מתנה ליום ההולדת

הי מור, ביום חמישי הקרוב תהיה ביתי בת 5. שלחתי לה מכתב בדואר ובו סיפרתי לה כמה אנחנו אוהבים אותה וגאים בה וביקשתי לדעת מה היא תרצה מתנה ליום ההולדת. שלא כמו ילדים אחרים (לדעתי ואף לצערי) היא ביקשה מס' ימים לחשוב על זה. אתמול בארוחת הערב היא הודיעה לי שהיא החליטה!! היא רוצה "עדשת רגשות" היא יודעת שזה לא קיים, אבל מאחר ואבא שלה מתעסק בפטנטים היא רוצה שהוא ימציא לה לכבוד יום ההולדת "עדשת רגשות". נאלמתי דום ולא ידעתי מה לומר ומה לחשוב על זה. ניסיתי לברר אם היא שמעה על זה ממישהו או מהטלויזיה והיא אמרה שממש לא. כששאלתי למה היא מתכוונת ולמה היא צריכה את זה, היא אמרה שהיא רוצה תמיד לדעת איך אנחנו מרגישים וככה היא תדע איך להתנהג... מה דעתך? האם זה אומר שאנו מעבירים לילדה מסרים לא ברורים? האם משהו לא נורמטיבי עם הילדה שכן המתנה נראית לי כלל לא אופיינית לגילה? האם אני צריכה להערך ל"בעיה" מסויימת שהילדה מנסה להסב את תשומת ליבי אליה? והכי מטריד אותי - מה הייתי אמורה להגיד לה? מקווה שהבנת אותי...

ערב טוב, איזה רעיון מדהים. אני גם יכולה לקבל "עדשת רגשות",בבקשה? עולים כאן המון דברים : א. מידת היצירתיות של הילדה ודרך פתרון הבעיות שלה.היא נתקלה בקושי מסויים ומצאה לעצמה דרך להתמודד איתו,מאוד פרקטי.חשיבה פרקטית מאפיינת את המשפ' בדר"כ?. ב. מדוע קיים הצורך בעדשת רגשות?.אני חושבת (מבלי להכיר את הילדה...) שהיא מנסה,כמו שכתבתי קודם, למצא פתרון לקושי מסויים.יתכן,שאתם בטוחים שהיא מבינה הרבה יותר דברים ממה שקורה בפועל. הרבה ילדים (במיוחד הבוגרים והוורבליים שבינהם) מאוד מטעים.בגלל צורת הדיבור שלהם,יכולת הניתוח... עושים רושם של בוגרים הרבה יותר ממה שהם בפועל ואנחנו המבוגרים מתייחסים אליהם בהתאם - כמו מבוגרים קטנים. האמת היא,שלילד בגילאים האלה קשה מאוד להבין את כל החלק הלא מוחשי של החיים - מה שאי אפשר לגעת בו,קשה להבנה. כן,הם אומרים אני אוהב,שונא ,כועס,עצוב... אבל לא תמיד יודעים מה זה אומר.לכן המחשה,הסברים,הסברים על סיבה ותוצאה מאוד מאוד חשובים בגיל הזה. יתכן שבתך לא תמיד מבינה על מה הכעס שלכם או שהיא מבינה אבל לא יודעת מה לעשות עם זה. או.קי,אתם כועסים אבל איך אני אמורה למנוע את הכעס שלכם בפעם הבאה?. גם ילד שמבין על מה כועסים יכול מאוד להתקשות במציאת התנהגות אלטרנטיבית ולכן תפקיד ההורה הוא לא רק להסביר על מה הכעס אלא לתת גם אלטרנטיבה. דרך אגב,רשמת בעבר שהשיטה של ההסכמים עובדת יפה עם בתך.יתכן שזה עובד כ"כ טוב מהסיבה הפשוטה שבהסכם הדברים ברורים יותר מאשר מה שאתם משדרים לה בדר"כ וקל יותר להבין מה מצופה ממנה. ג. לגבי מידת הנורמטיביות - יש ילדים יצירתיים יותר ויש פחות,יש בעלי המצאות ויש כאלה שלא. בדיוק כמו שלא כל בעל ממציא פטנטים..... :). ד. מה היית אמורה להגיד? אני הייתי הולכת עם הרעיון עד הסוף - אפשרות אחת להסביר שקצת קשה לך לבנות כאלה כי את לא ממש יודעת איך הם צריכים להיות ומה הם כוללים ולהציע שתבנו ביחד. ובאמת כשהרגשות משתנים להשתמש בעדשות. אפשר לבנות אותם כך שיהיו אופציות למס' צבעים כשכל צבע מסמל רגש אחר (כעס,גאווה,שמחה...) ולהחליף את צבע העדשה בהתאם לצורך. אפשרות שניה,אותו הרעיון רק בלי העדשה.בעזרת טבלה/מדבקות/מביעונים..... כמו שכתבתי כאן כבר מס' פעמים - התשובות בגיל הזה אמורות להיות קונקרטיות למה שהילד העלה.את הוצאת המסקנות מדבריה תעשי עם עצמך ובעלך,לא עם הילדה. ה. הסעיף הזה היה אמור להופיע מוקדם יותר אבל לא נורא. כתבת "כששאלתי למה היא מתכוונת ולמה היא צריכה את זה, היא אמרה שהיא רוצה תמיד לדעת איך אנחנו מרגישים וככה היא תדע איך להתנהג" . השאלה שלי - האם יש לך הרגשה שמדי פעם היא מנסה לרצות אתכם ? שחשוב לה מאוד להיות "בסדר" ?. אני מקווה שמצאת משהו בתשובה, מור.

