הצילו - מה עושים?

שלום, אני בדילמה נוראית. זה מה שקרה : בערב החג גיסתי החזיקה את ביתי התינוקת בידיה ובנה בן החמש זרק עליה לפתע מכונית צעצוע ופגע בה. ( לא בתינוקת). אמו הקמה אחזה בו בכוח והחלה להעיף לו סטירות ומכות בישבן תוך צעקות: אני אהרוג אותך, אני אשבור לך את היד, אתה חיה צריך לשלוח אותך למוסד, אני לא אמא שלך יותר. ולסיום נעלה אותו באחד החדרים. אני הייתי בשירותים בדיוק ורק שמעתי את החבטות והמכות והתחלתי לבכות מרחמים עליו. כולם היו בהלם ואף אחד לא הפריד ביניהם. לאחר המקרה התחלנו לדבר בינינו ולי היה ברור שאסור לשתוק. לקח לי זמן לשכנע שהוא ילד מוכה שעובר התעללות פיזית ונפשית. זו הפעם הראשונה שהיינו עדים להתקף היסטריה כזה אך כבר ראינו פה ושם מכה בישבן או סטירה אחת וצעקות בלי סוף. לידיעתי הם עוברים טיפול אצל פסיכולוגית מרפאה בעיסוק וקלינאית תקשורת שכן הילד "בעייתי" מרביץ לכולם, מקלל אין לו אף חבר ועוד. החלטתי לדבר איתה היום ולנסות להבהיר לה את חומרת מעשיה לפני שאני פונה לגורמים אחרים והתרשמתי מהשיחה איתה שהיא חושבת שזה בסדר שהיא מרביצה לו שכן רק כך הוא מבין וילמד ואין דרך אחרת. שאין לי מושג כמה קשה איתו ושאני הייתי נוהגת בדיוק כמוה לו הייתי במצבה. כשאמרתי לה שהיא עוברת על החוק היא לא ממש הבינה כששאלתי אם היא לא פוחדת שהשכנים יתלוננו היא אמרה על מה? ושיתלוננו. בקיצור אין ממש עם מי לדבר. היא לא הביעה חרטהוהיא פוחדת שאם לא תעצור אותו היום הוא יעיף כסאות על מורים בהמשך ועוד ושהיא לא יודעת ממי הוא למד להתנהג ככה. לאחר השיחה איתה חששתי שאם אפנה לגורמי רווחה היא תדע שזו אני וגם אין לי עניין להסתיר את זה ממנה או לשקר העניין הוא שאני חוששת להמשך הקשרים במשפחה או לגרוע מכל או אולי לא שיוציאו את הילד מהם וארגיש אחריות לכך שדיברתי. רציתי להוסיף שאחרי השיחה איתה היא התקשרה לחמותי ואמרה לה שהיא מאוד כועסת עלי ושהיא לא רוצה לראות אותי יותר ושהיא הבינה מדבריי שאני מתכוונת להתלונן עליה. התלוננתי כבר בעבר על ילדה שכנה שחששתי שהיא מוכה אבל אז לא היה קשר משפחתי כל כך קרוב ולכן לא הקרבתי דבר. יש לכם עצה? אני ממש בדילמה.

אני חושבת שאת צריכה להתלונן. או לבדוק האם יש מישהו בסביבה של הילד שיכול להתלונן. את צריכה לשאול את עצמך איך תחיי יותר טוב. בידיעה שהילד ממשיך להיות מוכה כי רצית לשמור על שלמות משפחתית או מתוך החלטה לשמור על שלמות משפחתית. איך הגיב בעלך? העם מדובר באחותו או באישה של אחיו? מה המשפחה הקרובה חושבת? אולי שהגן של הילד יתלונן על האמא? (בטח יש אינדיקציות של מכות כחולות וכדו'). תנסי לראות אולי את כן יכולה למצוא שביל ביניים שבו מישהו מוסמך ידווח ויקח את האחריות לדיווח.

