בן מרוחק- מה עושים??? מוותרים על ילד??????????????

מכתב שנכתב למגירה..............שאם יגיע היום שלא תיהיה לבן רק הפתעה כי אם גם הסבר ממני האמא. . ד"ר יקר מה דעתך?? איך חיים עם כזה דבר. מה שכתוב זה מעט ממה שעברנו איתו לא בילדות שאז להורים כאילו שליטה... כי אם מהיום שהתחתן עם האשה ... שרק ריב ומדון עשתה וגרמה במשפחה. אני יודעת שהילד בו ה 35 כואב ורגיש אך הוא מתנהג בדיוק הפוך . אני מבינה שהוא נמצא בין הורים - לאשה אמא לילדיהם. אני יודעת גם שהיו ויש פערי מנטאליות בין המשפחות. גם הבן יודע. אך היכן אנו הורים???? מזה חודשיים נתק מוחלט. התחצפו אצלנו בבית בגלל שבעלי פנה לבת שלהם בת ה-4 בדרכו שלו ומכאן שזו בוודאי לא הסיבה יצא כל הרפש מצידם. אגב ההורים שלה הורים טובים מאוד ומנוצלים מאוד על ידם.... ובאחת ההזדמנויות שדיברנו.... אמרה כלתי שהוריה לא עושים מספיק. אני לא נפגשתי בהורים כמו הוריה שעושים יותר. סליחה על אורך המכתב. גם הכאב שלי כאורך הגלות. בעלי חזק ממני. אחרי המחלה שהיתה לו.... שינה את התרגשויותי. תודה וחג שמח. יום רביעי 27 אפריל 2005 ל.........(בן שלי) ביום 21.4.05 יום חמישי צלצלת בבוקר לשאול היכן היינו אתמול. אבא היה אצל השכנים ללא הנייד ואני רצתי לחנות שבה קניתי מתנות לחג הפסח שמתקרב בעוד שבוע כאשר המוכר ניסה לסדר אותי וחישב לי פעמיים דבר אחד. אחר הצהורים צלצלתי לשאול אם אתם יכולים להגיע מחר ערב שבת לקפה על מנת שלא אטרח ואעבוד קשה שבוע לפני פסח. כמו תמיד עניתי שבוודאי וכנראה שכאן היתה שוב הטעות שלי שרציתי כתמיד לרצות ולהיענות בחיוב. הכנתי ארוחת ערב בשמחה כמו שאני לאחרונה עם אבא מכינה. הגעתם עם שלושת הילדים כאשר אבא ירד מהמקלחת מלמעלה. ........הילדה נרדמה בדרך נכנסה כעוסה ואבא שלא לטעמך פנה אליה ואולי שוב ואולי בפעם המי ידוע כמה .... ושאל אם היא שוב ברוגז. ומכאן ועד לכתיבת שורות אלו חזרו הדברים המכוערים והמצערים אותי תמיד ומאוד כאמא. בהמשך הקטנה בת ה 4 ............... ואבא כמו אבא שלך! ואתה! הגבת והערת לאבא שלך בחוצפה רבה וגדולה מדוע אינו מניח לבת שלך. בהמשך אשתך התערבה והצטרפה אליך על מנת ל"הגן" עליך וצרחה על אבא שלך! על מה??? אותה אשה שלך היא החברה שהכרת בצבא ושאתה בחרת בה והצגת אותה בפנינו כחברה שאותה עמדת לשאת. לא אנחנו בחרנו בה כי אם היא בחרה בנו כמשפחה. היא קבלה שם המשפחה של אבא שלך. לפיכך ובכל מקרה ובשום פנים ואופן היא אינה ברת זכויות על החיים שלנו וכמובן לא על החובות שלנו אליך ואליה. אתה נולדת לנו כבן אח לאחותך ולבת שלנו. אתה בן שלנו ותישאר כל חייך הבן שלנו גם אם בחרת לחיות את חייך כפי שבחרת.- את ההורים לא ניתן להחליף! המריבה הקודמת אחת מהרבות האחרות היתה כאשר עבדתי ...................וחזרתי הביתה בשעות החושך דרשתם שאבוא לעזור לאשתך עם שני הילדים הקטנים שלכם. ההרגשה שנתת לנו ושבהתאם אתה מתנהג הינה כי חייבים לך!. יש לך טענות שההורים לא לטעמך וזאת נאמר על ידך שוב בפעם האחרונה בשבת 23.4.05 כאשר הגעתם כאילו להסדיר למחרת - את החוצפה מערב שבת 22.4.05 ובאותה שבת נאמרו דברים שאסור היה לנו כהורים להרשות לכם כילדים חצופים לומר בביתנו. גם אם היה טעם או מקום לומר טענה או כעס כל שהוא אין שום מקום לומר אותם בצורה שנאמרו הדברים כאן וכך בביתנו באותו מוצאי שבת -שבוע לפני ערב פסח. יצאת מפתח הדלת ואמרת כי "פסח זה לא נתראה", אשתך לא רצתה לוותר והוציאה מאבא לשאלתה: "איך ממשיכים הלאה לגבי ליל הסדר – אבא אמר נמשיך.... שענה כפי שענה כי הוא אבא הרגיש מה שאני מרגישה כל השנים. להחליק ולנסות לזרום למרות שתמיד היה קשה. באותו לילה לא עצם אבא עיין ולמחרת בבוקר היה נחוש בדעתו כי יאמר לכם לא להגיע לליל הסדר. רק בשנה שעברה נפגם ליל הסדר אחרי כל הטרחה וההכנות שלי. אחותך דיברה בזמן קריאת ההגדה עם בעלה וזה לא היה לרוחך והחלטת לקום משולחן הסדר בעת קריאת ההגדה .....