הפרעת אכילה

מצחיק לכתוב שהנושא הפרעת אכילה, אך מצאתי לנכון שזו ההגדרה הטובה ביותר- בעלי ואני בשנות ה-30 לחיינו, מגדלים ילדה בת 4 ותינוקת בת 8 חודשים. בשנת חייה הראשונה של בתי הגדולה, היו לנו סיוטים (זו לא הגזמה) בגלל האכילה שלה: בגיל 3 חודשים הפסיקה לינוק ועברנו לבקבוק, היה בהתחלה בסדר עד שביל 4 חודשים לערך החליטה לצום: כ- 60 מ"ל חלב לכל 6-7 שעות וגם זה במאמץ רב: משחקים, האכלה בעמידה וכו, החלטנו להאכיל בכפית שב חוזר על עצמו, התחיל נחמד אך מהר מאוד למדה את חוקי המשחק וסגרה את הפה- פשוטו כמשמעו. בגיל 5 חודשים אושפזה בגלל התייבשות וכך המשכנו להאכיל בקושי עד גיל שנתיים כמעט. עכשיו היא אוכלת בסדר לא אכלנית אך מספיק טוב עצמאית וכו. כשבתי הקטנה נולדה סרבתי להניק כי השלחתי את כל הבעיות עם הגדולה על ההנקה.. גם זו לא היתה אכלנית אך אכלה כ- 120 מ"ל כל 4 שעות והיה בסדר. בגיל חצי שנה עברנו למוצקים והיה בסדר- אכלה חלב בבוקר אח"כ פירות וירקות אך לא העלתה במשקל, הציעו לנו בטיפת חלב להתחיל גם מעדן וגם זה היה בסדר. בגיל 7 חודשים לערך הילדה החליטה לצום בדיוק כמו המקרה של הגדולה--ושוב כל הבדיקות שעשינו לגדולה חוזר לקטנה והכל בסדר אין הסבר לתופעה. הפסקתי להאכילה בכפית וכשבוע שתתה רק סימילאק ושוב לא רוצה עוד, חזרנו בהדרגה שוב למוצקים וכרגע המצב הוא שהיא כמה בבוקר מסרבת לאכול מהבקבוק אפילו מ"ל אחד, לא רוצה דייסה בכפית וזה לאחר לילה שלם!!! אז נותנים לה מעדן, לאחר מכן אוכלת גרבר (פירות טחונים מסרבת לאכול) אח"כ לא מוכנה לאכול מרק או אוכל של "גדולים" נרדמת עד אחר הצהריים ושוב מעדן וזהו לפני השינה לא מוכנה לכלום. ניסיתי לתת לה חלב תוך כדי שינה - זה עבד בפעמים הראשונות וזהו גם מתוך שינה מסרבת. מצטערת שזה ארוך, אך אני כבר מתוסכלת ברמות כל כך גבוהות ולא מבינה איך אני עוברת זאת פעם שניה. זה משפיע עלי על בעלי ובעקבותנו על הגדולה אני פשוט מיואשת לרופאים אין הסברים וחוץ ממעקב שבועי אין להם שום פתרון. לא אכפת לי להגיע ליעוץ אישי פרטי גם אם רק תוכלי לתת לי פרטים על כך. אני כל הזמן עצבנית, בוכה ומיואשת. עליי לציין ששנינו משכילים מאוד, עובדים במשרה מלאה -וזה מפריע אפילו בזה. תודה מראש ואז בגיל

בקר טוב, דבר ראשון,להרגע...:). הלחץ ותחושת חוסר האונים ממש ממש לא תורמים לאף אחד מכם. אני מבינה שנשללה בעיה רפואית ,ובכל זאת האם הרופאים איתם נפגשת נתקלו בתופעה דומה ? האם הם הציעו כיוון שהוא לא פיזי ? מה אמרו בטיפת חלב ?. האם הילדה עולה במשקל ?. אם הילדה בריאה,עולה במשקל,מתפקדת אז אולי היא בכל זאת אוכלת משהו... לעיתים לנו כהורים המצב נראה הרבה יותר גרוע ממה שהוא באמת (מנסיון...). אני רוצה לענות כאן בשני רבדים - כאשת מקצוע וכאמא. אחת מבנותיי ממש לא אוהבת לאכול. בגיל חצי שנה סרבה בתוקף לפרות ובטח שלא היה מה לדבר על ירקות. כלום חוץ מדייסות (בבקבוק כמובן !) ובמבה. בגיל שנה,בישלתי כל מה שאפשר - עוף,דגים,ירקות,בקר... מדי פעם היא היתה אוכלת ומתלהבת ממשהו ליומיים וזהו,הכל חזר להתחלה. בשלב כלשהו היא התחילה לאכול מוצקים אבל מעט והמשיכה עם בקבוק דייסה בוקר וערב עד סביבות גיל שנתיים (פשוט בלי זה היא ירדה במשקל כי לא הסכימה לאכול דברים אחרים). היום היא בת שנתיים וחצי אוכלת מעט מאוד (וגם אז רק בשר,לחם בלי כלום וביצים..),אבל...... בגן בחברת ילדים אחרים אוכלת ארוחת בקר ענקית ואח"כ פירות. אני כאמא מעולם לא מצאתי את עצמי מתעקשת על אוכל. כן,הצעתי מגוון אדיר של טעמים,צורות וכו'. מרבית הילדים אם לא הורסים להם את מנגנון הבקרה,יודעים לכמה אוכל הם זקוקים. בעיני חבל להפוך את זה למאבק כוחות. יתכן שהיא עדיין לא מוכנה לכל המזונות שאתם מציעים לה ואולי כדאי לנסות להסמיך את החלב. כמו בהרבה דברים אחרים,כדאי להיות קשוב לילד ולנסות ללכת איתו (כמובן אם זה לא מסכן חיים), בקצב שלו. בנוסף,אולי כדאי לחשוב האם יש משהו בצורת ההאכלה שעלול לגרום לה אי רצון לשתף פעולה (לחץ גדול של המאכיל/חוסר סבלנות/אי התאמה לקצב שלה/נסיון "לדחוף" עוד קצת אוכל...). אולי כדאי לפנות שוב לטיפת חלב ולבקש שיהיו נוכחים כשאת מאכילה את הילדה,אולי יהיה להם מה להוסיף. קשה לי להאמין שאחות ותיקה בטיפת חלב מעולם לא נתקלה במצב כזה... מקווה שהצלחתי לתת כיוון כלשהו. הרבה בהצלחה, מור.