פורום שווה לכל נפש

15.6.05: סדנת מבוא בריברסינג תתקיים בתאריך 15.6.05 יום חמישי בשעות 19:30-22:30 בנווה סביון. הסדנא תכלול רקע על הריברסינג, תהליך חוויתי של נשימה מעגלית ותהליכי מודעות. מחיר הסדנא 90 ש"ח. לפרטים באתר : http://www.rebirthing.co.il ובטלפון 052-8566947

הייתי רוצה לדעת אם תתקיים סדנת מבוא בריברסינג בקרוב? והאם הסדנא מהווה סוג של טיפול?

אנו מקיימים סדנת מבוא ב- 29.6, יום רביעי בין השעות 19:30 - 22:30 בנווה סביון. הסדנא תכלול רקע על הריברסינג, תהליך חוויתי של נשימה מעגלית ותהליכי מודעות. מחיר הסדנא 90 ש"ח. הריברסינג הוא סוג של טיפול עוצמתי לגוף ולנפש דרך נשימה מודעת. לפרטים נוספים את יכולה להתקשר ל- 052-8566947 או להתעדכן באתר שלנו: http://www.rebirthing.co.il/workshops.asp באהבה, טלי וחנן

שלום רב. אני בן 27, בחור רזה וגבוה. בחודשיים האחרונים התחלתי לסבול מכאבים חזקים בכל מיני מקומות בגוף שכללו הרגשה כאילו נוגעים בי עם משהו קר ולחילופין משהו חם (כאילו הדם בוער). כמו כן, החלה תופעה של הרדמות הגפיים ותחושות נימול. בנוסף אני סובל מבטן נפוחה ולפעמים כואבת מספר שנים שהרופאים טענו כי מדובר בתופעת המעי הרגיז. יחד עם הכאבים שנוספו, אני מרגיש שכל המערכות שלי קורסות. כמובן שנלחצתי מאד. עברתי תקופה לא קלה של חרדות ונשלחתי לבדיקות דם מקיפות שיצאו תקינות, אורטופד (לשלול כאב גב חזק שאולי מקרין על שאר הגוף). הרופאים משוכנעים פה אחד שמדובר במצב נפשי גרידא. קבעתי תור לפסיכיאטר (שייצא בעוד חודש) אבל אינני רגוע ולא יודע מה לעשות. אני מרגיש שלא מאמינים לי וכל זמן שעובר זה מחמיר (אני מתעורר בלילות לפעמים מכאב). האם הראש מסוגל להפיק כאבים שכאלה? איך אני יכול לשכנע את הרופאים שאני צריך בדיקות נוספות? (הם לא מוכנים להקשיב לי).

שלום לך הגוף והנפש והקשר בינהם, הינו דבר מורכב מאד. הכאבים הנפשיים הלא מודעים, יכולים לייצר כאבים חזקים מאד בגוף, וזהו יהיה הביטוי של הקושי. לפי מה שסיפרת עשית בדיקות מקיפות, ללא ממצאים ולכן, סביר מאד להניח שזהו מצב נפשי, המתבטא בגוף וזו תופעה מוכרת , ידועה ושכיחה. אני לא חושבת שלא מאמינים לך. פשוט הרופאים חושבים שהמקור לכאבים הללו הוא נפשי ולכן הטיפול צריך להיות בהתאם. אין בזה שום אמירה, לגבי הכאב שלך. ברור שאתה סובל, רק חשוב לדעת מהו המקור. לאחר בדיקות מקיפות לא גילו מקור גופני לכאבים ולכן מדברים על מקור נפשי, רגשי. בוא תנסה ללכת לכיוון של הפסיכאטר (לדעתי זה לא מספיק, כדאי לפנות לשיחות במקביל). אם לא תרגיש שיפור במצבך, תמיד תוכל להמשיך ולבדוק בבדיקות רפואיות. ותמיד, קיימת האופציה, ללכת לרופא פרטי ולקבל עוד חוות דעת. שיהיה לך כל טוב אירית

מבקשים עזרתכם במציאת עו"ד המתמחה בטיפול בפגועי נפש מול הרשויות (מעסיק, משרדי ממשלה, ביטוח לאומי) ובמקרים של בהתפרצות של מחלת נפש במקום העבודה.

שלום רב, כדי לפנות לעמותת "בזכות" . הם עוסקים בנושא גם מצד משפטי. כמו כן ישנם נושאים משפטים הנציבות לשויון למוגבלים עוסקים בהן תודה יקי

יש לי שני שאלות 1}הבן שלי צריך דחוף טיפול פסיכולוגי קליני, והאבא שלו לא מוכן לטיפול {אנחנו גרושים כבר 5 שנים}ניגשתי לרווחה והם מושכים אותי בהלוך ושוב בלי לקבל תשובה אני מאד חוששת לגורל בני בגלל שיש לי כבר ילד אחרי ניסיון התאבדות ,אני יודעת שהרווחה יכולה לפנות לבית המשפט אבל הם מעכבים את זה בלי שום סיבה השאלה היא מה עלי לעשות בנידון ? ואיך להתמודד עם הסרבנות של האבא? 2}השאלה השניה היא ,שהרווחה סידרה לי תרומה לשיפוצים, מהאמותה של קרן לידידות האם מותר להם לא לתת לי אותה ?

שלום וברכה : תודה על תגובתיך, ראשית -ברצוני להסביר שוב על נדון התרומה ,הכל העובר ואושר ,אך הרווחה מעמידה לי תנאים כגון לא לעבור דירה ,אך איני יודעת אם אוכל לעמוד בתנאי זה, מכוון ויתכן כי אולי אני יעבור דירה [לא באותה עיר מגוריי]. שנית- אין אפשרות להסביר לאב, אינני מדברת איתו אך בתי הגדולה ניסתה להסבירו וכן גם העובדים הסוציאלים פנו אליו אך הוא סירב לחתום. כנראה ובאמת אפנה למערכת המשפטית. אשמח אם תעייצי לי מה לעשות בקשר לתרומה אשר מגיעה לי. תודה מראש.

שלום אירית, האם את יכולה לכתוב לי היכן מתקיימים לימודי ביו-סינתיזה בארץ ובאיזה פורמט? תודה, רונה

לימודי הביוסינתיזה מתקיימים בפורמט של קבוצה בת 20 משתתפים לערך. אלו לימודים של 5 שנים וההתארגנות היא באופן פרטי ומלווה על ידי האיגוד הבינלאומי של הביוסינתיזה בשוויץ . אם תרצי יותר פרטים תכתבי לי לאי מייל irs9@walla,co,il בברכה אירית

שלום אירית מבקשת פרטים על הסדנאות שלך בנושא ביו סינתיזה, שהבנתי שמתקיימות ביפו תוכן, תאריך, עלות, מיקום בתודה מראש רוני

עירית שלום, לא ברור לי כלפי מי אני מפנה את השאלה אבל..... אני מנסה: מהי תסמונת הפנטום? שמעתי שהיא כוללת בעיות מוטוריות שונות אך זה לא ברור ובטח לא מספק. אשמח אם תוכלי/ו לענות לי ולו בקצרה או לחילופין לקשר אותי עם חומר בעניין. תודה רבה, אורלי.

שלום לך: אני אמא בת 38 לאחרונה כמה פעמים עוברת אצלי חולשה פתאומית שאני מרגישה .מזה חודש כבר שכל כמה ימים טופסת אותי חולשה פתאומית.תחושה הרגשה מוזרה פתאומית ואז חולשה על כל הגוף.ללא סחרחורת.ערכו לי בדיקות דם יסודיות וCT ראש.הכל תקיןןןןןן.כשכבר התחלתי להרגיש יותר טוב שוב פתאום בכל מיני שעות ביום חולשה וממשיכה כרגיל. היום על הבוקר בדרך לעבודה בהליכה זה שוב קרה .תוך כדי ששוחחתי עם חבר לעבודה המשכתי ללכת רגיל אפילו לא עצרתי. מה את עוד מציאה לי לעשות מבחינתי זה כמו חוות דעת נוספת.הרופא אינו חושב שזה משהו פיזיולוגי.מצב זה מאוד מלחיץ אותי.ישר אני מרגישה חוסר בטחון וכמובן מעייף אותי נפשית להיות במצב כזה. אין לי ספק שעל רקע העבר שני ההורים נפתרו בגיל צעיר אחד מהלה ואמי מגידול בראש. תופעה של חרדות עקב מחלות מלוות אותי מזה שנים.כל פעם משהו אחר. אי מייחסת חשיבות רבה נורא נלחצת אך ממשיכה לתפקד בעבודה ובבית..ייתכן שזה מכיוון קרדיולוגי?יש לי גם צביטות בצד שמאל.מן כאב כזה שעובר מסביב לצד שמאל.אינו נעים ,רגעי.מערבבת בין הגוף לנפש. יש לי בעיה של אמונה ברופא.מרגישה שכביכול לא ערכו לי מספיק בדיקות ומשהו מסתתר!!!! תודה על ההקשבה.

מה דעתך לפנות ליעוץ פסיכולוגי? זה לא חייב להיות טיפול ארוך, פשוט אם ניסית בדיקות רפואיות והכל תקין, אולי הבעיה היא פסיכולוגית? את יכולה ללכת לחוות דעת שניה אצל רופא ובמקביל לפנות לטיפול פסיכולוגי ובטוח שתקבלי תשובות מאחד מהם.. שיהיה בהצלחה ותרגישי טוב

שלום לך אני בעד, להמשיך אם הבדיקות ,אם עדיין את לא שקטה, שבדקו את כל הגורמים האפשרים. יחד עם זאת התסמינים האלה בהחלט תואמים גם תסמינים של מצב נפשי ולכן אולי כדאי במקביל לפנות לעזרה מקצועית בתחום הנפשי. בברכה אירית

שלום בעלי ישן שעות מרובות,עובד מחוץ לבית אך כל הזדמנות הכי קטנה נירדם שעות ממושכות,ובנוסף בלילות הוא חורק שינים בצורה מחרידה, מה יכולה להיות הסיבה,והאם מומלצות בדיקות דם מסוימות תודה

שלום לך לעיתים שינה מופרזת, הינה בריחה מהתמודדות. חריקת שיניים יכולה להעיד על עצבים שאינם מתפרקים בצורה רגילה ויצאים בשינה , רק כשהגוף רפוי. בכל מקרה, בדיקות רפואיות הן תמיד חשובות כאשר ישנה בעיה. אבל יכול להיות שהבעיה יותר נוטה לכיוון של התמודדות עם החיים. בברכה אירית

שלום לכם, גם לי יש בעיה דומה מאוד- אני חורקת שיניים נורא בלילאבל לא ישנה שעות רבות ובנוסף אני גם לועסת את הפה מבפנים ופוצעת את עצמי. אני מטופלת ברסיטל והרבה ואבן וכלום לא עוזר אני מוכרחה לציין שגם במשך היום אני עם לסתות תפוסות. בבקשה תעזרו לי בעצה בבקשה בבקשה אני כבר מיואשת

שלום לך אני מניחה שהסבל שלך הוא רב. לא כדאי להשאיר מצב כזה ללא טיפול מספק. האם גם היית בטיפול נפשי?. כי אם לא, אני מאד ממליצה . אני לא חושבת שיהיה ניתן להפסיק את התופעה ללא טיפול מקצועי. בברכה אירית

שלום בני בן ה- 5 חורק בשניו בלילה שאלתי היא האם יש קשר בין החריקה להתנתקות במשך היום .

