פורום יחסי הורים ילדים וזוגיות

בני בן שנתיים וחודשיים . מזה שנה ישן ללא בעיות , יש טקס קבוע אמבטיה , סיפור והולך למיטה ללא בעיות ואף מרדים את עצמו לבד. לפני שלושה חודשים נולדה אחות + הייתה מלחמה ואבא היה במילואים ובספטמבר נכנס לגנון , לכאורה עבר את התקופה יחסית בקלות ללא משברים קשים מאוד. אך לאחרונה לא מצליח להרדים את עצמו , הוא קורא לי מספר רב של פעמים בתירוצים שונים , מבקש רק אותי ולא את אבא , מחזיק לי את היד ומלטף אותה . ניסיתי לדבר איתו ולשאול אותו , אך הוא עדיין לא מבטא את עצמו היטב. אני חשה שהוא צריך את הנוכחות שלי . בערוץ 8 יש תוכנית עם פסיכולוגים " מלאכים קטנים " ושם הם אומרים להכנס לחדר להגיד לילד " עכשיו לילה ישנים " ולצאת . מה דעתכם ? זאת הדרך הנכונה? אני נשארת איתו מספר דקות מלטפת אותו , אומרת לו שאני אוהבת אותו ושאני רואה שהוא מתחיל להרדם , אני אומרת לו שאני יוצאת לסלון ואני נשארת קרוב ואם הוא צריך אותי שיקרא לי ואני אבוא - האם זאת דרך נכונה להתמודד עם המצב ? אודה לכן על התשובה

ערב טוב, אם הדרך שלכם עובדת ולשניכם טוב איתה,זו הדרך הנכונה. אין נוסחא אחת נכונה בגידול ילדים. כל הורה מוצא מה נכון וטוב עבורו ועבור ילדו. מור

שאלה: הבת הקטנה שלי בת 12 יש לה שני אחים הבינונית בת 16.5 והבן שלי הגדול בן 19 והוא בצבע הוא לא בבית בעלי גם הוא עובד עד שאות הערב! והבעיה היא באחיות . הן שונאות אחת את השנייה ונטפלות אחת לשנייה בלי סוף, לפעמים אחת הבנות מאשימה אותי ! שאני מתייחסת לאחת מהן יותר מידי ואני ממש לא אני מנסה להיות שווה ביניהן בהכל . הבת הגדולה שלי כל הזמן מתאבת ממש את הילדה הקטנה שלי והילדה הקטנה מתחילה לפתח סינאה כלפי הגדולה . מה אני אמורה לעשות ליפני שהיה בביתי סינאת אחים קשה?

בקר טוב, את כותבת - "אני מנסה להיות שווה ביניהן בהכל " . כל ילד שונה מילד אחר,לכל אחד צרכים משלו וממש אין צורך להתייחס שווה לכל הילדים. חשוב להתייחס לילד בהתאם לצרכיו,לאופיו... בסיטואציה כמו שאת מתארת,אני ממליצה בחום לפנות לקבלת יעוץ,שם תקבלי כלים כיצד להרגיע את היחסים בבית וליצור מע' יחסים שונה בין הבנות לבינך ובין הבנות עצמן. בהצלחה, מור

בני בן שנתיים, מתפתח היטב חברותי ופעיל. בעבר נתן לנו ההורים נשיקות בכל פעם שביקשנו , ואף כשנפרדים לשלום מסבא וסבתא , נתן נשיקות פרידה לכל הנוכחים בחדר - דודים , בני דודים . מזה חודשיים , אינו מוכן לתת נשיקות אלא רק "נשיקות באוויר " גם לא לנו ההורים. היחידה שהוא נותן לה נשיקה היא האחות הקטנה בת ה- 5 חודשים. ואם אני מבקשת נשיקה באירוע מיוחד כמו יומולדת הוא מקפיד לתת נשיקה רק על הלחי. מה יכולות להיות הסיבות לכך ? האם התופעה מוכרת בגיל כה צעיר ? יתכן שזה קשור ללידת האחות ( נולדה בזמן המלחמה ושבועיים אחרי לידתה אבא התגייס בצו שמונה לחודש ימים - כך שעבר מספר משברים יחד - כולל פעוטון חדש חודשיים אחרי לידת האחות ). האם יתכן שזה קשור למעון החדש ? אני חושבת שטוב לו שם ולא חושבת שמישהו פגע בו . אך יש שם ילדה הגדולה ממנו בשנה שמנשקת ומחבקת את הילדים למרות שזה לא נעים להם והם מתנגדים , וכל הזמן צריך להעיר לה שזה לא נעים לילדים. יש לציין שאנחנו " זורמים " איתו ומכבדים את ההחלטה שלו לא לנשק - האם זו הדרך הנכונה לפעול ? סליחה על האורך של ההודעה אודה לכם על התשובה

ערב טוב, זה הגיוני,זה עובר על לא מעט ילדים. פשוט לכבד את זה. אין צורך לעשות מזה עניין או לחפש סיבות נסתרות. בהצלחה, מור

ביתי בת שלוש וחברתה הטובה, ביתה של חברתי מכירות מאז שהן תינוקות. בשנה האחרונה הן נהיו חברות מאד טובות והולכות כל היום שלובות ידים. לאחרונה ביתה של חברתי קצת "בועטת" בחברות שלה עם ביתי ומידי פעם אומרת לה שהיא לא חברה שלה ולא רוצה שהיא תשב לידה וכדומה. אני רואה שביתי ממש נפגעת וגם אחרי המפגש היא שואלת אותי שוב ושוב למה חברתה אמרה לה שהיא לא חברה שלה ואני לא כל כך יודעת מה לענות. גם תוך כדי היא בוכה נורא שהילדה לא רוצה לשבת לידה וכדומה. אני לא יודעת בדיוק איך להתמודד עם זה. בכל אופן אני וחברתי מפגישות בין הילדות במכוון ואני לא רוצה שביתי תפגע וגם אני לא יודעת איך להסביר לה מדוע החברה מתנהגת ככה. מה לעשות?

בקר טוב, אני אתחיל מזה שאני לא ממש מבינה את הרציונל או הכוונה ל"להפגיש במכוון" . מאד נחמד שאת וחברתך מסתדרות וטוב לכן יחד,אבל זה לא אומר שבהכרח הילדות חייבות לחבב זו את זו. גם לי יש חברה של הרבה שנים שאני יכולה לשבת איתה כמה שעות ומאד להנות,אבל הילדים שלנו לא ממש מחבבים אחד את השני.מותר. אם נחמד לילדות יחד ואת רואה שזה תורם לילדה שלך,כדאי שיפגשו,אם זה לא נעים לה והילדה השניה מתייחסת אליה לא נעים,אולי כדאי לדלל קצת את המפגשים. בנוסף,כדאי לדבר עם חברתך על העניין. לא ממקום של טענה אלא מתוך רצון לשמוע את דעתה. בהצלחה, מור

שלום לאחרונה קיבלתי מספר חידודים מציאותיים למצב שאותו כבר היכרתי.בני בכיתה ח,מתקשה מאד בלימודיו.הוא אינו מסוגל לשבת וללמוד למבחנים.אינו לומד כלל ולמעשה אינו מקיים את חלקו כתלמיד.אני מצידי כמובן משתדל להיות תומך ומבין,מנסה לגייס את המשאבים העומדים לרשותי כדי לעזור לו להתמודד עם מצב הרגשי שנוגע לדימוי עצמי וביטחוןצ עצמי,לענין ציפיות ההורה מהילד וההפך,מנסה לברר מצב חברתי בכיתה והאם ישנם מכישולים קוגניטיביים.ובכן..כל אלו נעשו.אין בעיה רפואית מנטאלית.מצבו החברתי טוב ואני מניח שהנקודה היא שפשוט אינו רואה בלימודים ,באופן טבעי מקור גירוי מספק בכדי שישקיע.ניסיתי לברר מהו התמריץ שיכול להניע את העגלה התקועה.יש לציין שהוא חלש במקצועות רבים ולעומתם ישנם מקצועות שהוא בסדר בהם.ניסיתי להיאחב בהם כטובע.ציינתי את היכולת באופן כללי להצליח,ניסיתי לברר כיצד מרגיש לאור הכישלון,מה לדעתו יש לעשות כדי לשפר המצב,ניסיתי לדבר אל ליבו כדי לשמוע ממנו כיצד מרגיש.בנוסף היה לי חשוב שיידע שהאהבה מאיתנו והציפיות אינן כאלו שאמורות לסרס את רצונו,אין בביתנו מערך ציפיות פרפקציוניסטי אלא להפך.למרות שאנו יודעים כי יכולותיו האישיים גבוהים בהרבה מהישגיו אנו מצביים רף נמוך,כזה שמבטא התקדמות של עקב בצד אגודל.. ובכל זאת,לארח כל אלו,קשה מאד להתחיל מבלי לקבל תכנית מעשית. אני מבקש לדעת: האם קבלת ייעוץ מיועצת ביהס יכול להיות יעיל?(ישנו את חיסרון הסטריאוטיפ שהילד יסחוב אולם הבעיה קיימת ולא נראה לי שניתן להתעלם ומצד שני היא יכולה להוות מקור השגחה,תמיכה עזרה ,מן זרוע ארוכה של ההורים.יש לציין שביחסים האישיים מאד קשה לי כאב לשבת איתו וללמד כיוון שאז מתחילות מתיחויות ובעצם המטרה אינה מושגת.נעזרתי גם במורים פרטיים וזהו פיתרון שאני מתכוון לנסות שוב עם מורה אחר שנראה מתאים יותר ,בחירה משותפת עם בני. האם ישנה תכנית מעשית,רעיון שאוכל לקבל בכדי שיבצע שינוי? אורח החיים היומי כולל הגעה הביתה בארבע לערך,מנוחה ובזה זה מסתכם פחות או יותר.למידה למבחנים מצידו נעשית בצורה מאד מינורית וגם כשאני יושב איתו נראה שין זה מספק. אשמח מאד לעצות מעשיות.

בקר טוב, אני אתחיל מעניין הפניה ליועצת - זה אפשרי,יתכן שזה גם יעזור אבל רצוי מאד שהיא לא תגיע ממקום של "זרוע ארוכה של ההורים" אלא ממקום נקי שנמצא שם עבור הילד. אם מראש היא תזוהה אצל הילד כ"זרוע.." זה נועד לכישלון. כשאני קוראת את ההודעה עולות אצלי כמה שאלות : - עד כמה אתה כאדם,באפן כללי וכהורה בפרט מסוגל להרפות ? - עד כמה האחריות ללימודים היא באמת שלו ? ( המוטיבציה תגיע רק אם האחריות תהיה שלו. כל עוד זה בידיים שלכם,המוטיבציה היא שלכם). -עד כמה הילד (והדגש כאן הוא על הילד ולא על איך אתה תופס את עצמך) חווה אותך כהורה מאפשר,או לחליפין כהורה שתמיד "יודע מה טוב/נכון" ? - עד כמה יש עיסוק סביב העניין ? - מה הרווחים המשניים שיש לילד מהמצב הזה ? - האם ישנם קשיים נוספים פרט ללימודים ? - והשאלה הכי בסיסית בעיני - האם מדובר בקושי לימודי פרופר או בסימפטום ? לא מעט פעמים בני נוער מתעלים כעס/כוחניות/יחסים לא קלים עם ההורים וכו' לקושי לימודי. במידה שיש סיכוי שזה המצב,אני בספק גדול אם מורה פרטי זה מה שיעזור. מכיוון שאני לא מכירה את המשפ',אני לא יודעת מה מזה מדבר אליכם (אם בכלל),אבל כדאי לחשוב על הדברים. להערכתי,כדאי להסתכל על הנושא בצורה קצת יותר רחבה ולא לצמצם את זה לעניין הלימודי. אם אין שיפור כדאי לפנות ליעוץ בתחום הרגשי ולא הלימודי. בהצלחה, מור

אני אמא לילד בן 4 ולילדה בת שנה, מאוד קשה לי להתמודד עם בני בן ה-4 שמתחמן את כולנו, מורד ונותן תשובה לכל דבר. כמה שאני משתדלת להציב גבולות זה מתנפץ כשבעלי נכנע רק כדי לקבל קצת שקט. פניתי למכון אדלר שלא נתנו לי מענה כלל, פניתי לעוד מספר מקומות נוספים וגם לא קיבלתי מענה, אם אחד מכם יכול להפנות אותי על מנת שאוכל לקבל הדרכה אודה לכם מאוד. מורי

מורי שלום, נא כתבי מה איזור מגורייך ואראה אם יש ברשותי סדנאות עליהן אוכל להמליץ לך. לימור אסייג, מנחת סדנאות הורים.

בני בן השלוש וחצי בוכה כל פעם שאנו הולכים להצגת ילדים כאשר מחשיכים את האולם או כאשר ישנה תחפושת שמפחידה, בד"כ אנו יוצאים מההצגה בשל העובדה שהוא בוכה בקולי קולות ושאר ההורים בהצגה כועסים, שאלתי היא האם בכך אנו משדרים לו שכהוא מפחד במקום לנסות יש לצאת ולא להתמודד. שאלתי נובעת גם בשל העובדה שכאשר קשה לו לעשות משהו, כמו לצייר קו ישר או צורה הוא לא מוכן לנסות ובוכה עד שאחד מאיתנו (הוריו) מצייר הצורה במקומו. הוא טוען שזה "קשה מידיי" כאשר אני לא מוכנה לעזור הוא פשוט עוזב את הציור ולא מצייר כלל. הוא לא מוכן לעשות עוד הרבה דברים ואנו מנסים לעודד אותו ללא הצלחה.

