פורום שווה לכל נפש

הפורום יעסוק בתחומים הנוגעים לבריאות הנפש, כגון: התמודדות עם מחלת נפש, דיכאונות, יחס החברה ועוד
2337 הודעות
2120 תשובות מומחה

מנהל פורום שווה לכל נפש

18/05/2004 | 14:04 | מאת: רונית

בני הבכור בן 9 קיבל אתמול הודעה שהוא עבר מבחן מאוד קשה לאיתור מחוננים לשם הצטרפותו לתוכנית מיוחדת מאוד לילדים מחוננים. אני כל כך גאה בו, קשה לתאר במילים, ההרגשה נפלאה, ילד מוכשר,נבון ומלא בנועם. מאחלת לכל האמהות שילדיהן יצמחו לתפארת ולתהילה. הרי זה מבוקשנו, הלא כן ?

20/05/2004 | 17:05 | מאת: אירית שלו

16/05/2004 | 23:56 | מאת: ליבי

בת 26, נשואה ומנסה להיכנס להריון. סובלת ממתחים ולחצים בחזה שבעקבותיהם שלשולים (לפעמים בלתי נשלטים) במשך חצי שנה. עקב כך, ישנו הפחד לצאת מהבית כי אתה לא ממש יודע איפה זה "יתפוס" אותך ואם יהיו שירותים. מטופלת ברפלקסולוגיה ובתכשירים הומופאתיים (R) שעוזרים בד"כ, אבל לצערי, לא תמיד... אין ספק שאני סובלת מהסיטואציה ומחפשת מוצא, מחפשת להחזיר לעצמי את החיים הישנים שלי. מה יש לי? האם חרדות? יש לציין שהתופעה התחילה לאחר חזרה מטיול בתאילנד. מודה מראש על התשובות

17/05/2004 | 16:45 | מאת: אירית שלו

ליבי יקרה... האם הלכת להבדק אצל רופא? אני ממליצה להשתמש ברפואה הקונבנציונלית לצורך אבחון בעיות, מאחר ומבחינת מכשור ובדיקות הטכנולוגיה מאד מתקדמת. בעניין של הטיפול כמובן שיש אפשרויות רבות וניתן לבחור את הדרך המתאימה, אבל כל זה לאחר שמאבחנים נכון את הבעיה. קשה לי לענות לך מה הבעיה, נשמע לי שזה מכלול של גורמים . בשלב הראשון אשמח לדעת אם הלכת לרופא? בברכה אירית

17/05/2004 | 16:51 | מאת: אירית שלו

ליבי יקרה... האם הלכת להבדק אצל רופא? אני ממליצה להשתמש ברפואה הקונבנציונלית לצורך אבחון, מאחר וקיימת טכנולוגיה מאד מתקדמת היכולה לאבחן בעיות בצורה טובה. לגבי הטיפול, אפשר לשקול את כל מגוון הטיפולים הקיימים (וכמובן שאני בעד רפואה אלטרנטיבית, אך לא בכל מחיר). נשמע לי שהסבל שלך גדול ויש צורך בהתערבות רצינית יותר מאשר רפלקסולוגיה ותרופות הומאופטיות (אני מבינה שלא מדובר בהומאופתיה קלאסית, כי זו מבחינתי, מאד מומלצת). אשמח לדעת אם פנית לרופא ואם כן מה הממצאים. אם לא, אז רוצי... בהצלחה אירית

18/05/2004 | 13:51 | מאת: רונית

אני חייתי שנה בתאילנד. זה נראה לי כמו פרזיטים/דלקת מעיים/וירוס שהתלבש עלייך.

14/05/2004 | 09:17 | מאת: נטע

מזה חודשיים+ אני סובלת מכאבים בכתף. אתמול עשיתי בדיקת אולטרסאונד לכתף ונאמר לי שיש לי דלקת קלה באיזור. במשך החודשיים האלה ניסיתי טיפול תרופתי (האורתופד נתן לי כדורים לטיפול בדלקת ולשיכוך כאבים) ואני עושה גם פיזיותרפיה במשך חודש בערך. השאלה היא אם אכן מדובר ב"דלקת קלה" למה היא נמשכת כל כך הרבה זמן? אני נוטה לחשוב שחוץ מהבעיה הפיזית יש כאן גם משהו מנטלי. אולי בתת מודע שלי יש איזה צד שלא רוצה להבריא (ובאמת אני נמצאת כבר הרבה זמן בחופשת מחלה מעבודה שאני לא כל כך אוהבת וחושבת שאולי הכאבים נמשכים כי זה נותן לי תירוץ לא לעבוד למשל). אני רוצה לציין שגם בלי קשר לכאבים אני מתרגלת בערך שנה מדיטציה כל בוקר. עד עכשיו גם תירגלתי יוגה כל יום אבל בגלל הכאבים אני כבר חודש לא מתרגלת כי רוב תנוחות היוגה גורמות להחמרה בכאבים בכתף. אשמח לקרוא רעיונות/המלצות מה אפשר לעשות במקרה כזה.

16/05/2004 | 22:28 | מאת: אירית שלו

נטע יקרה שלום.. לפי מיטב ידיעתי, דלקות כאלה נפוצות בכל מיני מפרקים בגוף ולוקח זמן רב (לעיתים שנה ויותר) עד שהדלקת עוברת, והיא יכולה גם לחזור .הגורם העיקרי הוא כנראה עומס כלשהו באזור הזה כתוצאה מתנוחה ואחזקה לא נכונה של הגוף. על פי הגישה שאני עובדת איתה, יש משמעות למתח הנוכחי בו נמצא הגוף, משמעות רגשית ומנטלית ואת כבר ציינת גורם אחד שיכול לגרום למתח הזה ( ואני מניחה שאת יודעת הכי טוב). מעבר לטיפול בגורמים הרגשיים והמנטלים, אני חושבת שדיקור סיני יכול להיות טוב במצבים כאלה כיוון שהוא מזרים את האנרגיה היכן שהיא תקועה. כמו כן טיפול בשיטת אלכסנדר המטפל ביציבה נכונה(בין היתר). בקשר לשאר הדברים זו החלטה שלך אם לטפל בזה ואיך לטפל בזה. בהצלחה ורפואה שלמה אירית

17/05/2004 | 08:59 | מאת: נטע

כתבת שהדלקת יכולה להמשך זמן רב. אם כך האם יש טעם בלהמשיך את חופשת המחלה מהעבודה? אני עובדת כקלדנית בבית משפט, והקלדה מרובה גורמת לי להחמרה בכאבים. האם עבודה כזאת יכולה לעכב את ההבראה?

12/05/2004 | 10:25 | מאת: טלי

אירית שלום, אני בת 41, מגיל 17 הדלל לי החלק הקדמי של הראש וזה מאוד מפריע לי. האמת שאין החמרה בכל השנים האלו, לא משמעותית אבל זה נראה לי בולט וממש מדכא אותי. ניסיתי כ"כ הרבה אפשרויות אך אף אחת לא עזרה לי. האם את יכולה לייעץ לי משהו ? קצת מיואשת.

16/05/2004 | 09:51 | מאת: אירית שלו

טלי יקרה שלום... מאחר וניסית הרבה אפשרויות להתמודדות עם הבעיה ואף אחת לא עזרה לך, אז אני רואה שתי אפשרויות או להמשיך עוד לחפש (האם ניסית פיאה? ). או (ומבחינתי זו האפשרות המומלצת שלי), להתחיל לעבוד על הקבלה של "הפגם". כי את יודעת, לכל אחד מאיתנו יש פגמים, וכל אחד היה רוצה שהם לא יהיו. אבל אף אחד מאיתנו לא מושלם ואולי זה החלק הלא מושלם שלך. לעומת החלק הזה, אני בטוחה שיש לך משהו שאת כן יכולה לאהוב ולחזק, איזשהן תכונות "מתנות" שקיבלת מעצם הולדתך וכדאי לעבוד על החיזוק וההבלטה של התכונות האלה. ההתקרחות בראש, מעבר לכל ההסברים, קשורה גם למרכיבים רגשיים וגם יוצרת מצבים רגשיים. אני לא בטוחה שאם תעבדי על המרכיבים הרגשיים, יתחיל לצמוח שיער. אך אני בטוחה, שזה יביא לשינוי שיקטין את עוצמת ההפרעה של העדר השיער בחלק הקדמי. שיהיה לך הרבה הרבה טוב אירית

17/05/2004 | 08:45 | מאת: טלי

תודה לך אירית, מילותייך כ"כ חזקות וטובות. לוקחת אותן בשתי ידיים ומאמצת. תודה טלי

09/05/2004 | 17:41 | מאת: דנה

שלום רב, אני בחורה בת 27 נאה ומוצלחת אך לצערי לפני בדיוק כשנה עברתי משבר פרידה מבן זוג עזיבת עבודה ומצב לא נעים בבית. כתוצאה מכך החלו לי נדודי שינה ודיכאון ואז התחלתי לקחת כמעט על בסיס יומי כדורי הרגעה (חצי כדור לוריוון בערב כדי לישון טוב). כמו כן עברתי במהלך השנה טיפול פסיכולוגי שקצת שינה את מצבי, אך מאחר ואני לא עובדת כרגע לא יכולתי להמשיך להרשות לעצמי את המשך הטיפול. אני כרגע חיה בבית בו הוריי אינם מדברים אחד עם השני קרוב לחודשיים (כמו לפני שנה) ומשתדלת כמה שפחות להיות בבית ולהיות עסוקה. החלטתי שאני רוצה לרפא את עצמי שכן יש לי המון נתונים להצלחה וגם סיימתי תואר ראשון אך כל המצב די משתק אותי. לאחרונה גיליתי גם שהשימוש הממושך בכדורי הרגעה גורם לדיכאון ולמחשבות טורדניות (שזה מה שיש לי). עברתי טיפול הומאופתי שלא עזר כל כך ואני מעוניינת להיגמל לחלוטין מהתרופות ולחיות חיים בריאים. כמו כן אני מעוניינת לנסות גם טיפול בפרחי בך. אני פונה אלייך בבקשה מה הדרך להחזיר לעצמי את האיזון הנפשי בהנחה שאין לי אפשרות לעזוב כרגע את הבית? אני מקווה שהבנת את התמונה שציירתי ותוכלי לעזור לי בתהליך הריפוי שאני נחושה להתחיל. המון תודה, דנה

10/05/2004 | 14:25 | מאת: רונה

דנה יקרה שלום, קראתי את מילותייך ונצבט לי על הלב, הרבה חמלה בליבי ,אני רוצה לחזק את ידייך ולהבטיח לך שאחרי החושך בא האור, זהו חוק ברזל שאת חייבת להאמין בו. הרגעים הכי חשוכים הינם לפני הזריחה !! אין כמו לב שבור על פרידה מאהוב, אין כמו לב שבור על הורים שרבים, אין כמו הכאב החד הזה שמפלח את החזה, משתק את הבטן וגובה מחיר יקר. אבל......... ופה דנה ה"אבל" הגדול... קחי את עצמך בגדול, תחליטי שאת ממריאה מהקושי, עוברת דרכו, לא מתעלמת, אבל נוסקת. אני מאודדדדד ממליצה על פרחי באך !!! יש פורום של הומאופטיה באתר זה, תבדקי שם. בהצלחה ותהיי חזקה !!