שלום לך לא ברור לי למה הכוונה כשאת אומרת "התנתקות במשך היום". איך מתבטאת ההתנתקות?, כמה זמן היא מתמשכת? אם תוכלי לתאר קצת יותר, אולי אוכל לכוון אותך. בברכה אירית

לפרטים יש לפנות במייל בברכה אדית

מבקש פרטים בנוגע לקורס הזה

שלום עירית, אני מקווה שהגעתי לפורום הנכון... אני משתמש בתרופה נגד דיכאון(קל מאוד) כרגע אני בתהליכי קליטה למקום עבודה חדש ואני לא מעוניין לדווח על כך. חשוב לציין שאני חי חיים טובים מאוד, עובד קשה, לומד וכו' אני נדרש להביא אישור רפואי על בריאותי, אך אני לא מוצא כל סיבה מדוע לדווח על נושא זה. האם אכן אני חייב לדווח על כך? האם יש אפשרות להביא את האישור הרפואי בלי הצורך לדווח על נטילת התרופה הנ"ל ? כלומר רופא יכול לאשר את זה (סה"כ בכל אישור רפואי כתוב שהאישור מותנה בכך שהמטופל דיווח על כל הדברים מהם הוא סובל, וכו') תודה רבה מראש

כמה זמן מאז תחילת השמוש בקלונקס רואים שפור במצב?

אינני יודעת ספציפית לגבי קלונקס, אך כדורים מהסוג הזה נוטים להתחיל להשפיע אחרי שלושה שבועות ,ובצורה המקסימלית שלהם אחרי שישה שבועות. בכל מקרה כדאי להפנות את השאלה בפורום פסיכיאטריה או רפואה כללית. בברכה אירית

אשמח לקבל פרטים על קלונקס והשימוש בו . תודה !

אשמח לקבל פרטים על קלונקס והשימוש בו . תודה !

אני חיל בצה"ל. נבדקתי במעבדת שינה ובשעון אקטיגרף. ממצאי הבדיקות גילו שאני סובל משינה לא סדירה שיכולה להתאים לדגם שינה לא סדיר או לאנסומניה עם מרכיב של חרדה. לאור הממצאים הנ"ל הרופא במעבדת השינה ביקש ממני לפנות לטיפול אצל קב"ן ולחזור אליו עם דו"ח של הקב"ן -"בשביל לראות אם הרקע להפרעות שינה הוא נפשי או לאו- כי זה שתי צורות שונות לטיפול". השאלה שלי היא כזאת...למה בדיוק התכוון הרופא? מה ההבדל בין שיטות בטיפול?

שלום לך חייל קשה לי לאמר למה התכוון הרופא. , שתי צורות טיפול ,הכוונה כנראה לכך, שאם הגורם הוא נפשי, יש לטפל בזה בדרכים מתאימות לקושי נפשי (תרופות ושיחות). אם הקושי הוא פזיולוגי, אז יש לטפל בזה בדרכים פזיולוגיות. ולכן חשוב לעשות את האבחנה. מקווה שעזרתי לך אירית

כנסי לאתר הבא רישום קצר ..... ואת בפורום חלומות אתר מעולה בפני עצמו מעבר לחלומות בהצלחה http://www.ima-adama.co.il/know_yourself/dreams/dreams.htm

אני בת 30. בעייתי היא בטן גדולה/נפוחה. מבנה גוף קטן/רזה, אבל בטן ממש כמו בחודש רביעי (אני לא בהריון ולא התגלתה כל בעיה רפואית לבנתיים). הבעיה היא, ההתעסקות עם זה. אני נכנסת למצבי רוח וכאבי בטן מטורפים, בגלל המחשבה שאצטרך להתלבש (לעבודה, לבילוי, או אפילו למפגש עם בן זוגי האהוב)... הבטן כל כך גדולה שלא בא לי לקלוע אותה , מה ששוב.. גורם למצבי מתח, כאבי בטן, ועצבים.... עצות? ראשית אולי לגודל הבטן.. מישהו יודע מה עוד יכולות להיות הסיבות ודרכי הטיפול? שנית, התמודדות נפשית מול הבעיה... תודה.

שלום לך אני חושבת שיש צורך לפנות לטיפול, מאחר ונראה שהעניין גורם סבל ומשפיע על איכות חייך.. בברכה אירית

תודה רבה על תגובתך. רק לא ממש הבנתי מדבריך.. לפנות לטיפול, זה ברור, רק איזה סוג? נפשי/פיזי/אחר?

הי דנה. אני בת 29, רזה מאוד עם בטן הריונית, כמו חודש חמישי בערך. כולם שואלים אם אני בהריון...לכן אני כל כך מזדהה איתך. אני פניתי לרופא מומחה- גסטרו. הוא שלח אותי לעשות בדיקה לרגישות ללקטוז (הסוכר שיש בחלב)- ואכן התגלתה אצלי הרגישות הזו. לכן יש לי בטן נפוחה וגזים. אז כדאי שתבדקי גם את זה. ובהצלחה.

הי, ראשית תודה על תגובתך. שנית, האם קיבלת טיפול נגד זה? במידה וכן, האם עכשיו, לאחר הטיפול, הבטן ירדה לגמרי? ספרי לי עוד פרטים.. אשמח לדעת

אני סובלת מהפרעה OCD ואני בת 25. רציתי לדעת אם אני יכולה לקחת בהריון כדורים בשם פלוטין וריספדל. תודה. שני

נא לפנות לפורום פסיכאטריה

ברצוני לברר כיצד ואצל מי ניתן לקבל טיפול לילדה בת 7.הילדה מגיל שנתיים סובלת מפחדים וחרדות.לדוגמא:בובות ענק, רעשים ,חיות שמתקרבות.כאשר היא נתקלת בזה היא פשוט נתקפת בהיסטריה.צועקת,בוכה ורוצה לברוח מהמקום. נודה לכם אם תוכלו לייעץ לי היכן וכיצד ניתן לעזור לה.יש לציין שהיא ילדה חכמה ופקחית.

באופן כללי, אני ממליצה להורים לגשת לשיחת ייעוץ כאשר ישנה בעיה כלשהי עם ילדים קטנים. וברוב המקרים הטיפול יהיה דרך ההורים או משולב עם ההורים. יש לי המלצה לגבי יועץ להורים מצויין . והוא יוכל להפנות אותך, אם יחשוב שהילדה צריכה טיפול . תכתוב לי לאי מייל [email protected] בברכה אירית

בתשובתך לשאלתי מאתמול המלצת לי לפנות למרכז הקליני הבין תחומי של אוניברסיטת חיפה. אשמח אם תוכלי לפרט ולהסביר על המקום ושירותיו. תודה רבה

שלום לך זהו מרכז טיפולי, אשר נותן שירותים שונים בתחום הטיפול והפסיכותרפיה. יהיה טוב יותר אם תפנה בטלפון שאינו מחייב אותך לשום דבר. חוץ מזה יש להם אתר באוניברסיטת חיפה, אולי כדאי להכנס לשם... בברכה אירית

שלום. לפני שאציג את הבעיה והשאלה שלי, קצת רקע עליי: אני בת 29, עוסקת מזה כשנתיים בפעילות פיזית ורוחנית (יוגה). במשך כל התקופה הזאת מאז שהתחלתי לתרגל, הרגשתי טוב מאוד הן פיזית והן נפשית. לאחרונה, בגלל בעיות גב וכאבים בכתף הפחתתי בצורה משמעותית את תדירות התירגול הפיזי, אבל מתרגלת מדיטציה מדי בוקר ולפעמים גם בערב. בתקופה האחרונה לא עובדת או שעובדת בעבודות מזדמנות. ועכשיו לבעיה: בזמן האחרון (משהו כמו חודש) קורה לי לעיתים קרובות דבר מוזר: אני מרגישה מין מועקה כזאת בבטן ובגרון, כמו צורך לבכות. בעצם זה ממש רצון לבכות אבל מה שמוזר זה, שזה לא בא כתוצאה ממשהו שגורם לי להרגיש רע מבחינה רגשית אלא סתם! זה בא ככה בלי סיבה. בפעמים הראשונות ששמתי לב שזה קורה, זה היה דווקא בימים שמאוד נהניתי, הייתי בנופש יוגה מאוד מהנה ותורם מכל הבחינות, ובכל זאת עם כל כמה שנהניתי, היו קטעים שפתאום היה לי מין צורך לבכות, מין הרגשה כזאת כבדה של מועקה. אני ממש לא מבינה למה זה קורה, כי כאמור, זה לא שבאמת יש משהו שגורם לי להרגיש רע. זה בא ככה בפתאומיות ומשום מקום. מה יכולה להיות הסיבה לזה?

אני רואה שתי אפשרויות בנוגע למה שכתבת. אחת היא שזהו שחרור, ואם אין סיבה שאת מזהה והחיים מתנהלים באופן מהנה ומספק, אז אפשר לראות זאת כשחרור של אנרגיה תקועה , ולתת לזה לעבור. אפשרות שניה, שעולה חומר כלשהו מהלא מודע ומשפיע בצורה כזו, כדי שתתייחסי לעניין כלשהו בחייך. אם זה כך , הייתי ממליצה להתחיל לחקור ולגלות מהו העניין הזה, כדי שתמשיכי לצמוח ולהתפתח. יכול להיות שהפסקת היוגה היא עניין שיש להתייחס אליו. בברכה אירית

מהי המרפאה לבריאות נפש? האם נדרש תשלום מסויים? אולי את מכירה מרפאה בחיפה?