ערב טוב, את קשרת שני נושאים שונים לגמרי בתוך אותה הודעה. לגבי ההצגות - אם ילד מפחד,מדוע להמשיך לקחת אותו ??? . אני לא מוצאת שום הכרח ללכת להצגה בגיל 3,4. הצגה אמורה להיות בילוי,חויה,כיף. אם זה סבל,למה צריך את זה ?. יש דברים שילדים חוששים/פוחדים מהם אבל הם חלק מהחיים וחייבים להמשיך אותם,יש כאלה שלא - הצגות לדוג' ולכן אפשר פשוט להמנע. הנושא השני - התמודדות עם אתגר - כן חשוב שילד ידע להתמודד גם עם דברים שלא באים בקלות. איך עושים את זה ? מקפידים על זה שהאתגר לא קשה מדי (האתגר צריך להיות מותאם לילד ולא בגלל שכתוב על הקופסא מגיל x או בגלל שהחבר כבר מצליח לעשות את זה),מעודדים את הילד להתנסות ומאפשרים לו להפסיק כשהוא רוצה. לא עושים במקומו !,גם אם זה יצא עקום כשהוא יעשה לבד. דרך אגב,יש לי הרגשה שהדרישה שלך ממנו היא קצת מופרזת. ילד בן 3.5 לא חייב לדעת לצייר קו ישר וגם לא צורה (שוב,בבקשה תבדקי האם האתגרים והדרישות ממנו מתאימים לגילו וליכולותיו). בהצלחה, מור

שלא נענתה. תודה.

מור אנחנו דיברנו עם מורת שילוב ואם המחנכת והם אמרו שכרגע לא צריך להתחייס ולהגיד לילד שאנחנו דואגים לו ואם המקרה יחזור עוד הפעם אז לקחת את הנושא בכובד ראש ואני מנסה להסביר לילד שאם הוא יכשל או יצליח נאהב אותו באותו צורה ושהוא לא חייב להוכיח לי שהוא מראה נכונות לראות ערוץ ספורט לדוגמא אתמול אז אמרתי שהוא לא חיב לראות את הערוץ הזה אם הוא לא רוצה

שלום רב. בני חתם על הסכם גירושין , הכל נעשה ברוח טובה למען הילדה היחידה בת 3.ו-4 חודשים. מחר הם עומדים לספר לה על כך. תהיתי האם גם בגיל הזה יש לספר לה מיד? האבא משבוע הבא יעזוב את הבית וביום מסוים ייקח אותה אלין ופעם בשבת שניה. האם לא כדאי שתתרגל למצב? אשמח לתשובה מהירה לפני שיעשו צעד פזיז. ואולי זה בסדר. תודה

ערב טוב, אני מעריכה שהתשובה באה באיחור,אבל אענה בכל זאת. כדאי וצריך לתת לילדה הסבר כמה שיותר מוקדם. לילדה בגילה,ההסבר צריך להיות מאד קצר,נק',שימוש רק במילים ומושגים קונקרטיים מלווים בדוג' מהחיים שלה( לדוג' אין מה להגיד אבא ואמא לא מסתדרים. זה לא אומר לה כלום. אפשר לתת דוג' ממקרה שהיה לה בגן שבו לא רצתה להיות יותר ביחד עם חברה כי לא היה לה נעים איתה). בהסבר צריך להתייחס לדברים הטכניים - מתי יפגשו,היכן,איפה תישן.... והכי חשוב,לשמור על מסגרת קבועה. הרבה בהצלחה, מור

ביתי הבכורה בת שלוש ובני בן חצי שנה. אני עובדת במשרה מלאה וחוזרת אחר הצהרים לשני הילדים אחרי ימי גן/מטפלת מלאים. בעלי חוזר מאד מאוחר לעיתים אחרי שעשו כבר אמבטיות כך שאני עם שניהם. סך הכל אני מסתדרת לא רע. שני הילדים טובים אך שניהם יחד דורשים הרבה תשומת לב. הגדולה רוצה שאני אשחק איתה כל הזמן וגם התינוק כבר התחיל לזחול ומשוטט בכל הבית וצריך תשומת לב. אני מוצאת את עצמי מחפשת רגע שקט לעצמי ומנסה לפתות את הילדה לראות קצת טלויזיה אחר הצהרים ואז אני מרגישה מאד אשמה. מילא אם היא היתה מבקשת בעצמה אבל שאני אציע? אני בעצם מחפשת שתגידי לי שמותר לי גם קצת זמן לעצמי. ואם כן אז איך בדיוק לעשות את זה?

ערב טוב, אז הנה,אמרתי שמותר : ). איך עושים את זה ? לצערי, כמעט בלתי אפשרי עם ילדה בת 3 וילד בן חצי שנה. בעיני זה ממש לא נורא אם ילד יושב ורואה חצי שעה טלויזיה,גם אם אמא הציעה לו את זה. מותר גם לילד לשבת 15 דק' ולשחק בבובות או בלגו או... האם ישנה אפשרות להנהיג את זה שבעלך יחזור יום אחד קצת יותר מוקדם ויאכיל וישכיב את הילדים ואת תצאי קצת מהבית ? רגע, לפני שאת עונה - לא!מה פתאום. מותר גם לאבא פעם בשבוע לזנוח את עיסוקיו הנורא חשובים ולצאת מהעבודה שעתיים שלוש לפני.הילדים הם גם של אבא וגם של אמא. ברב המשפ' בהן זה קורה,זה לא בגלל שאבא לא עסוק אלא מתוך זה שההורים ישבו ובדקו את סדר העדיפויות שלהם (והסכימו לוותר על משהו) והחליטו שאולי צריך שינוי לפני שיגמרו לאמא הכוחות לגמרי.... ואם זה לא עובד,תמיד אפשר לחלום על היום שהם יגדלו..... : ). בהצלחה, מור

בני הגדול הוא בן 3 וחצי והוא לא נותן לאחיו הקטן בן ה-9 חודשים לשחק בשום משחק . פשוט מדכא לו כל פעילות שהקטן יוזם. כל משחק הוא חוטף לו מהיד,כל משחק שאנחנו משחקים איתו(קוקו וכו'), הוא מיד רוצה גם ואני רואה איך הקטן נמנע מלגעת בדברים. מה ניתן לעשות? איך אני יכולה ללמד את הגדול לשתף את אחיו?

ערב טוב, 1.לשים גבולות לגדול,ללמד חוקים,מותר ואסור ( לדוג' אסור לחטוף ולאכוף את זה ). 2.לבדוק האם אחד ההורים נוהג מדי פעם קצת לחטוף או לקחת קצת בכח כדי לעזור או כדי "לקצר תהליכים". מאד חשוב לבדוק איזו דוג' אתם,ההורים נותנים. 3.אני לא יודעת אם כל הצעצועים הם משותפים לשני הילדים. במידה שכן,יתכן שכדאי שחלק מהצעצועים יהיו משותפים,חלק רק של הגדול וחלק רק של הקטן וזה בסדר גמור להנהיג את זה שהם ישאלו אחד את השני (גם ילד בן 9 חוד') אם מותר להשתמש במשחק או לא ? 4. האם ישנה אפשרות שהגדול קצת מקנא בקטן ? . בהצלחה, מור

מור היי, מצטערת שאני משגעת אותך אבל כל מה שאמרת כבר עשינו.חילקנו את הצעצועים שלו ושל הקטן ושל שניהם,אנחנו מייחסים חשיבות לבקשת רשות כל אחד את השני ..אבל עדיין זה לא עוזר .אנחנו מעניקים לגדול הרבה תשומת לב שלא יקנא בקטן אך הוא פשוט מתנהג אליו בצורה איומה. הוא מציק לו,חוטף לו כל צעצוע וכבר אני מגיעה למצבים שאני צועקת עליו ומאבדת סבלנות.התחלנו אפילו במתן חיזוקים:בכל פעם שהוא מתנהג יפה לאחיו הקטן הוא מקבל מדבקייה,אחרי 5 מדבקיות הוא בוחר פרס. מה דעתך?

בני בן ה-3 עדיין לוקח מוצץ.. הייתי מאוד רוצים לגמול אותו אך הוא מתנגד.הוא משתמש בו רק לשינה אך לא יותר מזה. בעלי חושב שנחכה ונלך איתו כי סה"כ זה לא איתו כל היום וזה רק עוזר לו להרדם אני חושבת אחרת. מה דעתך? כדאי לגמול אותו ואם כן איך אעשה זאת?

ערב טוב, לגבי כל גמילה (גם של מוצץ) - לא גומלים ילד "כי הגיע הזמן",כי נמאס,כי "מיה יהיה.." וכו'. גמילה צריכה לבא כשמזהים שהילד מוכן לזה רגשית. ללא היכולת הרגשית של הילד להגמל,זה ילווה בקשיים מיותרים ויהפוך את זה לארוך ומייגע. ברגע שהורה שואל "איך עושים את זה?" סימן שהילד עוד לא מוכן. אם הילד היה מוכן,לא הייתם צריכים אותי,הוא היה מראה לכם לבד. ודרך אגב,בעיני זה בסדר גמור בגיל 3 לישון עם מוצץ. בהצלחה, מור

מור שלום רב, מה זה אינטיליגנציה רגשית? איך מזהים כזו אצל ילדים וכיצד זה בא לידי ביטוי? ניתן לפתח אינטיליגנציה רגשית? כיצד? תודה

ערב טוב, אינטלגנציה רגשית הן מיומנויות רגשיות שנמצא שיש להן חלק חשוב בהצלחה בחיים. לדוג' - אמפטיה,יכולת הסתגלות,פתרון בעיות וכו'. בהחלט ניתן (ומומלץ) לפתח את האינט' הרגשית. אני מאד ממליצה על הספר - אינטלגנציה רגשית לילדים של ד"ר שפירו. ספר קריא,נעים,ומעשיר. בהצלחה, מור

בוקר טוב, הבן שלי בן 8 וחצי חודשים בילד ראשון, הוא בזמן האחרון נרדם יחסית מהר אבל זה לרוב תוך כדי אכילה על הידיים ומתעורר בין פעמיים שלוש לחמש או יותר פעמים בלילה ולא יודע להרדם לבד, לרב אנחנו לא מוציאים אותו מהמיטה ומנסים להרדים אותו במיטתו, אבל הוא לא נרדם אם לא נותנים לו יד ואז אנחנו יכולים לבלות לידו לפעמים אפילו שעה ליד המיטה ולתת לו יד, נורא קשה לו להירדם והרבה פעמים הוא מסתובב המון עד שהוא מצליח להרדם והרבה פעמים איך שהוא שומע את ידית הדלת כשאנחנו יוצאים, הוא ישר מתעורר וצריך להתחיל את כל התהליך מחדש וזה לא קל בלשון המעטה להיות ערים בעמידה כ"כ הרבה זמן במהלך הלילה, שלא לדבר על לתפקד למחרת.. קראתי בספר "לישון כמו תינוק" על שיטת החמש דקות וניסינו אותה שלושה ימים וזה לא הצליח ואז נשברנו(היה לנו קשה נפשית), אני לא יודעת אם בגלל שלא המשכנו או בגלל אופיו של עידו, אבל אח"כ לקח לנו הרבה זמן לזכות באמונו בחזרה, הוא כל הזמן היה בחרדת נטישה בלילה ובדק כל הזמן שאנחנו שם.. אנחנו כבר די מיואשים מה שגורם לחוסר סבלנות ורגשות אשם רבים וחשבנו לנסות שוב את שיטת החמש דקות, אבל אנחנו חוששים ליצור לו תסביכים, בעיות וחרדת נטישה, האם זה באמת יכול להיות בעייתי? האם יכול להיות שהשיטה הזו לא מתאימה לו ושאולי בשלב שבו הוא נמצא בהתפתחות הוא צריך אותנו וזה לא זמן מתאים לשיטה זו? האם הקושי הזה בהרדמות מצריך טיפול של מישהוא מוסמך או שזה סתם הרגל רע? מקווה שתמצאו זמן לענות לי.. המון תודה, זהר.

צהריים טובים, אם תעשי חיפוש קצר בפורום תגלי שיש לא מעט שאלות בנושא שינה. זאת אומרת,זה בסדר,זה נורמלי. לא מעט הורים מתמודדים עם זה. מכיון שאת כותבת שזה הופיע לאחרונה,הייתי בודקת האם השתנה משהו - לדוג' יש ילדים שכשמפעילים חימום בלילה,מתקשים לישון ולכן מתעוררים הרבה,יש כאלה שזה קורה להם כשקר. כדאי להתחיל לבדוק מהדברים הכי פשוטים - חימום,שמיכה שהוא מסתבך בה ומתעורר,אף סתום.... דבר נוסף,לא כתבת ממה הוא ניזון,אבל יתכן שכדאי לבדוק גם את העניין הזה. הבנות שלי,לדוג' ישנו טוב ועמוק רק אם זה היה אחרי דייסה שדמתה יותר ליציקת בטון מאשר לאוכל : ). עוד דבר,כמה הוא ישן במשך היום ? האם אפשר לנסות לעשות שינוי ולבדוק אם הוא ישן טוב יותר בלילה ?. באיזה שעה הוא הולך לישון ? עד כמה הוא באמת עייף אז ? מה הוא עושה בשעות אחה"צ ועד כמה הוא מתעייף ?. האם יש טקס מסודר וקבוע לפני שנת הלילה ?. בקיצור,להתחיל מהדברים האלה ואם כל זה נבדק,נוסה ונשלל,צריך להמשיך לחשוב הלאה. לגבי שיטה כזו או אחרת - אני לא כ"כ מאמינה ב"שיטות",אני מאמינה בזה שהורה ימצא את מה שמתאים לו ולילדו. לא כל שיטה מתאימה לכל הורה או לכל ילד,וזה בסדר. בהצלחה ואשמח לשמוע איך אתם, מור

מור שלום, בני בן שנה וחמישה חודשים, ילד מקסים וחברותי. לאחרונה החל להכות אותנו ואחרים בעיקר בפנים, כמו ליטוף רק חזק. זה מאוד מצחיק אותו והוא מתנהג כאילו זה משחק. לי מאוד מאוד לא נעים מההורים שהוא מכה את בניהם. אני לא יודעת איך להתמודד, מה לומר. כרגע אני אומרת שזה לא נעים לי ושיעשה נעים אבל זה לא משפיע עליו כלל. אשמח לתגובה, דנה.