11/05/2004 | 11:18 | מאת: אירית שלו

דנה יקרה שלום.. מדברייך אני מבינה שאת עושה רבות כדי לעזור לעצמך וזה טוב מאד. במצבים כאלה אני ממליצה על טיפול הוליסטי - המשלב גוף נפש ורוח (שזה התחום בו אני עוסקת ואני מאד מאמינה בו). אי אפשר לעשות שינוי ביום אחד, זהו תהליך שצריך להקדיש לו זמן ואנרגיות. יכול להיות שמכלול הגורמים הלוחצים אותך (חוסר בעבודה, מגורים בבית ההורים, מצב של מתחים קשים בין ההורים, המשבר שהיית בו לפני שנה) מביאים לתופעות שאת חווה וצריך להכיר לעומק את המצב כדי לעשות שינוי. גם אם תקחי פרחי באך או כל תרופה אחרת, עדיין יהיה חלק שחסר, החלק של הבחירה שלך, של המודעות והמחויבות לשינוי. מקווה שעניתי לך שיהיה רק טוב אירית

14/05/2004 | 11:55 | מאת: טל

אני בן 27 ובחודשים האחרונים תפקודי ירד ופיזית הרגשתי רע למרות שכל הבדיקות היו תקינות... ואז התחולל מפנה - פגישה עם פסיכיאטר והאבחנה של הפרעות פאניקה עם דכאון קל... הלוריוון שנטלת הוא מרגיע מצוין אך עוזר לכמה שעות ולא פותר את הדכאון, שמוגדר כמחלה...היום הטיפול התרופתי מצוין ולא מבוסס על מרגיעים ממכרים (והעובדה שאת עדיין בדכאון מראה שלא נפתרה הבעיה), אני נוטל סרוקסט שתפקידו לפתור את הבעיה בצורה יסודית. כמו כן כדור זה לא ממכר... אני מקווה שתצליחי בעזרת הרפואה האלטרנטיבית, אך אם לא זכרי שיש הרבה דרכים ולא כל התרופות "רעות", שהרי היום תוחלת החיים עלתה רק בגלל קיומם של התרופות. ב ה צ ל ח ה ר ב ה. תעדכני.

10/06/2004 | 20:27 | מאת: אפרת

דנה- יקרה! אני נמצאת במצב מאוד דומה לשלך אך ההבדל הוא שאני מצויה בו כבר הרבה מאוד שנים ודי רוויה בנסיונות שונים לטיפול בבעיה בכל אופן יש לי דברים רבים לדבר איתך עליהם , אשמח לשוחח איתך ולשמוע ממך היכן את נמצאת כיום עם פתרון הבעיה אשמח אם תכתבי לי למייל וכך נוכל לשוחח ביתר פרטיות

17/06/2004 | 23:16 | מאת: מיקי

הי דנה ! אני לא מתיימרת אפילו לא לרגע להטיף לך מה עליך לעשות מה שכן אני יודעת הוא שכולנו עוברים תקופות קשות במהלך חיינו ובוודאי שפרידה מבן זוג היא קשה ביותר . אבל בחורה צעירה כמוך שכל החיים עוד לפניה חייבת להיות חזקה ביכולת לחולל שינוי . קי את עצמך בידיים מצאי עבודה והמשיכי הלאה לאחר שתתמקמי במקום טוב יותר בחייך תראי כי את חזקה ומסוגלת להכל ! פני לאיש מקצוע חבל שתזרקי את חייך .

09/05/2004 | 17:25 | מאת: מירב

שמי מירב אני בת 25, ולומדת מזה שלוש שנים עבודה סוציאלית. בשנה האחרונה אני מרגישה סוג שח עייפות, חוסר חיות, מעט מאוד דברים גורמים לי ממש לשמוח או להתרגש ומצד שני להיות עצובה או מדוכדכת לפעמים נדמה לי שאני כבר לא מרגישה כלום. אני נוטה לייחס חלק מזה לתהליך הלימודי שאני עוברת שנראה לי מרוחק מהאני שלי ולכן רציתי לשאול אם את מכירה מטפלת גוף ונפש באיזור ירושלים, שמתאימה לסטודנטים, גם מההיבט הכלכלי. זה תחום שמאוד מעניין אותי ואני מרגישה מוכנה אליו. אם את מבינה על מה אני כותבת ונראה לך שסוג כזה של טיפול יכול לעזור? אני אשמח לקבל תגובה.

12/05/2004 | 22:12 | מאת: אירית שלו

מירב יקרה שלום.. אני מאמינה מאד בטיפול המשלב גוף ונפש. יש לי להמליץ לך על מטפלת בביוסינתזה (שיטה המשלבת גוף נפש ורוח) שיטה מדהימה שאני לומדת אותה גם. תכתבי לי לאי מייל ואתן לך את שמה ומספר הטלפון שלה. מהדברים שתיארת במכתב ,טיפול כזה יכול להועיל לך. אני לא בטוחה שמבחינת תקציב זה יתאים, אבל לדעתי שווה להשקיע. שיהיה בהצלחה אירית [email protected]

09/05/2004 | 09:24 | מאת: רונית

אירית בוקר טוב ושבוע טוב ! אני גולשת פעילה מאוד במספר פורמים. רציתי להודות לך באופן אישי על האנרגיות המקסימות שלך שאת מקרינה לגולשים, על מילותייך הטובות,הנעימות. אני נושאת עימי את תשובתך היפה, את נהדרת. תמשיכי כך. תודה.

08/05/2004 | 11:19 | מאת: רחל

שלום, בן זוגי כבן 45 . לפני כחודשיים החלו תופעות לא רגילות. מדבר המון, מדמיין ,רואה בעננים דמויות, בתהליך של חזרה בתשובה מאוד מהיר, מפרש כל דיבור בגימטריה, לא ישן טוב בלילות. הוא אומר שאצלו הכל בסדר, הוא בסך הכל חוזר בתשובה. לי הדבר נראה לא רגיל. פנינו לפסיכיאטר שאמר שזה סוג של פסיכוזה, ונתן לו את התרופות פרפנאן ופרוטיאזין במינון של 2 פרפנאן ואחד פרוטיאזין בלילה. התחיל לקחת את התרופות לפני כשבוע. שאלתי: מה זה בכלל פסיכוזה? האם אלו התרופות המתאימות? תוך כמה זמן ניתן לראות שיפור? האם יוצאים מזה ? כל מידע נוסף בנושא יתקבל בברכה

11/05/2004 | 11:08 | מאת: אירית

רחל יקרה שלום... תשובה מלאה לגבי מהי פסיכוזה, את יכולה לקבל בפורום של פסיכיאטריה וכך גם לגבי התרופות. השיפור בעקבות נטילת התרופות ייראה החל משלושה שבועות מתחילת לקיחת התרופות וזה טוב שהוא משתף פעולה בעניין. אני מניחה שהחוויה שלך כבת זוגו, היא חוויה לא פשוטה ולעיתים אף מפחידה. חשוב שתשמרי על כוחותייך ותדאגי גם לעצמך בתוך הבלאגן שאתם נמצאים. שיהיה רק טוב אירית

06/05/2004 | 11:28 | מאת: LIMOR

שלום לאחותי יש בן החי בחו"ל. יש לו חברה תיאלנדית מזה 4 שנים. הבן אומר שהוא אוהב את חברתו, טוב לו, וכללית הוא לא אוהב את החיים בארץ. שאלתי- אחותי מאאאאאד מאוכזבת מהעניין שלבנה יש קשר עם תיאלנדית.היא לוקחת את זה ממש קשה. אני אומרת לה שהיא צריכה לשמוח שלבנה יש ספור אהבה.שטוב לו.היא רואה את זה גם במבט לעתיד- ילדים שהם חצי-חצי ולדעתה זה יהיה ניתוק הדרגתי מהמשפחה. מלבד המרחק (שבכל מקרה הוא לא רוצה לחיות בארץ), אני לא רואה בעיה, ובאמת להיפך. הם אוהבים. האם היא צודקת?איך ניתן לעזור לה בכל מקרה לקבל את זה ברוח קצת יותר חיובית. גם לבן לא נעים שהיא כל כך מתנגדת לקשר ולוקחת את זה כאילו קרה קרה משהו רע. מה דעתך? תודה מראש.