שלום אירית, בזמן האחרון אני מדוכדכת. אין לי חשק או אנרגיה לבצע מטלות כמו ניקיון של סביבת המגורים, הספק נמוך בעבודה וכו'. מטבעי אני מתקשה לקבל החלטות וזה גורם לי הרבה פעמים לפאסיביות-חוסר מעש. אני מרגישה שאני מאוד מזניחה את עצמי, את חיי ולא מספיק שאפתנית ולא דואגת לקדם את עצמי ואת מטרותיי. אני חייה בבועה ובאמצעות מניפולציות מצילחה לשרוד בתוך הבועה. (פתחתי מס' חשבונות בנק וקיבלתי הלוואות. אני לומדת (לא ניגשת למבחנים), עובדת (הספק נמוך, חוסר חשק). אני מאמינה שחלק מרכזי מזה קשור לתפיסת חיים לא מגובשת אצלי, כלומר, לא מצאתי את הדרך שלי לחיות את חיי בשלווה. לדוגמא, אני לא יכולה להתמודד עם פחד עם המוות והמחשבה שפעם דברים ישתנו, זה מעסיק אותי כל הזמן. מאז שהייתי ילדה קטנה הפחד העמוק הזה מאובדן היה קיים בי וההורים התעלמו ממנו. אחת מהחברות שלי איבדה את הוריה. הידיעה על כך גרמה לי לסערה נפשית וטלטלה חזקה.לא יוצא לי מהראש. כנראה שמנגנוני ההגנה וההדחקה שלי לא פועלים כיאות. (אני אפילו פוחדת מהקרבה לחברה הזאת ומעצם המחשבה על זה). יש לציין שאני לא מעוניינת בתרופה נוגדת חרדה. התנסתי בהתאמת תרופה וסבלתי מתופעות לוואי. בנוסף, שהיתי בטיפול דינאמי מס' שנים. אשמח לשמוע את דעתך והמלצות נוספות. תודה, גילי. נ.ב. עוד ענין שמפריע לי: הענין של החיצוניות כגורם משיכה רומנטי.מפריע לי שאני מושפעת ממראה חיצוני של אנשים כתנאי לקשר רומנטי. זה יוצר קונפליקט. מה קורה במצב שמישהו מוצא חן בעיננו מבחינה אישיותית, אך לא חיצונית? (הרי במראה לא ממש קשור למי שהוא ולבחירותיו, אלא עובדה בסיסית שאין לו יד בה). אגב, בגלל התגובה הזאת שלי, אני מפחדת להיות מכוערת בעצמי ושמישהו אחר יגיב אלי כמו שאני מגיבה.

מהדברים שלך ניכר כי את סובלת מכל התופעות שתיארת ואין ברירה אלא לטפל בהם בדרך כלשהיא. אם היית בטיפול דינמי במשך מספר שנים, אני מניחה שרמת המודעות שלך גבוהה יותר ,ממה שהייתה ,ואולי את מוכנה לעלות עוד מדרגה ו,ליישם את מה שאת כבר יודעת. הייתי מציעה לך לעשות טיפול משולב בהומאופתיה קלאסית, ללכת לשיחות ולשלב פעילות גופנית כלשהי (יוגה, פלדנקרייז, הליכה, ועוד). במקביל לפנק את עצמך מידי פעם במסג' טוב ולהתמקד בחשיבה חיובית. אלו הם עיצותי בברכה אירית

אירית שלום! קראתי שאת עוסקת בייעוץ משפחתי. אני הכרתי את בן זוגי לפני כשלוש שנים. לפני שמונה חודשים התחתנו במזל טוב! לאחרונה אני מגיעה להכרה והבנה שבמהלך שלוש השנים אני עברתי דברים רבים שתרמו להתפתחות האישית שלי. חלק מן הדברים קשורים יותר לבן הזוג (כמו החתונה, מעבר לגור ביחד, חברים משותפים חדשים) וחלק אחר של הדברים, שהוא מאוד משמעותי עבורי, אינו קשור לבן הזוג. ניסיתי לשתף את בן הזוג במה שעבר ועובר עליי ועדיין אני מרגישה שזה פשוט לא זה כשהוא לא חווה את הדברים ביחד איתי. אני מרגישה שאני נמצאת בנקודה מאוד שונה בחיים כרגע מבן הזוג במובן של תפיסות חיים שונות וזה מאוד מקשה על הזוגיות. האם יש לך עצה איפה להתחיל? מה כדאי לעשות? אני מניחה שתייעצי לנו לדבר על כך והשאלה שלי היא איך ניגשים לעניין? הנקודה העיקרית כאן היא שהתפיסה שלי לגבי דברים היא לדבר עליהם במשותף ולהגיע למסקנות ולעומת זאת אני לא זוכה לשיתוף פעולה מבן זוגי כבר בנקודה ראשונית זו. מבחינתו לא צריך לדבר על כל דבר והוא וזה רק מכניס אותו למתח כשאני מעלה נושאים שונים ומצפה לתגובה כלשהי. מה עושים?

שלום לך אין לי עיצות טובות. זוגיות זה עניין מורכב ואת צריכה למצוא את הדרך שלך אל בן זוגך. תנסי לראות את החיים איתו כדרך, שאת צריכה לעשות. כמקור של צמיחה והבנה קודם כל לגבי עצמך. מנקודת מבטי זוגיות והורות אלו הם התהליכים העמוקים והחשובים ביותר של האדם כי זה מפגיש אותנו עם המקומות שאנו לא כל כך רוצים לראות. בן זוג הוא מראה, ולא תמיד זה קל לחיות מול המראה הזו. אז תמשיכי בדרך, את רק בתחילתה ותשתדלי בדרך הזו להיות קשובה לעצמך ולבן זוגך ולבטא את צרכייך ושאיפותייך בצורה הברורה ביותר. אם תעשי כך, השמיים יתבהרו. אני יודעת שלא עניתי לך באופן ספציפי, כי אין תשובות. את צריכה למצוא את דרכך בהקשבה ואהבה. בהצלחה אירית

שלום , רציתי לדעת האם יש קשר בין מצב נפשי דכאוני להופעת מחלת הסרטן בכלל, וסרטן בלוטת התריס בפרט. האם יש מחקרים שנעשו בתחום? תודה, גלי.

ישנו קשר בין מצבים נפשיים, מבנה אישיותי וסגנונות התמודדות עם לחץ לבין מחלת הסרטן. יחד עם זאת, זה לא אומר שזה הגורם היחיד להופעת המחלה. נעשו הרבה מחקרים בתחום וגילו , שישנו מבנה אישיות מסויים שיש לו סיכוי גדול יותר לחלות במחלת הסרטן. אך עדיין לא אומר שכל מי שיש לו מבנה אישיות מסוג זה יילקה בסרטן, לכך מתווספים גורמים נוספים, חלקם ידועים וחלקם אינם ידועים. אינני יכולה לפרט במדוייק לגבי סגנון אישיותי, אך הוא כולל הפנמה של רגשות וכעסים וקושי לבטא אותם כלפי חוץ, (וזה מתקשר גם לדכאון) וישנם כמובן עוד מרכיבים. בלוטת התריס, נמצאת באזור צ'אקרת הגרון וגם כאן צ'אקרה זו אחראית על ביטוי ותקשורת כך שיכול להיות קשר בין הדברים (אך חשוב לציין זה לא נבדק מחקרית ) בכל מקרה כל אדם שחלה בסרטן , כדאי שיימצא את התשובה הפנימית שלו, למשמעות המחלה שלו, בנוסף לידע הקיים. בברכת בריאות שלמה אירית

שלום, אני בת 25, אני יוצאת עם מישהו כבר 8 שנים!! (כן, זו האמת..).אני אוהבת אותו והוא אותי ויש לנו קשר מדהים.אבל אנחנו לא מתחתנים... מדברים על זה, הוא אומר שהוא רוצה אבל לא מציע לי.. זה נשאר בגדר דיבורים.. חברות שלי כבר החלו להתחתן ואני מוצאת את עצמי מקנאת בכל אחת שמספרת לי שהיא מתחתנת.אני מרגישה שזה לא הוגן ושלי מגיע יותר... אני יודעת שאולי זה נשמע קטנוני , אבל ככה אני מרגישה.. היו לנו בעיות בשנתיים האחרונות, קרתה לי טרגדיה במשפחה והדבר השפיע עלי מאוד, הפך אותי למדוכאת וחרדה ואפילו קצת היפוכונדרית.. זה השפיע על הקשר כי אני הייתי די מרוכזת בעצמי ובכאב שלי ובאובדן..הוא אפילו אומר שהוא רצה להציע לי אבל בגלל איך שהייתי, הוא הרגיש שזה לא מתאים.. אחרי הטרגדיה (אבא שלי נפטר בפתאומיות), כמה חודשים אחרי עברנו לגור ביחד כי הייתי חייבת לברוח מהבית.. היה לי מאוד קשה להיות שם- וכשנה אחרי שגרנו ביחד, החלו כל הבעיות והחרדות שלי- אז הוא אומר שהוא לא רצה שנתחתן כי הוא פחד שזו לא תהיה עוד בריחה למשהו... אני רוצה להתחתן ואני מקנאה וכועסת שהחיים שלי נהרסו בגלל האובדן, ולא מספיק קשה לי, אז הוא גם לא מתחתן איתי בגלל זה... אני צריכה עיצה ועזרה- האם הוא צודק? ואולי אני? נמאס לי לקנא בכולם ולשמוח בשביל אחרים- רוצה לשמוח בשבילי ולהיות מאושרת, זה לא מגיע לי? אשמח לכל עזרה. תודה.

