22:16 | מאת: תותי

הי אבי, סביר להניח שמה שיש לך הוא הפרעה אובססיבית קומפולסיבית - כדאי לך לגלוש ולחפש חומר על הפרעה זו ולראות אם אתה מזדהה עם הכתוב. באנגלית קוראים לזה: obsesive compulsive diesorder בכל אופן, כדאי לך לפנות גם כן לפורומים שכנים כמו פסיכולוגיה קלינית. תותי

14/01/2005 | 21:34 | מאת: שירלי

אני-בת-26-אשר-חיה-עם-אמא-בת-56-החולה-פסיכאטרית-שאינה-מטופלת-מזה-שנים-אני-איני-עובדת-וסובלת-בחיי-היום-יום-היא-עצבנית-ומתפרצת-ואינה-מוכנה-לקבל-טיפול-אני-רוצה-יעוץ-או-הכוונה-מה-לעשות-כי-אני-בדילמה-האם-לעזוב-אותה-לבד-שאז-היא-תשתגע-יותר-או-פתרון-אחר-אני-בת-יחידה-וכל-נסיונותי-כשלו-אני-גם-מוגבלת-קצת-פיזית-סובלת-מדופק-מהיר-ומתקשה-למצוא-עבודה-והמדינה-לא-עוזרת-לי-בסיוע-כי-אני-רוקה-ואין-לי-לאן-ללכת-את-עצתך-הדחופה-בתודה-מראש

לשרלי אני מבינה שחייך לא פשוטים, הקושי לדאוג לעצמך, מאחר ואם תדאגי לעצמך בהרגשתך תפגעי באימך. יש דברים שאת יכולה לעשות בלי לעזוב את אימך לפחות בשלב הראשון. חשוב שתקבלי יעוץ בקופ"ח או במרפאה לבריאות נפש, או באנוש את מוזמנת להתקשר אלי, אם את רוצה יעוץ באנוש הטלפון הוא 03-5400672 שלוחה 111. עירית

13/01/2005 | 18:22 | מאת: אביב

שלום רב, אני נמצאת במצב מאוד מתסכל..אני עובדת במקום שאיני מרוצה ממנו כלל,עבודה בשירות לקוחות אני פשוט לא סובלת את המצב שעליי להתרפק מול לקוחות ולעזור כי אין לי ברירה יש אחריי ביקורות גבוהות שכן המקום דורש 100 אחוז מצויינות.אני מאוד מתוסכל כיוון שאיני אוהבת לעשות זאת ובכלל אין לי סיפוק אפילו קליל מתוכן העבודה..פשוט רע לי.. מאידך,המשכורת והתנאים מעולים!!! משכורת שאחרים היו שמחים לקבל ואולי להשקיע. יש לציין שמרגע קבלתי לעבודה היה לי רע מאוד אך שרדתי על מנת להנות מהתנאים הנלווים יש לי משפחה שאני מאוד אוהבת לפנק שנמצאים בבעיה כספית,ובעזרת הרווחה הכלכלית הצלחתי לשמח לא מעט ולהוציאם לחופשים וכד'..איני נשואה ואני מרגישה מאוד עייפה מהחים הפסקתי לטפח עצמי ואני מרגישה מאוד "זקנה" אני כבת 30.. יש את הרצוי ומה ששאפתי להגיע אליו ויש המצוי שרחוק מכך.ברור לי שהעולם לא כ"כ ורוד אבל האם אלו הם חיי ייאוש תסכול וריקנות..ואם ארצה לעשות שינוי זה כרוך בהתפטרות דבר שיכול לגרור אותי לתסבוכת שכן איני מוצאת עבודה בקלות ויש לי בעייה רצינית עם הדימוי העצמי,הייתי בהרבה ראיונות לפני כן וכמעט תמיד נעניתי בשלילה דבר ששוב מושך אותי אחורה והפחד הזה משתק אותי אבל עד מתי???? האם ההצעה היא לעזוב ויהי מה כי אני בדרגת משבר כבר או להמשיך ולשרוד כי אין ברירה??