07/05/2004 | 11:30 | מאת: אירית שלו

לימור שלום.. השאלה היא אינה אם היא צודקת או לא. השאלה היא כיצד היא מרגישה. אני מבינה שעולים בה רגשות מסוימים ואם את רוצה לעזור לה אז תוכלי להיות אוזן קשבת לרגשות שלה, ללא שיפוט ובקורת. אחרי שתשמעי ותתני לגיטימציה לרגשות שלה, אולי תוכלי להראות לה, שבהתנגדות הכל כך קשה לה היא מרחיקה את בנה ממנה , דבר שהיא לא היתה רוצה שיקרה. אין מה לדבר איתה על דיעות והצעות פשוט לתת לה מקום להביע את הכאב והכעס שלה ואולי אחר כך היא תהיה פנויה לשמוע מה יש לסביבה לאמר. ושאלה נוספת לי אלייך, את יכולה לענות לעצמך, מה את מרגישה ביחס לאחותך ולהתמודדות שלה עם העניין.? אם אחותך היתה פונה הייתי שואלת אותה האם זה דפוס ההתמודדות שלה והתגובות שלה ביחס לקשרים זוגיים של הבן שלה או שזו פעם ראשונה? נקודה למחשבה.... בברכה אירית

03/05/2004 | 11:25 | מאת: רונית

שלום וברכה, אני בת 40, נשואה, 4 ילדים מקסימים, בן 9,בת 5,בת 3, בת שנה ו-4 ח' שעדיין יונקת חלקית. בעל נהדר בדר"כ..שותף מלא ותומך. שנינו עובדים במשרה מלאה ומאוד אוהבים את עבודתינו. אני סובלת בעיקר סביב המחזור ממצבי רוח המתבטאים בכעס, הרבה כעס, ובעיקר כלפי הילדים לצערי !! אני מבינה שקוראים לזה pms או סיבה אחרת. מה אוכל לעשות ? קשה לי מאוד.

04/05/2004 | 22:43 | מאת: אירית שלו

רונית יקרה.. מבינה אותך מאד מאד... זו אכן בעיה מוכרת. ממליצה מאד לפנות להומאופתיה קלאסית. מעבר לכך ניתן בעת הצורך להשתמש ברסקיו רמדי של פרחי באך(ניתן לקנות בכל בית מרקחת). בנוסף להערך לימים האלה, להפחית (אם אפשר) את עומס העבודה, לנוח יותר ולהפעיל את הבן זוג בימים אלו. דרך אגב .. באנגליה, בית משפט הכיר בתופעה וזיכה אישה ממעשה חמור שעשתה בעקבות ה PMS, כך שאל תאשימי את עצמך ותטפלי. ולא לשכוח שיש גם ימים אחרים... בהצלחה אירית

06/05/2004 | 21:36 | מאת: עידית סער-נטורופתית

שלום רונית, קודם כל, כל הכבוד לך על המרץ (גם ארבעה ילדים וגם משרה מלאה ). אני בת 35 וגם לי באיזור המחזור החודשי, יש עצבים: מתרגזת מהר ולפעמים אומרת דברים שמצטערת עליהם דקה אח"כ. צריך פשוט להרגע. לעצום עיניים לפני ההתפרצות וליספור עד 10. קשה אבל מאתגר. מלבד זה, אפשר לאכול בארוחה המרכזית, פחממות מלאות (אורז מלא,עם ירקות למשל). אח"הצ-ערב, לאכול כעך/פרוסה מקמח מלא עם טחינה או פשוט חטיף גרנולה/שקדים+צימוקים. את כל האכילות/נשנושים יש לעשות בישיבה-בנינוחות וללעוס הרבה ולאט. יש גם תוספי מזון, שעוזרים להרגע (ויטמיני B)- ויש לי המלצה על חברת תוספי מזון מצוינת. ערב טוב, עידית

09/05/2004 | 14:25 | מאת: רונית

עידית תודה גדולה, ממש נהניתי לקרוא את תשובתך. על איזו חברה את ממליצה ? שוב תודה רונית

02/05/2004 | 22:53 | מאת: אני

שלום איך מתחברים לשפע? מינוס בעיתי וחונק,למרות שיש עבודה ויש לכאורה כסף אני יודעת שהכול בעצם בראש, חשיבה חיובית,הודיה על הטוב,שמחה וצחוק על הכול קראתי ובחלק מהדברים גם ישמתי ,אבל כל פעם צצה לה צרה חדשה, מה יהיה? אני כמהה לשלווה לשקט .אני מנסה לראות את הטוב ובכל פעם אני כאילו שמה רגל לעצמי. לא מצליחה לצאת מהמערבולת הזו וכל כך רוצה, אנא רעיונות חדשים תודה

03/05/2004 | 10:33 | מאת: אירית שלו

שלום לך... רעיונות זה דבר חשוב. אך הרבה פעמים מתקשים ליישם אותם, כי הם באים מבחוץ. זה נכון שכדאי בחיים לאמץ גישה חיובית ,לשמוח ולצחוק. אבל מה עושים כשזה לא הולך. כנראה יש בפנים רגשות שמתנגשים עם רעיונות אלה ואותם צריך להכיר ולנסות ולשחרר ואחר כל אפשר לנסות לאמץ רעיונות חדשים. רעיונות באים מהחלק של הראש, אבל מה קורה בשאר הגוף? מה עם הרעיון של הגוף שלך? מה קורה בלב? מה הוא רוצה? ממה הוא פוחד?. מה עם הבטן, איזה רגשות עולים שם? ומה קורה ברגליים? האם הן עומדות על הקרקע, או מרגישות לא כל כך יציבות? יש הרבה שאלות וצריך להעיז ולשאול אותן. באהבה רבה אירית

30/04/2004 | 16:54 | מאת: אלמונית

שלום אני מקווה שהשאלה שלי מתאימה לתחום של הפורום אני נראית טוב מאוד מחוזרת ע"H המין הגברי כל פעם שאני יוצאת אם גבר אני נתקפת חרדה לגבי נושאי השיחה אם לדוגמא יש רגעי שתיקה אני "מאשימה" אותי שזה בגללי ואני נורא נלחצת מרגעי שתיקה בזוגיות מה לעשות ?

02/05/2004 | 19:47 | מאת: קובי

אם את רוצה תשובה מקצועית רצינית פני לפורום פסיכולוגיה קלינית או פסיכותרפיה. רצוי שתכתבי קצת יותר פרטים: בת כמה את , האם זה קרה לך גם בקשרים אחרים.

03/05/2004 | 10:46 | מאת: אירית שלו

קובי שלום... אז הבנתי (ותתקן אותי אם אני טועה) שכאן לא מקבלים תשובה רצינית ומקצועית. אנשים שכותבים בפורום הזה, בוחרים לכתוב בו ולקבל תשובות, אולי מסוג שונה, מזוית ראייה שאינה נמצאת בפורומים אחרים. אני בטוחה שאנשים יודעים שיש פורום פסיכולוגיה ופסיכותרפיה ובכל זאת מחפשים תשובה אחרת. כך שאשמח אילו תתן לנו לשוחח לענות ולשאול בדרך שלנו. ונשמח אם תצטרף אלינו. בברכה אירית

03/05/2004 | 10:57 | מאת: אירית שלו

אלמונית יקרה .. רגעי שתיקה יכולים בהחלט להיות מביכים, מאחר והם חושפים את המבוכה הקיימת גם כך ומוסתרת על ידי הדיבור. הם מגיעים כאשר כל אדם מתכנס אל עצמו ומתנתק החיבור שיצר הדיבור. קודם כל זה בסדר שמדי פעם כל אחד מתכנס עם עצמו לכמה דקות, כדי לשוב ולהתחבר אל האחר. רגעי השקט האלה יכולים לשמש בשבילך הפסקה כדי לבדוק איך את מרגישה , על מה את רוצה לדבר עם האדם הזה, על מה את אוהבת לדבר?האם הוא מעניין אותך? מה בו מעניין אותך? ואם אין שום דבר שמעניין אותך, אולי זה סימן שהוא לא האדם המתאים בשבילך ואפשר גם לסיים את הפגישה. כל השאלות האלה שתשאלי את עצמך יכולות להביא למפגש יותר איכותי ופחות מלחיץ. בנוסף יש דרכים לא מילוליות לתקשר. דרך מבט עיניים, חיוך, מגע , ריקוד (השאלה מה מתאים ועל איזה שלב של זוגיות). העובדה שאת מחוזרת וגברים רבים רוצים בחברתך, לא אומרת שאת חייבת לצאת איתם, יכול להיות ששווה קודם כל לבדוק בשיחות טלפון , האם האדם מעניין אותך, האם הוא מלחיץ יותר או פחות, כמה את רוצה לצאת ועם מי. יש רבדים נוספים לנושא הזה, אך בינתיים אסתפק בזה. שיהיה בהצלחה

28/04/2004 | 15:23 | מאת: יעל

האם כשלמישהו כואב בנפש והוא בודד האם הוא יכול לקבל מזה דכאון ?

03/05/2004 | 11:01 | מאת: אירית שלו

יעל יקרה... כאב בנפש ובידוד הם חלק מסימנים שיכולים להעיד על דכאון. השאלה היא כיצד האדם מסתדר בחייו, עם הכאב בנפש והבדידות. האם למרות זאת יש דברים בחייו שהוא שואב סיפוק מהם, או שכל חייו צבועים בצבע הכאב והבדידות... באהבה אירית

27/04/2004 | 21:03 | מאת: אתי ג.

היי אני בחורה בת 29,נשואה + עובדת, וחיה בדרך כלל בשגרה. הבעיה שלי בחיים היא שאני פסימית וחושבת אך ורק שלילי. האמת,שגדלתי בבית של לחץ,עצבים והמון פסימיות ולכן זה מלווה אותי כל החיים. אצלי הפסימיות מגיעה בהתקפות וכשאני ב"התקפה" של מחשבות פסימיות זה גורם לי לחיכוכים עם בעלי וזה מפריע לי מאוד. הייתי רוצה להשתנות אך אינני מצליחה. מה את מציעה לי לעשות?? תודה וחג עצמאות טוב

03/05/2004 | 11:07 | מאת: אירית שלו

שלום לך אתי יקרה... את רוצה להשתנות וזה נהדר. שינוי זה תהליך ארוך, איטי ומורכב משלבים. את רוצה לשנות את החשיבה הפסימית שיוצרת מריבות עם הבעל. ואני מניחה יוצרת תחושות לא נעימות אצלך. יש קורסים וסדנאות לחשיבה חיובית ויש טיפול המציע לבדוק מה מקורה של חשיבה זו ועוזר לך לרפא ולטפל בדבר האמיתי שיוצר את החשיבה הזו. אני מאמינה ששינוי קשה לעשות לבד. אולי יש אנשים שיחלקו עלי, אבל בשבילי שינוי זה לקבל עזרה לעשות את השינוי, לקבל תמיכה, הבנה ועידוד כדי שיהיה אפשר לנסות דרך אחרת. את אומרת שבבית שלך היו הרבה מתחים וצעקות והדברים טבועים עמוק, ואת פועלת בדרך שאת מכירה. כדי ללכת לדרך שאת אינך מכירה, כמו לחשוב חיובי , צריך מישהו שיעזור לראות את הדרך. בהצלחה אירית

03/05/2004 | 13:44 | מאת: אתי ג.