שירז,בטח שמגיע לך מגיע לך טוב ורק טוב,ושלא תפקפקי בזה אפילו לשניה. אני מציעה לך לנסות לדבר איתו ולומר לו מה את חושבת ומרגישה אפילו לראות לומה שכתבת כאן,שיבין שאת מאמינה בזה ולא רואה בזה כבריחה. ובאשר לטרגדיה המצערת שעברת אולי גם על זה כדי לדבר אולי אפילו עם איש מקצוע,לא מגיע לך להיות עצובה! סופיה

שירז אני מתרשמת שאת זקוקה לעזרה בעיבוד האובדן וכל מה שקרה לך בעקבות זה. חוץ מזה האם את בטוחה שאת רוצה להתחתן איתו? כי אם כן ,אני מסכימה עם סופיה ,שמציעה לך לדבר איתו, ולשאול אותו באופן ישיר מה הוא רוצה, למה הוא מחכה. אם הוא מאד מהסס, אז כדאי להכנס לעניין לעומק, ולבדוק את זה ,כיוון שאתם כבר שמונה שנים ביחד ואת בת 25 כך שזה זמן מספיק לקבל איזשהי החלטה. קיימת אפשרות להיות בקשר טוב וחזק גם ללא נישואין, אבל נראה לי ,שלך חשוב למסד את הקשר ,ואת צריכה לעמוד על כך. לא להכריח אותו כמובן, אלא לעמוד על כך שהוא יקבל החלטה, לכאן או לכאן, כדי שאת תוכלי לבנות את חייך בהתאם. יחד עם זאת , אולי גם את לא מוכנה, כיוון שאת עדיין עסוקה בהתמודדות עם האובדן שקרה לך. אז כדאי לבדוק לעומק את על הנקודות האלה , ועדיף בעזרת איש מקצוע. בברכה אירית

שלום לך,שירז מציעה לך מכל הלב לעבור קודם כל טיפול כדי לפתור את הבעיות שציינת כדי שתוכלי להכנס למערכת של מחוייבות כמו נשואין "נקייה" מכל מה שעברת עד עכשיו על מנת שלא יהיו משקעים שיכבידו ויפריעו לנהול יציב של מערכת יחסים. ממליצה שתעברי אפילו סדנא של מודעות והתפתחות אישית, או אפילו לעבור ייעוץ+טיפול במקביל. רק טוב, ובהצלחה

אני לא יודעת איך להביע את מצוקתי, גם ממש קשה לי לכתוב את שעל ליבי. אני מרגישה מאוד מדוכאת, עצובה כל הזמן, חסרת שקט נפשי,סובלת מלחץ וכאבי ראש, כל הזמן נסערת ולא יודעת כיצד להתמודד עם מה שעובר עלי. אני מרגישה מאוד בודדה ואין לי עם מי לדבר על מה שעובר עלי. הייתי מאוד רוצה לדבר עם מומחה שיעזור לי לפני שאני אאבד את כל שפיותי ואצא מכל שליטה. הבעיה שביררתי לגבי טיפול פסיכולוגי דרך קופת חולים, ולמרות ההנחה הרצינית, אין לי כסף לשלם בעבור זה (160 שקל לטיפול). האם יש דרך לקבל טיפול ללא הוצאות כל כך גבוהות?

אני בן 28, מזה 8 חודשים אני מרגיש חולשה כללית בכל הגוף. גם אם אני ישן טוב אני כל הזמן עייף. בנוסף, אני מאבד לפעמים שיווי משקל, מרגיש מסוחרר ולגמרי לא מפוקס. ניבדקתי שוב ושוב אצל רופאים והם לא מצאו כלום. אורח החיים שלי איזו בריא, לא לגוף ולא לנפש אך עד לפני 8 חודשים לא סבלתי משום בעיה רפואית. אני נלחץ די בקלות וניתן לומר שיש לי גם בעיה של חרדות (בעיקר בענייני בריאות). רציתי לדעת האם יתכן שהסימפטומים הכ"כ חזקים (כמו איבוד שיווי המשקל) יכולים להיות תוצאה של דיכאון ומה עליי לעשות כדי לטפל בבעיה זו.

סחרחורות , איבוד שיווי משקל, חולשה, ללא מממצא רפואי יכול להעיד על מצב חרדתי. מצב חרדתי לעיתים מלווה בדכאון או ההיפך, דכאון יכול להיות מלווה בחרדה. ולעיתים חרדה היא חרדה, באה בהתקפים . אם אתה חושב שמצבך הרגשי , נפשי, דורש טיפול, כדאי לפנות לטיפול ודרך הטיפול תוכל לקבל גם אבחנה לגבי מצבך. מעבר לכך יש אפשרות לקבל את האבחון מרופא המשפחה ולקחת טיפול תרופתי שיקל על הסימפטומים. בברכה אירית

תודה.

שלום לך,יוני מציעה לך לעבור טיפול בהילינג אנרגטי - עוזר מאד!! אתה יכול לפנות לאי מייל הפרטי שלי ולציין את מקום מגורייך ונראה איך אפשר לעזור לך. רק טוב, ובהצלחה

אירית שלום יש לי 2 בעיות: 1. אני קונה דברים, ו-70% ממה שאני קונה, אני תמיד הולכת ומחליפה אח"כ - או בגלל איזה פגמון קטן שמצאתי (שלא היה מפריע לאף אחד אחר), או בגלל שזה פתאום לא מצא חן בעיני. האם זה מעיד על איזו בעיה נפשית? זה די מפריע לי, כי פשוט חבל לבזבז את הזמן על כאלה דברים... 2. אני בת 33, נשואה, מרגישה די טוב , חוץ מזה שאיזה פעמיים ביום בערך, אני חושבת על מקרים רעים שיכולים לקרות לי/לבעלי/לילדה. כלומר: נניח אם בעלי מאחר מאד, אני תמיד חושבת שאולי קרה לו משהו, למרות שבתוך תוכי אני יודעת שהכל בסדר. כשקורה משהו, ויש הסבר חיובי או שלילי, אני תמיד אבחר את השלילי, ואבנה תסריטים של כאב, מוות חס וחלילה וכו'... תודה מראש על עזרתך

קשה לאבחן מצבים נפשיים דרך האינטרנט, הפעולה של החזרת דברים יכולה להעיד על התנהגות כפייתית ומה שכתבת לאחר מכן יכול להעיד על חרדה והן שתיהן קשורות זו לזו. חשוב לי לאמר שמה שאמרתי מעיד שאכן אצלך זה כך.מה שחשוב לאמר שאם זה מפריע לך לחיים התקינים זו בעיה. יכול להיות לבעיה הזו שם ויכול להיות שלא. אני מציעה לך לחשוב האם את מעוניינת לטפל בבעיה הזו, האם היא קשורה לבעיות נוספות בתחום הרגשי ולראות אם את מעוניינת להתחיל תהליך של התבוננות וטיפול בבעיות שמפריעות לך. בברכה אירית

מה שאמרתי אינו בהכרח מעיד שמדובר בהתנהגות כפייתית וחרדה.יש צורך באבחון מסודר, אם רוצים לקרוא לבעיה בשם. בברכה אירית

שלום אירית! אני מאוד שמחה לגלות את הפורום הזה! אני סטודנטית לעבודה סוציאלית, כרגע לקראת סיום התואר הראשון! אני מאוד מתעניינת בתחום הגוף-נפש וכרגע עובדת על סמינר המחקר וסמינר עיוני בנושא. סמינר המחקר בודק את הגישות,תפיסות ושילוב תחום זה עם מקצוע העבודה הסוציאלית והסמינר העיוני עוסק בהיבט של שיתוף והשתתפות וכיצד ניתן להעזר בתחום לעודד ולשפר מיומנויות של השתתפות. מצאתי מספר מאמרים הנוגעים לנושא כגון: mind-body interventions: applications for social work practice ועוד. רוב המאמרים מסכמים בכך שחסרים מאמרים ומחקרים של עובדים סוציאליים העוסקים בתחום הגוף-נפש והייתי רוצה לשאול אותך אם ידוע לך על מאמרים נוספים בהם אוכל להיעזר? מעבר לכך, אני מתקשה בלמצוא מרואיינים לסמינר המחקר שלי - האם את יכולה להמליץ לי במקרה על עובדים סוציאליים שמשלבים בעבודתם את תחום הגוף-נפש?(הראיון קצר ויכול להיות טלפוני, ישנה גם אפשרות שאשלח את השאלון עצמו במייל). מעבר לסיוע מקצועי זה אשמח לשמוע על עבודתך. אני כרגע בודקת את אפשרויותיי להמשך דרכי וזה מאוד מעניין ומעודד למצוא מישהי כמוך שאולי תוכל להנחות אותי. תודה רבה!!!!!

דקלה שלום קודם כל תודה רבה, על הפרגון. אינני יודעת איך אני אוכל לעזור לך כי אכן חסרים מאמרים ,ועובדים המשלבים בין התחומים, זה קורה בעיקר בפרקטיקה פרטית. את יכולה לכתוב לי לאי מייל ונראה אם אני יכולה לעזור לך [email protected] בברכה אירית

שלום, אני בן 22, גובה 175, משקל 60 הבעייה שלי שאני ישן הרבה מאוד, אני ישן בממוצע 12-14 שעות (עם סטיית תקן נמוכה מאוד). ניגשתי לכמה וכמה רופאים, זה לא העלה דבר, בדיקות דם -תקין, בדיקת עצבים -תקין, אני חש שזו בעייה פסיכולוגית, דוקטור אירית, האם יש בעיה כזו? מניעים? פתרונות? אשמח לשמוע. תודה, אלי

אלי היקר, איך אתה מרגיש בזמן שאתה ער? האם אתה צליח לתפקד(לאכול,לעבוד וכו)? תודה,סופיה

כן, הכל בסדר כשאני ער.