מבלי להתחשב באף אחד, התיישבת בצד.... הסדר נפגם ואף לא אכלנו. למרות כל הטרחה וההכנות הגדולות. שכחת אולי כי אתה לא בבית ושאתה "אורח" בבית ההורים ועליך לכבד את הסדר בביתם. קמת והסדר נגמר טרם שהתחיל. החלטנו כולנו לעבור על מקרה זה ואולי בגלל שזה היה ערב ניתוח העין של אבא . לא פעם אמרת שיותר מריבות לא יהיו. ב- 16.5.05 ימלאו לך 35 שנים!!!! וטרם למדת לכבד את הוריך מולידך. נולדת לנו לפני 35 שנים ומאוד שמחנו שקבלנו גם בן. בכית כילד יום ולילה. התחלת את הלימודים בביה"ס לא אהבת ללמוד. אתה מאשים את ההורים שלא למדת גם זאת שמענו. סיימת עממי ועברת לאורט אני! מהתקציב הדל שלי אז ! דאגתי לרכוש לך ציוד חדש חדש וכמו שאתה רצית ( לוח שרטוט הכי יקר שהיה בחנות ) לקראת התיכון. לא למדת גם באורט. היית שובב גדול. כל שיחות המוטיבציה של אבא מולך לא עזרו. לא הקשבת. אבא "איים" כי אם לא תלמד ולא תעבוד בזמן ששכבת ימים שלמים על המיטה בחדרך הוא לא יעזור לך. אבא שלך אדם עם עקרונות ואתה כבנו היית חייב להכיר בו כמות שהוא לטוב ולרע. אכן התגייסת לצבא ואנו ליוונו אותך לכל אורך השרות לכל מקום עד לחוצפה החוזרת שלך. אני לא זוכרת כרגע מה ולמה אך אני זוכרת שאבא החליט שלא מגיע לך שנגיע אליך יותר. כשהגעת הביתה בחופשות התנהגת כמו שהתאים לך ללא התחשבות ויחס להורים. אני זוכרת כי תמיד קבלתי באהבה כל חבר או חברה שלך באירוח מלא וארוחה. כשהתגייסת קניתי לך את כל מה שאבא התנגד ואני זוכרת את סוודר הטלאים והשרשרת זהב גולני. גם אז באמצעים הדלים שהיו לנו תמיד רציתי ועשיתי ולמרות זאת - לא הצלחתי לרצות אותך. המשכת להתנהג בחוצפה. היום אני מבינה שכבר אז היו הדברים ללא הערכה. לאחר הצבא ולאור ההרגשה הרעה שלך בבית עברת לצריף במשק של אחותך. ניתן לכתוב עמודים ארוכים ומלאים על ההתנהגות שלך ושל החברה שלך אז והיום אשתך. התנהגת כמנהג בעלים על משק אחותך כאשר שכחת אתה דייר – שוכר אצל אחותך. מקרה אחד לפחות אני זוכרת כאשר הכנסת אותנו ואת אחותך מהגינה הביתה ה כי אתה ציפית לאורחים שלך. ואנו אכן נכנסו הביתה והשארנו לרשותך את כל הגינה. לאחר שנים.................עזבתם את המשק של אחותך בכעס. שוב מריבה. המשכתם לגור באותו מושב . השלמנו לאחר קושי רב. וויתרתי והגעתי ובקשתי. ו- השלמנו ולזמן קצר שוב. תמיד היו לך טענות וחוצפה . אני חושבת שאתה לא מכבד את הוריך ואתה לא מבין את צורת ההתנהגות המביישת שלך. אני יודעת ובטוחה כי יגיע היום ותבין. אבל............... אני לא יודעת איפה ואיך נהיה אני ואבא. עזבתם את המושב שבו גרתם והתרחקתם בכעס לעיר במרחק של כ- 75 ק"מ מאיתנו. עזבת אמא כואבת ובוכה.... התקשרתי אליך ביום ההעברת הדירה - לנייד והשארתי לך הודעה "במזל ובהצלחה" ואתה לא טרחתי לחזור אלי לאחר ששמעת את שלי הברכה. בכיתי רבות כי אבא היה נחוש והחלטתי כבר אז!!! במאמצים רבים יזמתי אתך פגישה ולי היום גם הכאב והבושה מההרגשה הלא נעימה שנתת לי וההתייחסות שלך אלי באותה פגישה. בכיתי מולך כמו ילדה קטנה וניסיתי להסביר לך, כאמא שרוצה את שלום הבן והמשפחה שלו. התנהגת בשחצנות ונפרדת ממני איך שנפרדת למרות שהתחננתי שתבוא איתי הביתה לאבא. אמרת לי כי בחיים לא תגיע. אתה בוודאי זוכר. למרות............. זאת.... ובהמשך הגעתם. תודה. מאז עברו כשלוש שנים וקצת וזה שוב כמו חלום למרות שנזהרתי ולמרות שעשיתי כל שרציתי ויכולתי והסיפור חזר והגיע. שוב כבר חודשיים שיש נתק. ולמה???? בגלל שאתם התחצפתם לאבא שדיבר לבת שלכם בת ה- 4 כסבא והילדה התחילה לצרוח.................. למחרת הגעתם שוב כאילו להסדיר את העינינים ובמקום להסדיר הגעתם מלאים בחומר נפץ... ונאמרו על ידך ועל ידי אשתך דברים מלאי חוצפה, זלזול, חוסר הערכה וחוסר כבוד מוחלט להורים. התנפלת עלי כי צלצלתי לאביה של אשתך להגיד לו מזל טוב. דיברת אלי בידים מורמות ומזולזלות?? למה??? רציתי לפרגן לאשתך ולאביה ומה רע בכך?? הפעם יש לי הרגשה שהדמעות שלי מהכאב והצער שאתה גורם וגרמת לנו כל השנים פשוט ו נגמרו. באיזו זכות אשתך מנהלת לי את המצב הכלכלי שלי מה אני קונה לעצמי ולבית ומה אני קונה לבת שלכם ליום ההולדת. גם בעבר הרשת לאשתך לדבר בחוצפה גיבית אותה. ביום הולדתי 50 אשר נחגג בגינת אחותך – הוזמנת למרות שלא דיברת שוב עם המשפחה. חלפת עם הרכב שלך ליד כל אורחי מבלי להבין כמה זה כואב ופוגע באמא ואבא. גם על זה "סלחנו" כלומר זמרנו הלאה. אבא שלך כל השנים ידע והבין מה שאני לא רציתי להבין. לאבא היתה הדרך שלו אך