27/04/2004 | 14:27 | מאת: פרי

אני סובלת מעודף חומציות בקיבה. מה אפשר לעשות על מנת להתגבר על סבל זה? (איזה כדורים יש?, מתכונים מיוחדים?)

03/05/2004 | 11:13 | מאת: אירית שלו

פרי שלום... לגבי כדורים ומתכונים, יש פורום של נטורופתיה ורפואה סינית היכולים לתת אנפורמציה כזו. בגישה שלי, חומציות בקיבה יכולה להעיד גם על עניין רגשי הקשור לכך. כמובן שצריך לשמוע יותר אנפורמציה . כדי לשאול את השאלה בתחום הרגשי. כעקרון הגוף שלנו מגיב למצבים שונים בחיינו, אם אנחנו לא נותנים מקום לרגשות שלנו לנושאים לא פתורים, נוכל למצוא אותם מתבטאים בגוף בצורות שונות. מבחינת הגישה שלי יש מקום לבדוק גם את הצד הזה. בברכה אירית

27/04/2004 | 14:15 | מאת: ערן

ילדה בת שבע וחצי בכיתה ב בזמן האחרון מסרבת להכין שיעורי בית עם הרבה תיסכול ככלל היא תלמידה טובה אחראית ורצינית יחד עם זאת בזמן האחרון התגברו כמויות השיעורים ומרוב עומס היא אפילו לא מתחילה להכין את השיעורים קצת לוחצים עליה לעשות. יש לציין שהמורים עדיין לא העירו לה כי עדיין לא שמו לב. מה הפתרון איך אפשר לשכנע אותה להכין שיעורים ולהסביר לה את חשיבות הלימודים חג שמח

03/05/2004 | 11:23 | מאת: אירית שלו

ערן שלום.. סליחה שאני עונה קצת באיחור ואולי כבר מצאת פתרון משל עצמך. אם לימודים חשובים לך אני מאמינה שהבת שלך יודעת את זה והשאלה היא האם הלימודים חשובים לילדתך? האם שאלת אותה את זה? בכלל כדאי לפתח שיחה בנושא להקשיב מה קרה בזמן האחרון, מה היא מרגישה ביחס ללימודים בית הספר ובכלל. יכול להיות שתגלה דברים שלא ידעת. והיא תהיה זו שתגלה לך מהי הדרך הטובה ביותר לעזור לה . כל ילד יש לו דרך משלו, רק חשוב להקשיב. אם ילד לא רוצה והלימודים לא חשובים לו, זה מאד קשה להכריח ללמוד. כתבת גם שהמורים עדיין לא שמו לב. ואולי זו בדיוק הבעיה. שהמורים לא מספיק שמים לב. זוהי צרתם של הילדים הטובים, השקטים שבדרך כלל בסדר. אם כך הדבר צריך להתקשר למורה ולשוחח איתה ולהגיד לה שהילדה זקוקה לחיזוק, לעידוד לתשומת לב ולעזרה קלה. אוי אוי ... מערכת החינוך... שלך בהבנה מלאה אירית

26/04/2004 | 20:32 | מאת: ליאור

על הצד? בטן? או על הגב?

27/04/2004 | 14:59 | מאת: הכי נוח או על הבטן או על הגב

27/04/2004 | 17:10 | מאת: ליאור

25/04/2004 | 23:21 | מאת: שירי

לפעמים שאני נוגעת בחפצים או באנשים אני מעבירה להם זרם מה זה אומר?

25/04/2004 | 23:44 | מאת: אירית שלו

שירי שלום.. בכל גוף קיימת מוליכות חשמלית זוהי תופעה פיזיקלית. גם גוף האדם מוליך אנרגיה וחשמל, השאלה מה עושים עם זה והאם רוצים להשתמש בזה למטרה כמו ריפוי. ההילינג, הרייקי משתמשים בתכונה אנושית זו ,למטרות ריפוי. אז זו החלטה שלך מה את רוצה לעשות עם זה אירית

25/04/2004 | 09:30 | מאת: ולרי

בוקר טוב אני בשלבי של חיפוש עצמי ושינוי אני מחפשת קורסים לימודים סדנאות בנושא התפתחות אישית מודעות עצמית תקשורת בין אישית אפשרי גם באזור ירושלים ותל אביב אני מעדיפה בקבוצות מאוד קטנות או אפילו פרטני אשמח לקבל כל מידע והמלצה בנושא זה אודה לך על עזרתך תודה ולרי

25/04/2004 | 23:47 | מאת: אירית שלו

ולרי שלום.. קיימות המון סדנאות ומטפלים בתחום של צמיחה אישית. אני ממליצה לך להתעניין אצל אנשים שאת מכירה האם שמעו על סדנה זו או אחרת או על מטפל כלשהוא. כדאי לש מוע המלצות וחוויות של אנשים, כי כך תוכלי לדעת יותר. חוץ מזה אפשר למצוא בעיתון "חיים אחרים" פרסומים נרחבים לגבי סדנאות. רק את יכולה לדעת מה מדבר אלייך , לכן כדאי להתחיל להתעניין ושיהיה משהו שיהיה נכון בשבילך, את תדעי. בהצלחה אירית

24/04/2004 | 09:48 | מאת: אלונה

לאירית שלום אני סובלת כבר הרבה שנים מחרדות ופחדים ויש לי גם OCD שמתגבר במצבי לחץ ניסיתי טיפוליים טיבעיים בעבר זה הקל עליי אבל זה שוב חוזר הייתי בטיפול פסיכולוגי וזה באמת עזר לי להבין דברים אבל החרדות לא פסקו וזה מאוד מפריע לי בתפקוד היום יומי גם מבחינת עבודה וגם מבחינה חברתית קיבלתי גם מרשם מהרופא לכדורי סרוקסט אבל אני מאוד חוששת לקחת בגלל תופעות הלוואי ובגלל שאני מאוד רגישה מה את ממליצה לי לעשות? אגב אני בת 33 תודה

25/04/2004 | 08:48 | מאת: אירית שלו

אלונה יקרה שלום... OCD מצריך כל הזמן טיפול ותחזוק. זה כמו שחסר חומר מסוים בגוף וצריך להשלים אותו באופן קבוע. גם התפתחות אישית וצמיחה זה תהליך שאינו נגמר ויש צורך לתחזק את הצד הנפשי. אינני יודעת איזה טיפול פסיכולוגי עברת, אבל יש צורך גם בטיפול התנהגותי קוגנטיבי. אז כמו שאת מבינה , צריך להמשיך ולטפל כל הזמן. טיפולים טבעיים הקלו עלייך, למה את לא ממשיכה איתם? חשוב להמשיך גם בטיפול, סדנאות, ספרים כדי לתמוך בצד הנפשי. לגבי הסרוקסט. זוהי תרופה יחסית קלה, עם מעט תופעות לוואי (אך זה מאד אינדבידואלי). אם ההפרעה של החרדות והפחדים משבשים בצורה ניכרת את חייך, אולי שווה לנסות את התרופה ולראות מה היא עושה לך. כמובן שחשוב לתת לתרופה לעבוד לפחות שלושה חודשים עד חצי שנה. כל בחירה שאת עושה , את יכולה לשנות, לנסות ולראות מה עוזר לך, מה מתאים לך ואז להחליט. בהצלחה אירית

21/04/2004 | 17:58 | מאת: באיזה גיל מומלץ לשלוח ילד לגן

21/04/2004 | 22:00 | מאת: אירית שלו

בעניין הגיל המומלץ לגן, רצוי שהילד ינוע באופן חופשי , כלומר הולך ואפילו רץ. רצוי שיוכל לבטא את עצמו במילים . כשהוא מגלה עניין בסביבה וזקוק לגירויים. התפתחות כזו באה בסביבות גיל השנתיים.

20/04/2004 | 20:41 | מאת: שלי

בחודשים האחרונים אני סובלת הרבה מקשיים לנשום וזה מטריד אותי במיוחד בעבודה שזה גורם לי לתפקוד ירוד- אין לי בכלל מתח בעבודה לא עברתי שום חוויה רגשית,אבל אין לי אסתמה אז כנראה שזה מגיע מהמערכת העצבית- זו תחושה כאילו הסרעפת מכווצת ולעיתים לוקח לי כמה דקות עד שאני מצליחה לנשום בצורה עמוקה מספיק דבר שמאוד מלחיץ . יש לך רעיון מה אני יכולה כדי לחזור לנשום נורמלי כמו לפני מספר חודשים?

21/04/2004 | 22:06 | מאת: אירית שלו

שלי שלום.. אם את בטוחה לחלוטין, שאין שום גורם שיכול להביא את השינוי הזה, הייתי ממליצה על בדיקות רפואיות. כך סתם, פתאום לא מתחולל שינוי בנשימה, הוא תמיד יהיה קשור למשהו שמתרחש בגוף , בנפש, בסביבה הקרובה . אולי פתאום התחלת לשים לב לעניין ובעצם הוא אינו חדש. אולי התעוררו פחדים מסוימים שהיו חבויים בפנים. סרעפת מכווצת יכולה להעיד על פחד. חשוב מאד לאתר את הסיבה או רפואית או נפשית. כתבתי בתשובתי הקודמת לאורלי על שני תרגילים.את יכולה לנסות להעזר בהם. בהצלחה אירית

18/04/2004 | 13:02 | מאת: אורלי

שלום לאחרונה החלו אצלי קשיי נשימה , לא כתוצאה מהתקפי חרדה, אלא כובד נשימתי כלומר: הנשימה שלי איטית ושטחית, דבר המקשה עליי וגורם לאי נוחות. האם קיימים שיטות או דרכים להקלה על הנשימה ?