אלי יקר קודם כל אני לא דוקטור , למרות שהפורום הוא בדוקטורס ,שזה שם כולל לתחומי מומחיות. אם אתה חש שזו בעיה פסיכולוגית יש להניח שאתה יודע על מה אתה מדבר. מה שחשוב הוא במקרה כזה לפנות לקבלת טיפול, עזרה, ייעוץ או הכוונה. מהדברים שאתה מתאר קשה להבין מה בדיוק הבעיה הפסיכולוגית , מעבר לזמן השינה. אז אם אתה רוצה תוכל לספר יותר. בברכה אירית

שלום. אני בן 33 וגר במרכז. לפני 3 שבועות קיבלתי צו לאבטחת ישובים בדרום. מרגע קבלת הצו אני בחרדה גדולה ופחד ממוות שלי כתוצאה מאירוע בטחוני במילואים. אני בקושי ישן ומוצא את עצמי ער במיטה עד שעות הבוקר שבמוחי כל מיני תסריטי אימה על הצפוי לי. אני מתעורר בכוונה בשעות הבוקר המוקדמות (05:00) וזאת על מנת שאהיה עייף אחרת אני לא ישן כלל (היו כמה לילות ללא שינה כלל). אין לי מצב רוח לכלום וגם בעבודה כאשר אני נזכר במילואים אני נכנס לפאניקה שמתבטאת בדופק מהיר ולב דופק חזק. אנשים סביבי כבר החלו לראות שינויים בי והחלו לחקור מה עובר עליי. אני נשוי ויש לי תינוק קטן ואני דואג גם לגביהם מה יקרה אם חס וחלילה אני לא אחזור. דיברתי עם הצבא (במקור אני איש מחשבים ולא לוחם) אך לא סיפרתי להם על מצבי הנפשי אלא ניסיתי להתחמק בגלל לימודים. כלום לא עזר ולא יעזור הם נחושים שאצא לשם. אני לא יכול להמשיך ככה ואני לא יודע מה לעשות. אני בקושי אוכל, ירדתי 5 קילו בזמן הזה, אני לא ישן וגרוע מכך אני מפחד מהרגע שבו אין לי מה לעשות כי אז המחשבות צצות. אני חייב לראות מישהו שיעזור לי אבל אני לא מכיר שום פסיכיאטרים, האם תוכלו להמליץ לי על אחד באזור המרכז? אני שייך לקופת חולים כללית אך אלך גם למשהו פרטי. ככל שמועד המילואים מתקרב המצב נהיה גרוע מרגע לרגע במיוחד לאור הדחיה של בקשתי לביטול המילואים. אנא עזרו לי בדחיפות. תודה

איפו יש שרות פסיכולוגי לנוער. האם זה קשור לקופות חולים או יש מרכזים מיוחדים?

היי אירית ישנו מרכז לבריאות הנפש ,לדעתי בכל עיר. השירות במרכז ניתן חינם.ניתן גם לפנות לקופת חולים. בהצלחה סופיה

שלום אני סובל בבעיית מחשבות טורדניות ואני רוצה לפנות לטיפול בנושא. אל מי עליי לפנות, לפסיכותרפיסט? פסיכיאטר? פסיכולוג? אשמח גם לקבל המלצות באזור חיפה והצפון או המלצות על דרכי התמודדות תודה רבה

אני מכירה פסיכולוגית שמתמחה בהפרעה אובססיבית קומפולסיבית ומקבלת בקליניקה בתל אביב. אם אתה מעוניין שלח לי מייל: [email protected]

פסיכיאטר - מטפל באופן תרופתי יש פסיכיאטרים שעושים גם פסיכותרפיה. פסיכולוג ופסיכותרפיסט עושים עבודה דומה, שזו עבודה טיפולית ההבדל בינהם זה אופן ההכשרה. אני ממליצה לפנות למרכז הקליני הבין תחומי של אוניברסיטת חיפה, שם יוכלו להפנות אותך למטפל מתאים לתחום הבעיה שאתה מציג. בברכה אירית

היייייי יריב ישנו ספר חדש שיצא ממש לפני כמה שבועות הוא נקרא:"די לואובססיה של פרופסור עדנה פואה ורייד וילסון,הוצאת מודן" הספר מדבר על הבעיה עצמה ומציע כל מיני דרכי התמודדות. הספר אינו תחליף לטיפול כמובן אבל אולי הוא יכול לכוון אותך. סופיה

סופיה, תודה רבה על ההמלצה

הבעייה: מעיים עצבנים במשך 4 שנים. עשיתי את כל הבדיקות החלפתי 3 קופות חולים שום כלום. לאחרונה הציע לי רופא משונה לקחת רסיטל פעם ביום הוא הבטיח שארגיש רגוע יותר טוב. הוא עמד בהבטחתו.. אני מרגיש מעולה. השאלות שלי: האם עליי לקחת באמת שעה לפני שינה? 2. האם הכדור ימנע? או ירפא? או ידחה את הכאבי בטן שמגיעים פעם בחצי שנה? 3. מה זה הכדור הזה באמת? בברכה. מאיר

מה זאת אומרת "רופא משונה"? בכל מקרה אין לי ידע מספיק בנושא תרופות כדי לענות לך על השאלה. בברכה אירית

אני סובלת מאכילה כפייתית. אילו טיפולים אלטרנטיביים יש לבעית אכילת היתר. תודה

צריך לעשות טיפול משולב: עבודה דרך הגוף, טיפול נפשי וניתן לשלב טיפול הומאופתי אפשרות נוספת ששמעתי לאחרונה היא על שיטת ipek שקשורה לשיטת" מוח אחד" (קנסיולוגיה). שמעתי על הצלחה בתחום הזה. חוץ מזה יש קבוצות לעזרה עצמית ותמיכה הדדית שעובדות עם שיטת "12 הצעדים" שעוזרת מאד בהתמכרויות למינהן. בכל מקרה כדאי להתחיל לטפל תוך כדי הבנה שזו התמודדות עמוקה מאד , בעיה הנובעת ממשהו עמוק,. וחשוב מאד לקבל את הבעיה , לטפל בה רק להבין שזהו תהליך ארוך. בהצלחה אירית

שלום עירית אני מעוניינת לדעת האם ישנה אפשרות לשיקום שכולל עזרה בדיור ולימודים ללא שילוב עם עבודה? איך ואיפה אני יכולה למצוא עזרה כזאת? תודה מראש?

שלום רב אני בת 23 -רווקה פשות בזמן אחרון הזיכרון שלי הולך ונחלש-אני שוחחת נגיד מה אמרו לי לפני דקה! אני לא מרוכזת בכלל וזה נורה מדעיג אותי. בעבודה אומרים שאני מרופפת בעננים!!!!!!!!! מה אני אמורה לעשות???????????

בשבלב הראשון כדאי להתייעץ עם רופא . בברכה אירית

אתמול בלילה קרה לי משהו מאוד מאוד מבהיל... הייתי בין שינה לערות, והזיתי לחלוטין כי יש מימולי עצם, אשר נעלם תוך מספר שניות. יש לציין כי באותו רגע הייתי ערה לגמרי, וכן אין לי חום ואני לא חולה ולא נוטלת תרופות באופן קבוע. אני לא יודעת מה פשר הדבר, אבל זה מאוד מאוד מאוד הפחיד אותי באותו רגע וגם עכשיו.. מה הסיבה שיש הזיות? תודה מראש

אם זה חד פעמי לא הייתי קוראת לזה הזיות. יש לפעמים בין השינה לעירות כל מיני דברים שלא רואים בראייה הרגילה של העירות זה יכול להיות צבעים או צורות. שוב אני אומרת אם הכל תקין אצלך וזה הדבר היחיד שהיה לך לא נראה שיש ממה לפחד. אם זה ימשיך או יחריף אז כדאי לחשוב מה לעשות לילה טוב אירית

אני בחורה צעירה בת 24 שעשתה הרבה שטויות בחיים שלה אבל הפסקתי , הבעיה שלי היא כזאת בעברי היה לי זכרון פנומנלי (לא משהו רשמי- אבל היה לי זכרון מעולה ביותר) אין דבר שלא הייתי זוכרת והצטיינתי גם בלימודים עקב כך...בגיל 22 הייתי תקופה של 3 חודשים בהודו וניסיתי קצת סמים - לקחתי אקסטזי, ל.ס.ד, טריפים, קוקאין ועישנתי הרבה חשיש וגראס (אני חייבת לציין שסמים נרקוטים כגון אקסטזי וכל השאר לקחתי רק 2 מכל סוג כל החיים שלי) וזה דפק לי את הזכרון שלי לגמרי ...היום אפשר להגיד עלי שאני ממש סנילית וזה ממש מפחיד אותי - מה אני יכולה לעשות כדי להחזיר אלי את הזכרון שלי ..אני רק בת 24 ואני ממש מתוסכלת. אשמח לתגובה מהירה לי

סמים קשים יכולים לפגוע במוח, לעיתים גם בשימוש חד פעמי. אני מקווה שהיום את לא נוגעת בסמים כי כנראה עבורך זה די מסוכן. חוץ מזה האם יש עוד תופעות חוץ מאיבוד הזכרון? כמה זמן את אחרי השימוש? בכל מקרה כדאי לפנות למומחה לקבלת ייעוץ בברכה אירית.

אירית - התקופה הזאת מאחורי אני לא נוגעת בשום סם אני כבר שנה + לא נוגעת - ואני לא סובלת מעוד תופעות כלשהן אבל מה אני עושה עכשיו ? איך אפשר לטפל בזה ?

אני לא יודעת מה לא בסדר אצלי אבל אני יודעת שב-י"ב נהרסו לי החיים,אני בן אדם שלא יכול לדבר אם כל אחד על מה שאני מרגישה וב-י"ב הפנמתי כמעט שנה שלמה מה אני מרגישה,והיו לי הרבה דברים שהפריעו לי,וניהיתי פאסימית ואני כבר לא מכירה את עצמי,אולי אני צוחקת מבחוץ וכולם חושבים שאני בן אדם שמח אבל אני אוכלת את עצמי מבפנים.רגע אחד אני בבאסה ואין לי חשק לדבר אם אף אחד ואני רוצה רק להסתגר איפה שהוא ולבכות ורגע אחר אני שמחה.ההורים שלי הם אנשים שאי אפשר לדבר איתם ולכן אם אני רוצה לדבר אם מישהו אז אלו יהיו החברות.ההורים שלילא יודעים באיזה דיכאון הייתי כל י"ב,חשבתי על לפרוש מהלימודים ואיך שהוא עברתי את זה,שנאתי את הלימודים.אני חצי שנה באותו מצב כמעט כמו בי"ב אבל יותר טוב,כי אני איך שהוא מודעת לזה כי דיברתי אם מישהו,אבל אני לא יודעת מה לעשות ומה שקורה לי בצבא לא עוזר.כמעט ואף פעם אני לא מדברת עם ההורים שלי על מה שמפריע לי ביחס אליי או לדברים שאני אוהבת,למשל אין להם מושג מה עבר עליי בי"ב,כי למשל אם ניסיתי לדבר איתם פעם אחת על משהו שרציתי וזה יעשה לי טוב אבא שלי זילזל בזה.הם מקשים לי על החיים.כבר אין לי ערך לחיים כמו פעם,לא איכפת לי למות עכשיו,אני חושבת על זה לפעמים,אני לפעמים מעדיפה למות כי אין לי כוח להתמודד עם החיים או עם כלום.אני רוצה לברוח מהכל,כל מה שעשיתי עד עכשיו בחיים זה ללמוד וללמוד וזה לא מבחירתי ועד שסיימתי ללמוד הגיע לי הצבא,וזה עוד משהו שעובר לי רוב הזמן בדיכי כזה,כי זה לא משהו שאני אוהבת לעשות,זה לא מספק אותי,ואם אני רוצה לעשות משהו שאני אוהבת כדי לעודד את עצמי ולא לרחם על עצמי אז או שאני לא יכולה עקב התפקיד או שכבר אין לי מצב רוח ואין לי כוח למשוך את עצמי.