לאביב אני מבינה את הקונפליקט , יש אפשרות נוספת והיא לחפש עבודה ורק כאשר תמצאי לעזוב, למרות שקשה לך לסבול את העבודה הידיעה שזה זמני מרגיעה אבל רק את יודעת האם זה פיתרון אפשרי. עירית

13/01/2005 | 18:14 | מאת: אביבה

שלום רב, אני נמצאת במצב מאוד מתסכל..אני עובדת במקום שאיני מרוצה ממנו כלל,עבודה בשירות לקוחות אני פשוט לא סובלת את המצב שעליי להתרפק מול לקוחות ולעזור כי אין לי ברירה יש אחריי ביקורות גבוהות שכן המקום דורש 100 אחוז מצויינות.אני מאוד מתוסכל כיוון שאיני אוהבת לעשות זאת ובכלל אין לי סיפוק אפילו קליל מתוכן העבודה..פשוט רע לי.. מאידך,המשכורת והתנאים מעולים!!! משכורת שאחרים היו שמחים לקבל ואולי להשקיע. יש לציין שמרגע קבלתי לעבודה היה לי רע מאוד אך שרדתי על מנת להנות מהתנאים הנלווים יש לי משפחה שאני מאוד אוהבת לפנק שנמצאים בבעיה כספית,ובעזרת הרווחה הכלכלית הצלחתי לשמח לא מעט ולהוציאם לחופשים וכד'..איני נשואה ואני מרגישה מאוד עייפה מהחים הפסקתי לטפח עצמי ואני מרגישה מאוד "זקנה" אני כבת 30.. יש את הרצוי ומה ששאפתי להגיע אליו ויש המצוי שרחוק מכך.ברור לי שהעולם לא כ"כ ורוד אבל האם אלו הם חיי ייאוש תסכול וריקנות..ואם ארצה לעשות שינוי זה כרוך בהתפטרות דבר שיכול לגרור אותי לתסבוכת שכן איני מוצאת עבודה בקלות ויש לי בעייה רצינית עם הדימוי העצמי,הייתי בהרבה ראיונות לפני כן וכמעט תמיד נעניתי בשלילה דבר ששוב מושך אותי אחורה והפחד הזה משתק אותי אבל עד מתי????

16/01/2005 | 15:55 | מאת: אירית שלו

מה אוכל לאמר לך ואיך אוכל לעודד אותך. לא הייתי ממליצה לך לעזוב את העבודה לפני שאת מטפלת בדברים היותר משמעותיים כמו זה שאת מרגישה זקנה, פחד וייאוש. אלא אם העבודה היא לדעתך הגורם לכל הרגשות האלה. אני יכולה להמליץ לך מתוך עולמי הצר שתחשבי על אופציה של טיפול. זו אופציה שאני מאמינה בה במיוחד במצבים כאלה. אם זה לא מתאים לך, תנסי לחפש אפיקים אחרים כמו תחביבים או דברים שגורמים לך הנאה ובכך לשפר את חייך ממקום אחר, (חוג, טיול לחוץ לארץ, מכון כושר, בישול , ציור ריקוד, סדנא) האפשרויות הן בלתי מוגבלות מבחינת ההיצע שיש לשיפור איכות החיים זה כבר יכול להכניס אנרגיה חדשה שתביא שינויים רצויים. שיהיה בהצלחה אירית

שלום, שמי חן ואני בחורה בת 19. יש לי חבר בן 20 ואנחנו יוצאים כבר שנה. הרבה פעמים קורה שהוא אומר לי כל מיני דברים מוזרים- כמו למשל, אתמול הוא סיפר לי שהוא הרג 3 גורי חתולים עם מקל כשהוא היה בן 6 בערך, הוא אומר לפעמים שהוא ממש רוצה להרוג אוגר כי זה ירגיע אותו, הוא ניסה פעם לקיים יחסי מין עם כלב קטן של סבא שלו. אני לא יודעת על מה הדברים האלה מצביעים- האם זו בעיה נפשית או שסתם הוא אומר וחושב ועושה את הדברים האלה? מה אני יכולה לעשות כדי לעזור לו? אמרתי לו שאני רוצה לכתוב על הבעיה שלו לאתר הזה בפורומים והוא אמר שחסר לי שאעשה את זה כי הוא לא רוצה שיידעו על רצונותיו ומעשיו המוזרים. לכן שאלתי היא האם זו באמת בעיה נפשית או סתם בעיה ואיך אפשר לעזור לו בלי שיידע שהתייעצתי איתכם?