18/04/2004 | 23:00 | מאת: אירית שלו

שלום לך אורלי.. קודם כל ברצוני לאמר לך שתשומת הלב שלך לנשימה היא כבר דבר טוב. חשוב לשים לב האם יש משהו שמכביד עלייך בחייך. בדרך כלל כובד בנשימה מייצג איזשהי הכבדה בתחום מסויים בחיים. תנסי לעשות את התרגיל הבא. לשכב על מזרון בתחילה לנשום מספר נשימות רגילות, ללא התערבות מצדך. לאחר מכן קחי אויר דרך האף ותנסי למלא את חלל הבטן כך שהבטן עולה כלפי מעלה. להוציא אויר דרך האף ולהכניס את הבטן ולדחוף אותה מעט פנימה. אפשר להוציא את האויר דרך הפה, תראי מה עושה לך ההוצאה מהאף מול ההוצאה מהפה. אחרי שאת מסיימת להמשיך לשכב ולהקשיב לגוף. מה קורה איזה תחושות עולות. כך כל יום ואפשר גם לפני השינה. ניתן גם לעשות מדיטציה שבה את נושמת דרך האף (מכניסה אויר ומוציאה), ללא התערבות מצידך ורק מתמקדת בתחושה באף של ההכנסה וההוצאה , אחרי מספר דקות הנשימה מתרחבת ומעמיקה. בהצלחה אירית

19/04/2004 | 15:58 | מאת: לוין אסתר-קינסיולוגית

לאורלי האם עברת פרידה מאדם קרוב? ניתן בטיפול קינסיולוגי לאתר ולאבחן את הגורם לכובד הנשימתי ולטפל בו. כול-טוב

17/04/2004 | 09:48 | מאת: חדשה בפורום

בוקר טוב כאשר הולכים עם ילד בן שנתיים וחצי לאירוע משפחתי והילד פוחד להכנס לאולם אפילו שנמצאים בו הוריו וסבו וסבתתו ונאלצים להשאר איתו מחוץ לאולם ולא להנות מהאירוע. מתי לדעתך הילד יפסיק לפחוד. מילא הבכי והפחד אבל הילד מקיא.

17/04/2004 | 12:08 | מאת: אירית שלו

שלום רב לחדשה... נשמע שזהו מצב הדורש טיפול מקיף יותר ואין תשובה של כמה מילים תוכל לענות על מצב כזה. ממליצה לפנות לטיפול של ההורים בדחיפות בברכה אירית

16/04/2004 | 01:17 | מאת: אורית

שלום רב, איזה הצעות יש לך להתקפי חרדה? כיצד ניתן לעזור/לטפל?

17/04/2004 | 12:05 | מאת: אירית שלו

אורית יקרה שלום.. להתקפי חרדה מומלץ טיפול משולב . טיפול נפשי, רגשי וטיפול המוסיף חומרים שחסרים בגוף (יש טיפולים אלטרנטיבים כמו הומאופטיה ופרחי באך) ויש תרופות כימיות . לכל אחת מהשיטות יש יתרונות וחסרונות. אך החלק החשוב ביותר הוא טיפול משולב. בלתי אפשרי ללא טיפול נפשי ולפעמים בלתי אפשרי ללא עזרה של חומרים (תלוי בעוצמת ההתקפים). בברכה אירית

13/04/2004 | 12:27 | מאת: מחפשת את האור

הי ושלום לכולם אני ממש זקוקה לעזרתכם... לאחר חיפושים מאוד ארוכים, שנים של חיפושים הגעתי למסקנה שהפתרון נמצא בי. שנים חיפשתי את השקט הנפשי, עשיתי, התאמצתי, חיפשתי אותו בחוץ והבנתי פתאום שהפתרון להכל! לכל לשמחה, לנחת, לאושר האמיתי נמצא בתוכי. אלא... שאין לי מושג איך למצוא את האור שבתוכי. האור הזה שיאיר את חיי, יגרום לי להיות מרוצה וחזקה ושמחה בחיי... אני זקוקה לאיזו שהוא מורה דרך, הכוונה של למידה, איך להתעמק באור הזה, איך למצוא אותו, להאיר בו את חיי... כי אני מרגישה כ"כ חסרת סיפוק מהחיים. כביכול אני אמורה להיות מאושרת בחיי, רגועה ונינוחה, ולא, אני מרגישה מין חלל ענק שכזה... ואין לי דרך למלא את החור הגדול הזה שפעור בי. אנא עזרו לי, סדנא, קורס או מורה (אני גרה באזור המרכז). תודה רבה

13/04/2004 | 19:54 | מאת: גרי

אם היית כותבת עוד פרטים עלייך זה היה עוזר לעזור לך. מה עשית בחייך עד עכשיו, בת כמה את, עובדת ? יש משפחה, ילדים? ובכלל כל מידע שיעזור להבין מה הוא בדיוק החלל שאת נמצאת בו.. קורסים וסדנאות יכולים לעזור למי שיודע מה הוא מחפש ( גם זה לא תמיד) ולמה הוא שואף להגיע.אי אפשר להציע לך משהו מוגדר אם לא יודעים בברור מה את בדיוק רוצה.

14/04/2004 | 16:50 | מאת: שלומי - הומאופתיה קלאסית

שלום רב, ישנו משפט עתיק וחכם אשר אומר: "אל תחפש אחר הידע, כאשר תצטרך אותו הוא יגיע אלייך". האור נמצא שם כל יום, כל היום וגם בלילה, לא צריך לחפש... אפשר להושיט יד ולגעת. ולפי שניגשים לאור צריך שיהיה את הכלי המתאים, אחרת פשוט נשרפים. הנושא הוא לא חיפוש ומציאת האור, אלא ידיעה והבנה שישנה דרך אחרת, שניתן לשנות את הסרט של החיים, לדעת שאפשר וצריך לקחת אחריות על החיים שלנו ואנו יכולים ע"י כלים פשוטים לשנות דברים ולראות דברים בצורה אחרת ממה שהורגלנו עד כה. יש לזכור כי מדובר במסע, מסע שיודעים את ההתחלה שלו ולעולם לא נדע את סופו, כי הוא שונה מאחר לאחד, הוא שונה מיום ליום. אם הנושא והתחום הזה מעניין אותך, אם את רוצה לצאת לאותו מסע... את מוזמנת לשלוח לי מייל ואשמח להפנות אותך לקבוצה או לעבודה אחד על אחד. בכבוד רב, שלומי זילברמן הומאופתיה קלאסית www.homeopathy.co.il

15/04/2004 | 13:52 | מאת: מחפשת את האור

הי גרי, לשאלותיך בת 30, רווקה, אין ילדים למדתי לשני תארים (ראשון ושני) עובדת בעובדה נחמדה למדי, שלא מעיקה ולא תופסת את כל הזמן החלל - נוצר בעקבות התחושה שכל חיי אני מחפשת משהו ולא מוצאת. ההבנה שלמצוא את השקט, השלווה והאושר לא אקבל מבחוץ אלא במפנים. שגם זוגיות ואהבה של בן זוג לא עונה לי על החלל הזה... הניסיון למצוא אותי מבפנים...את המקום שלי אשמח לקבל עוד פרטים

13/04/2004 | 22:36 | מאת: אירית שלו

מחפשת את האור שלום.. אנימרגישה את הקושי שאת נתונה בו, דרך המילים שאת כותבת. הדרך אל האושר, הסיפוק, אינה תמיד קלה ובהחלט כדאי למצוא מלווה טוב לדרך הזו. אינני רוצה להכביר במילים, כי לפעמים רק חיבוק גדול, שווה יותר מאלף מילים.וכנראה את זקוקה לו. לחיבוק שיגיד לך שאת בסדר , שיעזור לך לראות את האור מסביבך את הפרח הקטן, הציפור שהתעופפה או הפרפר האביבי שחג סביבך. את הדברים הקטנים ביותר שנמצאים מסביבך ויכולים לשמח אותך. לא גדולות ונצורות, רק את היומיום הפשוט הקטן הכל כך מובן מאליו. לא צריך לחפש את האור, הוא כאן נמצא איתנו לידינו מעלינו ובכל מקום. לעיתים כל כך חשוך לנו בפנים שאנחנו לא יכולים להכניס כלום ולא רואים אותו, אבל הוא כאן. ואני יודעת שאת יודעת שהוא כאן , את רק צריכה קצת עזרה. אם את פנויה ללכת אל מטפל מצוין שהוא גם מורה וגם מטפל, אשמח לתת לך את הטלפון שלו, אם תכתבי לאי מייל שלי [email protected] . את מוזמנת גם לכתוב כאן בפורום ולהעזר כפי יכולתך. שלך באהבה אירית

13/04/2004 | 10:47 | מאת: אסף

האם מישהו יכול להמליץ על מומחה/ית מטפל/ת בתחום זה באזור המרכז? מישהו יודע על חומר בעברית בנושא זה?

13/04/2004 | 13:13 | מאת: לוין אסתר-קינסיולוגית

http://www.tevalife.com/forum/topic.asp?FORUM_ID=226&tevalife=yes

12/04/2004 | 22:16 | מאת: m

אח שלי, סגור בלי מצב רוח, לא עובד, לא נמצא במסגרת, אנחנו רוצים שיהיה כמו כולם, איך להגיע אליו?, הוא סגור, אי אפשר לדבר איתו הוא צועק.

13/04/2004 | 22:39 | מאת: אירית שלו

אולי הבעיה טמונה בכך שאתם רוצים שהוא יהיה כמו כולם. ואין דבר כזה כולם. כל בן אדם הוא יחיד ומיוחד. יש אנשים שקשה יותר להגיע אליהם, אבל צריך לחפש את הדרך. כי כולנו בני אדם ולכולנו יש לב. בשיחה מלב אל לב, ללא בקורת ללא שיפוט ללא נסיון לשנות, אפשר להשיג הרבה. שווה לנסות בהצלחה אירית

שלום רב, אני תלמיד כיתה ט' בבית ספר בראשון לציון. קיבלתי עבודה לחופש, שהנושא שלה הוא "דרכי טיפול אלטרנטיביות לבעיות קשב וריכוז אצל מתבגרים לעומת דרכי טיפול קונבנציונאליות". חומר על דרכי טיפול קונבנציונאליות הצלחתי להשיג, אך חומר על דרכי טיפול אלטרנטיביות לא. אשמח אם תוכלו לספר לי קצת על הנושא, או\ו לתת לי מקורות מידע שמהם אוכל ללמוד יותר על הנושא. תודה מראש.