הי מעיין, נשמע שעוברת עלייך תקופה ארוכה לא קלה. אני מקווה שאת לא באמת "לפעמים מעדיפה למות" ושאת מבינה שתקופה זו, למרות כל מה שעובר עלייך, היא תקופה - ואפשר לטפל בדכאון ולגמרי לצאת ממנו שמחים ומחוזקים. אני במקומך הייתי מוצאת דרך להיות בטיפול פסיכולוגי שממש יכול לעזור לצאת מהדיכאון ולהרגיש טוב יותר, ואם את חוששת בגלל השירות תנסי לבקש מהורייך עזרה לטיפול פרטי. יש לך עוד חיים ארוכים שמחכים לך אחרי הצבא, שבהם תהיי עצמאית ותעשי מה שתרצי, ולא תצטרכי ללמוד אם לא תרצי, ולא תצטרכי להיות בצבא - ותחיי את חייך. מכל הלב אני ממליצה על טיפול ומקווה שתרגישי ממש טוב בקרוב. קוקי

אני חושבת הרבה פעמים שעדיף למות,ואני לא רוצה לערב את ההורים שלי,אם כבר אז בלי ידיעתם,אבל ללכת לפסיכולוג זה הרבה כסף ואני לא רוצה ללכת כי זה כאילו לא בשבילי,אני התבייש ללכת לפסיכולוג,(אני לא יודעת כבר!!!!) ,למרות שאם אני יספר לאנשים מה עובר לי בראש אז כן היו שולחים אותי לפסיכולוג ,ואם אני אלך לקב"ן אז אני לא רוצה שיוציאו אותי מהצבא כי אז לא יודעת.....יחשבו עליי דברים או משהו,ואני לא רוצה שידעו מה המצב שלי אם הוא לא טוב,אבל אני לא יודעת מה לעשות עם החיים שלי,אני ממשיכה ( אני עדיין כותבת כאן)לנסות להתמודד אבל נראה לי שמתי שהוא אני לא יוכל להתמודד יותר ואז אני לא יודעת מה יהיה איתי.... ההורים שלי לא יודעים ולא יידעו מה עובר עליי,אני חושבת שחלק ממה שעברתי בי"ב או ממה שהרגשתי זה הכל בגלל ההורים שלי(אני לא מאשימה אותם או מפילה הכל עליהם,אני אוהבת אותם אבל כמעט ולא ראיתי מהם תמיכה במה שרציתי לעשות,או בכל מה שאני אוהבת לעשות וזה עוד יותר קשה, הרבה דברים שרציתי השגתי בעצמי וזה מראה לך שאם אני רוצ התמיכה אז לא תיהיה לי בהכל,אולי עכשיו זה קצת שונה,דיברתי שנה שעברה אם היועצת של הבית ספר והיא אמרה לי מה לא בסדר,לא סיפרתי לה הכל אבל הרב,והיא אמרה לי שיש לי חוסר תקשורת עם ההורים שלי,ובגלל זה בכל מה שמפריע לי או מציק לי אני מדבר עם חברות ואף פעם לא איתם,אם חברות שלי דיברתי כל הזמן אבל לא על מה אני חושבת ממש,לא יודעת מה לעשות....

האם רפואה משלימה יכולה לעזור במקרים מחשבות טורדניות ואם כן לאילו סוגי טיפולים ניתן לפנות?

אני ממליצה טיפול בהומאופתיה קלאסית יחד עם טיפול פסיכולוגי. בתחום של הטיפולים אפשר לפנות לטיפול קוגנטיבי וניתן לפנות לטיפול ארוך יותר המטפל בשורש הנפשי, רגשי ונוגע יותר בעומק . בברכה אירית

רב תודות!!!

שלום רב!! בתי בת ה-26 נמצאת במשבר נפשי קשה, אינה עובדת וחייה עם מובטל בעל עבר פסיכיאטרי ועדיין אינו יציב ולדעתי תלוש מהמציאות. גם הוא אינו עובד. שניהם מתקיימים על חשבון הוריו המשלמים את הוצאות המחייה. עד לפני כשנה הייתה בתי סטודנטית מצליחה, שאפתנית ומלאת שמחת חיים, היום לאחר תקופה של שנה במחיצתו, ירדה חזק מאד במשקל ואבדה את שמחת החיים. ניתקה קשר עם חבריה. ולמעשה אינה מבלה ומיום ליום הולכת ודומה לו בהתנהגותה ובדרך חשיבתה. הוא משתלט על נשמתה, פוקד עליה בנוכחותנו והיא מצייתת ללא היסוס, בכל שאלה התשובה באישורו ואנו מבינים שהיא ויתרה על עצמאותה למענו.למדה ממנו שאין צורך לעבוד, אפשר לחיות על חשבון טוב ליבן של הבריות. היא הפסיקה בעצתו את לימודיה באוניברסיטה ולאחר מאמצים רבים הוא שוכנע שכדאי לה לסיים את התואר והוא איפשר לה להמשיך ללמוד. למעשה כל דבר מצריך את אישורו.ניסינו במשך תקופה זו לדבר על ליבה, אך ללא הועיל. כיום היא בהריון בשבוע ה-11 ואינה מעוניינת להפיל את הוולד, למרות שבמשפחתו ישנן בעיות נפשיות כבדות וגנטיות. יצרנו קשר עם משפחתו בנסיון לדבר על ליבם ולשחרר את בתנו מקשר זה שטופח על ידם אך ללא הועיל, אמו מנסה בכל דרך להמשיך ולחזק קשר אומלל זה. בתי אינה מעוניינת לגשת לכל סוג של טיפול מכיוון שהוא ממש השתלט על אישיותה ועל שיקול דעתה באופן הרסני והיא מקשיבה לכל פקודה שנותן לה. לאיזה גורמים ניתן לפנות בכדי להרחיק אותה ממנו על מנת לקבל טיפול? מה ניתן לעשות?? בברכה ובתודה,אב מיואש

שלום רב!! בתי בת ה-26 נמצאת במשבר נפשי קשה, אינה עובדת וחייה עם מובטל בעל עבר פסיכיאטרי ועדיין אינו יציב ולדעתי תלוש מהמציאות. גם הוא אינו עובד. שניהם מתקיימים על חשבון הוריו המשלמים את הוצאות המחייה. עד לפני כשנה הייתה בתי סטודנטית מצליחה, שאפתנית ומלאת שמחת חיים, היום לאחר תקופה של שנה במחיצתו, ירדה חזק מאד במשקל ואבדה את שמחת החיים. ניתקה קשר עם חבריה. ולמעשה אינה מבלה ומיום ליום הולכת ודומה לו בהתנהגותה ובדרך חשיבתה. הוא משתלט על נשמתה, פוקד עליה בנוכחותנו והיא מצייתת ללא היסוס, בכל שאלה התשובה באישורו ואנו מבינים שהיא ויתרה על עצמאותה למענו.למדה ממנו שאין צורך לעבוד, אפשר לחיות על חשבון טוב ליבן של הבריות. היא הפסיקה בעצתו את לימודיה באוניברסיטה ולאחר מאמצים רבים הוא שוכנע שכדאי לה לסיים את התואר והוא איפשר לה להמשיך ללמוד. למעשה כל דבר מצריך את אישורו.ניסינו במשך תקופה זו לדבר על ליבה, אך ללא הועיל. כיום היא בהריון בשבוע ה-11 ואינה מעוניינת להפיל את הוולד, למרות שבמשפחתו ישנן בעיות נפשיות כבדות וגנטיות. יצרנו קשר עם משפחתו בנסיון לדבר על ליבם ולשחרר את בתנו מקשר זה שטופח על ידם אך ללא הועיל, אמו מנסה בכל דרך להמשיך ולחזק קשר אומלל זה. בתי אינה מעוניינת לגשת לכל סוג של טיפול מכיוון שהוא ממש השתלט על אישיותה ועל שיקול דעתה באופן הרסני והיא מקשיבה לכל פקודה שנותן לה. לאיזה גורמים ניתן לפנות בכדי להרחיק אותה ממנו על מנת לקבל טיפול? מה ניתן לעשות?? בברכה ובתודה,אב מיואש

לפי דעתי אתם צריכים עזרה מקצועית.. דברו אוליי גם עם החברים שלה למרות שהיא נתקה איתם כל קשר.. שידברו איתה וכו..

שלום לך אב יקר קשה לקרוא את מה שאתה כותב, אני מניחה שאתם עוברים שנה לא קלה. אז קודם כל הברירה היחידה שלכם היא לפנות בעצמכם לטיפול או ייעוץ, כי המצוקה הקשה היא שלכם. כמובן שהיא בהתייחס לבתכם, אבל איתה נראה שכרגע שום דבר לא עובד. אז אולי אם אתם תתחילו סוג של תהליך, זה יתרחב ויוכל להגיע גם לבתכם. יחד עם זאת ואני אומר זאת בזהירות ואני יודעת שקשה ליישם את זה, היא אדם בוגר וכמעט אין שום דבר שתוכלו לעשות כדי לשנות את בחירתה כרגע. אולי יבוא יום והיא תתפכח ותראה כמה היא טועה ותלמד על בשרה את השיעור הקשה הזה. אתם יכולים לבחור איך לנהוג. להמשיך לקבל אותה ואותו כך, ללא נסיונות לשנות (_כי זה לא עוזר) או להחליט שאתם מתנתקים ולא מוכנים לקבל אותה כך. כל אדם בעולם הזה, צריך ללמוד את השיעור שלו, בדרך הקשה או הקשה יותר. וגם לכם יש כנראה שיעור קשה עם הילדה הזו. ליבי איתכם, אני מאחלת לכם שתדעו ימים טובים יותר ושהמצב יישתנה במהרה. תזכרו, שהחיים נעים לכל מיני כיוונים וצריך להמשיך לקוות אירית