אני התנגדתי כי אני אמא וכנראה שכאן הטעות הגדולה שלי. כל מה שלא קבלת מההורים שלך היה כרוך בווכוחים רבים שלי עם אבא שלך עד להכנעה של אבא. אבא ראה את הנולד אך אני סרבתי וסרבתי להאמין ולקבל. אולי כי אני אמא לשני ילדים שילדתי באהבה ובצירים. גם מתנה לברית של הבן שלך אבא החליט שהוא רוצה לקנות לך רק מצלמה. בסחיטה הצלחת להוציא ממני מול מריבות עם אבא 2,500 ¤ בנוסף למצלמה. ובערב שבת אשתך אמרה שלא קבלתם כלום לברית של הבן. לברית של ....... הבן השני..... לאחר וויכוחים רבים עם אבא הצלחתי שתקבל 5,000 ¤. ובהמשך יום ההולדת שלך לפני שנתיים שעון יקר ב- 4,000 ¤. בכניסה לבית המושכר בישוב בו אתם גרים היום קבלתם 2,000 ¤. לאוטו שקניתם לפני כ- 7 שנים קבלתם 2,000 ¤. ואז.... רבת איתי וכעסת שלא קבלת ממני אפילו בובה לאוטו! חשבתי שאתה צוחק. לא האמנתי שהתכוונת לבובה. עגלת סופר אחת אני זוכרת בסך 680 ¤ בחצי חינם. 800 ¤ מהארנק שלי לאשתך כשרבתם לפנינו בנושא כספים שחסרים. אם ראית מגהץ אדים אצלי והתלהבת קבלתם כזה. מזכירה לטלפון קבלתם. מחבת חשמלית קבלתם. תמיד עוד צחקת עלי שאסור לכם להתלהב לידי כי מיד אני מגיבה ונותנת. אלה מעט מן הדברים הקטנים ואת האחרים קשה לי לזכור לא בגלל שלא היו אולי אפילו בושה להזכיר כי לאשתך הבאתי חולצות שהיא לא מעריכה ולמרות זאת לובשת. בושם ובכל הזדמנות פינוקון אפילו כמו קרם לחות לשער שלה. כאשר אין הערכה אין הערכה לכלום. אני בחיי לא קבלתי מאף אחד אף לא אחד מהסכומים הנ"ל. מה שיש לנו היום זה מעבודתו של אבא במשך 40 שנה עד למחלתו שגם אז לא דיברת איתנו והגעת לבית חולים כאוב ופגוע. ועבודתי שלי 30 שנה. מה שיש לנו היום ואולי ישאר אחרנו כדרכו של עולם יכלתם להנות אתה ואחותך. אבא כבר לפני שנים החליט שלא זה מה שהוא רוצה וזאת לאור ההתנהגות המכוערת שלך לכל אורך הדרך. הדבר נעשה בעבר כרצונו של אבא...... ולאחר שהגעת וחזרת להוריך עמדתי שוב מול וויכוח מול אבא והדברים תוקנו גם לטובתך. אבא לא היה שלם עם התיקון גם בימים שכאילו היחסים היו טובים, כי לא מלאת בכלום ממש בכלום בהתייחסות ובכבוד מול הוריך ולא היו לנו דרישות מוגזמות רק דרישות של כיבוד וכבוד. עם עברת על כביש החוף לכוון טבריה אתה לא מצאת לנכון לעבור לראות את ההורים. ענית לי בחוצפה כי פעם... שאתה כבר נוסע אם אשתך לחופשה אין לך זמן להכנס אילנו. גרמת לנו לא לשאול, לא להתערב, לא לבקש, לא לצפות, לא להזמין. אם שאלת פעם.... היכן אתם בפסח אשתך עשתה מזה מריבה. ..... כי אשתך רצתה להיות אצל הוריה, מובן ומכובד, ואני רציתי רק לדעת איך להיערך לחג. אם שאלתי פעם בעבר אם אתם מגיעים לערב שבת נאמר לי שזה התור להורים של אשתך ואיזה שאלות אני שואלת. פשוט איבדתי את היכולת בלדעת איך ניתן לרצות אותך ואותכם. . אם עניתי לשיחת טלפון בנייד של אבא כשהוא לא באזור...... אמרת כי גמרתי לך את המכסה השבועית. אם דאגתי לבריאותך .......... בהדסה ............... אני הסטרית!. ומה אני פתאום דואגת.אם דאגתי לתוצאות בדיקת הסיטי ....... פתאום אני דואגת. מה מותר לי כבר.??? לקבל את החוצפה של אשתך בבית שלי שהיא מעירה לי על שאני לועסת מסטיק ויש לי שפת גוף גסה. שהיא מתביישת במתנה שהבאת ל.....ליום הולדת –4. שלא קבלת מאתנו כלום. כלום . אבא בכוונה שאל אותך מספר פעמים על מנת לתת לך שביל ואתה נשארת בשלך. אמרת שהית עוור מול ההורים של אשתך ופתחת את עיניים. שגרמתי לך למריבה עם אמה של אשתך לאחר הברית של בנך הראשון. אשתך התנפלה עלי בבת האחרונה שהיתם כאן שאני זו שגרמתי למריבה בינך לבין אמא בגלל מה שאמרתי לך. אמרתי מה שאמרתי כי מותר לאמא להגיד לבן ולשאול. הלא.?? אסור היה לי לומר לך גם אז מה שאני חושבת. אשתך אמרה שתמיד אני זו שמסכסכת. צלצלתי בשבת הגורלית לאבא של אשתך להגיד מזל טוב. אשתך היגבה על כך כי מה יש לי לצלצל להוריה כאשר בחרנו להתנתק מהם 15 שנה. הגבתם למעשה זה שלי בליגלוג. הרי טרם עברה שנה שאני ארגנתי ופרגני לאשתך והזמנתי את הוריה ואחיה לבית החדש שלנו לחגוג לאשתך יום הולדת בהפתעה. וזאת התודה??? ובהמשך התריאנו עם ההורים שלה ביום העצמאות שעבר בכל ימי ההולדת, בהדסה עת שקבלת את הטיפול שקבלת ובטלפונים בערבי חג. היה קשר. אתה מתלונן שאנו לא משחקים עם הילדים כמו סבא וסבתא. בחמסינים כאשר אתה ישנת על הספרה הלכתי לגן השעשועים עם הילדים שלך הנכדים שלי. קניתי ברכה לגינה שילדיך שיחקתו בקיץ שעבר ויוכלו להנות ואכן הברכה מולאה במים בשנה שעברה והילדים חגגו. אשתך כעוסה שאני לועסת מסטיק ותופרת או סורגת. באיזו חוצפה מותר למישהוא להעיר לי. אשתך אמרה שאני הופכת דברים והיא לא אמרה כך והתכוונה לכך.............. אתה אמרת ואומר שהיא "מעגלת פינות" אני לא רוצה לומר שהיא "משקרת" .......