יוסי שלום.. תנסה לחפש חומר באינטרנט על שיטת אלבאום, זוהי שיטה שמוכרת בתחום האלטרנטיבי לטיפול בבעיות כאלה. בהצלחה אירית

09/04/2004 | 14:17 | מאת: ד

ילדה בת 10 שמסרבת לקחת אקמול נגד חום כמובן מנסים בכמה שיטות, דיבורים, מתנות לתת לה את התרופה אך לשווא ניתן לציין כי היא לא מקבלת שום תרופה לא משנה באיזה טעם או צורה או צבע מדובר על כל תרופה שהיא לא רק נגד חום בלית ברירה ניתנה לו תרופה בכ'ח אך היא הוציאה הכל בבכי נוראי מה אפשר לעשות כבר לא נשארו אפשרויות אחרות כרגע היא עם חום גבוה ניסינו אני ובעלי לערבב את הסירופ עם פטל אך זה לא עוזר ואפילו סוכריות גומי ללעיסה ולהורדת חום

09/04/2004 | 15:54 | מאת: אירית שלו

י שיטות טבעיות להורדת חום, אך לא תמיד הן מספיקות במצבים של חום גבוה. קודם כל חשוב לדעת שעד 39 מעלות חום, בהנחה שהילד לא סובל, זה בסדר (רק דורש השגחה צמודה). שיטות טבעיות, אני ממליצה להתעניין בפורום של רפואה סינית. אני יודעת על שיטה של לבישת גרביים טבולות בחומץ, או אמבטיות פושרות. אך לגבי הוראות מפורטות כדאי לפנות לרפואה סינית. אם הילדה כל כך מתנגדת , יש לכך סיבה וחשוב להסתכל מעבר לדברים אולי היא זקוקה לטיפול אחר, אולי זה לא חובה לקחת אקמול או אנטיביוטיקה. צריך לבדוק לעומק, למה ילדה שמסוגלת להבין את חשיבות התרופות כל כך מתנגדת. אולי זו הפגנה נגד ההורים וכדאי לגייס בן משפחה אחר שיסביר וינסה . בהצלחה

07/04/2004 | 18:33 | מאת: כולם מתגעגעים אלייך אירית

כולנו מתגעגעים אלייך

09/04/2004 | 15:55 | מאת: אירית שלו

06/04/2004 | 16:21 | מאת: דליה ב

שלום וחג שמח אני מעוניינת לדעת האם השימוש במגנטים עלולים להזיק באופן כל שהוא לגוף, מידע כללי והשתתפות בהרצאות של חברת ניקן נאמר שהתכשירים של ניקן רק עוזרים לפתור בעיות שונות , אני ישנה על מזרון של ניקן כבר כשנה וחצי בגלל כאבי גב, אך לצערי הרב חליתי במשך חצי שנה האחרונה בסרטן מסוג מלנומה ובסרטן בשד - הקשר שלי לחבר בין שני הדברים ברור - אבל האם יש לו בסיס? האם יש באפשרותכם לענות לי בנושא ? תודה

05/01/2005 | 15:15 | מאת: ב.ד

דליה שלום האים קיבלת התיחסויות?

06/04/2004 | 12:50 | מאת: עצובה היום

הי, קראתי את המכתב האישי שכתבת לכולם... אני מרגישה שככל שאני עושה לרפא את עצמי, דברים ממשיכים להשתבש לי ולעמיד אותי במבחנים. אם בעבר לא ידעתי לעשות לעצמי טוב, היום אני מציירת, מכדרת מטופלת אצל מטפלת טובה, מנסה לעבוד על עצמי ולחשוב חיובי. אבל איכשהו נשארת באותו מקום. לא באמת נשארת, כי אני מתאוששת מהר יותר היום ויותר מנסה או מצליחה להנות. אבל איכשהו כל הסביבה שלי מצליחה איכשהו להסתדר ולהתמקם, ואני נשארת באותו מצב - רווקה. אני יוצאת עם בחורים, מתחילה קשרים, מסיימת אחרים, אבל איכשהו זה כאלו יש לי לקח חיים ללמוד, אני לא מצליחה למצוא את המיועד לי, את אהבת חיי... והנה אני לקראת גיל 30 וחברותי מתחתנות, יולדות, קונות בתים ואני עוד בדירתי השכורה, עובדת על עצמי, בכל הדרכים וכלום.... וקשה לי, ולפעמים קשה לי יותר. ואני מנסה לא לרחם על עצמי, וברוב המקרים אפילו מצליחה. אבל לעתים, בעיקר בחגים, שאני מרגישה קצת יותר לבד, זה קשה... זה קשה לבד.. זה קשה לא להבין מדוע בפני לא נפתחות ההזדמנויות, למרות כל מה שאני עושה! ואני לא יודעת איך עוד לשנות, והתאמץ לשנות את חיי...או שזה יהיה פחות אכפת לי. ואני לא מצליחה...

09/04/2004 | 16:01 | מאת: אירית שלו

אני בטוחה שאת עושה כמיטב יכולתך ואני בטוחה שיש התקדמות ,רק ל]פעמים לא רואים אותה. בשביל אנשים כמוך , הייתי כותבת מכתב אחר. מכתב של להפסיק להתאמץ, להנותולחבק את עצמך. שולחת לך הרבה אהבה אירית

05/04/2004 | 18:35 | מאת: שרון

אני סובל מבעיה נפשית כנראה ולא מתפקד כבר הרבה זמן. אין לי כסף בכלל, אין לי חסכונות, אני גר לפעמים בחצר בבנין שההורים שלי גרים, לפעמים הם נותנים לי להיות בבית(כמו עכשיו). אני אוכל לחם עם מה שיש (מרגרינה, לרוב עם כלום). גם ללכת לרופאים צריך לשלם לכל רבעון ואין לי כסף. חיים עם בחורות וגם לא ביטחון בגלל המצב וההשלכות שלו על כל חיי כפי שרק חלק קטן מהסבל יתואר בהמשך(שהם מעט מהסבל). יש לי שתי אחיות נשואות ומסודרות שההורים שלי נותנים להם הכל. אני לא מקנא כי זכותם לקפח את מי שהם רוצים. הבעיה היא שאני סובל מכאבי שיניים חזקים ויש לי התקפים של כאבי שיניים עזים. אני לא יודע מה לעשות . שום אקמול לא עוזר ושום משכך כאבים לא עוזר אפילו נרוסין לא עוזר. חוץ מזה זהכדורים האלה כמעט עומדים להיגמר ואין כסף לחדשים. יש לי חוב לביטוח לאומי רטרואקטיבי על כל השנים שאני לא עובד והם רוצים לעקל גם דברים מהבית של ההורים שלי. הלכתי לרופא המשפחה שיתן לי משהו נגד הכאבים. הוא אמר שזה כאבי שיניים ואני צריך רופא שיניים. הלכתי לעוד רופאים, לעובדים סוציאליים, לבריאות הנפש ושלחתי מכתבים . כולם אמרו לי שהיות וטיפולי שיניים לא בסל, הם לא יכולים לעזור לי . גם מרפאות השיניים של קופת חולים עולים כסף והמון כסף. לי אין כסף. המשפחה שלי מתעלמת מהכל ואומרים שאין להם כסף. מה עושים ?

09/04/2004 | 16:11 | מאת: אירית שלו

שרון יקר שלום! האם אתה מקבל קצבת נכות מביטוח לאומי?

30/04/2004 | 15:35 | מאת: דרור

לא רוצה ולא רוצה

30/04/2004 | 15:37 | מאת: דרור

כאבי שיניים חחחחחחחחחחח למה לי לחספס שיניים בטח אתה אומרים מה הקשר ואני יגיד לכם בירה נשר חחחחח בייי

03/04/2004 | 08:38 | מאת: שני

שלום לך, הנני כבת 35. יש תקופות בחיי שאני סובלת מחרדות שנובעות ממחשבות טורדניות וכפיתיות ופחד מאיבוד שליטה. בתקופות אלו אני נוהגת לקחת רסקיו, פסיפולרה, ולראיין. בד"כ זה עוזר לי להרגע. (אבל לא מעלים את הבעיה). עד כה המליצו לי דרכים אלטרניבטיביות לטיפול שאת חלקן ניסתי: צמחי מרפא (לתקופה מסויימת זה עזר), הומופאתיה - לא עזר. מאחר והוצאתי כסף רב בטיפולים, כל מרפא הבטיח הצלחה בתחומו, לא היתי רוצה להתחיל טיפול נוסף שיועד לכשלון ולהוצאת כספים רבים ללא תועלת. שאלתי היא כזו: האם ידוע לך על טיפול אלטרנטיבי שיכול לעזור במצבים אלו (מבלי ליטול תרופות כימיות). אודה לך על תשובתך המהירה. בברכת חג שמח וכשר

09/04/2004 | 16:09 | מאת: אירית שלו

שני יקרה שלום! במצבים כמו שלך, הדרך המומלצת היא שילוב של דרכים, אחת מיועדת להשפיע על הגוף והחומרים בתוכו (הומאופטיה, צמחי מרפא , פרחי באך וכו) והשניה היא דרך של טיפול שיביא לידי מודעות את החלקים הנפשיים וילמד טכניקות לשליטה והתמודדות. אני חושבת שהמעורבות שלך חייבת להיות בטיפול וזה לא מספיק "לבלוע" תרופה ולעשות שינוי. שינוי הוא עניין מורכב ותהליכי ודורש מחויבות ולקיחת אחריות. אני ממליצה על בחירת מטפל הוליסטי שיוכל לענות הן על החלקים הנפשיים והן על החלקים הגופניים. בהצלחה אירית

02/04/2004 | 16:17 | מאת: ר

שבת שלום לך וחג שמח רציתי לדעת איך מכנים הרגלי אכילה נכונים לילד בן שנתיים ו-6 חודשים

03/04/2004 | 07:40 | מאת: זאב המרפא

שלום רב, על ידי דוגמה אישית למשל. על ידי הוצאה מהבית מוצרים שאינם מתאימים וגם ע"ל הסבר. גם ילדים קטנים אוהבים הסברים ונענים להם. זאב

03/04/2004 | 07:59 | מאת: סליחה על הטעות מכנים - מקנים

13/04/2004 | 22:45 | מאת: אירית שלו

קיבלת תשובה מזאב, ואני מסכימה עמו בהחלט. אני מקווה שגם את מקפידה על הרגלי אכילה, אחרת זה יהיה לך מאד קשה לעשות זאת בשביל ילדך . חשוב לא לכעוס על הילד ולא ולהיות בקורתיים כי אז משיגים את התוצאה ההפוכה בהצלחה אירית

31/03/2004 | 14:46 | מאת: מיקה

היי צהרים טובים אירית רציתי לדעת אם את עוסקת בייעוץ אישי ואם כן איפה ואיך אפשר להגיע אליך

09/04/2004 | 16:04 | מאת: אירית שלו

שלום מיקה! אני מקבלת אנשים לייעוץ וטיפול בבנימינה. את מוזמנת לכתוב לאי מייל שלי [email protected] להתראות אירית

29/03/2004 | 14:21 | מאת: נינה

האם מומלץ ולא מסוכן להשתזף במיטת שיזוף? אם כן , אז מתי אפשר, באיזה אורך זמן , ולמה?