בקר טוב, ב"שאלות ותשובות" משמאל בחלק התפרצויות זעם והצבת גבולות,יש שתי שאלות. אנא קראי את השאלה (והתשובה) השניה. אני מעריכה שזה יענה על שאלתך. אם ישארו שאלות,אני כאן. בהצלחה, מור

הי מור, קראתי את תשובתך. הבעיה היא שאני ממש עושה כל מה שרשמת, אני מרימה מעט את הקול, תקיפה ואסרטיבית ואומרת לו " לא להרביץ ל... זה לא נעים לו" או לי ברוב המקרים, אני גם אומרת לו תעשה טובה או נעים ומראה לו איך עושים את זה ואז הוא משמיע נהמה ומתרגז. בני לא עושה את זה כדי להשיג דברים אלא סתם או כי הוא מתעצבן על משהו. חשוב לי לציין שלעיתים לא רחוקות בכלל הוא אף מכה את עצמו, סוטר בפנים. כשהוא מול המראה הוא עושה את זה הרבה וגם על המשטח החתלה למשל... כשאני מעירה לו באסרטיביות הוא פשוט צוחק!! הוא מאוד מרוצה מזה. לא העירו לי עוד בגן אבל אני בטוחה שגם שם הוא לא טומן ידו בצלחת. חשוב לציין כי הוא ילד מקסים, חברותי, מאוד אוהב אנשים והתנהגות זו אינה ברורה לנו כלל. נשמח לתובנות ועזרה. תודה רבה! דנה.

מור אני מנסה לחשוב על פתרון ואולי אין לנו ההורים כלים מתאימים אתמול המורה אמרה שהיא תתדבר עם פסיכולוגית של הבית ספר אבל אנחנו מפחדים שלא יהיה כתוב בתיק אישי ואולי נטפל דרך פסיכולוג של מכבי הוא לא ילד בעייתי או לא ממושמע הוא כל היום בסוני2 או אינטרנט או כבלים חברים באים אליו הוא הולך אליהם אבל נדלקה נורה למה השקר הזה

בקר טוב, בהחלט ישנה אפשרות לברר את העניין ע"י עזרה מקצועית. בין אם באפן פרטי או דרך ביה"ס. אבל בנתיים,בא ננסה למצא כיוון. הדרך הטובה ביותר היא להעמיד את עצמך במקומו ולהתחיל מהפשוט ביותר - מתי אני משתדל להרשים ? כדאי לשבת ולכתוב על דף את התשובות. בשלב השני,לאחר שיש רשימת תשובות,שוב להעמיד את עצמי במקום של הילד ולבדוק מהכיוון שלו אילו מהסיבות שרשמת מתקיימות ( לא משהו שאתה חושב שמתקיים,אלא מה יתכן שהילד חושב ). לדוג' אם רשמת - 1. כשהאדם מולי מאד חשוב לי. 2. כשאני מרגיש שלא מספיק מעריכים אותי. וכו'. בשלב השני,לשאול את עצמי - או.קי,עכשיו אני (שם הילד),האם אני מקבל מספיק הערכה .... וכך לעבור על כל סיבה שנתת. דברים נוספים שכדאי להתייחס אליהם : 1. האם ישנה תחרותיות כלשהי בבית ? 2. עד כמה ההורים "מוצלחים" ? 3. עד כמה ההורים משתפים את הילדים גם בדברים בהם לא מצליח להם או רק באלה שמצליח ? 4. מה התגובה לכשלון ? נסה לראות האם משהו מזה מדבר אלייך. במידה שכן,יתכן שזה קצה החוט להבנת ההתנהגות של הילד. אתה מוזמן להגיב ואשתדל לעזור. בהצלחה, מור

שלום, אני ובעלי בהליך גירושין, אשמח לקבל ייעוץ איך ומה אומרים לילדים (בן 11 ובת ה-7)? מה נכון, מה לא נכון.. כדאי ייעוץ מקצועי ומתי? תודה וסופ"ש נעים לכולם

שלום רב, באופן כללי, כדאי לומר לילדים את האמת. ילדים הם מאד רגישים וחכמים (לעיתים הרבה יותר ממה שאנחנו מצפים שיהיו). הם ירגישו מהר מאד שהמשפחה במשבר. צריך לומר להם שאתם נפרדים (לא צריך להיכנס להסבר מדוע). חשוב מאד להעביר את המסר שאתם לא מתגרשים מהם (זה אחד הפחדים הגדולים של ילדים), אם האב עוזב אז להסביר שהוא לא עוזב אותם וימשיך תמיד להיות איתם בקשר. תשדרו להם הרבה אהבה. ניתן לשתף גם את יועצת ביה"ס ו/או המורה. הילדים יעברו משבר ולכן כדאי שבביה"ס יידעו מזכך. בנוגע לייעוץ - ניתן לפנות לאנשי מקצוע בעלי ניסיון בתחום. חשוב להיות עירניים לרמת המשבר שהילדים חווים. אם המשבר נמשך ויש ירדיה בלימודים (לא ירידה זמנית הקרובה למועד הגירושין אלא מתמשכת), אם מתחילות התפרצויות כעס, בכי, ירידה במצב רוח. במקרים כאלה בוודאי שכדאי לפנות לייעוץ מקצועי. זיו סופר, עובד סוציאלי יועץ אישי, זוגי ומשפחתי www.zivsoffer.co.il

אני בן 35 נשוי עם 2 ילדים הגדול בן10 כיתה ד הקטן בן5 הבעיה התגלתה רק היום באסיפת הורים בשבועיים האחרונים הילד הגדול בא אלי ואמר שיש להם נבחרת כדורסל ואני התחלתי לאמן אותו וכל יום היה אומר שיש להם אימון ושהוא צריך לאכול פירות ויום אחד אמר שיש להם משחק מול בת ים היום באסיפת הורים אשתי אמרה למורה איך לידור בכדורסל המחנחת אמרה שהיא לא יודעת כלום אשתי הלכה למורה לספורט וגם היא אמרה שהיא לא יודעת כלום קראו לילד והוא אמר שהוא רצה להרשים את ההורים ואני שהייתי מתקשר מהעבודה בשעות הצהריים אמר שהוא עייף אני ואשתי מנסים לחשוב איפה הוא היה הרי הוא צריך לחזור מאוחר כדי שנחשוב שהיה אימון אודה לך על התשובה

ערב טוב, מכיוון שלא ממש ציינת מה השאלה (או לפחות אני לא הצלחתי להבין אותה : )),אני אציג את השאלה שבעיני היא החשובה ביותר כאן ואליה כדאי מאד להתייחס. השאלה - למה כ"כ חשוב לו להרשים אתכם ? . כדאיח להתייחס לשאלה הזו בכובד ראש כי במעשה שהוא עשה יש קריאה למשהו. זו הדרך של ילד בן 10 להגיד אני זקוק למשהו. בא ננסה ביחד למצא מה הוא מנסה להגיד לכם ואיזה מענה לגיטימי אפשר למצא לאותו הצורך. מחכה, מור

מור היי, קצת מדאיג אותי משהו...בני בן ה-3 ממצה משחק מסוים וזונח אותו .כשאני מתכוונת ממצה זה אם הוא מכיר משחק קופסא מסויים והוא כבר מכיר אותו ואת הפואנטה שלו הוא לא ישחק בזה יותר.הרבה פעמים אני מציעה לו למשל מה אוכלות החיות,משחק קופסא של שייכות וכו'.. כשהוא פותח את המשחק ורואה שהוא כבר מכיר ויודע הוא לא רוצה להמשיך לשחק.אני נתקלת בהמון ילדים בגילו שיושבים על משחקי קופסא וממצים אותם עד תום גם אם הם כבר יודעים. יש לי הרגשה שאולי אני קצת אשמה כי יש לו המון משחקים שגלויים לעין ומסודרים בארון מדפים פתוח ויש לו גישה לכול המשחקים ומשום מה הוא אף פעם לא בוחר משחקי קופסא.וזה מתוך מחשבה שהוא כבר מכיר אותם.תמיד המשחקים שלו היו גלויים ואולי זו טעות שלי .אולי הייתי צריכה להוציא לו כל פעם משחק אחר על מנת שיפיק את המיטב מכול משחק.מה אני יכולה להסיק מהתנהגותו? תודה מראש, שימרית

ערב טוב, אם הוא באמת כבר מכיר את המשחק,יתכן שזה משעמם אותו והוא זקוק לאתגר חדש. לגבי דרך הצגת המשחקים,אפשר לשמור את מרבית המשחקים לא בהישג יד (או עין) וכל חודשיים שלושה להחליף. זה בדר"כ יוצר עניין מחודש אצל הילד. בהצלחה, מור

שלום רב, בעלי ואני נמצאים בתקופת משבר רציני והוא עזב את הבית . אנחנו לא בטוחים לאן המשבר הזה יוביל האם לפרידה סופית - גירושין או לחזרה ולנסיון שיקום ובנייה. בינתיים עומדים בינינו שלושה ילדים בן 4, 1.5 וחודשיים. בני בן ה 4 ילד נבון מאד ואינני יודעת מה נכון לומר לו כרגע עד שיתבהרו העניינים האם לומר שנפרדנו לפסק זמן לצורך החלטה, האם לשקר ולומר שאבא איננו כי... ( כמה אבא יכול להיות בעבודה ?) או מה לומר בכלל. אודה לתשובה מהירה

ערב טוב, באפן כללי כשמסבירים לילד בגיל הזה,חשוב להיות כמה שיותר ממוקדים,פשוטים וקצרים. אין צורך להכניס אותו לכל ההתלבטויות (ובטח לא להשתמש במילים שהוא לא לגמרי מבין מה הן אומרות - פסק זמן ) ולמה ש"אולי יקרה". מה שאפשר להגיד זה משהו כמו - אבא ואני צריכים קצת חופש אחד מהשני. אם הוא לא שואל כלום,זה אמור להספיק לשלב הזה. אם הוא שואל,לענות קצר ונק'. לדוג',מתי אבא יחזור ? את - אני לא כ"כ יודעת,אבל תוכל לפגוש אותו ביום x . חשוב,שאם אבא לא חוזר תוך כמה ימים,שהילדים כן יפגשו איתו אחת לכמה ימים. דרך אגב,את כותבת - "בינתיים עומדים בינינו שלושה ילדים .." המלצה - למרות שזה קשה,עשי הכל כדי שהם לא יהיו בינכם : ). במידה שתחליטו להפרד,כדאי לפנות לאיש מקצוע בהקדם כדי לקבל כלים מה להסביר לילדים וכיצד להתמודד עם מה שהם עוברים. הרבה כוח ובהצלחה, מור

בני בן 14 הינו מתופף בלהקה צעירה של כמה חברה שהוא הקים עם חבריו. הוא מתחבר למוסיקה של רוק וזה כנראה בסדר בגיל הזה. אולם יש בעיה והיא שהוא מכניס הביתה וגם לליבו סמלים של גולגלות שמאפיינות, לצערי, להקות רוק של היום. אנו כהוריו הודענו לו חד משמעית שאנו לא מסכימים לראות אביזרים שמאופיינים בגולגלות - הוא שומע אך מדי פעם מכניס הביתה תמונה, או אביזר עם גולגולת ואז העניין מכעיסנו מאוד. הוא ממש מנסה אותנו ובודק את סף השבירה שלנו. זה מאוד קשה לנו כהורים. מה היית מייעצת לנו במצב דברים שכזה? איך כדאי להמשיך ולחנכו לשמור על דברי הוריו ללא ניסיונות לחמוק מבקשותינו. תודה רבה על תשובתך!

ערב טוב, אני חושבת שיש הרבה הורים שהיו מתחלפים איתך... : ). אני בטוחה שיש הרבה הורים שמאד מקנאים בכם שזה הקושי העיקרי שאתם חווים עם בן מתבגר. אני כמובן לא יכולה להגיד לך היכן לקבוע את הגבולות שלך ועל מה להתעקש או לא,אבל אני שואלת את עצמי ואותך האם זה שווה "מלחמה" ?. אני מכירה לא מעט משפ' שהמאבקים בין ההורים למתבגר התחילו אי שם באיסור די דומה לאיסור שאתה מציג כאן. העניין הוא שבגיל הזה,מעט מאד נערים מוותרים ולאיסור הקטן יש פוטנציאל להפוך למאבק גדול ולא נעים. כל הורה מחליט מתי הוא מוכן לקחת את ה"סיכון" שהמאבק או האיסור יצאו מפרופורציות ומתי לא. כל הורה מחליט היכן ה"יהרג ובל יעבור "שלו ומה הוא מוכן לשלם עבור זה. אני לא בטוחה שהייתי מוכנה להכניס מתחים,מאבקים,משחקי כוחות ליחסים עם ילדיי בשביל אביזר כזה או אחר. לשיקולך. אתה שואל - " איך כדאי להמשיך ולחנכו לשמור על דברי הוריו ללא ניסיונות לחמוק מבקשותינו " . בעיני גבולות וחוקים הם דבר אחד,עקשנות,נוקשות או נסיון לכפות (צר לי על המילה ,אני יודעת שיש לה צליל נוראי אני לא מוצאת מילה אחרת) את רצוני על אדם אחר,הם דבר שני. חשוב לזכור שהוא לא ילד בן 4,אלא בן 14,הוא נמצא באמצע תהליך של גיבוש ה"עצמי" שלו,בהתנסות,בבדיקה, ודברים שיתפסו בעיניו ככוחנות או ככפיה מבלי שעומד מאחוריהם משהו,יזכו להתנגדות מאד חזקה. כדאי למצא את הגבול הדק בין גבולות לבין כוחניות. אני ממליצה בחום לקרא את הספר - אוף,גוזל של עלי כץ. הרבה בהצלחה, מור

שלום ברצוני לשאול שאלה לגבי נכדתי. היא בת 6 . יש לה אח בן 3 וחצי. באופיה היא ילדה מאד שתלטנית, ביחוד במשחק בין ילדים היא תמיד רוצה לנצח, להיות ראשונה,ומתחילה לריב במידה ולא נשמעים לרצונה.כך היא נוהגת גם עם אחיה היא לא מאפשרת לו להחליט שום דבר תמיד חוטפת .היא מאד מניפולטיבית ומשנה מצבי רוח כל הזמן.מכיון שאמא שלה היתה כזו בילדותה וסבלה מחרם כיתתי וכד' ועד היום יש לה קשיים בחברה אני חוששת שנכדתי ירשה ממנה את האופי, האם ניתן לטפל כל עוד היא צעירה בתופעה זו.