ממציאה ומדמינת. אמרת שאני חולת נפש כששאלתי אותך למה אתה מדבר אלינו כך האם אתה שונא אותנו?? ענית שהיתה קובר אותנו במקום בבו. ( הסבתא שלי) לא הבנתי את התשובה אני בטוחה שגם אתה לא הבנת מה שאמרת. כנראה פלטת מתוך כעס וחוסר מחשבה. אתה הולך לדודתי לבית האבות בשבילי- תודה רבה. אמרת שעשית המון המון בשבילנו ולא מעריכים אנו כלום- תנסה לחשוב מה עשית בשביל ההורים שלך?????? מעבר לכך שהרשת לאשתך בנוכחותך ויחד איתך לדבר אל ההורים שלך בחוצפה רבה. אשתך אמרה שאני קונה תכשיטים בשקל וחצי. ושאני בחובה מול המתנות שלכם???? אף מתנה שלי לא שווה. כעסת ששאלתי איזה תיק לקנות לבן שלך לקראת כתה א'. שוב ליגלוג. אשתך אמרה שאין לי כסף היום כי איני עובדת אך אני קונה כונניות לבית שלי ושזה סדר עדיפויות שלי- כן אני קונה מה שאני רוצה מהכסף שלי. אמרת שאני עושה רק ארוחות ערב וזה הכל. ושיותר לא תיתן לי לגהץ מידי חודש 50 חולצות שלך שזאת תפתור ב 100 ¤ לגהצן. אני צריכה להעריך את הנשיקה שקבלת ממך???????????.. למה???? אם לא מגיע לי למה נתת לי?????????????? דיברת בזלזול רב ואני פגועה ומתביישת שכך הרשת לך לדבר אלי. הייתי צריכה לפתוח לך את הדלת ולהראות לך את הדרך החוצה. לא עשיתי זאת כי האמנתי ורציתי להאמין שתתעשת!!!!! ימי הולדת של אחרים אתם אף פעם לא זוכרים. אתם דורשים שיזכרו רק את שלכם. לגיסך היה יום הולדת במרץ בכלל לא התייחסתם. אף יום הולדת של אף אחד מאיתנו אינכם זוכרים. כולנו אני אבא ואחותך זוכרים ומפרגנים לכם בכל יום הולדת של כל אחד מכם וביום הנישואים ואז הביקורת על מה שקבלתם. עם אחותך רבת ולא דיברת שנה על כך שהיא קנתה לבנך לגיל שנה אופנים. כל יום הולדת שלכם אחותך מפרגנת לכולכם ללא הערכה ולמרות זאת אתה מדבר אליה ועליה בזלזול ובלעג. ביום הולדת שלה אפילו לא נזכר להרים טלפון. אלא אם אני מזכירה לך. התרחקתם מאתנו ואמרת לנו בפרוש שנשאר היכן שאנו. אך אתה דורש וניסית לחייב אותנו לנסוע כל שבוע לישוב שבו אתם גרים על מנת להוציא את הילדים מהגן.??? באיזו זכות. מתי אתה הגעת פעם לבקר את הוריך לדבר לספר או לשמוע?????? אשתך רבה איתי כאשר ניסיתי לפרגן לאמא שלה לאחר הולדת הבן שלך -שהבת –4 ..............רוצה רק את הסבתא השניה...........– גם מכאן היתה כמעט מריבה גדולה. עד שאבא התערב ואמר לי להגיד לה שלא נגיע לברית. ואז אתה לשם שינוי התערבת ואיזנת אותה. ילד שלי, עשית הרבה טעויות ומעולם לא ניסית לתקנם. נגררת אחר גרר מזייף, משפיל, וחצוף. אין לי שום ברירה אחרת אלא לקבל את דרכו של אביך. ימים יגידו הכל. השעה מאוד מאוחרת בלילה. אני מרגישה שמכאן ועכשיו אני רק יכולה להתחיל את סיפורי הכואב. אך לא. אני הולכת לישון. אדאג להשלים ולהוסיף.... את הסיפור למגירה............... ליד הצוואה כמו שאבא רצה. אני מרגישה כואבת. פגועה. ומאוכזבת. אמא שילדה בן שמנתק קשר עם ההורים שלו לסירוגין ופשוט בועט אני מאחלת לך ולעצמי שהשכל והבינה יגיעו אליך לפני שתצטרך למצוא ולקבל את ההסבר הנ"ל. אמא. יום רביעי 27 אפריל 2005 ל.........(בן שלי) ביום 21.4.05 יום חמישי צלצלת בבוקר לשאול היכן היינו אתמול. אבא היה אצל השכנים ללא הנייד ואני רצתי לחנות שבה קניתי מתנות לחג הפסח שמתקרב בעוד שבוע כאשר המוכר ניסה לסדר אותי וחישב לי פעמיים דבר אחד. אחר הצהורים צלצלתי לשאול אם אתם יכולים להגיע מחר ערב שבת לקפה על מנת שלא אטרח ואעבוד קשה שבוע לפני פסח. כמו תמיד עניתי שבוודאי וכנראה שכאן היתה שוב הטעות שלי שרציתי כתמיד לרצות ולהיענות בחיוב. הכנתי ארוחת ערב בשמחה כמו שאני לאחרונה עם אבא מכינה. הגעתם עם שלושת הילדים כאשר אבא ירד מהמקלחת מלמעלה. ........