29/03/2004 | 16:40 | מאת: אירית שלו

אין לי מושג לגבי מיטות שיזוף. אני רק חושבת שכדאי לצמצם התערבויות כימיות . ולשאוף לחיות חיים הקרובים כמה שאפשר לאופן הטבעי שלנו. בברכה אירית

29/03/2004 | 13:59 | מאת: ירדן

שלום יש לי שאלה שמטרידה אותי ככה בזמן האחרון אני אמא לשלושה ילדים בן 8.6, 6.5 ו-4.5 ועד היום אף אחד מהם לא נבוך להכנס ולצאת מן האמבטיה ערום ליד אחיו. אני זו שמרגישה מבוכה. בנוסף עד לאיזה גיל ניתן לאבא לקלח אותם ואולי כבר די? הן גדולות מספיק? תודה ירדן

29/03/2004 | 16:37 | מאת: אירית שלו

ירדן יקרה שלום! בגילאים שאת מציינת, עדיין לא חובה להרגיש מבוכה.ובכלל מבוכה בעירום זה עניין מאד אינדבידואלי. יש שירגישו מבוכה בגיל מאד צעיר ויש שירגישו חופשיים יותר עד שיחלו שינויים משמעותיים בגופם שיכולים להתחיל בגיל 11 ואף מאוחר יותר. ברור שאת זו שמרגישה מבוכה ולכן הקושי הוא לא של הילדים אלא שלך. ועכשיו באה השאלה, מה מביך אותך? למה זה כל כך קשה לראות את הילדים בעירום? איך את מרגישה בעירום?. בדרך כלל הרגשות והפחדים שלנו מושלכים על הילדים ומאד חשוב לעשות את ההפרדה. לגבי האבא - אם זה מפריע לך את יכולה לבקש ממנו שיצמצם בהדרגה ותתחילו לפתח עצמאות בעניין המקלחות. שיהיה בהצלחה אירית

28/03/2004 | 12:22 | מאת: royt

שלום לכם, אז כמו שכבר ציינתי אני חדשה בעסק. והייתי מעוניינת לדעת אפ יש מישהו מאיזור הרצליה שיכול לתרום לי מידע- אם יש מרכז ליוגה בהרצליה? ואם כן איפה? ואיזה קורס או שיטה, היא הטובה ביותר ומה הכי טוב למתחילים? לא יזיק לי גם לדעת, מה מחיר שיעור כזה? ואם יש מינימום שיעורים שאני צריכה לקחת בשבוע כדי לשמור על רמת איזון כלשהיא? יכול להיות שאלו שאלות של מתחילים, אבל אחרי הכל אני מתחילה :) יום טוב ושבוע נהדר לכולנו :)

28/03/2004 | 18:54 | מאת: אירית שלו

אשמח אם מישהו ממשתתפי הפורום יוכל לענות על השאלות של החדשה בעסק... ובהצלחה אירית

28/03/2004 | 03:06 | מאת: יואב

ב-6 טכניקות בדוקות ואפקטיביות לבריאות הגוף והנפש.לכיף,ריענון והנאה,איזון ושיחרור הגוף הכל בידיים של יואב 052958156 www.vipmassage.co.il מסאזים מיוחדים לנשים בהתאמה אישית.

29/03/2004 | 22:59 | מאת: אישה אחת

תודה תודה תודה על מסאזים מהממים,על רגישות,רצון טוב ונתינה מושלמת.דרכך היא דרך של נתינה,אהבה וקבלה ומי כמוני יודעת. עלה והצלח אני תמיד מתגעגת למסאזים שלך וזוכרת כל מסאז רק לטובה. אני אמשיך להשתמש במסאזים שלך ואמליץ לכל ידידי,מכרי ומשפחתי.

26/03/2004 | 16:19 | מאת: אאאא

האם זה תקין שבחורה צעירה בגיל 20 מתחתנת עם בחור בן 45

28/03/2004 | 18:52 | מאת: אירית שלו

חשוב שמערכת היחסים תהיה מושתת על אהבה ,כבוד ומילוי צרכים זה של זו. מבחינה התפתחותית אלו שלבים שונים בחיי האדם. כלומר נערה בת 20 נמצאת ברמת בשלות מסוייימת והיא לא דומה לרמת הבשלות של גבר בן 45 שבדרך כלל עבר דברים בחייו. אני מאמינה שאם יש מודעות ונכונות לעבודה זוגית והתפתחות ניתן לגשר על הפערים,אך אין ספק כי לאורך השנים יכולות להתגלות בעיות שיהיה צורך להתמודד איתן. בהצלחה אירית

25/03/2004 | 11:43 | מאת: לורי

שלום אני גרושה+2 חזרתי לX שלי. האם חזרה שלא באה מאהבה אלא משקולים של נוחות ואינטרסים- נכונה בעינייך? האם זה שחליתי , ואני זקוקה לתמיכה לי ולילדי- זו סיבה לחזור? עלי להוסיף שיש בי הרבה כעסים על הX שלי לגבי מעשיו בעבר אך כיום הוא מאד משתדל. איך מוחקים את העבר? לורי

25/03/2004 | 12:03 | מאת: אירית שלו

לורי יקרה! תשובה, כמעט און ליין. מה שנכון בעיני, אין זה חשוב השאלה היא האם זה נכון בעינייך. אני מבינה מדברייך שאת אינך שלמה עם הצעד שעשית וברגע או תקופה מסויימת של חולשה וקושי אמיתי ,החלטת לשים דברים מסוימים בצד ולנסות ולפתוח דף חדש. נשארו לך כעסים ממנו ואני מניחה שמהר מאד הם יצופו ותצטרכו להתמודד איתם. קשה לי לתת לך את התשובה כי אינני מכירה אותך, אך ברור שתצטרכי להתמודד עם הכעסים ועם הפרידה והסיבות שהביאו לפרידה. שיהיה המון בהצלחה ובריאות אירית

23/03/2004 | 18:17 | מאת: חדשה בפורום

היי אני אמא לילדות אחת בת 10 והשנייה בת 8 הם מסרבות להתקלח מה ניתן לעשות כדי לשכנע אותם להתקלח כל יום. אין לי חשק בדרך של עונשים ולא בדרך של צעקות. אז זה דרכים את ממליצה. יום נעים. את מקסימה

24/03/2004 | 10:04 | מאת: זהר

שלום לך חדשה גם אני בעצם חדשה באתר אך ותיקה באמהות. מקלחת זו עשיה שיכולה להיות כיפית ,נעימה ומרעננת. אם תבחרי ביחד עם בנותייך זמן מתאים להן למקלחת ,שלא על חשבון תוכנית אהובה בטלויזיה,או כל דבר אהוב אחר,ואם הכל יעשה בחיוך ובנעימים אני בטוחה שיהיה שינוי לטובה בהצלחה

24/03/2004 | 12:44 | מאת: אירית שלו

ברוכה הבאה חדשה! אני מצטרפת לדעתה של זהר, אך יחד עם זה אני מאמינה גם בהצבת גבול ברור. אם חשוב לך שהם יתקלחו אחת ליום או אחת ליומיים תשוחחי איתן תני להן לבחור את התנאים הנוחים עבורן אך יחד עם אמירה שזוהי דרישה שלך ושאת לא מוכנה לוותר על זה וצריך למצוא דרך לעשות זאת. אני גם חושבת שאפשר לאמר אם לא תעשי מקלחת, אז אני לא מרשה לראות טלויזיה או לשחק במחשב אן כל דבר שהן אוהבות לעשות בערב. יש בבית זכויות וחובות ומותר לשחק עם הזכויות והחובות כל עוד זה לא משחק בזכות לכבוד ואהבה. אך בזכויות הקטנות בהחלט אפשר להתנות. וכל זה ללא כעס והאשמה בהצלחה אירית בהצלחה

21/03/2004 | 18:26 | מאת: מיכאלה

שלום איך אדע אם אכן אני אוהבת את חברי, ואין זה אלא קשר של תלות הנובע מהחשש להיות לבד? או אולי אין לי הבטחון לעזוב ולחפש משהו מספק וטוב יותר, ואולי זה קשור לילדותי- הורי התגרשו, אבי נסע, גדלתי אצל סבי וסבתי שהם אנשים קשים.חברי מגיע אלי מאד מאוחר , מגיע לספוק ביחסים, אך לא דואג שאני אגיע לסיפוק, ובכל זאת אני חושבת שאני אוהבת אותו. האם זה נובע מחוסר בטחון?. תודה מראש מיכאלה

22/03/2004 | 09:07 | מאת: אירית שלו

מיכאלה יקרה! אין ספק שזוהי שאלה מורכבת והתשובה עליה איננה פשוטה. אך מהדברים שאמרת בלט יותר מכל העובדה שציינת ש"הוא מגיע לסיפוק ביחסים, אך לא דואג שאני אגיע לסיפוק" זה נשמע לי כמו נורת אזהרה. האם זה מפריע לך? האם ניסית לדבר איתו על זה? ההשפעה של הילדות של כל אחד מאיתנו מתבטאות בזוגיות ואין ספק שהבחירות שאנו עושים, קשורות למה שהיה לנו בילדות ולכן , אם רוצים לעשות אחרת , לבחור משהו אחר בדרך כלל יש צורך ללכת לטיפול שעוזר לשחרר הרבה מהחסימות הקשורות בילדות ולהתקדם הלאה. זה לא תהליך קל, ולא תהליך קצר, זוהי עבודה של חיים (לכל אחד מאיתנו). אבל כדאי להתחיל. ועוד טיפ קטן אני מציעה לך להתחבר לתחושת בטן הכי עמוקה שלך לגבי השאלה האם את אוהבת את חברך באמת. פשוט תשאלי את עצמך מה מרגיש לך עמוק בבטן- את אוהבת או מפחדת? אני מאמינה שתהיה לך את התשובה. ועוד דבר - מגיע לך להגיע לסיפוק ביחסי מין ומגיע לך שיאהבו אותך וידאגו לצרכים שלך. זו לא אחריותו הבלעדית של החבר שלך. גם לך יש אחריות להגיע לסיפוק ולהדריך אותו מה לעשות. שיהיה בהצלחה אירית

