אמא בהפרעה

תחילה ברצוני להתנצל על ההארכה! אני נערה בת 19 (משוחררת) ושאלתי היא כזאת: מה לעשות עם אמא כמו שלי שאני נותנת לה את הכבוד הראוי לאמא ובנוסף אני מנסה כל פעם לשפר את מערכת היחסים ביני לבינה אך היא לא מתעייפת: היא כל הזמן דואגת להזכיר לי כל הדברים שקרולי בעבר שאני רוצה לשכוח תמיד מדגישה את את התכונות שחסרים לי ( למשל : או תראי את חברתך איך היא הצליח במבחן ואת לא! לא פלא פיטרו אותך מהעבודה) . בכל פעם שאני רואה אותה אני כולי בחרדות ועצבים , אני ילדה מאד עצבנית למרות שאני מנסה להתעסק בדברים שאני אוהבת (קוראת ספרים על העצמה אישית והעלאת הביטחון העצמי וכו') על מנת להעצים את עצמי ופתח את עצמי ולא ליצור מצב הפכי בשלהסביבה בה אני חיה.פיטרו אותי מהעבודה בגלל שאין לי סבלנות ועכשיו אני מבלה את מרבית הזמן אצל סבתא. כאשר אימי רואה שאני במצב לא טוב (רע לי או יושבת עצובה) היא מסתכלת עליי בוחנת אותי נהנת וממשיכה הלאה ולא מנסה לדבר איתי. הפכתי להיות לילדה מפנמת דוחסת את הכל בפנים ופעם בשבוע אני מוצאת את עצמי עם דמעות בעניים וכאב רב רצה לחדר ומתחילה לבכות בלי מקה שקרה לי באותו זמן. ניסיתי לשבת איתה ולדבר איתה כמה פעמים ובכל פעם שאני מצליחה למשוך אותה עד סוף השיחה למחרת היא מתחילה להקניט אותי וזה מאד כואב. (לכן לא חשבתי לכתוב לה מכתב) הגעתי למצב שגם אם אני רוצה לדבר איתה ,אני ארשה לעצמי לעשותת זאת. אבא שלי חיי בעולם של עצמו והוא גם דואג להדגיש את הצד החיובי של חברות שלי. אני מפחדת לצאת עם מישהו כי אנחנו משפחה שמרנית ואני מחכה לרגע שבו מישהו יגיע ויקח אותי אבל הבעייה היא שאף אחד לא מתקרב כי אמא שלי לא רואה אף אחד ממטר רק לאנשים שיש להם כסף . וגם אם יגיע אני מפחדת שהוא לא יהב אותי כי אני עצבנית ומתפרצת מהר. (לעזוב את הבית בטח ובטח אני אאעזוב כי אין לי לאן ללכת). אני רואה שאני לא משאירה ברירות. אז מה לעשות? אשמח תהייה לכם דרך על נמת לעזור לי תודה מראש לילי

היי, הרבה מאוד כאב עולה מההודעה שלך אבל גם תקווה.... כמובן שהמצב האופטימלי היה לפנות ביחד ליעוץ אך אני מבינה שזה בלתי אפשרי,לכן אנסה לתת כמה רעיונות ותראי אם יש בהם משהו שנראה לך מתאים : 1. לשוחח עם אימך לא מכיוון של האשמה (תראי מה את עושה,למה את עושה לי את זה...) אלא מכיוון של שיתוף בתחושות הקשות שלך ובכמיהה לקשר מסוג אחר. בשיחה כזו הדגש הוא לא על "את" אלא "אני". משהו כמו - מאוד קשה לי עם המצב שאליו הגענו וכו'. תדברי על מה את מרגישה,מה את יכולה להביא לקשר הזה,מה לך קשה בשאיפה שאמא תהיה מסוגלת להביא לשיחה את החלק שלה.סביר שהיא תרבה בהאשמות. בשלב כזה אפשר לעצור,בלי כעס (כן אני יודעת שזה קשה) ולהגיד - תראי אני לא רוצה ששוב נכנס למערבולת הזו של ההאשמות הדדיות,בואי ננסה שכל אחת תקח אחריות על עצמה וננסה ביחד לשפר את הקשר. בנוסף,אפשר לבבר עם אמא איך היתה רוצה שהקשר בינכן יראה,אילו ציפיות יש לה ממך וכו'. אני חוזרת שוב ושוב - כדאי לנסות להמנע מהאשמה ,כי זה גורם לצד השני מיד להתגונן ולעיתים לתקוף. 2. לנסות לדבר עם אביך - אני לא יודעת מה טיב הקשר בינו לבין אמא אבל יתכן שיש לו חשש "לעמוד מולה". אם זה כך,אפשר לשוחח מבלי לידע את אימך. גם בשיחה הזו תנסי לא להאשים אלא להביא את הצד שלך,את הקושי. כדאי שתתכנני מראש את השיחה ותגיעי מוכנה ותדעי גם מה את מבקשת מאביך - לתמוך בך/לשוחח עם אימך/להגן עליך/ לעזור לך לממן יעוץ.... כמובן שכדאי לפני השיחה להחליט למה אבא מסוגל להענות ולמה לא (מתוך ההכרות שלך איתו) ולפי זה גם לבקש. 3. לעשות כל שביכולתך לפנות ליעוץ (אם זה נעשה דרך הביטוח המשלים,לא מדובר בסכומים גבוהים). אני מאוד ממליצה לך,למרות הקושי לנסות ולבנות לך חיים מלאים ומהנים ואת הערות לקחת בפרופורציה (לעיתים כשהצד השני רואה שההערות פחות משפיעות,זה גורם להתמתנות מסוימת מצידו). שיהיה בהצלחה, מור