הילדה נרדמה בדרך נכנסה כעוסה ואבא שלא לטעמך פנה אליה ואולי שוב ואולי בפעם המי ידוע כמה .... ושאל אם היא שוב ברוגז. ומכאן ועד לכתיבת שורות אלו חזרו הדברים המכוערים והמצערים אותי תמיד ומאוד כאמא. בהמשך הקטנה בת ה 4 ............... ואבא כמו אבא שלך! ואתה! הגבת והערת לאבא שלך בחוצפה רבה וגדולה מדוע אינו מניח לבת שלך. בהמשך אשתך התערבה והצטרפה אליך על מנת ל"הגן" עליך וצרחה על אבא שלך! על מה??? אותה אשה שלך היא החברה שהכרת בצבא ושאתה בחרת בה והצגת אותה בפנינו כחברה שאותה עמדת לשאת. לא אנחנו בחרנו בה כי אם היא בחרה בנו כמשפחה. היא קבלה שם המשפחה של אבא שלך. לפיכך ובכל מקרה ובשום פנים ואופן היא אינה ברת זכויות על החיים שלנו וכמובן לא על החובות שלנו אליך ואליה. אתה נולדת לנו כבן אח לאחותך ולבת שלנו. אתה בן שלנו ותישאר כל חייך הבן שלנו גם אם בחרת לחיות את חייך כפי שבחרת.- את ההורים לא ניתן להחליף! המריבה הקודמת אחת מהרבות האחרות היתה כאשר עבדתי ...................וחזרתי הביתה בשעות החושך דרשתם שאבוא לעזור לאשתך עם שני הילדים הקטנים שלכם. ההרגשה שנתת לנו ושבהתאם אתה מתנהג הינה כי חייבים לך!. יש לך טענות שההורים לא לטעמך וזאת נאמר על ידך שוב בפעם האחרונה בשבת 23.4.05 כאשר הגעתם כאילו להסדיר למחרת - את החוצפה מערב שבת 22.4.05 ובאותה שבת נאמרו דברים שאסור היה לנו כהורים להרשות לכם כילדים חצופים לומר בביתנו. גם אם היה טעם או מקום לומר טענה או כעס כל שהוא אין שום מקום לומר אותם בצורה שנאמרו הדברים כאן וכך בביתנו באותו מוצאי שבת -שבוע לפני ערב פסח. יצאת מפתח הדלת ואמרת כי "פסח זה לא נתראה", אשתך לא רצתה לוותר והוציאה מאבא לשאלתה: "איך ממשיכים הלאה לגבי ליל הסדר – אבא אמר נמשיך.... שענה כפי שענה כי הוא אבא הרגיש מה שאני מרגישה כל השנים. להחליק ולנסות לזרום למרות שתמיד היה קשה. באותו לילה לא עצם אבא עיין ולמחרת בבוקר היה נחוש בדעתו כי יאמר לכם לא להגיע לליל הסדר. רק בשנה שעברה נפגם ליל הסדר אחרי כל הטרחה וההכנות שלי. אחותך דיברה בזמן קריאת ההגדה עם בעלה וזה לא היה לרוחך והחלטת לקום משולחן הסדר בעת קריאת ההגדה .....מבלי להתחשב באף אחד, התיישבת בצד.... הסדר נפגם ואף לא אכלנו. למרות כל הטרחה וההכנות הגדולות. שכחת אולי כי אתה לא בבית ושאתה "אורח" בבית ההורים ועליך לכבד את הסדר בביתם. קמת והסדר נגמר טרם שהתחיל. החלטנו כולנו לעבור על מקרה זה ואולי בגלל שזה היה ערב ניתוח העין של אבא . לא פעם אמרת שיותר מריבות לא יהיו. ב- 16.5.05 ימלאו לך 35 שנים!!!! וטרם למדת לכבד את הוריך מולידך. נולדת לנו לפני 35 שנים ומאוד שמחנו שקבלנו גם בן. בכית כילד יום ולילה. התחלת את הלימודים בביה"ס לא אהבת ללמוד. אתה מאשים את ההורים שלא למדת גם זאת שמענו. סיימת עממי ועברת לאורט אני! מהתקציב הדל שלי אז ! דאגתי לרכוש לך ציוד חדש חדש וכמו שאתה רצית ( לוח שרטוט הכי יקר שהיה בחנות ) לקראת התיכון. לא למדת גם באורט. היית שובב גדול. כל שיחות המוטיבציה של אבא מולך לא עזרו. לא הקשבת. אבא "איים" כי אם לא תלמד ולא תעבוד בזמן ששכבת ימים שלמים על המיטה בחדרך הוא לא יעזור לך. אבא שלך אדם עם עקרונות ואתה כבנו היית חייב להכיר בו כמות שהוא לטוב ולרע. אכן התגייסת לצבא ואנו ליוונו אותך לכל אורך השרות לכל מקום עד לחוצפה החוזרת שלך. אני לא זוכרת כרגע מה ולמה אך אני זוכרת שאבא החליט שלא מגיע לך שנגיע אליך יותר. כשהגעת הביתה בחופשות התנהגת כמו שהתאים לך ללא התחשבות ויחס להורים. אני זוכרת כי תמיד קבלתי באהבה כל חבר או חברה שלך באירוח מלא וארוחה. כשהתגייסת קניתי לך את כל מה שאבא התנגד ואני זוכרת את סוודר הטלאים והשרשרת זהב גולני. גם אז באמצעים הדלים שהיו לנו תמיד רציתי ועשיתי ולמרות זאת - לא הצלחתי לרצות אותך. המשכת להתנהג בחוצפה. היום אני מבינה שכבר אז היו הדברים ללא הערכה. לאחר הצבא ולאור ההרגשה הרעה שלך בבית עברת לצריף במשק של אחותך. ניתן לכתוב עמודים ארוכים ומלאים על ההתנהגות שלך ושל החברה שלך אז והיום אשתך. התנהגת כמנהג בעלים על משק אחותך כאשר שכחת אתה דייר – שוכר אצל אחותך. מקרה אחד לפחות אני זוכרת כאשר הכנסת אותנו ואת אחותך מהגינה הביתה ה כי אתה ציפית לאורחים שלך. ואנו אכן נכנסו הביתה והשארנו לרשותך את כל הגינה. לאחר שנים.................