היני אני שוב.. לא נשאר לי חוץ משני החברים הטובים ביותר של האדם.. המחשב והכלב .. איתם אני מבלה כל זמני הפנוי והלא פנוי.. אני רוצה לספר לכם בדיחה.. זוכרים שלשום כשהייתי בשיא הדכאון .. עודדתם אותי פה תודה לקוקי ואירית.. אז ניגש לבדיחה: כל הזמן רק חשבתי שיש מלא אנשים שדואגים לי.. אז שלשום החלטתי לא להיות לבד .. החלטתי להתקשר לאנשים שיכולים להבין אותי ולעזור לי.. או לפחות לתמוך בי.. רק רציתי לזרוק את עצמי בתוך קבוצה כזאת ולהגיד להם "אני עייף.. תטפלו בי.. תשארו איתי".. לקחתי את הפלאפון וצלצלתי לאדם מאוד קרוב אליי ומאוד אוהב אותי ומתחשב בי.. קבעתי איתו שיבוא אליי .. בערב הוא הגיע אבל לא ראיתי בעיניו את ההתלהבות לעזור.. הרי זה צריך להיות מאוד חשוב לו שאני הולך לגלות לו את "הסוד הגדול".. הוא בא מתושתש .. עייף מהעבודה .. ממש לא מתעניין בכלום.. למה שהוא יתעניין יש לו משפחה כבר שהיא בראש סולם הדאגות שלו.. כמובן .. לא סיפרתי לו כלום. אז זאת הבדיחה שממש לא מצחיקה.. חזרתי לאגם הבוץ שוב.. התאבקתי וניסיתי לחפש דרך אחרת.. אז עלה לי רעיון: לחפש מקרים דומים למקרים שלי ולבדוק איך הסתיים המצב שלהם.. את האמת אני עדיין מחפש כי זה לא שכיח אצלי.. תמיד אמרתי שצריך להוסיף לעולם הפסיכולוגיה הפרעה חדשה שהתגלתה אצלי. איתי זה לא הצליח אבל אוליי יצליח עם אחרים.. סתם נקודה למחשבה.. נגיד שאתה מדוכא בגלל חובות כספיים כבדים.. אז תחפש אחרי מצבים דומים ותראה איך הסתיימו.. נגיד במקרה הכי גרוע שמצאת 10 מקרים כמו שלך 9 מהם התאבדו ואחד מצא פתרון והסתדר.. אז זה אומר שיש סיכויי שתצליח כמו האחרון. אני עדיין מחפש מקרים כמו שלי :) תודה.. תחזיקו לי ידיים.

הי רמי, אני חושבת שיש לבחון את כל המצב בכלליות ואת הדרך לפתור את הבעיות אחת אחת. לגבי הביקור של חברך, אתה יכול לחלק אותו לשניים. לחלק החיובי - שדורך גישה חיובית - שאומרת - למרות שיש לו משפחה ושאר דאגות הוא כן עשה מאמץ והגיע. למרות עייפותו וכו'. לא שיתפת אותו-וכאן אחריותך הייתה - לפעמים צריך לבקש עידוד, צריך לעשות את הצעד ולהגיד - אני לא מרגיש טוב. תעזור לי. והחלק השלישי - מחייב דיכאון וגישה פסימית שמסתכלת על העייפות של החבר ולא ההגעה, לגבי הדאגות האחרות שלו ולא ההקשבה שיכלה להיות לו אם היית משתף וכו'. מה שאני מנסה להגיד הוא - שלפעמים הגישה שלנו במצבים דיכאוניים מראה לנו תמונה פסימית - אך אלו אנחנו רואים דרך משקפיים שחורים את המציאות כפי שאנחנו מסוגלים באותו רגע אבל זו לא תמיד התמונה הנכונה. ויש לקחת את זה בחשבון. לגבי שאר הבעיות- יש מעגל סגור של להישאר בבית עם המחשב - ולחוות בדידות. כי מרגישים בודדים אז נשארים בבית וכך ממשיכים לא לפגוש אנשים חדשים ולא להגיע למקומות חדשים וכך נשארים בודדים וכו'. צריך להתחזק קצת ולשבור את המעגל - ולהתחיל דברים חדשים שכמו תמיד, מביאים אנשים חדשים - ולרצות לשנות את התמונה של הבדידות בחייך. לגבי התאבדות - אני את שלי כבר אמרתי. אני חושבת שיש להימנע ממנה כי אתה יודע איך זה להיות מחוץ לדיכאון אז פשוט תמיד תמשוך עוד מבלי להגיע למעשים קיצוניים שאין מהם חזרה. אתה כם יכול להסתכל על מי שיצא ממצבים כאלו טוב - ולהבין שגם אתה יכול ולא להסתכל לכיוון של המתאבדים שלהם נפתרו כביכול כל הבעיות אך גם כל השאר. אני מקווה שתמיד תמצא עצמך מחפש לצאת החוצה מהבוץ ולא תסכים לשהות בו יותר מידי זמן, ואני מקווה שתרצה להגיע לטיפול שיעזור לך לשחות החוצה מכל המצבים הכי קשים שאתה מכיר. לילה טוב קוקי

היי רמי ממה שכתבת חוויתי אותך כבעל הומור ויצירתיות. אלו הם שתי תכונות שחשובות מאד במיוחד במצבים קשים. אז לדעתי, אם תדע להשתמש במה שיש לך יותר, תוכל לקצר את זמן השהות בבוץ ולהאריך את זמן השהות במקום אחר טוב יותר בהוקרה אירית

עברתי טראומה (אונס בעבר ) ובמשפחתי אינם יודעים זאת .היום אני סובלת מכאבי גב וכל מיני דלקות האם זה קשור לעבר וזה נקרא מחלה פסיכוסומטית .פניתי למרכז סיוע והם באמת עזרו . אבקש תשובה ואל תאמרו לי לספר למשפחה מכיוון שזה בית שמרני רק תגידו לי איך להיפטר מהכאבים

האם משהו יכול לשלוח לי למייל את הטלפון של ד"ר יורם יובל . תודה .

נסי דרך אוניברסיטת בר אילן בה הוא מרצה.

האם מצאת? גם אני מחפשת. אשמח אם תוכלי לרשום אותו.

אני מבינה אותך מאוד החיים לא פשוטים ואני מתארת לעצמי כי עברת לא מעט. אתה מוזמן לכתוב פה על כל מהשאתה מרגיש,אנחנו כאן בשבילך. יחד עם זאת אניחושבת שאולי בכל זאת כדי לנסות ללכת למטפל אחר. רמי,אני מקווה שהיום אתה מרגיש טוב יותר,ובבקשה אל תעשה שום דבר קיצוני,תשמור על עצמך. דואגת,סופיה

תודה תודה רבה סופיה באמת

היי אירית לפני בערך כחצי שנה, אולי יותר, עזבתי את המטפלת שלי.כאשר עזבתי לא הרגשתי שחסר לי משהו ולהפך הרגשתי הקלה מאוד גדולה. בשבוע וחצי האחרונים אני מרגישה מעין געגוע בלתי מוסבר וצורך גדול לראות אותה ולשוחח עימה עד כדי שפעמיים השבוע עברתי ליד הקלינקה שלה וישבתי שם וממש רציתי שהיא תצא וניפגש. אני די בדיכאון ,קשה לי לאכול להזין את הגוף. השאלה שלי אירית האם לדעתך אני צריכה לדבר איתה ולחזור לטיפול? או שדווקא עלי להמשיך בחיי ולנסות לשכוח מהעינין.

שלום סופיה יקרה אינני יודעת מאיזו סיבה סיימת את הטיפול ואיך נעשתה הפרידה. אם הסיום היה בזמן מבחינתך והפרידה נעשתה בצורה טובה דיה, אז יכול להיות שאלו רק געגועים , שבאים מתוך קשר טוב שהגיע לסיומו והם יחלפו כמו שהם באו. יחד עם זה את מציינת שאינך במצב טוב, אז אם זו כבר תקופה ולא משהו של הימים האחרונים, אני חושבת שאת יכולה להרים אליה טלפון ולהתייעץ איתה בנוגע לשאלה הזו ובכלל לגבי מצבך, מאחר והיא זו שהייתה איתך ומכירה אותך ומתוך הקשר שלכם היא תנחה אותך מה לעשות בהצלחה אירית

תודה על התגובה המהירה,אני התקשר אליה.האמת היא שסיימתי את הטיפול בצורה מאוד לא הוגנת,פשוט נעלמתי,היום אני מבינה שזה לא היה הכי נכון.

ניסיתי הכל .. אני לא מצליח לצאת מהבוץ.. 5 שנים אני נאבק ולא מצליח וכל יום שעובר אני מרגיש יותר כאב.. אני בן 25 .. יש לי בעיות רציניות בקשר לדימוי עצמי .. אבדתי הכל.. הפסקתי את הלימודים שלי.. הגעתי למצב שאני לא יכול לראות אף אחי.. או ליתר דיוק לא להראות את עצמי לאף אחד.. ניסיתי טיפול פסיכולוגי.. ופסכיאטרי שנתיים וזה לא עזר.. אני בן אדם חכם מאוד (iq=140).. כל האנשים ציפו ממני הרבה אבל אני תקוע כבר 5 שנים והיום אני עדיין אפס.. אני תקוע ולא מצליח להשתחרר .. אבדתי את כל החברים שלי את קשריי החברותיים והכל. ועכשיו זה הסוף.. אני מרגיש שבכל רגע אני הולך לשים קץ לחיי. בא לי לצעוק ולצעוק כך שהאנשים הקרובים אליי ידעו שאני לא מרגיש טוב אבל הם יודעים אבל לא יודעים למה.. יש דברים שאני לא יכול לספר להם.. תעלומה ממש אני לא מצפה לתשובה שתעזור לי.. או שהתשובה תבוא מאוחר מדיי רציתי לעשות הרבה אבל הגורל..

