יחסי אב ובת

שלום רב לך, אני בן 58 ואב לבת בגיל 28. התאלמנתי לפני 20 שנה וכל השנים גידלתי את בתי לבד. מטבע הדברים הקשר בינינו הוא חזק מאוד , לעיתים עד כדי תלות מוגזמת בי. אציין שבתי אובחנה כסכיזופרנית לאחר אשפוז לפני כ 4 שנים. כיום מצבה טוב והיא נמצאת במסגרת שיקומית. התלות שלה בי יצרה מצבים שבהם אני משמש לה כעין תחליף לחברה במקום חבירים וחברות שאין לה. אנו מבלים לעיתים ביחד , הולכים לסרט, הצגה, וסתם לטייל. כיום כשהיא בשיקום , היא מתקשרת אלי טלפונית הרבה פעמים, כדי לשאול מה נשמע. כרגע יש לי בת זוג וקורה הרבה פעמים שאני נמצא עם בתי ומקדיש לה זמן על חשבון זמן בילוי שהייתי צריך להיות עם החברה שלי. דבר זה גורם כמובן לכעסים מצד החברה. יש אצל בתי גם קנאה כאשר אני יוצא לסופי שבוע עם החברה והיא נשארת לבד בבית. שנינו מודעים לכך שמצב זה אינו תקין ואינו בריא לה ולהתפתחותה כאדם עצמאי, אך יש מצבים שאני מתקשה להעמיד את בתי במקומה ולעמוד על זכותי לצאת עם החברה בלי להרגיש נקיפות מצפון על כך שהיא נשארה בבית לבד. אציין רק שמצב זה אינו תמיד ואינו מוחלט. ברוב המקרים אני אכן יוצא ובתי מבינה שיש לי חיים משלי שאינם קשורים אליה . שאלתי היא איך נכון וצריך להתמודד עם הסיטואציה. הקשר שלי עם בתי הוא תקין , יש הבנה ופתיחות בינינו והיחסים טובים. האם יש צורך בטיפול כדי להתמודד עם המצב?

היי רוני. למרות, שאתה טוען כי בדרך כלל ביתך מבינה את המצב ומאפשרת לך חיי זוגיות, עצם שאלתך, מראה כי התלות של ביתך בך מקשה עליך (וכנראה גם עליה). לדעתי, הליכה לטיפול יכולה לעשות רק טוב לשניכם. בנוסף לכך, אם ניתן, שביתך תיצור קשרים חברתיים עם עוד אנשים (בשיקום, או בכל מקום אחר), הדבר יכול לעזור לה להתגבר על התלות שלה בך, ולאפשר גם לך וגם לה לנהל חיי חברה.

לילה טוב, הדבר הטוב ביותר לדעתי הוא להתייעץ עם אנשי המקצוע המטפלים ונמצאים בקשר עם בתך. כדאי היה לשתף אותם בלבטים שלך (ואולי אם מותר,בתחושה של קצת מחנק שנדמה לי שאני מרגישה בין השורות..). מרבית המשפ' המתמודדות עם בן משפ' חולה נפש מעלים את סוג הקושי שאתה מדבר עליו. זה נורמלי ! זה מוכר ! וכדאי לשאול לדעת המטפלים בה ולהתייעץ איתם לאן לפנות (בהחלט לפנות !). הרי בכל מקרה מי שמטפל בה יצטרך בשלב כזה או אחר להיות בתמונה אם תחליט לעשות שינוי,כך שלדעתי כדאי להתחיל מהם. ולסיום,משהו לא כ"כ קשור שאני מרגישה צורך לכתוב - ההודעה שלך כ"כ רגישה,כ"כ נוגעת... שיהיו לך הרבה כוחות ובעיקר הכוחות לדאוג לעצמך כמו שאתה דואג לבתך. מור.

תודה רבה לך על ההתיחסות הרגישה ומלאת ההבחנות.