הי מור, קודם כל welcome back, שנית, אני חייבת לציין שהדבר הראשון שהרגשתי כשהיא אמרה את זה- זה שהאדמה תחת רגליי זזה, די נלחצתי... אז ככה: לגבי חשיבה פרקטית: אכן זה משהו שמאפיין אותנו כמשפחה, להיות פרקטי ומציאותי זה משהו שמוביל את אופי החשיבה וההתנהלות היומיומית שלנו - באיזה אופן לדעתך אנו מעבירים את זה לילדה שכן, הפרקטיות היא בענייני דיומא שלילדה כלל אין קשר אליהם. לעניין הבנתה של הילדה: אז פה תשובתי היא קצת מורכבת. יש לה רצון עז שנחשוב שהיא כבר מבינה ויודעת המון. פעמים רבות היא גם מפתיעה אותי בתשובותיה, אך אני לא מרפה והרבה פעמים שואלת למה היא התכוונה בכדי לוודא שהיא הבינה את מה שהיא בכלל אמרה...במרבית הפעמים היא אומרת בדיוק את מה שהיא התכוונה לומר. מבחינות רבות רמתה היא גבוהה בהרבה מגילה...מה שקצת מוסיף למורכבות היחסים חייבת להוסיף שנושא המחשה ומתן דוגמאות היא חלק בלתי נפרד משיחת חולין בביתנו אנא פתחי קצת יותר את נושא הקניית אלטרנטיבות במקרה של התנהגות מכעיסה... לדוגמה: אתמול בערב היא עשתה מעשה מסויים שהסברתי לה לא מעט פעמים שזה נורא מכעיס ומרגיז אותי ואני מבקשת שבמקום זה היא תרגע ותפנה לעיסוק אחר... אבל עד שהיא לא הוציאה אותי מכלי...היא לא נרגעה - מה עוד אמורה הייתי לעשות? לעניין הניסיון והחשיבות שלה של להיות "בסדר" אני יודעת שזה נורא חשוב לה ופעמים רבות אני מסבירה לה שמותר לנו להיות חלוקים בדעתינו, ומותר לטעות ומותר לכעוס וכל מה שקשור בזה...אבל התנהגות זו היא מגמתית אצלה ולא רק איתנו, אלא, גם עם הגננת לדוגמה מצא חן בעיני מאוד הרעיון של באמת לבנות יחד משהו שישקף את הרגשות... אני כבר עובדת על רעיון כזה.... תודה על התשובה המאוד מאוד מקיפה יום נפלא