הי רמי, בא לי רק לתפוס אותך ולחבק אותך על ההודעה ששלחת. נשמע שקשה לך כמו שאני יודעת כמה קשה יכול להיות, ואני שמחה שאתה לא מתייאש לגמרי ואתה עדיין כאן איתנו. אתה יודע שכאן תמצא אנשים שמבינים אותך ואתה צודק. אני מקווה שרגשותיך לגבי קץ לחייך היו רגעיים ושתמצא את הכוחות למשוך עוד כי הרי אתה יודע שכשאנחנו ככה, זה עובר לנו בסוף ואז יש דברים שאנחנו לא מוכנים לוותר עליהם בחיים. אין כמו טיפול חדש, ואם תרצה אני אוכל להמליץ לך. אסור לנו להתייאש, והדרך עוד ארוכה ארוכה. תכתוב לי. קוקי

אני יכולה להזדהות עם הרבה ממה שאתה אומר ועוד להוסיף. אני מוצאת את עצמי בערבים מדברת עם הסייעים של סהר (סיוע והקשבה ברשת) ולא מבינה איך אני מוצאת את עצמי שם ולא עם אנשים אמיתיים שהם משפחה או חברים, איך אפשר להגיע להרגשה שאף אחד לא יכול להבין אותי - אבל אני מבינה שלכל מצב יש דרך יציאה מהמצב, לכל בעיה יש פתרון מסתתר, לפעמים אפשר להגיע אליו לבד, ולפעמים צריכים עזרה. אבל אני חושבת, למרות שעכשיו כואב לי כל הגוף מדיכאון, שיש דברים בחיים שברגעים אחרים בחיים שלי יכולתי לראות את היופי שלהם ולא הייתי רוצה לוותר עליהם. אני כמעט בגילך, טיפה יותר, וגם אני נמצאת בשום מקום, אני הרבה לפני לימודים כלשהם, למרות שגם אני חושבת שאני חכמה ולא מבינה איך הגעתי עד עכשיו ואני עדיין כלום, ומה לא בסדר איתי, ואיך יוצאים מזה - אבל אני יודעת שיש יציאה. אני בטיפול, אני מרגישה שאני צריכה שמישהו יחזיק אותי וזה טוב לי. היו לי גם מטפלים שלא הייתי מרוצה מהם ושלא עזרו לי אבל עכשיו בבוץ הכי גבוה, אני יודעת שיש אנשים שיכולים להבין אותי, כמו שאני מבינה אותך ויודעת איך אתה מרגיש והלוואי שיכולתי לקחת אותך רגע לרגע הכי מאושר בחייך, ולהראות לך כמה נפלא היה לך, או לקחת אותך לעתיד ולהראות לך כמה דברים נפלאים מחכים לך... אבל אני לא יכולה, אז פשוט אתה צריך לסמוך עליי שיש ולמשוך ולעבור את התקופה הזו, רצוי עם עזרה.

http://www.sahar.org.il/ לחץ על הצ'ט ותוכל לדבר עם מישהו בשידור חי עד חצות.מעכשיו. דואגת לך. השמע קול.

רמי יקר אינני מכירה אותך ואינני יודעת מה יעזור לך להמשיך ולהלחם. אני רק יודעת שאינני רוצה שתעשה את המעשה שישים קץ לחייך. למרות שאינני מכירה אותך, אני מצליחה להרגיש אליך אהבה. מתוך היותך אדם ,שמנסה ונאבק וסובל. הציעו לך פה עזרה קטנה, קח אותה, קח את העזרה אפילו אם לא נראה לך שזה יעזור , מה יש לך להפסיד, נסיון נוסף, תפוס את קצה החבל שהציעו לך. כתבת קודם שאינך רוצה לעשות זאת להוריך ובכן אל תעשה את זה להם. הסבל שלהם יהיה קשה מנשוא, קשה יותר ממה שאתה סובל עכשיו. תכתוב לנו באהבה אירית

תודה לכם.. היום אני מרגיש קצת יותר טוב.. אבל אני יודע שזה זמני .. זה כמו בן אדם שנושא על כתפיו משקל כבד והולך איתו 5 שנים .. אבד את הכוח .. מעודדים אותו לפעמים והוא צובר קצת כוח וממשיך אבל בקרוב כלום לא יעזור והוא יפול.

יש כל כך הרבה דברים לעשות לגב הכואב. לכל דבר יש המון פתרונות. אפשר להקל על הגב ולפרק את המשקל הכבד לחלקים וכל פעם לסחוב חלק אחד, אפשר לחלק את המשא בין כמה אנשים, אפשר להניח בצד ולקחת אחר כך, אפשר להניח את המשא ולהחליט לא לסחוב, אפשר לטפל בכאבי הגב, ובדרך ההתמודוות עם המשקל הכבד - כל כך המון דברים לעשות שאפילו ברגע מסוים לא נראים אפשריים - הכל אפשרי. תחשוב על הבנאדם שאתה הכי אוהב, תחשוב שהוא אומר לך שהוא לא יכול יותר ועדיף לו למות - ותראה כמה אנרגיה תהיה לו בלמצוא לו פתרונות ולעודד אותו. תן לעולם לעזור לך.... תדאג לעצמך. תעשה רשימה של הבעיות ורשימת פתרונות אפשריים. ותשאיר את ההתמודדות וביצוע הפתרונות לימים שיהיה לך יותר כוח, העיקר שתראה שהכל אפשרי. אני מכירה אדם שהתאבד בשל חובות גדולים מאוד שלא יכל יותר לסחוב. עשרות פתרונות אשתו ילדיו יכולים להציע לו עד היום אך הוא לא כאן יותר בכדי לשמוע.. תנסה לראות את הפסימיות שלך כחלק מן המצב בו אתה נמצא כרגע ולא להגיע לפתרן זמני שנראה מקל ועדיף, אבל בעצם הוא הסוף של כל הדברים. יקל עליך מאוד לכתוב את הכל כאן לדעתי. כל מה שעולה על דעתך, כל המחשבות הקשות והרגשות הרעים - הכל. הקלה מובטחת. רגעית אבל עוד רגע מקל ועוד רגע מקל - טכבר אנחנו במצב יותר טוב. פשוט תדחה החלטות חשובות ותתרכז בלעבור את המצב הזמני הרע. תכתוב לנו עוד.

שלום, בשבועיים האחרונים אני מרגישה חוסר עניין מכל דבר שהיה לי עניין בו קודם. אני לא מעוניינת לראות אף אחד, לדבר עם אף אחד, לצאת, אני מרגישה חוסר עניין בטיפול, חוסר עניין לא אופייני בסקס, בחבר, במשפחה - בכל. אני מרגישה אפאטיות ואדישות די מוחלטת לכל. חשוב לי לומר שתחושות אלו לא מלוות בדיכאון. (בעבר טופלתי בנוגדי דכאון ואני יודעת איך מרגיש דיכאון וזה לא נראה לי זה..) מה זה יכול להיות? האם זו בעיה? (אני מתפקדת-אני הולכת לעבודה, אני הולכת לטיפול) האם יש לטפל בכך? והאם יכול להיות שזה דיכאון במסווה של לא דיכאון? ואם כן-למה הוא מופיע בצורה כזו? תודה רבה

היי שבועיים יכול להיות מצב חולף, שצריך להכיל אותו. לעיתים יש תופעות לוואי מטיפול שנראות כמו דכאון. אני מאמינה שאם את מטופלת אז זה יחלוף. אם לא אז כדאי להעלות את זה בטיפול. אין דכאון במסווה של לא דכאון. בברכה אירית

אני אמא בת 33 לילדה בת 7, כל חיי היו חיים עצובים כי גדלתי בבית עם אבא רשע בית של צעקות על אמא קללות ואיומים והשפלות ופחד מתמיד! אני טיפוס טוב לב , תמיד דואגת לכולם ניכנסת לחרדות מכל מצב מדאיג. אמא שלי ניפטרה ויש לי רק אחות שאלתי היא : אני מאוד רוצה לעשות לביתי אח או אחות ורוצה שהיא לא תישאר לבד אבל כאילו אין לי כוחות להתמודד שוב עם תינוק...אני נורא דאגנית ורוצה שהכל ילך בצורה טובה ואין לי שום עזרה בגידול ילד , בעלי עצמאי ולא נימצא הרבה בבית ואני מרגישה שחיי עוברים , אני מתבגרת ויהיה מאוחר לעוד ילד אבל כאילו אין לי אומץ להתחיל שוב...בנוסף לכל העצבות שמלווה אותי כל חיי והגעגוע לאמא המלאך שלי...כולם אומרים לי לעשות ילד כי צריך והם כאמור צודקים ושזה יעשה אותי מאושרת אבל יחד עם זאת קשה לי בגידול תינוק מחדש כל הלילות , מחלות הילדים וכוליי... אני מרגישה שאלוהים נתן לי בעל טוב וחיים מסודרים ואסור לי לא להביא אח או אחות לביתי אבל עובדה שהנפש שלי כלכך פצועה מחיי ויש לי עוד את כל דאגות אבי המבוגר שאני ואחותי רצות אליו כל קריאה ...אני פשוט עייפה מהחיים כניראה וזה מתיש לי את שימחת החיים גם אפשר לומר שאני תמיד נמצאת במין דיכאון אבל דיכאון שבשליטה. אנא יעצי לי מה דעתך בעניין ואודה לך מראש על תשובתך אסנת.

היי, רציתי לדעת אם קיים קשר ביין מתחים וחרדות לקפיצות מתוך שינה והתעוררות בדופק מהיר? מודה מראש על תשובתכם...חג עצמאות שמח

שלום לך,רותם בקשר לשאלתך, אבקש ממך להישאר "בראש פתוח" ולא להיבהל: במהלך השינה הנשמה שלנו מתנתקת מהגוף שלנו ו"עולה למעלה". כשהנשמה חוזרת לגוף, לעיתים היא חוזרת במהירות כזאת שגורמת לנו לקפוץ, או לעיתים להרגיש כאילו ואנחנו נופלים מן המיטה. לפי דעתי, אין לזה קשר למתחים ולחרדות שלך, זה כבר קשור למשהו נפשי שאת עוברת עם עצמך. בדקי זאת. בקשר להתעוררות בדופק מהיר- לא ציינת את התכיפות של המקרים האלו, אבל זה נובע מלחץ שחווית בחלום. לפעמים אנחנו חולמים חלומות כ"כ חזקים, משמעותיים שלעיתים אנו קמים עם אותה תחושה אותה חווינו בחלום. רק טוב, ובהצלחה

אימי בת 65. אם שכולה . עכשיו התחילה דמנציה עם תופעות פרקינסוניות קלות. שאלתי: האם ניתן לעצור, לעכב, להפסיק, אלצהיימר?

אינני מבינה הרבה במחלה הספציפית הזו, אך לדעתי כדאי לפנות למומחה או מספר מומחים(ורצוי בין הטובים), לאסוף הרבה אינפורמציה ולטפל. עד כמה שאני יודעת, ניתן לשמר מצב מסויים, אך לא ניתן להפסיק לגמרי. שיהיה בהצלחה אירית