עזבתם את המשק של אחותך בכעס. שוב מריבה. המשכתם לגור באותו מושב . השלמנו לאחר קושי רב. וויתרתי והגעתי ובקשתי. ו- השלמנו ולזמן קצר שוב. תמיד היו לך טענות וחוצפה . אני חושבת שאתה לא מכבד את הוריך ואתה לא מבין את צורת ההתנהגות המביישת שלך. אני יודעת ובטוחה כי יגיע היום ותבין. אבל............... אני לא יודעת איפה ואיך נהיה אני ואבא. עזבתם את המושב שבו גרתם והתרחקתם בכעס לעיר במרחק של כ- 75 ק"מ מאיתנו. עזבת אמא כואבת ובוכה.... התקשרתי אליך ביום ההעברת הדירה - לנייד והשארתי לך הודעה "במזל ובהצלחה" ואתה לא טרחתי לחזור אלי לאחר ששמעת את שלי הברכה. בכיתי רבות כי אבא היה נחוש והחלטתי כבר אז!!! במאמצים רבים יזמתי אתך פגישה ולי היום גם הכאב והבושה מההרגשה הלא נעימה שנתת לי וההתייחסות שלך אלי באותה פגישה. בכיתי מולך כמו ילדה קטנה וניסיתי להסביר לך, כאמא שרוצה את שלום הבן והמשפחה שלו. התנהגת בשחצנות ונפרדת ממני איך שנפרדת למרות שהתחננתי שתבוא איתי הביתה לאבא. אמרת לי כי בחיים לא תגיע. אתה בוודאי זוכר. למרות............. זאת.... ובהמשך הגעתם. תודה. מאז עברו כשלוש שנים וקצת וזה שוב כמו חלום למרות שנזהרתי ולמרות שעשיתי כל שרציתי ויכולתי והסיפור חזר והגיע. שוב כבר חודשיים שיש נתק. ולמה???? בגלל שאתם התחצפתם לאבא שדיבר לבת שלכם בת ה- 4 כסבא והילדה התחילה לצרוח.................. למחרת הגעתם שוב כאילו להסדיר את העינינים ובמקום להסדיר הגעתם מלאים בחומר נפץ... ונאמרו על ידך ועל ידי אשתך דברים מלאי חוצפה, זלזול, חוסר הערכה וחוסר כבוד מוחלט להורים. התנפלת עלי כי צלצלתי לאביה של אשתך להגיד לו מזל טוב. דיברת אלי בידים מורמות ומזולזלות?? למה??? רציתי לפרגן לאשתך ולאביה ומה רע בכך?? הפעם יש לי הרגשה שהדמעות שלי מהכאב והצער שאתה גורם וגרמת לנו כל השנים פשוט ו נגמרו. באיזו זכות אשתך מנהלת לי את המצב הכלכלי שלי מה אני קונה לעצמי ולבית ומה אני קונה לבת שלכם ליום ההולדת. גם בעבר הרשת לאשתך לדבר בחוצפה גיבית אותה. ביום הולדתי 50 אשר נחגג בגינת אחותך – הוזמנת למרות שלא דיברת שוב עם המשפחה. חלפת עם הרכב שלך ליד כל אורחי מבלי להבין כמה זה כואב ופוגע באמא ואבא. גם על זה "סלחנו" כלומר זמרנו הלאה. אבא שלך כל השנים ידע והבין מה שאני לא רציתי להבין. לאבא היתה הדרך שלו אך אני התנגדתי כי אני אמא וכנראה שכאן הטעות הגדולה שלי. כל מה שלא קבלת מההורים שלך היה כרוך בווכוחים רבים שלי עם אבא שלך עד להכנעה של אבא. אבא ראה את הנולד אך אני סרבתי וסרבתי להאמין ולקבל. אולי כי אני אמא לשני ילדים שילדתי באהבה ובצירים. גם מתנה לברית של הבן שלך אבא החליט שהוא רוצה לקנות לך רק מצלמה. בסחיטה הצלחת להוציא ממני מול מריבות עם אבא 2,500 ¤ בנוסף למצלמה. ובערב שבת אשתך אמרה שלא קבלתם כלום לברית של הבן. לברית של ....... הבן השני..... לאחר וויכוחים רבים עם אבא הצלחתי שתקבל 5,000 ¤. ובהמשך יום ההולדת שלך לפני שנתיים שעון יקר ב- 4,000 ¤. בכניסה לבית המושכר בישוב בו אתם גרים היום קבלתם 2,000 ¤. לאוטו שקניתם לפני כ- 7 שנים קבלתם 2,000 ¤. ואז.... רבת איתי וכעסת שלא קבלת ממני אפילו בובה לאוטו! חשבתי שאתה צוחק. לא האמנתי שהתכוונת לבובה. עגלת סופר אחת אני זוכרת בסך 680 ¤ בחצי חינם. 800 ¤ מהארנק שלי לאשתך כשרבתם לפנינו בנושא כספים שחסרים. אם ראית מגהץ אדים אצלי והתלהבת קבלתם כזה. מזכירה לטלפון קבלתם. מחבת חשמלית קבלתם. תמיד עוד צחקת עלי שאסור לכם להתלהב לידי כי מיד אני מגיבה ונותנת. אלה מעט מן הדברים הקטנים ואת האחרים קשה לי לזכור לא בגלל שלא היו אולי אפילו בושה להזכיר כי לאשתך הבאתי חולצות שהיא לא מעריכה ולמרות זאת לובשת. בושם ובכל הזדמנות פינוקון אפילו כמו קרם לחות לשער שלה. כאשר אין הערכה אין הערכה לכלום. אני בחיי לא קבלתי מאף אחד אף לא אחד מהסכומים הנ"ל. מה שיש לנו היום זה מעבודתו של אבא במשך 40 שנה עד למחלתו שגם אז לא דיברת איתנו והגעת לבית חולים כאוב ופגוע. ועבודתי שלי 30 שנה. מה שיש לנו היום ואולי ישאר אחרנו כדרכו של עולם יכלתם