הי סבתא שרית, בהחלט כן !. אני חושבת שזה היה עצוב מאד אם כ ל מה שהיינו עושים בגיל 6 היה ממשיך איתנו לכל החיים מבלי יכולת לשנות. אני חייבת להגיד לך שאני מכירה גם בני 60 שמשנים,אז בטח ובטח שאפשר אצל בני 6. בהצלחה, מור

יש לי ילד אחד בן כמעט 5 שקשור אלי מאוד מאוד, כל בוקר לפני שאני יוצאת לעבודה בעלי לוקח אותו לגן הוא שואל כמה פעמים אם אני יבוא לקחת אותו ובאיזה שעה וכל יום אותו הדבר ,אם אני איתו ונעלמת לו לרגע הוא מתחיל לבכות ולצעוק זה ילד שגדל עד גיל שנה וחצי אצל הסבתא ולא היתה שום בעיה להשאיר אותו שם עד לפני כמה חודשים היה מבקש לשון שם ופתאום ברגע שאני הולכת מתחיל הבכי והתקפי זעם וכל הזמן מבקש את אמא, תמיד היה מאוד קשור אלי ,הוא התחיל השנה גן חדש, ועברנו דירה לפני כשנה וחצי, ויש לו ממש ימים קשים של פחד שאני יעזב אותו האם כדאי לקחת אותו לאיזה טיפול או הבחנה כלשהי ,מה לעשות אני עובדת עצות מאוד מאוד קשה להיות איתו הוא כל הזמן מחפש אותי ורוצה אותי למרות שאני כל יום מוציאה אותו מהגן ונמצאת איתו עד שהוא הולך לישון אני רוצה קצת טיפים אי להתמודד ואיך להרגיע אותו ושיבין שאמא לא הולכת לכל הזמן רק לכמה שעות בתודה מראש טלי

ערב טוב, האם התופעה היתה קיימת גם בגן הקודם או רק מאז שהתחיל בגן החדש ?. האם ישנו עוד שינוי שחל לאחרונה (הריון,מחלה של מישהו...) ?. מחכה, מור

מור שלום, התופעה לא היתה קיימת בגן הקודם , כששואלים אותו הוא מאוד מרוצה מהגן החדש וכייף לו אבל הפרידה בבוקר ממני ממש ממש קשה לו. אין שינוים נוספים לאחרונה. תודה

בני האמצעי בן ה-5 הולך לגן טרום חובה ולצהרונית. הוא לא מוכן ללכת לשירותים בגן (למעט לפיפי). דיברנו איתו כמה פעמים בנושא ומהתשובות הלא כל כך ברורות שלו עולה כי הסיבה היא שהוא מתבייש לקרוא לגננות לעזור לו לנקות או לבדוק אם ניגב טוב. הוא מתבייש שיריחו לפי דבריו. ניסינו להציע לו פתרונות פרקטיים (להוריד את המים ואז לקרוא להן וכד'). בשנה"ל הקודמת, בגן אחר הוא סיפר לנו שהוא מתבייש להראות את עכוזו כי הילדים צחקו עליו (יש לציין שאין לו שום פגם או משהו חריג). לאחרונה אף שמתי לב שכשאנחנו במקומות בהם יש אנשים והוא צריך לעשות פיפי בחוץ (חיק הטבע), הוא ממש מתבייש שיראו לו את העכוז ובקושי מוריד את מכנסיו (והתוצאה רטובה מאוד ...) הרבה פעמים הוא פשוט מתאפק עד שיוצא לו. מה עושים?

ערב טוב, אני מניחה שאתה האבא לבן ה 7 מהשאלה הקודמת... כמה דברים : כמו שעניתי לגבי הפחדים של בן ה 7 ,כמה שפחות הסברים,התייחסות,שיחות בעניין,יותר טוב. כך גם כאן. צריך למצא פתרון אחד ובאפן עקבי ללכת איתו ולהפסיק להתייחס לעניין מעבר לכך. ולשאלת מיליון הדולר,מה הפתרון ? יש לא מעט ילדים שמתאפקים בגן. כמובן,שהאופציה הטובה ביותר היא לנסות להסדיר את היציאות בשעה פחות או יותר קבועה ביום, שבה הוא בבית ( בבקר או בערב). אופציה נוספת,ללמד אותו לנקות לבד (בהרבה גנים ההורים מביאים לשם כך מגבונים ) ולהגיד שזה לא נורא גם אם הוא לא ניקה הכי טוב,תורידו את זה בכביסה (בעיני זה עדיף מלהתאפק שעות). אבל כאמור,לא משנה מה הפתרון שתמצאו,הדבר החשוב ביותר הוא להפוך את הנושא ל "נושא". גם מה שתארת לגבי חיק הטבע,בהחלט מתאים לגיל ונורמלי. יש ילדים (ואנשים) שמרגישים יותר נוח עם החשיפה ויש שפחות ומה שחשוב זה לכבד את רצונם (למצא מקום פחות חשוף,שירותים ציבוריים..). אצל חלק מהילדים כשהם גדלים קצת זה מתמתן. בהצלחה, מור

מור שלום ותודה על התשובה. אכן, אני האבא של בן ה-7 ובן ה-5 (וגם של בן ה-2, אבל זה מסיפור אחר...). כבר מזמן הצענו לו לנקות לבד. לאחרונה הוא אף החל לנקות בבית ממש טוב, ואנחנו מדגישים בפניו את העניין. בכל מקרה, הוא לא מוכן לעשות קקי בגן, ונראה לי שזה עלול להפוך לבעיה בריאותית. ילד שלא עושה קקי עד 4 אחה"צ זה נשמע לא בריא. לא ברור לי מאיפה זה מגיע, ובעיקר איך מסייעים לו להתגבר. תודה!

בני בן ה-7 מפחד. הוא מפחד מחושך, מלבד ומכל מיני דברים נוספים. הוא, לדוגמא, לא ילך לשרותים לבד, כשאנחנו 10 מטר משם, אם החדרים שבדרך לא מוארים. הוא לא ילך לבד לחדרו, מרחק 2 מטר, אם אין שם אור וכד... כשמגיעים הביתה הוא מביע חשש להימצאו של גנב בבית. אין לו פחד ממפלצות וכו' הפחד הוא מדברים ממשיים. לאח שלו בן ה-5 אין שום בעיה עם הענין וזה יוצר מצבים לא נעימים. האם זה משהו שמאפיין גיל זה? איך כדאי להתמודד עם זה?

ערב טוב, אני מוסיפה לינק לתשובות קודמות בנושא,אם ישארו שאלות,אני כאן. http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xPG-54,xFT-7122,xFP-7120,m-Doctors,a-Forums.html http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xFT-9477,xFP-9651,m-Doctors,a-Forums.html http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xFT-23735,xFP-23887,m-Doctors,a-Forums.html בהצלחה, מור

היי, אני אתחיל ברקע המשפחתי: אנחנו 5 אחים (בת 30, אני בת 27, בן 24, ותיאומים בן ובת בני 15). כעיקרון אנחנו משפחה מסורתית ואני ,אחותי הגדולה ואחי-למדנו בבתי ספר חילוניים כל חיינו. כשאחיי התיאומים נולדו היה להורי קשה והם שלחו את אחיי הקטנים לגן של שס ומשם לביס של שס. חוצמזה שאבא שלי התעקש שהם ילמדו בדתי. המסלול בביהס הזה של שס היה שהבנות עד כיתה ו והבנים עד כיתה ה. הרמה היתה ממש נמוכה בביהס הזה. הבת מבין התיאומים סיימה כיתה ו ובגלל הרמה הנמוכה שבה למדה, נילחמנו להכניס אותה לביס דתי ברמה מאד גבוהה והצלחנו. שם היא פיתחה מעין חרדת לימודים מסויימת בגלל הלחץ הנוראי ולכן בתיכון היא בחרה לעבור לביס חילוני וכך היה. אין איתה בעיות מיוחדות למעט החרדה שכבר כמעט ונישכחת לה. לגבי התיאום השני, הוא סיים יסודי בכיתה ה והמשך המסלול היה בישיבה. אמא שלי לא הסכימה (וגם אנחנו האחים לא הסכמנו) ולכן הוא עבר לביס דתי אחר שהיה מוכן לקבל "ניצול" של שס להשלים כיתה ו. כשהוא סיים כיתה ו הוא עבר אוטומטית לחטיבה דתית ברמה לא משהו בכלל (בלשון המעטה). לאחר כשנתיים סגרו את ביהס הזה ואז שוב חיפשנו לו מקום ללמוד כיתה ט ולהשלים את החטיבה. הצלחנו להכניס אותו לישיבה שהוא רצה שהיא יחסית ברמה גבוהה. הבעיה שם היתה שיש סיווג לילדים: הילדים הקולים, שלא לומדים, והילדים החננים, שלומדים. אחי מטיבעו הוא ילד רגיש מאד (!) אבל ניגרר ולכן הוא התחבר לצד הלא טוב. את כיתה ט הוא סיים בציונים גרועים מאד!!! מיד גם הבנו שהחברים שאליהם הוא התחבר הם לא משהו. בסוף שנה הוא לא רצה להישאר שם והחליט לעבור לחילוני כמו אחותו התיאומה. הבעיה היתה שהרמה הלימודית שלו היתה ממש נמוכה והוא נאלץ לעבור מבחני קבלה. הוא ניסה ב - 2 בתי ספר ולא התקבל. האופציות שיחידות שנשארו לנו היו לשים אותו בתיכון של ילדים תת רמה (אם בהתנהגות ואם ברמה הלימודית) או להשאיר אותו כיתה בחטיבה חילונית ברמה טובה על מנת שישפר ציונים. לאחר שיחות אנחנו הסכמנו יחד איתו להישאר כיתה ולעשות הכל על מנת להיכנס לתיכון טוב. הוא באמת היה ברוח חיובית, סיפר על בנות בכיתה (עד עכשיו היה רק עם בנים), יותר כיף לו ויותר מעניין. נתנו לו שיעורי עזר במתמטיקה ואנגלית והכל היה בסדר. לא מזמן היתה אסיפת הורים וראינו שכל הציונים שלו עומדים על 55-60. ניכנסנו להלם. לא ידענו איך לתפוס את עצמינו. בשבת האחרונה הוא היה אצל אחותי הגדולה וסיפר לה שלא מעניין אותו ושהוא בירר מתי אפשר לפרוש מלימודים בלי בעיות והוא יודע שעד כיתה ט הוא חייב ללמוד כדי שלא יזמנו את ההורים , ושלא אכפת לו ללמוד מכונאות רכב וכל מיני דיבורים שתמיד שמענו מהחברים שלו ולא ממנו. מכל הסיפור הזה אני רוצה לספר את הצד שלי... אני ממש אובדת עצות. אחי תופס ממני ה"חכמה" בבית ותמיד מנסה להשוות עצמו אלי (יש לי תואר בכלכלה ותמיד אני עוזרת לתיאומים במתמטיקה ובעבודות). בתחילת שנה הוא היה מתקשר אלי שאעזור לו אבל תמיד שהייתי יושבת איתו הוא היה מתיש אותי כי זה היה נמשך שעות. פעם אחת הוא התקשר אלי לגבי עבודה שיש לו להגיש ביום למחרת והוא אפילו לא התחיל אותה.צעקתי עליו שהוא תמיד מחכה לי ולא מנסה לבד ומאז הוא לא מתקשר אלי. אני אציין רק שאני נשואה וחוזרת הביתה מאוחר ומותשת מעבודה. כל חיי לקחתי את עול הלימודים שלהם עליי כי אחותי התחתנה בגיל מוקדם ואני הפכתי להיות האחות הבכורה. אני יודעת שיש לו ראש ואני יודעת שאני יכולה להשפיע עליו אבל אני מרגישה שהכל יצא מכלל שליטה. הוא חזר לטייל עם החברים המופרעים שלו והוא שואב מהם המון. הוא ילד שפשוט הרים ידיים. אמרנו לו שהשנה הכל תלוי בו ולא נעשה עבורו מלחמות אם הוא לא יתאמץ יותר השנה. ירדנו עליו כל כך קשה שהוא פשוט רוצה לפרוש כי קשה לו. אני לא יודעת מה לעשות. ההורים שלי מאד חלשים בעניין החינוך שלהם. אמא שלי היתה בסוג של דיכאון אחרי לידת התיאומים ואנחנו כל הזמן היינו הבנות שגידלו אותם בפועל. זה לא היה כך איתנו , האחים הגדולים . איתנו אבא שלי היה קשה ועם מילה בבית ואמא היתה מחנכת ואיכפתית. בחינוך של התיאומים אבא שלי הפך לאדיש ולא מעניין אותו כלום ולאמא לי כבר אין כח להתעסק עם זה. עכשיו סיימתי שיחה עם אמא שלי לגבי האח הקטן ונראה שהשיחות שלנו מתפוגגות לאחר כמה שעות. אני חייבת עצה: - מה לעשות כדי להרחיק אותו מהחברים? - מה לעשות כדי לגרום לו להיפתח אליי ולהחזיר אותו למסלול? - מה לעשות כדי להעלות לו את הביטחון? - שאנחנו נחליט עבורו או שניתן לו לקחת אחריות על חייו (כי עד עכשיו השארנו את האחריות בידיו והוא פשוט "פורש")? אני חייבת עצות... הסיפור הרבה יותר מורכב וניסיתי לתמצת הכל אבל אני חייבת עזרה.