חן שלום התופעה נראת לי מטרידה, השאלה היא האם את רואה סימנים אלימות אצלו, אני לא יכולה לדעת בדיוק מה לא בסדר על סמך אינפורמציה כזאת, אבל התופעה בהחלט מטרידה, ולא בנורמה.

10/01/2005 | 19:43 | מאת: חיה

לאירית שלום! ברצוני לברר ,היכן ניתן ללמוד את שיטת הביו פידבק כדי להתעסק בשיטה? בתודה.

11/01/2005 | 18:44 | מאת: אירית שלו

בעניין זה, לא יודעת יותר ממך. אפשר לחפש בגוגל, או בעיתונים, עכבר העיר או ב"חיים אחרים" שזה עיתון לרפואה אלטרנטיבית. בהצלחה אירית

10/01/2005 | 18:13 | מאת: לירז26

יש לי נטייה לשחק באצבעות שלי. שמתי לב כי ישנם עוד אנשים שנוהגים כמוני ורציתי לשאול האם יש שם לתופעה הזו והאם ניתן להפסיק אותה? אני יודעת שניסיתי כמה פעמים להפסיק ואכן הצלחתי להפסיק לתקופה מסויימת אבל בסופו של דבר חזרתי לזה. אני יודעת שהשאלה מוזרה אבל התופעה הזו קיימת אצל הרבה אנשים... בתודה מראש לירז

11/01/2005 | 18:41 | מאת: אירית שלו

לא מכירה שם של התופעה, אך אולי בפורום של פסיכולוגיה, תמצאי את השם. חוץ מזה העובדה שהצלחת להפסיק לתקופה, מראה שכנראה אפשר להפסיק רק צריך להמשיך ולנסות. בהצלחה אירית

10/01/2005 | 14:20 | מאת: גלית

שלום אני בת 30 לפני כ 3 חודשים החלה לי הסתבכות נוראית של חיידק בגוף ומאז החיידק החלים ואני לא כאבים חזקים ביותר בגוף נימול נוראי שלא נותן לי לחיות והכי קשה בעירה / שריפה בגוף עשו לי עשרות בדיקות ולא נמצא מהומה ברצוני לציין שהייתי מטופלת שנים בכדורים פסיכאטרים עקב כאב לאחר ניתוח וזאת ע"י נורולוג כעת ההבחנה כאבים פסיכוסומטים החלו לטפל בי בכדור נגד דיכאון זה היום החמישי ואני עדיין מתעוררת מוקדם מקיאה כל הגוף רועד ודופק ממש סבל ממושך ונוראי שאלתי מהם כאבים פסיכוסומטים האם זוהי בעיה נפשית קשה שחוזרת אין לי רקע של בעיות נפשיות וגם לא במשפחה אני מאוד סוב לת ומתוסכלת האם את מכירה מקרים דומים קשה חלי לקבל את זה כי הכאב כה עז ומורגש אודה לך על תגובה

11/01/2005 | 18:39 | מאת: אירית שלו

הייתי ממליצה לך לפנות לרופא שנתן את הכדורים , בדחיפות כי אין סיבה שתסבלי מסימפטומים כאלה בעקבות הכדור, אלא אם כן אלו תופעות שהיו לפני לקיחת הכדור. בכל מקרה כדור נוגד דכאון מתחיל להראות סימני השפעה בין שלושה שבועות לחודש . לגבי הבעיה של כאבים פסיכוסומטים, אני לא יכולה לתת לך ידע מדוייק, אני חושבת שחשוב שהאבחון יהיה מדוייק, כדאי לפעמים לקבל חוות דעת נוספת מרופא מומחה אחר (אם עדיין לא עשית זאת). מאחר ובכל זאת עברת ניתוח וכן עברת מחלה לפני שלושה חודשים לא הייתי ממהרת לקבל את האבחנה הזו. יכול להיות שזמן ההחלמה הנפשית שלך מהמחלות ארוך יותר מהרגיל אך זה לא אומר שזה יישאר לכל החיים חוץ מזה מאד ממליצה לך לקבל גם טיפול נפשי בצד הטיפול הרפואי ועדיף בפסיכותרפיה הוליסטית המשלבת גוף ונפש. מקווה שעניתי לך אירית