רגישותי הרבה למצבים חברתיים

שלום . יש לי שני ילדים 12.6 וכמעט 10 ואני תמיד נורא רגישה למצבם החברתי ולפעמים אני לא מתאפקת ומנדנדת , בוא נגיד שילדי הם די ילדי בית , הבוגר הוא ילד פתוח מילולי ואני יותר רגועה לגביו , למרות שהוא לא יוזם יותר מדי קשרים , יש לו כל פעם חבר אחד טוב שהוא בקשר , הוא גם משתתף תמיד במסגרות ספורטיביות . הצעירה יותר ביישנית , פחות מילולית , ויותר מתביישת ליזום קשרים חברתיים אנחנו גרים ביישוב קטן שאין מבחר גדול מאוד של ילדים בני גילה , היא נמצאת במסגרת אחרי בית ספר עד 16:00 ואחרי כן רוב הפעמים היא בבית , אולי זה מספיק לה ? גם בבית ספר ,הבנו שהיא לא יוזמת כל כך קשרים היא מעדיפה בת או שתיים שהיא מכירה ומרגישה יותר נוח אך לא תמיד הן זמינות בשבילה,אני מרגישה שהיה לה טוב אם הייתה לה חברה אחת טובה , בכיתה כבר יש די קליקות ,והיא אינדיוידואליסטית , יש לציין שהיא ילדה יפה מאוד , קצת מלאונת ,תלמידה טובה, מדברת בכיתה ,מה שפעם היה פחות , בהפסקות היא מספרת שהיא משחקת בכדור בחוץ עם ילדים , אך אני בתוכי לא רגועה, כשאני "חולבת " אותה בשאלות היא מתעצבנת היא מספרת מעט מאוד על הנושאים החברתיים, ואני לא יודעת איך להרגיע את עצמי ולא להעביר לה את הדאגנות שלי והחקירות שלי ,דרך אגב היא מספרת כל יום על דברים שהם עשו,למדו,וכולי אך שום דבר על קשרים בין ... אני לא יודעת מה היא מרגישה , ואם אני יכולה לעזור לה? ואיך? מה שהמורה סיפרה , שהקושי שלה אם כבר ,זה למשל אם צריך לעבוד בקבוצות באופן לא מכוון היא נתקעת , וצריך לעזור לה , זה היה נכון עד לפני כחודש , אז אני כמובן שואלת את עצמי למה? מה זה ? חוסר בטחון ? מה את מציעה?

בקר טוב, קראתי את שתי ההודעות ואענה כאן על שתיהן יחד. אני לא מצליחה להבין איפה את רואה שיש לבתך בעיה. את מתארת ילדה שמשחקת עם חברים,שיש לה שתי חברות,תלמידה טובה,יפה... . לא לכל אחד צריכים להיות 20 חברים ויש כאלה שמספיקה להם חברה אחת או שתיים.כל עוד טוב לה,אין בעיה. אם היית כותבת שהיא רוצה הרבה חברים והיא לא מצליחה ליישם,זה כבר סיפור אחר אבל כל עוד זה מה שהיא רוצה,אני לא רואה בעיה. אני כן רואה בעיה עם זה שאת חוקרת אותה כי את עלולה להוביל למצב שבו היא תתרחק ממך. לאף אחד זה לא נעים שחוקרים אותו (או מנדנדים לו) והתגובה היא בדר"כ נסזיונות התרחקות. מכיוון שאני מבינה מההודעות שעניין החברים מאוד "נוגע לך" מעניין היה לשאול אותך איזו ילדה את היית ? האם היית מהמקובלים והחברותיים (וזה מה שאת רוצה גם עבור בתך) או שדווקא להפך,תמיד רצית עוד חברות וזה אולי לא כ"כ הצליח (וזה מה שאת פוחדת שקורה אצל בתך) ? . אני מציעה שתבדקי היטב עם עצמך מדוע דווקא הנושא הזה גורם לך לכזו אי נוחות... בדר"כ כשעניין שנוגע לילדנו מעורר בנו כזו אי נוחות,יש לו קשר למשהו אצלנו. בהצלחה, מור.