20/03/2004 | 13:34 | מאת: מרסל

שלום אודה לכם אם תעזרו לי. אמי אשה בת 80 שעברה אירוע מוחי. כתוצאה מהאירוע יד שמאל כמעט ואינה מתפקדת, והליכת מאד קשה ואיטית בעזרת הליכון. העניין הוא בזה שאמי היתה מאד פעילה קודם לכן, וחוסר הפעילו מאד מקשה עליה ומעציב אותה. הייתי שמחה לקבל מכם הצעות ועזה - האם היא יכולה לבשל ביד אחת,(קודם היתה רוקמת) או לעשות פעיליות כלשהן. אמי צלולה וחכמה מאד, אך למרבה הצער לא למדה קרוא וכתוב, מה שגם מקשה על עיסוקה כיום. בעבר היתה במועדון והרבתה לטייל ולרקום, היתה הולכת הרבה, ונהנתה מאד לבשל. אודה לכם על עזרתכם אלונה

20/03/2004 | 18:21 | מאת: אירית שלו

אלונה יקרה שלום! אין ספק שתהליך השיקום בגילה של אמך הנו ארוך ואיטי ולפעמים (בחלק מהתחומים ) בלתי הפיך. לא כתבת כמה זמן עבר מאז הארוע ומה הרופאים אומרים אב אני קודם כל אני מציעה לא להלחץ. ואחר כך לראות כיצד אפשר לחזור לאט לאט לפעילויות השונות. כנראה היא תצטרך יותר עזרה מבעבר. את בעיית הקריאה ניתן לפתור באמצעות הקראה. להקריא כתבות בנושאים שהיא אוהבת או ספרים בנושא שהיא אוהבת, לבשל איתה ביחד ועוד דברים, (לבלות זמן איכות ביחד) השאלה כמה מוטביבציה יש לה וכמה זמן יש לך. בסך הכל אם היא היתה פעילה קודם, תוכלו למצוא פעילויות גם עכשיו רק עם יותר עזרה בהצלחה רבה אירית

20/03/2004 | 10:00 | מאת: 3

כשילד בן 10 עדיין מוצץ אצבע בבית ובכתה. האם תופעה זו תקינה. יש לציין שהילד ישן בלילה במיטה של הוריו ואין לו חברים וחברות לא יוצר קשר עם גורמי מקצוע כמו מורים יועצת בית ספר ועוד היחידים שאיתם הוא בקשר טוב זה הוריו האווירה בבית היא אווירה תומכת מפנקת

22/03/2004 | 17:41 | מאת: 3

23/03/2004 | 17:33 | מאת: אירית שלו

לא הבנתי מה השאלה. והאם נראה לך שזו תופעה תקינה? בברכה אירית

19/03/2004 | 19:43 | מאת: טיף וטף

20/03/2004 | 18:07 | מאת: אירית שלו

תני לעצמך זמן להכנס לתוך החוויה החדשה. זה זמן מתיש ומעייף אך גם מיוחד מאד. המון בהצלחה אירית

14/03/2004 | 12:48 | מאת: מירב

שלום אני אשמח לקבל המלצה על מרפאה באיזור השרון שיכולה לסייע בטיפולי הילינג וסוגים שונים של רגיעה (לא דיקור) אני אובחנתי כחולת סרטן שד ופשוט נמצאת בחרדות ומצב רוח ירוד וזקוקה לעזרה כדי להבריא. תודה

14/03/2004 | 14:01 | מאת: אילנה לשם - הוד השרון

אני עברתי את אותה דרך שאת עברת ונעזרתי במס' אנשים נפלאים ,שליוו אותי והקלו עליי את הדרך. אני חייבת לציין שדרך המחלה את תלמדי דברים רבים על עצמך ותראי אילו תיקונים ניתן לעשות להחלמה מלאה מהמחלה. מטפלת שאני יכולה להמליץ לך שמה - רונה ופגשתי אותה במהלך עבודתה במרפאת מכבי ברעננה. היא ליוותה אותי תקופה מסויימת ונתנה לי הרבה כוח ותמיכה. אישה חייכנית ומאוד רגישה לצרכים האישיים. מעבר לכך כדאי גם להיוועץ עם אנשים מתחום התזונה , אני נסעתי לפ"ת ואולי זה קצת רחוק לך... אני שולחת לך את כל האהבה שבי ומאחלת לך הרבה הרבה הרבה הרבה כח ובריאות!!!!!! מס' הנייד (אני מקווה שלא טעיתי) של המטפלת שלי 058978526 .

14/03/2004 | 14:18 | מאת: מירב

אילנה שלום ראשית המון תודה על תשובתך. מה תחום עבודתה? אני לא במכבי - האם יכולה להיות בעייה? עודדת אותי בכך שאמרת שאפשר להחלים מזה אני כרגע רואה הכל שחור... תודה מירב

15/03/2004 | 18:52 | מאת: אירית

מירב יקרה שלום! את מוזמנת לכתוב לאי מייל שלי [email protected] ונמשיך משם בברכה אירית

12/03/2004 | 08:14 | מאת: יולי

57% מאוכלוסית הגברים חושבת שמגיע לנשים מכות מדי פעם 57% הייתם מאמינים? מענין מה חושבים הקוראים ממין זכר כעת. אנחנו במאה ה-21? בטוח? הפכנו את עורנו, יצאנו לעבוד בתנאים קשים, באים הביתה לעוד משרה מלאה, אין הפוגות, אין מנוחות, ולמרות הכל הם חושבים שמגיע לנו מכות לא יאמן. איך איך איך משנים את התדמית שלנו כנשים איך? איפה טעינו אנחנו הנשים? מעצבן אותי למשל נשים בהריון שחולמות על בן זכר רק כדי לגרום לבן הזוג שיהיה מרוצה שחלילה ובטעות זו לא תהיה בת. אז אנחנו לא שותפות לזה? אנחנו לא נותנות יד לשנאה כלפינו? אנחנו צריכות לתפקד ב-100% בכל מצב. ללכת לעבודה כשאת במחזור, כשאת בהריון בחודשים מתקדמים וזה קשה נורא אבל לעולם לא התחשבו במצבך. האמת אנחנו גם לא דורשות את זה. אינני יודעת אם בזמן אבותינו לא היה לנשים טוב יותר. אשה שהיתה מקבלת מחזור היתה יושבת באוהל האדום, מנודה. אבל לפחות הן יכלו לנוח. הגבר היה מפרנס את משפחתו - זה לא היה כלל ועיקר תחום אחריותה. אני לוקחת את עצמי למשל פוטרתי לאחר 10 שנות עבודה במשרד ממשלתי. בעלי גרם לי סבל נוראי בימים בהם ישבתי בבית "ישבתי" כביכול כי הייתי צריכה לטפל בשלושה ילדים קטנים ובבית. מבחינתו כל זמן שלא הכנסתי כסף הביתה זה היה נקרא להתבטל. אז מצאתי עבודה - שגורמת להערכתי ולהערכת סביבתי נזק רציני מבחינה נפשית ופיסית אבל אני עובדת בלית ברירה נאחזת בה כמו בקש העיקר לא לחזור לימים "ההם". גברים באשר אתם - אתם מגעילים אותי אתם - אותם 57% - אתם מגעילים אותי האם ידעתי שיותר ממחצית מאוכלוסית העולם הם נשים? -אז תזהרו לכם יום אחד הקערה עוד תתהפך על פיה. אנחנו לא צריכות כוח כי כוח כבר יש לנו אנחנו צריכות את השכל לדעת לנצל את הכוח שיש... בהצלחה לכל הנשים בעולם יולי

13/03/2004 | 01:31 | מאת: אירית שלו

יולי יקרה! זה כואב עד מאד לשמוע את הנתונים (הן בעיתון והן את מה שאת מספרת). כל המילים החכמות נאמרו כבר. בואו נישא תפילה שנשים תדענה להעריך כל מה שהן עושות שתדענה לעמוד על זכויותיהן, שהמכה הראשונה היא אחת יותר מדי. ונאמץ את האמירה " אני מגנה אלימות נגד נשים" שיהיה לכולנו הרבה אהבה אירית

13/03/2004 | 18:01 | מאת: נבו מליק

אבל לא מייצג , הסקר נערך בקרב עולים מחבר המדינות במסגרת משרד הפנים. אל תתני לכותרות להטעות אותך . אני מבין ומסכים איתך שנושא זה חשוב מאין כמוהו ולכאבי ולצערי עדיין קיימים גברים נחותים שלא יודעים להעריך את המין החזק באמת - הנשים!!!! אולם בהתייחס לסקר העלוב הזה הוא לא משקף. בכלל , ככל שנשים יעריכו יותר את עצמן ולא יזדקקו לחיזוקים של המין הגברי כך תהיה מדינה שיוויונית. אני אינני כאן על תקן סניגור גברי או קטיגור נשי אך כאדם עם מודעות והרבה מאוד הערכה למין הנשי אך גם הגיון ריגשי פרקטי יש הרבה מאוד עבודה בתחום החינוך שלנו ההורים כבר מגילאים צעירים. יותר יותר גברים , לפחות בסביבתי הקרובה , מגלים נכונות ופתיחות רבה ומקיימים אורח חיים שווה בשווה עם בנות זוגן תוך כבוד הדדי וחופש הבחירה. מעבר לכך כל אחד מאיתנו יכול לשנות גברים ונשים. המשך שבוע מקסים ורק ורק חדשות נפלאות. נבו מליק.