קשה לי שלאבא שלי יש דמנציה

שבת שלום עירית. הייתי בחורה שמחה מלאת חיים אני יודעת להתמודד לבד עכשיו נתנו לי תרופות שארגיע קצת את החרדה הרופאת משפחה בעקבות הדמנציה של אבא שלי אבל מאז שנודע לי שהמצב שלו מידרדר קשה לי לקבל את זה שאבא שלי עם דמנציה אני פשוט לא יכולה לקבל את זה אני חושבת לדבר עם הרופאת משפחה על טיפול אצל פסיכולוגית פרטית אבל בטח זה יקח זמן דיברתי עם הרופאה היא לא עזרה לי היא אמרה לי שאין מה לעשות זה המצב ואני צריכה לקבל את זה אבל מה שקורה שאימא שלי רבה איתו קשה לה עם זה קשה לי עם זה שאבא שלי עם המחלה הזאת אני לא רוצה לקבל את זה אני רבה עם אימא שלי בלי סוף יש לי ומנסים לתמוך בי משפחה חברים אבל אני מרגישה שאני פשוט לא יכולה לקבל את זה אני כבר שבוע מיום חמישי שעבר שוכבת במיטה בוכה חוסר אנרגיה חוסר חשק לעשות את מה שאהבתי לעשות בסופו של דבר מרוב עצבים ושקשה לי לקבל את זה אמרתי לאבא שלי שהרופאה הנוכלת הזאת אמרה שיש לו דמנציה כבר הייתי כל כך במצוקה שאני לא יכולה לקבל את זה ואמרתי לו את זה. אבא שלי כן מזהה אותי ואת המשפחה שלי אבל הוא שוכח דברים קשה לי להשלים עם זה אני ממש במצוקה היום יום שישי ואין לי למי לפנות ובטח ובטח שלבתי חולים פסיכיאטרים אני לא רוצה לפנות אני לא רוצה טיפול פסיכיאטרי ועד שיהיה לי תור אצל הרופאה זה יקח כמה ימים אני כל כך רוצה לחזור לשמחה שלי שהייתה לי? לצחוקים לשמחה לאנרגיה אין לי את זה כבר מיום חמישי הקודם מה לעשות כעזרה עצמית לבד איך אני יכולה לצאת מזה ולהחליט ולקבל את המצב? ממש תודה עירית וסליחה על ריבוי השאלות בקשר לזה

זה מעצבן אותי שהרופאה קבעה שלאבא שלי יש דמנציה ואימא שלי כל פעם שהיא עצבנית היא אומרת לו שהיא תשלח אותו למוסד זה עולה לי על העצבים ואני רבה עם אימא שלי על זה כל הזמן איזה זכות יש לרופאה להגיד דבר כזה? עירית קשה לי להשלים עם זה ואני כל כך עצבנית ובדיכאון בגלל זה אבל אשמח עם תוכלי לתת לי עצה איך לקבל את זה ולחיות חיים שמחים ורגילים בכל זאת תודה רבה