ערב טוב, אני קוראת את ההודעה שלך ומצד אחד מאד מתפעלת מהרצון והנכונות שלך לעזור לאחיך. מצד שני,אני שואלת את עצמי איך מרגיש נער כשאחותו "נלחמת עליו" (או יותר נכון נחלמת עבורו,שיצליח) במקום שהוריו יעשו זאת ?. במהלך ההודעה את חוזרת שוב ושוב על היחס האדיש מצד ההורים,על התחושה שבאיזשהו מקום הם הרימו ידיים,הם ויתרו מראש. נסי לעמוד במקומו של אחיך,מה לדעתך המסר שהוא מקבל מההורים ? מה התחושה ? (במיוחד לאור זה שאת אומרת שאיתכם,הגדולים,ההורים היו שונים) . אני כמובן לא מכירה את אחיך ויכולה רק להעלות השערות,אבל יתכן שחלק מההדרדרות שלו היא בדיקה מה צריך לעשות כדי שההורים "יתעוררו" ? צריך לזכור שגם תשומת לב שלילית,היא תשומת לב,וילד שמרגיש שמיואשים ממנו,שקצת מוותרים עליו,יעדיף ברב המקרים תשומת לב שלילית מאשר לא לקבל בכלל תשומת לב. את הילד לא מעניין שהורייך כבר מבוגרים ואולי עייפים ושיש להם ילדים בוגרים ו...,מבחינתו הוא אחד ויחיד והוא זקוק להם. את כותבת על הדימוי העצמי הנמוך שלו.אני שואלת את עצמי,מה הוא מקבל מהסביבה שיכול להוביל לדימוי עצמי אחר ? . תפיסה של נער מתבגר היא בדר"כ מאד פשוטה - הם (ההורים) לא נלחמים/מתמודדים/משתדלים,ז"א אני לא מעניין אותם,אני לא מספיק חשוב להם. ואם אפילו להוריי אני לא מספיק חשוב (שוב,אני לא אומרת שזה נכון,אני מניחה שכך זה נראה בגיל 16 - 15),הדרך לדימוי עצמי נמוך,די קצרה. את כותבת - "השארנו את האחריות בידיו והוא פשוט "פורש"" - לפי מה שאת כותבת,הוא בעצם מתמודד כמו שההורים מתמודדים איתו. גם הם פרשו ומבחינתו זה מה שהוא מכיר. לגבי החברים - נסי להבין על איזה צורך (רגשי בדר"כ) עונים החברים האלה.רק כשמבינים על איזה צורך,אפשר לנסות למצא תחליף שיענה גם הוא על אותו הצורך,במקום החברים. "מה לעשות כדי לגרום לו להיפתח אליי ולהחזיר אותו למסלול" - אני מעריכה שככל שתוכלי יותר לשדר לו שאת מקבלת אותו כמו שהוא (גם אם את לא מסכימה למעשיו),שאת לא שופטת אותו ושאת כאן כדי לתמוך בו,הוא ירגיש יותר קרוב אלייך. לגבי להחזיר אותו למסלול - יתכן שכדאי לשקול התערבות מקצועית ורצוי שלפחות אחד מהורייך יקח בזה חלק. מקווה שהצלחתי איכשהו לענות על כל מה שהעלת,שיהיה הרבה בהצלחה ואשמח לשמוע איך אתם מתקדמים, מור

tyurtkiyutuuuuuuuuuuuuuuuuuuuuuuuuuuuuuuuuuuuuuuuuuuuuuuuuuuttttttttttttttttttttttttttttttttttttuttttttttttttttttttttttttttttttttuttutttjutyuttttttttttttttttttttttttttttttttttttttttttttttttttttttttittttttttttttttttttttttttttttttttttiiiiittiitiitttttttttttttttttttttttttttttttiiiittttttttttttttttttttiiitttttttttttttttttttttttitititttttttttttttttttttttttttittttttttttttttttttttttttitttttttttttttttttttttttttttittttttttittittttttttttttttttttttttttttttttttttttttttttttt77777kyoyityuogsikukovauuv!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!iyuyu6hgtuyhhyuutiiiyuituriuufiuuiyiohiiugtyfyygdyyyyurdhyhjjhuhfuruuuitjg rjfhjg jfhfgbbhgyrsssssssssssjjjjjjjjjjjjjjj ujjjjj j j jj j jj j j j j tvhuty gfg bfyu6 g tgu vj b098uyyyyyyyyyyyyyyyyyyyyyyykfffffffffffflllllllllllllllllllllllllllllllllllllllllllll ,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,mnnnnnnnnnnnnnnnnnnnnnnnnnnnnnb fds

שלום רב, ברצוני לקבל מושג איך להתיחס לקושי של בתי להפרד מחפצים. האם זהו סימן לבעיה כלשהיא? זה יחלוף? האם יש דברים נוספים שעלי לשים לב אליהם? פרחים שנקנו לארוע מסוים היא סרבה למסור אותם בטענה שהיא תתגעגע אליהם + ציור שהיא ציירה לילד אחר במסגרת משימה בכתה היא החליטה שהיא לא מוסרת כי היא תתגעגע לצבעים שהיא צבעה איתם וכי הם שלה.! וישנם עוד דוגמאות. בברכה ותודה אמא מודאגת.

ערב טוב, האם זה תופעה חדשה או שזה כך מתמיד ? איך התמודדתם עם זה עד היום ? האם יש מבוגר בסביבתה שנקשר לחפצים (גם אם לא באפן מוקצן כמוה) ? מה הרווח המשני שלה מהעניין (שכנוע לתת את החפץ/תשומת לב/הסברים/ויתורים..) ?. אנא עני על השאלות ואשתדל לעזור. מור

מי הגורם הראוי לטיפול בחרדת בחינות ודימוי עצמי של נער מתבגר שאובחן כדיסלקט והפרעות קשב. אשמח להמלצה למומחה מתאים.

בקר טוב, נער שאובחן כבעל הפרעת קשב וריכוז,מומלץ מאד שיקבל בנוסף לטיפול התרופתי גם טיפול רגשי. לשם כך כדאי לחפש פסיכולוג שעובד עם נערים בעלי הפרעת קשב וריכוז (לא כל פסיכולוג). בהצלחה, מור

שלום-רב! ניפרדתי מבעלי לפני כחודש וחצי..כעט אני ושי,חיים לבד,בבית חדש.שי בן 10 וחצי,בכיתה ה".שי בן יחיד שהגיע אחרי הרבה שנים של סבל.. את הפרידה,אני רציתי וייזמתי..שי מבין זאת ,יפה מאד,ומוציא עלי,הרבה מאד:כעסים,התפרצויות,ובעיקר,מדבר לא יפה,בחוצפה... אני מתמודדת איתו לבד.אומנם אבא שלו,מעורב במה שקורה,אך הוא לא איתנו..ואני צריכה,רוצה,להסתדר לבד.. שי ילד,מאד רגיש..ונבון.גם לפני הפרידה,לא היתי מרשה להתייחס לא יפה,אך עדין,היתי במקום שמוותר,ורך,ומרגיע,מפני שאבא של שי,היה מגיב חזק,ואימפוליסיבי,וצועק.והרגשתי את הצורך,להיות במקום המאזן... היום הדברים שונים,ואני רואה כמה קשה לי,לתת לו את הגבולות,בדרך נורמלית... אתמול,ישבתי לשוחח עם שי,ואמרתי לו,(ברוח-טובה) שהסתיימה תקופת ההסתגלות,ומהיום,ניגמר,זהו,הוא חייב להתנהג יפה,לדבר-יפה,ולעשות את החובות שלו-כמו שיעורי-בית.. היום,יש דרישה גבוה מאד בב"ס,לכיתה ה",ויש לו המון עבודות,והוא בקושי יושב..יש לו חוג של כדור-רגל,3 פעמים בשבוע,מגיע רק ב6 הביתה,ואין לו חשק\כוח לעבוד...המון עימותים יש לי איתו,סביב הנושא...והוא גם "תחמן"...שי,תלמיד מצויין(בד"כ) ילד מאד נבון.. גם בב"ס,יש איתו בעיות משמעת....היא עצבני מאד...שי הולך לטיפול-דרך מישחק,פעם בשבוע...שזה עוזר,ומקל עליו. אני רוצה עזרה בשני המישורים: בחוצפה,ובשיעורי-בית... אני אישית,לא מאמינה בעונשים..ולא יודעת בדיוק,איך לתת לו את הגבול-שמדבר\מתייחס,כאילו מגיע לו הכל...מה לתת עונש על מה שאוהב:טלויזיה..מישחקים?? זקוקה לעצה-דחוף! תודה -מראש... רוזי.

ערב טוב, את כותבת - "שהסתיימה תקופת ההסתגלות". אני מבינה שעבורך נפתח עכשיו פרק חדש שדורש ממך לסגל התנהגות שונה,אבל מצבו של הילד מאד שונה ממצבך וחשוב שתביני את זה. מבחינת הילד לא הסתיימה "תקופת ההסתגלות" וסביר שיקח לא מעט זמן עד שהוא יצליח לעבד את השינוי. חודש וחצי זה מעט מאד זמן. אני מעריכה שככל שירגיש שיש ממנו דרישה או ציפיה "להמשיך בחיים",להסתגל כמה שיותר מהר וכו',כך יגבר הקושי. כשילד חווה גרושים חשוב שההורים יקבלו עזרה מקצועית שתכוון אותם ותתן להם כלים להתמודד עם מה שעובר על הילד. בצורה הזו אפשר לשלב את הצד האמפטי,התומך,המקבל את הקושי והאבדן שהילד חווה ואת הצד של החוקים והגבולות. אני ממליצה בחום (בכל מקרה של גרושים),שתפני ליעוץ מקצועי על מנת שתוכלי לעזור לילד לעבד את השינוי ולהסתגל למצב. הרבה כוחות ובהצלחה, מור

שלום כאשר בני יהיה בן שנתיים וארבע אני אלד לו אח. ישנם מחלוקות האם לשים את אחיו החודשי חייו הראשונים אם בני באותו חדר מה שיפריע לו לישון בלילה בגלל בכי התינוק או לפחות לחודשים ראשונים להפריד בניהם בלילה. תודה רינת

ערב טוב, צר לי אבל אני לא מצליחה לגבש דעה בנושא. יש משפ' שמחליטות כך ויש שהפוך.תלוי במס' החדרים,באופיו של הילד הגדול,בטיב השינה שלו וכו'. בהצלחה, מור

שלום בני כבר בו שנתיים. החלטנו להעבירו למיטת נוער ( כמובן עם כל האביזרים שלא יפול ) כיום הןא הולך לישון כל יום בשעה 8. לפעמים נירדם ( לבדו ) מיד ולפעמים לוקח לו חצי שעה במיטה עד שנירדם. האם להשאיר את המיטה תינוקות בחדרו יחד אם מיטת הנוער ? מה להגיד לו ? מה לעשות כדי שעכשיו בערב לא יתחיל לצאת מהמיטה ולא לירצות לישון ( עד הין לא היתה לו ברירה ) ? איך עושים מעבר זה בצורה הטובה ביותר ? תודה רינת

בקר טוב, אני מוסיפה לינק לתשובה קודמת בנושא. אם ישארו שאלות,אני כאן. http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xFT-13342,xFP-13529,m-Doctors,a-Forums.html בהצלחה, מור

שלום, אני בת 22 מטפלת ויש לי שנים של ניסיון עם ילדים. היום אני בייביסטר של 2 בנות, אחת בת שנתיים ו 10 חודשיים ואחת בת 6 חודשיים. התחלתי לעבוד אצל המשפחה לפני כמעט 3 חודשיים. כשהתחלתי לעבוד אצל המשפחה (פעמיים בשבוע) הילדה הגדולה קבלה אותי בהמון אהבה כבר מהרגע הראשון, רצתה רק אותי, רק לשחק, לא רצתה אמא, רק אותי והיה לנו ממש טוב יחד. ככה עברו להם חודשיים מקסימים והיה לי מממש ממש כייף לבוא לעבוד ונוצר קשר ממש מדהים בינינו. לפני חודש וקצת, (ששינו את שעון החורף) יום אחד לקחתי את שתי הבנות לגן משחקים וחזרנו הביתה כבר היה חושך בחוץ (פעם ראשונה שלקחתי אותם לבד). פתאום באמצע הדרך שהתינוקת ישנה עלי במינסה והגדולה לידי מחזיקה ביד, עלינו במדרגות ליד כל מיני עצים עם עלים גדולים ופתאום בלי התרעה מוקדמת הגדולה התחילה לבכות בכי היסטרי ממש , בכל הזמן שעבדתי איתה היא לא בכתה אפילו פעם אחד, פתאום בכי, צרחות, שכבה על הרצפה וצעקה אמא , אמא , אמא. אין לי מושג מה קרה. לקח לי קצת זמן לעלות אותם הביתה (כי השניה בנתיים התעוררה והתחילה לבכות גם) היה לילה ממש קשה. מאז אותו היום (חודש פלוס) הילדה הגדולה לא מוכנה להתקרב אלי, לא רוצה לשחק איתי, מתעלמת ממה שאני אומרת לה, רוצה רק לידיים של אמא ורוצה רק את אמא.. האמא אומרת שהיא לא ככה בגן, ושהיא ממש נדבקת לאמא כל פעם שהם בבית. היא ממש נהיתה תוקפנית כלפי האחות התינוקת שלה, צובטת אותה, רוצה רק לידים, בוכה שאמא מחזיקה את התינוקת וכו. אני עדיין עובדת שם אבל ממש חוששת. אני לא יודעת אם זה תקופה,ואין זה פתאום קרה, ולפני זה היא הייתה ממש מתוקה אלי, והיום היא לא אוהבת שאני באה אליהם ואומרת לי שהיא לא אוהבת אותי ורוצה שאני אלך.. מה יכול לשנות את הגישה של הילדה? לא יודעת מה לעשות, אני ואמא ממש מחפשות עזרה. תודה, מיכל

בקר טוב, הרצון שלך להבין ולעזור לילדה מעורר התפעלות. עם זאת,כדי להבין טוב יותר מה קורה עם הילדה,אני זקוקה לכך שאימה תציג את העניין. מדוע ? כדי להבין התנהגות או שינוי התנהגותי אצל ילד,חשוב לי מאוד לקבל תמונה כמה שיותר שלמה מההורים על מה שקורה בבית (גם על דברים שלפעמים הביביסיטר,גם אם היא מאד קרובה,לא יודעת). לכן,אני מציעה להציע לאם להכנס לפורום ולהציג את הבעיה ואשמח לענות. בהצלחה, מור

יש לי ילד בן שלוש ושמונה חודשים שהיה מכור למוצץ וחיתול (מבד) יום אחד החליטה הגננת לנסות לבקש ממנו לישון בלי מוצץ בגן והוא הסכים. כל התהליך עבר בהתרגשות גדולה מצדי ומצד הגננת. שזה אומר מתנות, מדבקות מהגננת , התלהבות יום יומית. לאורך כל הדרך אולי הוא ביקש רק פעם אחת בהתחלה , וגם בסוף הוציא אותו ישר. הבעיה התחילה בלילות שהוא לא הצליך להירדם וממש טיפס על הקירות . אם זה עוד יכולתי להיתמודד. מזה שלושה שבועות שהוא הפסיק השבוע האחרון היה הקשה ביותר , הוא כל הזמן בוכה למרות שהוא לא ילד בכיין, אי אפשר לדבר איתו ,כל דבר זה לא!!!! והלילות פשוט נוראיים . הוא מתפרץ ולא נרגע , וגם לא מוכן שאני אגע בו . אני פשוט רואה אותו ובוכה. אני רוצה לציין שהשהוע הוא היה גם חולה. אני מתחילה להרגיש שהילד ממש משתנה לי בהתנהגות והכל היה מיותר.השאלה שלי אם להחזיר לו את המוצץ ,כמובן שלא פשוט לתת לו ,אלה פשוט להניח אותו באחזה מקום שהוא יוכל לראות ויחליט בעצמו אם לקחת או לא. ואים כן אז להחליט ביחד שזה רק ללילה. אני אשמח מאוד לקבל תשובה .