להנות אתה ואחותך. אבא כבר לפני שנים החליט שלא זה מה שהוא רוצה וזאת לאור ההתנהגות המכוערת שלך לכל אורך הדרך. הדבר נעשה בעבר כרצונו של אבא...... ולאחר שהגעת וחזרת להוריך עמדתי שוב מול וויכוח מול אבא והדברים תוקנו גם לטובתך. אבא לא היה שלם עם התיקון גם בימים שכאילו היחסים היו טובים, כי לא מלאת בכלום ממש בכלום בהתייחסות ובכבוד מול הוריך ולא היו לנו דרישות מוגזמות רק דרישות של כיבוד וכבוד. עם עברת על כביש החוף לכוון טבריה אתה לא מצאת לנכון לעבור לראות את ההורים. ענית לי בחוצפה כי פעם... שאתה כבר נוסע אם אשתך לחופשה אין לך זמן להכנס אילנו. גרמת לנו לא לשאול, לא להתערב, לא לבקש, לא לצפות, לא להזמין. אם שאלת פעם.... היכן אתם בפסח אשתך עשתה מזה מריבה. ..... כי אשתך רצתה להיות אצל הוריה, מובן ומכובד, ואני רציתי רק לדעת איך להיערך לחג. אם שאלתי פעם בעבר אם אתם מגיעים לערב שבת נאמר לי שזה התור להורים של אשתך ואיזה שאלות אני שואלת. פשוט איבדתי את היכולת בלדעת איך ניתן לרצות אותך ואותכם. . אם עניתי לשיחת טלפון בנייד של אבא כשהוא לא באזור...... אמרת כי גמרתי לך את המכסה השבועית. אם דאגתי לבריאותך .......... בהדסה ............... אני הסטרית!. ומה אני פתאום דואגת.אם דאגתי לתוצאות בדיקת הסיטי ....... פתאום אני דואגת. מה מותר לי כבר.??? לקבל את החוצפה של אשתך בבית שלי שהיא מעירה לי על שאני לועסת מסטיק ויש לי שפת גוף גסה. שהיא מתביישת במתנה שהבאת ל.....ליום הולדת –4. שלא קבלת מאתנו כלום. כלום . אבא בכוונה שאל אותך מספר פעמים על מנת לתת לך שביל ואתה נשארת בשלך. אמרת שהית עוור מול ההורים של אשתך ופתחת את עיניים. שגרמתי לך למריבה עם אמה של אשתך לאחר הברית של בנך הראשון. אשתך התנפלה עלי בבת האחרונה שהיתם כאן שאני זו שגרמתי למריבה בינך לבין אמא בגלל מה שאמרתי לך. אמרתי מה שאמרתי כי מותר לאמא להגיד לבן ולשאול. הלא.?? אסור היה לי לומר לך גם אז מה שאני חושבת. אשתך אמרה שתמיד אני זו שמסכסכת. צלצלתי בשבת הגורלית לאבא של אשתך להגיד מזל טוב. אשתך היגבה על כך כי מה יש לי לצלצל להוריה כאשר בחרנו להתנתק מהם 15 שנה. הגבתם למעשה זה שלי בליגלוג. הרי טרם עברה שנה שאני ארגנתי ופרגני לאשתך והזמנתי את הוריה ואחיה לבית החדש שלנו לחגוג לאשתך יום הולדת בהפתעה. וזאת התודה??? ובהמשך התריאנו עם ההורים שלה ביום העצמאות שעבר בכל ימי ההולדת, בהדסה עת שקבלת את הטיפול שקבלת ובטלפונים בערבי חג. היה קשר. אתה מתלונן שאנו לא משחקים עם הילדים כמו סבא וסבתא. בחמסינים כאשר אתה ישנת על הספרה הלכתי לגן השעשועים עם הילדים שלך הנכדים שלי. קניתי ברכה לגינה שילדיך שיחקתו בקיץ שעבר ויוכלו להנות ואכן הברכה מולאה במים בשנה שעברה והילדים חגגו. אשתך כעוסה שאני לועסת מסטיק ותופרת או סורגת. באיזו חוצפה מותר למישהוא להעיר לי. אשתך אמרה שאני הופכת דברים והיא לא אמרה כך והתכוונה לכך.............. אתה אמרת ואומר שהיא "מעגלת פינות" אני לא רוצה לומר שהיא "משקרת" .......ממציאה ומדמינת. אמרת שאני חולת נפש כששאלתי אותך למה אתה מדבר אלינו כך האם אתה שונא אותנו?? ענית שהיתה קובר אותנו במקום בבו. ( הסבתא שלי) לא הבנתי את התשובה אני בטוחה שגם אתה לא הבנת מה שאמרת. כנראה פלטת מתוך כעס וחוסר מחשבה. אתה הולך לדודתי לבית האבות בשבילי- תודה רבה. אמרת שעשית המון המון בשבילנו ולא מעריכים אנו כלום- תנסה לחשוב מה עשית בשביל ההורים שלך?????? מעבר לכך שהרשת לאשתך בנוכחותך ויחד איתך לדבר אל ההורים שלך בחוצפה רבה. אשתך אמרה שאני קונה תכשיטים בשקל וחצי. ושאני בחובה מול המתנות שלכם???? אף מתנה שלי לא שווה. כעסת ששאלתי איזה תיק לקנות לבן שלך לקראת כתה א'. שוב ליגלוג. אשתך אמרה שאין לי כסף היום כי איני עובדת אך אני קונה כונניות לבית שלי ושזה סדר עדיפויות שלי- כן אני קונה מה שאני רוצה מהכסף שלי. אמרת שאני עושה רק ארוחות ערב וזה הכל. ושיותר לא תיתן לי לגהץ מידי חודש 50 חולצות שלך שזאת תפתור ב 100 ¤ לגהצן. אני צריכה להעריך את הנשיקה שקבלת ממך???????????.. למה???? אם לא מגיע לי למה נתת לי?????????????? דיברת בזלזול רב ואני פגועה ומתביישת שכך הרשת לך לדבר אלי. הייתי צריכה לפתוח