בן 4 עם מזג חם

שלום רב! בן המקסים שלי הוא בן 4 ויומיים :) הגיל שעוקף אותי בהתמודדות יום-יומית שלו עם תסכולים וסערת רגשות. אני משתדלת עד כמה שניתן לשמור על קור רוח (לאחר שאיפת אוויר עמוקה), להיות שם כדי לעודד, להסביר ולחבק. עם כל זאת מאוד קשה להבין את הגבול בין לעזור להתמודד ולחלוק את הכעסים שלו לבין להצהיב גבולות ברורים. מתי אני אמורה לאפשר לו להירגע לבד ומתי לתת לו להתנחם לצידי? איך לאפשר לו להתמודד עם התסכולים ויחד עם זאת להקנות לו עצמאות וערכים של כבוד לסובבים אותו? למשל הוא כבר יודע להתלבש לבד אבל בהרבה מרקים הוא מתחיל להתבכיין ומבקש שאני אעזור לו בצורה של "אז אני אשים את החולצה ואת תשימי לי את המכנסיים". אני לא מוותרת והוא מתעקש איזה 5-7 דקות עם ווריאציות שונות, בכי כליל ולבסוף עושה זאת לבד. האם אני אמורה להיכנע לו לפעמים? ואם זה יראה לו שכך הוא יכול להסיג את שלו? כשאני עסוקה הוא לפעמים מתעקש לספר לי משהו (וזה אאאארווווך!). אני מסבירה לו שכרגע אני עסוקה וכשאתפנה בשמחה אקשיב לו במלאות צומת לב. הוא מתעקש להסביר/לספר. ואם אני לא יכולה הוא מתעצבן וצועק, נשכב על הספה עם פנים כלפי מטה ("אני כועס") ובדרך כלל זה מסתיים בכך שהוא נותן לי מכה (או לאחותו בת שנתיים(. בוואדי בדרך כלל זה קורה בבוקר כשצריך לצאת מהבית וקיבלנו בוקר-דובדבן. איך להסביר לו שלא תמיד יש זמן וצריך למהר? או מקרה אחר – אבא לא לקח אותו עם אחותו הקטנה לגן ובן שלי נעמד במעלית במרדנות. לקחתי אותו בידיים הכנסתי הביתי וסגרתי את הדלת במקביל שוב מסבירה שהוא יכול בצהריים יחד עם אבא לקחת את אחותו מהגן. קיבלתי מכות, הוא הוריד סריג וחולצה (בבית קפוא, כן?) ונשכב על הרצפה. הכנסתי אותו לחדרו, הפעלתי רדיאטור ו הסברתי שהוא יכול להתקרר ויצטרך להישאר בבית גם פעם הבאה ככה. זעם. הסברתי שהוא יכול לקרוא לי לשוחח כשיירגע. שמתי לו חולצה ויצאתי. סגרתי שער לידי הדלק כי הוא ניסה לצאת.הוא צעק, זעם וזרק בגדים. לאחר כמה דקות הוא נרגע, סידר את החפצים שזרק בבקשתי והמשכנו אללה. אני מרגישה שלסגור אותו בחדר זו סוג של השפלה אבל אני לא יודעת איך עוד יכולתי למנוע ממנו להתקרר... מתינוקות הוא ילד עצמאי ונוח, אבל נסחף בקלות וילד מאוד אוהב – הוא מאוד רגיש, חשוב לו חום והפגנת אהבה. הוא למשל יוצא ממעלית אחרון ושומר שהדלת לא תיסגר – עד לבכי עם משהו נשאר. ויחד עם זאת הוא רגזן לא קטן. כנראה זה בא מאותו מקום. אני מאוד רוצה להיות לצידו וללמד אותו לווסת את רגשותיו ומצד שני לא רוצה שהוא יגדל ילד תלותי שנסחף אחרי אחרים. מאוד אשמח עם תוכלו לנוות אותי בהתלבטויות שלי. חג שמח!

זה גם אחד הדברים בו אנו נלחמים. בזמן האחרון שמתי לב שהמכות שלו מכוונות ממשי - עם אני מלציחה לתפוס את ידו הוא מאין אותה שוב ושוב עד שמצליח, כנראה סוג של "פירוק עצבים". אנו מסבירים שבבית שלנו לא מרביצים ושלא מוגנים לפטף עמו פעולה בצורה זו. אשמח אם תדריך אותי מה אני יכולה לעשות בנדון