בקר טוב, אני מוסיפה לינקים לתשובות שנתתי בעבר. אם ישארו שאלות,אני כאן. http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xFT-1797,xFP-1817,m-Doctors,a-Forums.html http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xPG-54,xFT-8983,xFP-9042,m-Doctors,a-Forums.html http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xFT-14052,xFP-14163,m-Doctors,a-Forums.html בהצלחה, מור

בני בן 14 וממש מחפש איך לא להיות ממושמע לנו כהורים, בשנה האחרונה זה מתעצם. בעלי כל הזמן מאיים עליו שאם לא מתאים לו להיות בבית הוריו עם הנחיות בהתאם, אז שיקום וילך לאן שירצה, לחברים שלו ובכלל - הוא אומר את זה מתוך כעס רב ואני ממש עצובה כשאני שומעת את הדברים. אתמול הדבר ממש הגיע לפיצוץ - הילד לקח 2 תיקים ופשוט עזב את הבית. בבכי רב בטלפון הצלחתי להחזירו הביתה. - אך ברור לי שמשהו הולך ומשתבש. אודה על מתן קו עזרה וייעוץ איך מתנהגים במקרים כאלה, למי כדאי ללכת ליעוץ משותף ועוד כהנה. תודה רבה

בקר טוב, כמו שאת בטח יודעת,איומים הם סוג של כוחניות. ילד שחי באוירה כוחנית ,מחקה אותה. מבחינת הילד הוא "לא יצא פראייר.אם מאיימים עליי,אני אראה להם מה זה". כדי להשיג שינוי תצטרכו כולכם,כמשפ' להרתם לעניין (או לפחות אתם ההורים). לשם כך כדאי לפנות לטיפול משפחתי. בהצלחה, מור

להיכן ניתן לפנות לקבלת טיפול משפחתי נכון ויעיל בירושלים?

למור היקרה, תודה רבה רבה על עזרה מתמדת... שהפורום המוצלח הזה ימשיך עוד שנים רבות וכל זה בזכותך!!! זהו אחד הפורומים הטובים ביותר שקיימים באתר-ושוב בגללך,בזכותך!!!

מור שלום, יש לי שני תאומים כבני 3 שנים.המון פעמים אני נתקלת בהורים בגן של בניי שהחלו ללמד את ילדם את הא' ב' ,את הכתיבה שלהם,את האותיות באנגלית.אני חושבת שזה די מוקדם ושצריך לתת גם לזה זמן.העלנו את הנושא בקרב חברותיי ורובן טוענות שצריך לתת להם כמה שיותר עד גיל 3 ואני חושבת שמה נשאיר לכיתה א' ?, הם יהיו משועממים בכיתה ובכלל זה קצת מוקדם ..יש כ"כ הרבה דברים שהם עוד צריכים ללמוד... בכל אופן אני מרגישה קצת מבולבלת ואני בטוחה שאת תעזרי לי ותיתני לי קו למחשבה. מה דעתך בנושא? האם את חושבת שיש מקום ללמד את ילדינו מבעוד מועד דברים כאלה? תודה רבה לך ניבה.

ערב טוב, בעיני גיל 3 הוא חד משמעית מוקדם מדי ללמידת א' ב' וכו'. כמו שכתבתי לטובה בעמ' הקודם (אולי כדאי לקרא את השאלה והתשובה ולראות גם למה הלחץ שיש סביב ילד ללמוד בגיל מוקדם,עלול להוביל) רצוי שילד שמגיע לכיתה א' יכיר את המספרים,יזהה אותיות,ידע חשבון מאד בסיסי (ועוד - פחות עד 10),אבל לא יותר מכך (וגם זה לא הכרחי). ולכם יש עוד ש ל ו ש שנים עד כיתה א'. דרך אגב,למידה מוקדמת או הכנה אינטנסיבית של ילד בגיל הגן,לא מנבאת הצלחה בלימודים בגיל מאוחר יותר (דרך אגב,מחקרים מראים שלאינטלגנציה רגשית יש תפקיד מכריע בהצלחה בביה"ס). דבר נוסף,גם אם רוצים להכין ילד לביה"ס כדאי להשקיע בפיתוח מימנויות (כגון הבחנה חזותית,מוטוריקה גסה ועדינה,יכולת הפשטה,זיהוי צלילים...) ולא בלמידה כמו "תוכי" של אות כזו או אחרת. המיומנויות הן מה שחשוב שילד יגיע איתן לביה"ס ולא הדיקלום של האותיות. כשיש לילד מיומנויות גבוהות הוא מסוגל להתאים אותן ולהשתמש בהן לכל אורך הדרך.לעומת זאת בלמידה כמו תוכי אנחנו מלמדים אותו בצורה מאד צרה ומוגבלת. מקווה שקיבלת תשובה מספקת, מור

שלום אני אמא ל 4 ילדים הבן הקטן שלי בן 4 והשאלה שלי היא כזאת יש לבני בן ה 4 חבר שהם תמיד הולכים לשחק אחד אצל השני לפני כמה ימים נודע לי דרך אמו של החבר שהבן שלי נגע באיבר מינו של חברו והכניס אותו לפיו כאשר שאלתי את בני על מה שהוא עשה הוא הסתיר את פניו עם ידיו ולא רצה לדבר איתי על זה והתחיל להעביר נושא . איך אני אמורה להתנהג בנושא כזה ? מה אני אמורה לעשות? האם זה הופך את בני למיני? האם זה יכול להעיד עליו משהו לעתיד? האם זה קשור שהוא ילד שינק עד גיל 3 ? מבקשת תשובות על מנת שאדע איך לטפל בנושא המון תודה רינת

בקר טוב, ממליצה בחום לפנות לקו החם לברור התנהגויות מיניות מתחת לגיל 12" (אפשר בעילום שם ) 6477898 03. ולא,אני לא רואה קשר לכך שינק עד גיל 3. בהצלחה, מור

למור ערב טוב, בתי כבת 11 חודשים, היא נהיית עצמאית יותר ,ניידת ונוגעת בהכל. האם אני צריכה להגיד לה על כל דבר לא או לאפשר לה מרחב לחקור את סביבתה?

בקר טוב, חשוב שילד יסתקרן,יחקור את סביבתו אבל לא יסכן את עצמו. לכן,לתת לגעת ולבדוק עד גבול מסויים ולהתחיל להציב גבולות במקום שצריך. בהצלחה, מור

האם את יכולה להמליץ באיזור חיפה על קבוצה/ארגון/קהילה שעוזרים להורים ללמוד כיצד להתמודד עם בעיות היומיומיות עם ילדים. תודה טובה

בקר טוב, את מוזמנת לראות את התשובה ל"אמא עייפה" שתי שאלות מתחת. בהצלחה, מור

אני אמא לשני ילדים הילד הבכור בכיתה א' הוא בן 6ו11 חודשים והילדה בת 4 הבן מבחינה לימודית הוא מצויין עושה שיעורי הבית כמו שצריך ולא מתקשה לענות על השאלות הוא מבין מהר , אבל המורה שלו אמרה לי שהוא כל הזמן חי בעולם שלו גם בזמן שהיא מלמדת הוא לא מסתכל עליה הוא כל הזמן מסתכל למעלה לא מרים אצבע אבל כל מה היא מבקשת ממנו לעשעות כמו דפי עבודה או לקרוא הוא עושה את זה נכון בלי שום בעיה, אבל הבעייה שהוא לא עוקב אחרי המורה כל הזמן היא מעירה לו גם אמרה לי שהוא שוכח איפו הוא יושב כל פעם הוא שואל איפו אני יושב גם שוכח לתת למורה את מה שבקשה ממנו להביא מהבית. אני מודאגת מאוד ולא יודעת למי לפנות . חשוב לציין כי הוא מאוד אוהב לשחק במחשב את ספיידרמן והדומים לו יש לו 3 שעות לפחות כל יום מול המחשב וגם רואה טלוויזיה והוא יודע לצייר מאוד יפה את הדמות של ספיידרמן הוא כל יום מצייר לפחות שעה .

אני אמא לשני ילדים הילד הבכור בכיתה א' הוא בן 6ו11 חודשים והילדה בת 4 הבן מבחינה לימודית הוא מצויין עושה שיעורי הבית כמו שצריך ולא מתקשה לענות על השאלות הוא מבין מהר , אבל המורה שלו אמרה לי שהוא כל הזמן חי בעולם שלו גם בזמן שהיא מלמדת הוא לא מסתכל עליה הוא כל הזמן מסתכל למעלה לא מרים אצבע אבל כל מה היא מבקשת ממנו לעשעות כמו דפי עבודה או לקרוא הוא עושה את זה נכון בלי שום בעיה, אבל הבעייה שהוא לא עוקב אחרי המורה כל הזמן היא מעירה לו גם אמרה לי שהוא שוכח איפו הוא יושב כל פעם הוא שואל איפו אני יושב גם שוכח לתת למורה את מה שבקשה ממנו להביא מהבית. אני מודאגת מאוד ולא יודעת למי לפנות . חשוב לציין כי הוא מאוד אוהב לשחק במחשב את ספיידרמן והדומים לו יש לו 3 שעות לפחות כל יום מול המחשב וגם רואה טלוויזיה והוא יודע לצייר מאוד יפה את הדמות של ספיידרמן הוא כל יום מצייר לפחות שעה .

ערב טוב, אני קוראת מס' פעמים את ההודעה ומנסה למקד את הבעיה ולא כ"כ מבינה. את כותבת - "המורה שלו אמרה לי שהוא כל הזמן חי בעולם שלו". למה היא מתכוונת ? הרי סה"כ הוא עושה שיעורי בית,עושה דפי עבודה,קורא,משתף פעולה. אז איפה בדיוק הבעיה ?.ממה שאני מבינה ממך,בבית אין בעיה. לכן,הדבר הראשון שכדאי לעשות הוא לקבוע שיחה מסודרת עם המורה ולבקש להבין למה בדיוק היא מתכוונת כשהיא אומרת - חי בעולם משלו.חשוב לעבור איתה תחום תחום ולשאול באפן ספציפי איך התפקוד שלו בכל תחום (לימודי,חברתי,התהגותי) ולא להסתפק במשהו כללי. ברגע שתביני למה בדיוק היא מתכוונת,את מוזמנת להביא את זה לכאן ואמליץ מה כדאי לעשות בנדון. בהצלחה, מור

האם את יכולה להמליץ בתל-אביב על קבוצה/ארגון/קהילה שעוזרים להורים ללמוד כיצד להתמודד עם בעיות היומיומיות עם ילדים. תודה

בקר טוב, אפשר לפנות למכון אדלר לברר (למיטב ידיעתי יש ברחבי הארץ קב' שלהם). הנה הלינק לאתר http://www.machon-adler.co.il/. בנוסף אפשר לברר דרך המוקד העירוני האם ישנו בי"ס להורים. וכמובן,תמיד ישנן קב' שמועברות באפן פרטי,אליהן אפשר להגיע דרך המלצות - גננות,טיפת חלב,פורומים של הורים (לא פורום מקצועי אלא תמיכתי. יש ב ynet,בתפוז). בהצלחה, מור

אנו הורים לשני ילדים הבכור בן שלוש ולפני כחודש נולד אח חדש. השינוי נותן אותותיו בבן הבכור והוא מרבה להתנהג בתוקפנות כלפי התינוק וכם בהתקפי זעם קשים. אנו אובדי עצות ולא בטוחים כיצד להגיב ואיך להקל על ההסתגלות לתינוק החדש ?