לך את הדלת ולהראות לך את הדרך החוצה. לא עשיתי זאת כי האמנתי ורציתי להאמין שתתעשת!!!!! ימי הולדת של אחרים אתם אף פעם לא זוכרים. אתם דורשים שיזכרו רק את שלכם. לגיסך היה יום הולדת במרץ בכלל לא התייחסתם. אף יום הולדת של אף אחד מאיתנו אינכם זוכרים. כולנו אני אבא ואחותך זוכרים ומפרגנים לכם בכל יום הולדת של כל אחד מכם וביום הנישואים ואז הביקורת על מה שקבלתם. עם אחותך רבת ולא דיברת שנה על כך שהיא קנתה לבנך לגיל שנה אופנים. כל יום הולדת שלכם אחותך מפרגנת לכולכם ללא הערכה ולמרות זאת אתה מדבר אליה ועליה בזלזול ובלעג. ביום הולדת שלה אפילו לא נזכר להרים טלפון. אלא אם אני מזכירה לך. התרחקתם מאתנו ואמרת לנו בפרוש שנשאר היכן שאנו. אך אתה דורש וניסית לחייב אותנו לנסוע כל שבוע לישוב שבו אתם גרים על מנת להוציא את הילדים מהגן.??? באיזו זכות. מתי אתה הגעת פעם לבקר את הוריך לדבר לספר או לשמוע?????? אשתך רבה איתי כאשר ניסיתי לפרגן לאמא שלה לאחר הולדת הבן שלך -שהבת –4 ..............רוצה רק את הסבתא השניה...........– גם מכאן היתה כמעט מריבה גדולה. עד שאבא התערב ואמר לי להגיד לה שלא נגיע לברית. ואז אתה לשם שינוי התערבת ואיזנת אותה. ילד שלי, עשית הרבה טעויות ומעולם לא ניסית לתקנם. נגררת אחר גרר מזייף, משפיל, וחצוף. אין לי שום ברירה אחרת אלא לקבל את דרכו של אביך. ימים יגידו הכל. השעה מאוד מאוחרת בלילה. אני מרגישה שמכאן ועכשיו אני רק יכולה להתחיל את סיפורי הכואב. אך לא. אני הולכת לישון. אדאג להשלים ולהוסיף.... את הסיפור למגירה............... ליד הצוואה כמו שאבא רצה. אני מרגישה כואבת. פגועה. ומאוכזבת. אמא שילדה בן שמנתק קשר עם ההורים שלו לסירוגין ופשוט בועט אני מאחלת לך ולעצמי שהשכל והבינה יגיעו אליך לפני שתצטרך למצוא ולקבל את ההסבר הנ"ל. אמא.

צהריים טובים, קראתי את המכתב. אין ספק שכואב לך ואת מאוד מוצפת אבל השאלה שעולה אצלי היא עד כמה את מסוגלת לראות את הצד של בנך ? האם אפשר בשלב כלשהו לשים בצד את ההתחשבנויות (נתתי 4,000,נתתי 5,000) ?. אני חושבת שאם את באמת רוצה לעשות משהו עם המצב כדאי לפנות ליעוץ - א. כדי להפחית מעט את ההצפה. ב. אולי כדי לנסות להבין גם את הצד השני (אני בטוחה שגם הוא זוכר כמה מקרים...). לדעתי,רק אם תהיו מסוגלים (את ובנך) לרגע להבין את הצד השני,מבלי להאשים ולהתחשבן,יכולה להיות תקווה לקשר. קשה לי להאמין שבלי התערבות מקצועית,תצליחו להגיע לכך. בהצלחה, מור.

לגב' וכסמן שלום רב, תודה על תשובתך והתייחוסתך לפנייתי. אשמח ואודה אם תוכלי לתת לי כוון למחשבה למה הכוונה במשפטך: "אבל השאלה שעולה אצלי היא עד כמה את מסוגלת לראות את הצד של בנך". אכן אין ספק שכואב לי מאוד ודווקא מהסיבה שאיני מסוגלת לראות את הצד של בני. תמיד הצלחתי להתמודד ולפתור את "בעיות החיים". בעבר במריבות קודמות עם הבן עשיתי תמיד מה שחשבתי לנכון ויתרתי והלכתי. ה"התחשבנויות" הינן מול ההתחשבנויות של הבן שלי לי, כי הוא זה שתמיד תמיד אומר ומחשבן מה הם עשו..... ומצד שני להסביר את כוונותי לרצות ולמלא אחר הדרישות ולשמור על שלמות המשפחה. (לא עזר לי.) כי הפתגם "אהבה לא קונים בכסף" האם ההורים מחוייבים למלא תמיד אחר כל דרישות הילדים? (בן 35). ולוותר על "תענוגות החיים שלנו על מנת לרצות את הילדים בהתאם לדרישות הילדים. ואז...... להגיע לאותו מקום שבו אנו נמצאים היום. האם חובה על הורים לקבל חוצפה של ילדים. שם אחר להתנהגותם בצעקות ובהתבטאות מכוערת מעליבה ופוגעת -אלינו ועלינו אין לי. האם הבעת כאב של בן היא להיות חוצפן ולצעוק על ההורים. ולהרשות לבן זוגתו (כלתנו) לדרוש ולצרוח אצלנו בבית.? אני בטוחה כמוך שגם הוא הבן שלי זוכר כמה מקרים, למרות שהוא מעולם לא נתן לנו אפשרות להתקרב אליו ולהבין אותו. תמיד הכל בסדר והכל טוב. מתנהג כעריץ, תמיד ובכל מקום דורש..... ובטוח שמגיע לו. ואם לא עומדים בציפיותיו הוא כעוס. אני גם בת להורים היום רק לאמא. לי בת ומשפחתה ומעולם לא קרו דברים דומים למקרים שקורים עם הבן. נהפוך הוא!!!!! וגם מיחסנו עם הבת הבן פגוע. למרות שפעם אמר לי את תצפי ממני להיות כמו .שם הבת. לסיכום... מאיזו נקודת הבנת עלי לצאת? אנא ממך. תודה אמא כואבת