שבת שלום, אין ספק שהתנהגותה של האם חמורה !. אני רוצה להעלות עוד כיוון למחשבה מעבר לכן/לא דיווח. את כותבת - " פוחדת שאם לא תעצור אותו היום הוא יעיף כסאות על מורים..". אני מעריכה (וגם מתוך הכרות עם אמהות מתעללות) שאמא מגיעה למצב כזה רק אם היא מרגישה חוסר אונים אדיר. כמובן שזה לא הופך את ההתנהגות לבסדר. אז מה כן ? אמא שממילא מרגישה שהיא לא מסוגלת להתמודד עם ילדה,למלא את התפקיד שכ"כ הרבה נשים אחרות מצליחות,שמגיעה למצב של חוסר אונים כ"כ גדול עד להתנהגות כזו,סביר שהדימוי האמהי שלה נמצא בשפל המדרגה. היא אמנם מסבה לילד נזק וקל לנו לראות אותה כ"מפלצת" אבל צריך לזכור את הפחד שלה. מדוע ? כדי להבין שאם נפחיד אותה יותר,לא נצליח לגייס אותה לשום תהליך. נצליח לעורר התנגדות,התבצרות שלה בעמדתה וסביר שעיקר מי שיסבול מזה זה הילד. מתי אמהות מתעללות מסוגלות להודות בהתעללות שלהן ולרגע לנסות להבין את ילדן ? (קשה לי להאמין שהיא לא מבינה את חומרת מעשיה. היא אולי טוענת כך) כאשר היא תרגיש שמתחברים לקושי שלה,שמבינים עד כמה קשה לה בתפקיד שלקחה על עצמה - אמהות,כשהסביבה תבין את חוסר האונים שלה. להערכתי,זה הסיכוי היחידי להשיג ממנה איזשהו שת"פ (אפילו המזערי ביותר. זה עדיין עדיף מאשר התנגדות..). נסי לחשוב איך את היית רואה את עצמך אם חלילה היית מגיעה למצב כזה ש/את לא שולטת בעצמך עד כדי הכאה כזו. סביר שהיית כ"כ מתביישת בעצמך. וכשאנחנו מתביישים אנחנו מאוד מתגוננים ומתנגדים. מה אני מציעה לעשות ? לפנות לאמא מכיוון אחר. להסביר ברוגע,בשקט, שנבהלת ,שאת דואגת לא רק לילד אלא גם לה (אם היא תרגיש שזה לא אמיתי אלא רק כדי להשיג משהו,ההתנגדות רק תגבר..). לשים במוקד השיחה לא את הילד והדאגה שלך אליו (זה ברור מאליו) אלא להתמקד בה ולתת לה לגיטימציה להביא את הקושי שלה בהתמודדות עם הילד. להבין אותה כשהיא אומרת שהיא לא מסוגלת בדרך אחרת,להיות אמפטית לקושי שלה (חלילה לא להתנהגות). לתת לה לבטא את האכזבה שלה מעצמה (וגם אם היא לא תגיד את זה,אני בטוחה שזה קיים. הרי כולנו רוצות להיות אמהות נהדרות,ושנוכל להתגאות בילד,ושהיחסים יהיו נעימים ורגועים..). ככל שהיא תרגיש שפחות שופטים אותה,יהיה לה קל יותר לדבר על הקושי שלה מול הילד. רק אחרי שיחה שתיים שבה נסי להתחבר אליה,כדאי להציע פניה לאיש מקצוע (אני לא הייתי מציגה את זה שפונים כדי שהיא תפסיק להרביץ או כי היא אמא שלא יודעת להתמודד אלא כדי שתוכל להגיע ליחסים נעימים עם הילד,כדי שתוכל לעמוד בציפיות שלה מהאמהות וכו'). כרגע הייתי מאוד נזהרת מלאיים עליה.היא כ"כ מאוימת בעצמה שזה עלול רק להחמיר את המצב. אמא שלא מאויימת,לא מגיעה להתנהגות כזו. דבר נוסף,כמו שכתבתי כדאי בשיחה להתמקד בה,ברווח שיהיה לה ! מיעוץ מקצועי. במצב שבו היא נמצאת היא לא מסוגלת "לראות" את מצבו של הילד,היא לא מסוגלת לחוש אמפטיה כלפיו (כמו שאולי לנו קשה לחוש אמפטיה כלפיה...) ולכן כל שיחה שהמוקד שלה הוא הילד,יעורר בה הרבה כעס. היא זקוקה לזה שמישהו ידאג לה !. כמובן,שאם כל זה לא מצליח ואין שום ברירה אחרת והמצב ממשיך,לפנות ולדווח. הרבה בהצלחה (יש לך תפקיד לא קל :)) ואם יש צורך שאוסיף בנק' מסוימות,בשמחה. מור.

לא תמיד צריך להגזים וישר להגיד ילד מוכה. כנראה שהגיסה שלך נמצאת במצב מאוד קשה אם הילד וכנראה גם אם בעלה אם בעלה לא התערב ולא הפריד אני חושבת שהיית יכולה לראות סימנים על הילד עוד לפני ההתפרצות הזאת ולדעת שהוא ילד מוכה את פשוט צריכה להסביר לגיסתך והיא בעצם עושה ההפך ממה שהיא צריכה לעשות, היא אומרת לילד אסור להרביץ אך היא מרביצה לו איזה מסר היא מעבירה לילד? אני גדולה אז לי מותר ?!אולי אם תומרי לה כך היא תבין שהיא עושה פעולה הפוכה, היא סוטרת את עצמה אני פעם אמרתי את זה לגיסתי שכמובן לא הייתה במצב חמור כולכך אבל כאילו נפל לה האסימון והיא אמרה את יודעת מה את צודקת. היא הייתה כל פעם מכה את הילדה הקטנה בכף ידה כשזו הייתה מרביצה לה והיא הייתה אומרת אסור להרביץ! ומחתיפה לילדה מכה ,וברגע שאמרתי לה את זה היא הפסיקה כי היא הבינה שבעצם היא די מחקה את האמא מכות כנגד מכות תסבירה לה שצריך לתפוס את הילד גם אם הוא משתולל בעדינות כמובן ולהסביר לו שכך לא מתנהגים ולמה לא מתנהגים כל וכ"ו במקום לשפוט את גיסתך תני לה כלים להתמודד אולי קצת זמן לעצמה מילה טובה ודאי היא עוברת תקופה קשה ולא נראה לי שהיא עושה את זה מתוך רוע אלה מתוך מצוקה ואיש לא בא לעזרתה לא?