בקר טוב, מזל טוב : ). את מוזמנת לקרא ב"שאלות ותשובות" מצד שמאל את החלק - אח חדש. יש שם שתי תשובות,האחת הכנה להולדת האח והשניה (הרלבנטית עבורכם) כשהאח כבר נולד. אם ישארו שאלות,אני כאן. בהצלחה, מור

יש לי ילד בן 5 וילד בן3. ההסתגלות לאח החדש היתה קשה . לאחרונה פחות או יותר עם תחילת שנת הלימודים, הגדול ( שבגן חובה) נהיה מרדני וחוצפן בצורה בלתי נסבלת: כל מה שאני מבקשת ממנו התשובה היא לא - לשתוף ידים , שיניים, לאכול... בנוסף לזה הוא מתחצף אלי מהרגע שהוא נכנס הביתה מהגן ועד שעת שינה. הוא רוצה כל הזמן אצל חברים, אוי לי עם אחר הצהרים אחד הוא נשאר בבית עם אחיו הקטן, סוף העולם. הוא לא יודע לקבל לא כתשובה, הוא חושב שהוא יודע הכל ואם אני אומרת לו שמשהו לא נכון, הוא מתחיל לבכות. החדר שלהם מלא במשחקים, אבל הוא לא מתעניין כמעט בכלום, לא משחק עם אחיו אלה אם זה "גיודו" ובסוף הכול נגמר בבכי וצעקות. אני מבינה שהכל עדיין קשור להולדת האח, כאשר הוא לבד איתי הכל בסדר, אבל כשאחיו נמצא בסביבה...אוי גבלט! אני לא יודעת מה לעשות יותר, איך לדבר איתו, כיצד להתנהג. האם הפתרון הוא להפריד בניהם כל הזמן?. אני חייבת לציין שהקטן (שגם הולך לגן) הוא ההיפך המוחל , אוהב לשחק במשחקים, מחכה לרגע שאחיו הגדול ישחק איתו .תודה על העזרה

בקר טוב, נראה שישנו קושי בהצבת גבולות. את תהיי חייבת ללמוד להציב גבולות לילד כדי להשיב לעצמך את הסמכות ההורית. בתור התחלה כדאי לקרא ב"שאלות ותשובות" משמאל את החלק התפרצויות זעם והצבת גבולות,בהמשך אפשר לעשות חיפוש בפורום תחת המילה - גבולות. בנוסף אני מוסיפה לינק למאמר בנושא סמכות הורית. כמובן,שאם את רואה שאת לא מסוגלת להשיג שינוי בכוחות עצמך,כדאי להשתתף בקבוצת הורים באחד מביה"ס להורים הפזורים ברחבי הארץ. http://www.hebpsy.net/community.asp?id=27&article=108 http://www.hebpsy.net/community.asp?id=27&article=109 בהצלחה, מור

יש לי בנות 12-17 ולי יש דלקת פרקים אני לא מצליחה לקבוע מילה בבית. הם פשוט היום לא מסוגלות לשמוע אותי בכלל .פשוט אנטי זה לא מילה. נימאס לי מאוד מאוד.אני מיתיאשת אני לא עובדת וכל משימה בבית קשה לי. א. אף אחד לא קבע שהם חיבות לעזור לי בבית. אבל אני מאוד קזוקה לעזרה. מרוב שלא הישלמתי עם המחלה פרקים. אני מקבלת כדורים למצבי רוח ודיכאון כי לא טוב לי בחיים. בקיצור מכעיס אותי שהם כלום כלום לא עושות.בקושי חדר שלהן. אוכלות עוזבות שום סדר יום.אחת בעית קשב וריכוז והיפרית.והשניה מיבחני ם לחוצה מאוד מהלימודים בצורה מוגזמת מאוד. עם יש לה מיבחן. היא מוכנה ללמוד שעות שעות ואחר כך עצבנית.בקיצור גם בעלי בזמן האחרון עצבני הוא אומר לי שהכל זה בגלל. אנכנו מטפלים ברווחה. אבל תיסלחי לי אין שום עזרה לדעתי. מה אני עושה אני לא מצליחה לקלוט ולקבל הסברים איך להתמודד . כאילו שאני תינוקת.בגלל הבית קשה לי קשה לי למרות רק כשאנכנו בחוץ לבית כולנו רגועים ושלוים.אני לא לחוצה מבלגן שהבית לא מסודר. לא לחוצה מלהכין אוכל.תביני הגעתי למצב של זיכרון מעכשיו לעכשיו לא זוכרת. בגלל כל הזמן שהראש שלי במחשבות.אני רושמת כל יום מה להכין ומה לעשות על דף תעזרו לי ואין לי כסף מי יכול לעזור לי בעלי לא בעד שום טיפול.הוא אומר שכלום לא יעזור לי

בקר טוב, אני מצטערת,אבל אני לא ממש רואה דרך שבה אפשר לעזור דרך פורום במקרה כמו שאת כותבת. אם את מרגישה שאת לא מקבלת עזרה ברווחה,יתכן שכדאי לנסות לדבר עם מנהלת הלשכה ולבדוק מה כן אפשר לעשות. מכיוון שציינת שאת מקבלת טיפול תרופתי נגד דיכאון יתכן שכדי לבדוק את האפשרות של טיפול אצל העו"ס בתחנה לבריאות הנפש בה את מטופלת. יתכן שהיא תוכל לעזור יותר מאשר הרווחה. בהצלחה, מור

סליחה מור, התכוונתי אליך למרות שרשמתי בטעות אפרת, אשמח אם תקראי שוב את הודעתי בנושא "חרדת אסלה" שנמצא בפורומים מתאריך 13/10 ואת הודעתי מלפני יומיים על הנסיון שלנו להתמודד עם הבעייה וחוסר ההצלחה שלנו, תודה ושוב מצטערת ששניתי את שמך. נעה.

שלום לכולם בני בן ה13 הוא ילד טוב.הוא מצליח ברוב המקצועות בבית הספר אולם מתקשה במקצוע המתמטיקה.למעשה הוא בפיגור מאד משמעותי בחומר.כהורה מודגאג וכזה שמבין כי חשוב להצליח במקצוע הנל הפניתי אותו למורה פרטי הסמוך לאזור מגורינו.הוא החל ללכת אולם החליט כי אין זה עוזר לו וכרגע הוא מסרב להמשיך.כשאני מתרה בפניו שיאבד מזכויותיו(טיולים,שימוש במחשב וכיוב) הוא מעלה טענות בגין קיפוח מול אחיו הקטנים. כיצד עליי לפנות אליו?מה עליי לעשות כהורה מודאג המעונין לעזור לבנו לעלות על דרך המלך?כלפיו,אולי גם לבקש עזרה בביהס,? באיזו גישה עליי לפנות אל בני כדי להעביר לו את חשיבותהעיניין? האם עונשים מתונים שמטרתם לעצב התנהגות? אשמח לקבלת דרך פעולה. תודה מראש

בקר טוב, לגבי ענישה הבעתי כאן את דעתי יותר מפעם אחת. אני אחזור על זה בקצרה,הכח שלהם מאד מוגבל ורק אם הם מגיעים אחת להרבה מאד זמן. על אחת כמה וכמה כשמדובר בגיל ההתבגרות (כמו במקרה הזה). אני מעריכה שענישה כאן תביא אך ורק למאבקי כוחות ולהתבצרות כל צד בעמדתו. אמנם השאלה היא לגבי מתמטיקה,אבל התחושה שלי היא שהדברים קצת יותר רחבים וכוללים. לכן,את/ה מוזמן/ת לפרט קצת יותר על הילד(תכונות,נק' חוזק ונק' חולשה),היחסים בינכם כיום ובעבר,היחסים של הילד עם אחיו וכו' ואשתדל לעזור. מור

שלום רב. אני לא עוצמת עיניים כבר יומיים אנא עזרתך: אני אם חד הורית לנערה בת 14 (כתה ח') ולה אח בן 20. גידלתי אותם לבד (האב מנותק לגמרי) ילדים מוכשרים ומחונכים.(אני די שמרנית ונוקשה בעניני חינוך חשוב לציין). לפני מס' ימים נודע לי שלביתי בת ה14 יש חבר מכתה ט'. ערכתי בירור שלא בידיעתה ונמסר לי שהחבר "לא משהו".תלמיד בעייתי,בעיות משמעת רבות בב"יס ובקיצור לא לומד בכלל. הושבתי את ביתי לשיחה מסרתי לה כל מה שאני יודעת והצרתי על כך בפניה שהסתירה זאת ממני . בשיחתינו הבהרתי לה שלדעתי היא עוד לא בשלה לקשר,שיש לה עוד זמן רב לפניה לקשרים רומנטים ושכל בקשתי היא שתקדיש את עצמה ללימודים ולא לכל מיני הרפתקאות ושיברון לב בגיל כה צעיר. היא אמנם שמעה בקולי(כך נראה) היא די עצובה,וכשאני רואה אותה במצב הזה אני לוקחת מאוד ללב ולא מראה לה.אמרתי לה שמותר לה לבכות וזה בסדר אבל חשוב מאוד שתקשיב לעיצותיי כיון שאני רוצה להראות לה דרך טובה. שאלתי:האם נהגתי נכון? האם זה בסדר שהתערבתי לה בקשר?אני לא שלמה עם עצמי כלל. אנא עצתך הדחופה. תודה, אתי.

אתי יקרה, ההודעה שלך מאד נוגעת ללב. מצד אחד,הרצון לשמור על הילד/ה שלנו ומצד שני לאפשר להם להיות עצמאיים ולבחור ע"פ נטיית ליבם. אני חושבת שהשאלה שאת שואלת עוברת לכל הורה בראש - איפה עובר הגבול ? הגבול בין שמירה על הילד לבין .. אני אנסה להעלות כמה נק' למחשבה ואת תחליטי מה נכון או לא נכון עבורך ועבור בתך. 1. את כותבת - "אני די שמרנית ונוקשה בעניני חינוך חשוב לציין" - כל אחד מגדיר שמרנות ונוקשות בדרך אחרת. אני לא יודעת מה זו מבחינתך שמרנות,אבל כן היה כדאי לבדוק עם עצמך האם הנוקשות והשמרנות מאפשרים לילדה איזשהו חופש פעולה,האם הם מאפשרים לה להתנסות בחוויות בהתאם לגילה (והתאהבות ו"שברון לב" בגיל 14 הם דבר נורמלי). 2. "תלמיד בעייתי,בעיות משמעת רבות בב"יס ובקיצור לא לומד בכלל." - אני בהחלט מבינה את זה שאת לא מתלהבת מהקשר... השאלה היא מה גורם לילדה מוכשרת כמו בתך להמשך לנער כזה ? מה היא מוצאת בו ?. נסי להבין עם עצמך על איזה צורך שלה הנער עונה. (לדוג' ילד/ה חסרי בטחון שסובלים מכך,יכולים להתחבר עם ילדים "מופרעים" שכלפי חוץ מפגינים הרבה בטחון).כמובן שאני לא אומרת שכשתביני על איזה צורך הוא עונה,תצטרכי לאפשר את הקשר. את בהחלט יכולה להבין מה היא מצאה בו ועדיין להיות נגד הקשר. אלה שני דברים שונים לגמרי. 3. "שהסתירה זאת ממני" - נסי לעמוד במקומה ומהמקום הזה להבין מדוע בחרה להסתיר ממך ?. מה היה החשש שלה ? . כשתביני,כדאי לעבוד על שינוי כלשהו בעניין כדי שתוכלו להגיע למצב שבו היא כן תהיה מסוגלת לספר לך. 4. "בשיחתינו הבהרתי לה שלדעתי היא עוד לא בשלה לקשר,שיש לה עוד זמן רב לפניה לקשרים רומנטים ושכל בקשתי היא שתקדיש את עצמה ללימודים ולא לכל מיני הרפתקאות ושיברון לב בגיל כה צעיר." - מס' דברים - א. את כותבת הבהרתי לה...,או.קי את הבאת את הצד שלך. השאלה היא מה היא הבהירה לך,איפה היא בסיפור הזה. עד כמה התקשורת היא דןו כיוונית,עד כמה את מסוגלת לשמוע את הצד שלה,לקבל את זה שיש לה דעה עצמאית,רצון משלה,גם אם זה רצון ודעה מנוגדים לשלך. ב.לא בשלה לקשר,קשרים רומנטיים,הרפתקאות.. - זה בהחלט הגיל שבו נערים ונערות מתנסים בזה והם מאוד מאוד עסוקים בזה. הורה שחושב שאם הוא יאסור להתעסק בנושאים האלה,כך יהיה,משלה את עצמו. הדבר היחיד שהוא ישיג שההתעסקות תהיה מאחורי גבו. ג. שברון לב - יתכן שאני טועה לגמרי. אני לא מכירה אותך אבל עולה אצלי השאלה (מקווה שלא תכעסי עליה:))- עד כמה את רואה את עצמך כשאת מדברת אליה/עליה ? האם ישנה באמת הפרדה ואת מדברת אליה או קצת אל עצמך ?. 5. "שתקשיב לעיצותיי כיון שאני רוצה להראות לה דרך טובה." - אני שואלת את עצמי ואותך,האם אלה עצות ? עצה היא משהו שאני מציעה והאדם ממול יכול לקבל או לא,וזה בסדר גם אם הוא לא יקבל. כאן,אין לה את האפשרות לא לקבל. יש מקרים שתפקידו של הורה הוא לא רק להציע אלא להגביל/לאסור.. כל הורה מחליט מתי מגיע השלב הזה שהוא חייב לאסור ועד כמה הוא מסוגל לעמוד בהשלכות של זה. אבל,כשאני אוסר משהו אין טעם לקרא לזה עצה. עצה היא עצה ואיסור/הגבלה,הם איסור. אני מוסיפה לינק לתשובה מעמ' קודם שיתכן שגם תעזור http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xPG-53,xFT-24462,xFP-24462,m-Doctors,a-Forums.html בכל מקרה חשוב לי להבהיר שלרגע אני לא אומרת שצריך או לא צריך לאפשר את הקשר עם הילד מכיתה ט'. הרבה יותר חשוב בעיני שתבדקי עם עצמך את כל מה שהעלתי כאן,ותחליטי איך לנהוג ותהיי שלמה עם מה שהחלטת. אני אשמח לשמוע מה קורה. הרבה בהצלחה, מור

מור ערב טוב. קראתי את תשובתך מס פעמים, נתת לי המון חומר למחשבה ואני רוצה לשתף אותך מדוע החששות שלי כלפי ביתי כה גדולים והיסטריים: אני התחברתי בגיל 13 לחבר ראשון. הורי התנגדו לקשר בתקיפות כיוון שהוא היה בייתי מאוד,שלילי מאוד וממשפחה לא מוצלחת כלל. הלכתי נגד הורי כל הזמן,יצאתי איתו 8 שנים,התחתנתי והתגרשתי!!!! אז את מבינה מאיפה הפחדים שלי?מהכשלון שלי !!! ואני לא רוצה לחשוב אפילו שהבת שלי היקרה לי מכל תיפול בפח כמו שאני נפלתי. ואני רוצה להדגיש שגידלתי אותה לבד ילדה מקסימה,יפה,נבונה ומוכשרת,לכן אני דואגת כל כך. אני אשתף אותך בעוד משהו: אנחנו משוחחות המון על הכל הכל הכל. מה עוד מפחיד אותי? חלילה הריון בגיל צעיר,מחלות מין למיניהם כגון איידס וכשאני מסבירה לה על כך היא עונה:"אמא, ממש נסחפת, איך את מגיעה לשטויות האלה?".אז את מבינה אותי? ודבר אחרון:אני מרגישה שמאותו יום שהתגלה הסיפור אני בחרדות,לא ישנה בלילה,ואפילו בוכה המון בלי שהיא תראה.היום ניגשתי לרופאת המשפחה שלי וסיפרתי לה את המקרה ואת מה שעובר עלי.קיבלתי טיפול תרופתי להרגעת חרדות כי אני מרגישה שבאיזה שהוא מקום אני מאבדת את הכיוון. מקווה שאצליח להיות רגועה יותר ואז לחשוב אחרת. אגב, לגבי ביתי : היא מראה סימני התאוששות,התחילה קצת לחייך לא הרבה ואני ממשיכה איתה עם הרבה שיחות,הרבה חום ואהבה ומקווה שאצליח. מה דעתך,דעתך חשובה לי מאוד. תודה, אתי.

מור שלום רב, בתי בת 3.5 כמעט, החלה לאחרונה לפתח "חרדת נטישה" כלפי (ולא כלפי בעלי, אביה). נתחיל שמאז ומתמיד הקשר בינינו היה ונשאר קרוב והדוק, יותר מכפי שקיים בינה לבין אביה והיא תמיד הזדקקה לנוכחות שלי מאוד בכל דבר. אולם, לאחרונה היא ממש חרדה לכך שאעזוב אותה ואצא לסידורים כמו ביקור עם אחיה(11 חד') במרפאה קניות וכל דבר אחר, היא בוכה מאוד לפני לכתי ואומרת כי היא "חוששת שלא אחזור". גם בפרידה בבקרים, לפני צאתנו למסגרות שלנו היא שואלת האם אבוא לקחתה אחה"צ ובקומה משנת הצהריים היא אינה מפסיקה לשאול את המטפלות האם אני אגיע ו"מתי אמא שלי תבוא". אני אצין כי אני נוהגת להגיע לקחתה, כחצי שעה לפני סגירת הגנון ולא משאירה אותה אחרונה כמעט אף פעם. לסיכום נקודה זו, היא זקוקה להמצאותי בנוכחותה יותר מאי פעם ומסרבת לאפשר לי לעזוב אותה. חשוב לי גם לומר כי יש לי בן בן 11 חודשים ואני רואה בזמן האחרון קצת שינוי התנהגותי אצלה, לרעה - נוהגת באלימות קלה כלפיו ולפעמים כלפינו, ההורים, צועקת, מתפרצת וכו'. ברור לי כי התופעות הללו קשורות קשר הדוק עם המצאותו ונוכחותו, אך האם עצם קיומו גם משליך על עניין החששות שנעזוב אותה? אני נזכרת כי לעיתים היא גם שואלת אותי האם אני משאירה אותה באוטו, כשמגיעים ליעד ומתארגנים ליציאה. נראה לי מיותר לומר כי לעולם לא השארתי אותה לבדה במכונית!!! ועל כן אני מאוד תמהה שהיא שואלת זאת. ישנו עניין נוסף שגם נתקלנו בו רק לאחרונה - היא מסרבת ללכת להצגות (אחרי שכבר ראתה בעבר כ - 4 הצגות והיה בסדר גמור) ואף ממש בכתה שכשהיינו לפני כמה ימים במשחקיה והחלה שם הצגה, היא בקשה ללכת הביתה ולא רצתה לראות את ההצגה בשום פנים אופן, ניסיתי לשכנע אותה "אולי נתחיל לראות", אמרתי גם שאפשר להמשיך לשחק ולא חייבים לראות את ההצגה אך היא סרבה להשאר שם וממש היתה נסערת. ביום שבת, אתמול רציתי לקחת אותה להצגה (הכרטיסים הוזמנו לפני כשבוע, בטרם ידעתי מה תחושותיה לגבי העניין) והיא לא הסכימה בשום פנים ואופן, אמרתי שיהיה כיף, שאולי נפגוש חברים מוכרים שיהיה שמח, שניקח איתנו דברים טעימים ונהנה ביחד רק אנחנו, היא בכל זאת סרבה וכשראתה שאני מתעקשת היא אמרה שהיא רוצה לקחת איתה מוצץ (שכמובן עוזר לה לנדוד לעולמות אחרים). כשהבנתי שאין סיכוי לשכנע אותה ואחרי ששאלתי אם היא תלך להצגה עם מצב רוח טוב או מצב רוח רע והיא השיבה מצב רוח רע, בטלתי את הכרטיסים.יותר מאוחר הבנתי ממנה שהיא חוששת מהחושך באולם, למרות שהבמה מאוד מוארת מאוד. אמרתי לה כי החושך באולם נוע דלהבליט את האור על הבמה ושאני נמאצת איתה, היא לא לבד וגם הזכרתי לה שבלילה היא ישנה עם חדר חשוך למדי והדבר לא מפריע לה. אח"כ היא אמרה לי שהשחקנים על הבמה נושכים אחד את השני. לא ראינו שום הצגה שיש בה גילויי אלימות או נשיכות ולכן מאוד הופתעתי וארתי לה שהשחקנים הולכים לעשות שמח ולא להכאיב אחד לשני. אני רוצה לתת עוד דוגמא מהימים האחרונים (מקווה שאני לא מייגעת אותך פשוט נסה לתת כמה שיותר פרטים) - ביום ו' התארחנו אצל אח של בעלי, יש לו 2 בנות בגילאים קרובים לגילה של בתי והבנות מאוד נהנות לשחק יחד. כשהגענו, הבנות המארחות ישבו לצפות בטלויזיה ובתי לא כ"כ אוהבת טלויזיה אז כעבור כמה דקות של שעמום כנראה היא בקשה ללכת הביתה וממש בכתה. אז החלטנו לצאת קצת החוצה לטייל באורוה (מדובר בקיבוץ) וגם בחוץ היא בכתה ובקשה ללכת הביתה. אני אמרתי לה שאנחנו רק הגענו וכשנסיים את הביקור נלך, הסברתי לה גם שזו התוכנית כרגע והוספתי גם שהבנות עלולות להעלב אם נעזוב אותן כ"כ מוקדם. בכל מקרה חזרנו אל הבית והן נגשו לשחק והכל היה מצויין, הן שחקו נהדר, היה כיף ובתי לא חזרה על בקשתה ללכת עוד. אבל ההסתגלות למקום היתה לה מאוד קשה (זה לא קרה בעבר). בכל מקרה ולסיכום אני רוצתה לומר שברור לי שעוברת על בתי תקופה לא קלה המלווה בהרבה חששות וחרדות אני מאוד רוצה לעזור לה וגם להבין מהיכן זה מגיע, האם זה תופעה מוכרת לשלב הכרונולוגי בו היא נמצאת? לקיומו של אח סגיל קרוב לשנה? אשמח לקבל את דעתך בעניין ולשמוע כיצד את מציעה שננהג כדי להקל עליה. תודה רבה ליאת

בקר טוב, אני אנסה לעבור דבר דבר בהודעה שלך ולהגיב. מקווה שלא אפספס..: ). 1. שינוי התנהגותי כלפי אחיה - בהחלט הגיוני. הוא כבר לא לגמרי תינוק. זה הגיל שבו התינוקות כבר מתקשרים יותר,משולבים יותר בחיי המשפ',מתחילים להעמד... ז"א,הם מתחילים להוות איזשהי תחרות וקצת לאיים על המקום שלי כילד. בתינוק בן שנה יש יותר "סכנה" מבחינת הילדה מאשר בתינוק בן 3 חוד'. מה עושים ? שמים את הגבול,משקפים לה את מה שהיא מרגישה (על שיקוף אפשר לקרא יותר ב"שאלות ותשובות" משמאל בחלקים - גיל שנתיים,תסכול). 2. לגבי החששות /חרדות שלה שתעזבו אותה. אני מוסיפה לינקים לתשובות קודמות http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xFT-8533,xFP-8685,m-Doctors,a-Forums.html http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xFT-9337,xFP-9581,m-Doctors,a-Forums.html http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xPG-54,xFT-21890,xFP-22242,m-Doctors,a-Forums.html http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xFT-22546,xFP-22546,m-Doctors,a-Forums.html וישנן עוד תשובות בנושא,אפשר לעשות חיפוש בפורום. 3. לגבי ה"ללכת הביתה" - אני בהחלט חושבת שנהגת נכון. לעניות דעתי,זו לא החלטה של בת 3.5 מתי המשפ' תלך הביתה.העניין היחידי שקצת צורם לי - "והוספתי גם שהבנות עלולות להעלב אם נעזוב אותן כ"כ מוקדם". החלק הראשון של התשובה שלך נהדר - אלה התוכניות וכשנסיים נלך... שמת גבול,לקחת את האחריות והסמכות שיש להורה. בחלק השני - כבר קצת הפלת את האחריות על בנות אחיך. לא בגללן לא הולכים הביתה,לא הולכים הביתה כי אבא ואמא קבעו שעכשיו אנחנו כאן. וזה בסדר גמור,ואין צורך להתנצל. מקווה שעניתי על הכל,אם ישארו שאלות,אני כאן. בהצלחה, מור

בוקר טוב יש לי ילד בן 4 ותינוק בן 3 חודשים. הילד הגדול מטריד אותי במס' מישורים שהם התנהגותיות וחברתיות. במישור ההתנהגותי אני מבינה שהסיבה להתפרצויות הכעס והזעם שלו נובעים בעיקר בגלל הולדת אחיו. אני מנסה להיות קשובה ולתת לו תשומת לב כמה שאני יכולה. מה שמדאיג אותי זו בעיה חברתית שצצה לה למרות שיכול להיות שהיא קיימת כבר תקופה ארוכה ורק עכשיו זה הדליק לי אור אדום.

שמתי לב שהוא תלותי בחברים שלו. יש לו חבר בגן שהוא קשור אליו, לדעתי, בצורה מוגזמת. כשאני לוקחת אותו לגן הוא יבכה ולא ירצה שאני אלך עד שאותו חבר יגיע. הוא חסום רגשית בפני חברים אחרים כי הוא רוצה לשחק רק עם אותו חבר למרות שאותו חבר לא מרגיש כך כלפיו בצורה כל כך קיצונית. מפריע לי גם שהוא מחקה כל חבר שהוא משחק איתו, אפילו אם הוא יותר קטן ממנו. לדוגמא: אם החבר ירוץ לאבא שלו ויחבק אותו ברגל גם הבן שלי ירוץ לאבא שלו ויחבק אותו ברגל. כבר קרה כמה פעמים מחברים שונים שאמרו לו שהם לא רוצים להיות חברים שלו והוא בא אליי בוכה שהוא כן רוצה להיות חבר שלהם. זאת הפעם הראשונה שאני נתקלת בבעיה חברתית. בד"כ אמהות היו מתקשרות אליי הביתה ומזמינות אותו לשחק עם הילדים שלהם. אני חייבת לציין שהשנה הוא עבר לגן חדש וקצת קשה לו עם זה. הילד שלי אינטליגנטי מאוד, הוא אוהב לשחק עם ילדים אחרים ואוהב שמגיעים אליו הביתה. אני משתדלת להזמין חברים אליו מאותו גן כדי שיתקרב אליהם. מה יכולה להיות הסיבה שהוא מגיע למצב שילדים אומרים לו שהם לא רוצים להיות חברים שלו? (למרות שהגננת אמרה לי שבגן הוא משחק יפה עם הרבה ילדים שונים) מדוע הוא מחקה כל הזמן את ההתנהגות שלהם והאם זה נורמאלי? יכול להיות שהכל נובע מהולדת אחיו? האם כדאי לבקש עזרה מקצועית?

בקר טוב, קשה לי להאמין שמה שאת מתארת הוא תוצאה של הולדת האח (דרך אגב,את מוזמנת לקרא ב"שאלות ותשובות" משמאל את החלק - אח חדש,זה יכול לעזור בהתמודדות). לגבי החברים - נסי להיזכר האם בגילאים צעירים יותר (ויתכן שגם היום),נהגת לשכנע אותו לעשות דברים ע"י השוואה עם ילדים אחרים. לדוג',"בא נלך הביתה" הילד - "לא רוצה" את - "תראה גם דני ושרון ו.. הולכים". כמובן שכל הורה משתמש בהשוואה כזו מדי פעם. השאלה היא עד כמה.האם נהגת לשכנע אותו ללכת לישון,לאכל,להשאר בגן,להתנהג "יפה" ע"י השוואה לחברים. במידה שבאמת היה שימוש רב בהשוואה,יתכן שזה מה שמוביל לחיקוי. מה אפשר לעשות ? 1. כאמור,לא להשוות ולא לשכנע ע"י "שימוש" בחברים. 2. ללמד את הילד לא רק מה לא לעשות ,אלא גם מה כן. ז"א,אם אומרת לו שאת מבינה שהוא רוצה להיות חבר של אורי אבל זה לא נעים לאורי שהוא הולך אחריו,הסברת לו מה לא לעשות.השאלה היא מה כן ? את צריכה לעזור לו ללמד דרך אחרת. לכן אפשר להמשיך את המשפט - במקום ללכת אחריו,אתה יכול להזמין אותו לשחק בקוביות.. 3. לבדוק מה קורה בבית . את מתארת ילד שקצת "מנדנד" (מצטערת,אני לא מוצאת מילה אחרת) לחברים ובגלל זה הם מתרחקים ממנו.נסי לראות האם הילד מחקה מישהו מבוגר שנוהג בדרך דומה (אם כי פחות קיצונית). האם אבא/אמא/סבא/סבתא... גם קצת כופה את עצמו על הילד או אפילו קצת "מנדנד" לילד (מתוך רצון טוב ואהבה,אבל עדיין משהו שהילד יכול לחוות קצת כנדנוד). אני הייתי מתחילה מהבדיקה וממתן כלים חליפיים לילד. רק אם לא הייתי רואה שינוי תוך חודשיים שלושה הייתי פונה לעזרה מקצועית. בהצלחה, מור