רגרסיה בגמילה

בוקר טוב, בני בן שנתיים ו-9 חדשים, כבר חדשיים בלי טיטול במהלך שעות היום (בלילה עדיין עם טיטול). הגמילה הייתה חלקה, הגיעה מיוזמתו ובלי שום הפעלה של לחץ (כמובן שהיו פה ושם פיספוסים- אף פעם לא עשיתי מזה עניין, להיפך: "לא נורא, בוא נשטוף ונחליף בגדים" וכד'). לפני כשבועיים חלה רגרסיה, שהתחילה ביותר ויותר פספוסים (אחד-שניים ביום). היחס שלי לפסופסים לא השתנה למרות שרבו. עם זאת לאחרונה (כשבוע) מאד ברור שה"פספוס" קורה בכוונה. הוא אפילו אימץ מקום מיוחד בבית שהוא ניגש אליו, מפסק רגליים ומטיל מימיו על הרצפה. אח"כ הוא יכול לגשת אליי ולהגיד: "אמא, עשיתי פיפי". אני חייבת לציין שאני לא כל-כך יודעת איך להגיב. בהתחלה זה היה נראה כאילו הוא ממש נהנה לראות כיצד הפיפי זורם על הרצפה- לא מתוך התרסה, אלא סוג של הנאה. כעת אני חשה שאולי מדובר בצורך בתושמת לב, למרות שקשה לי להצביע על משהו שהשתנה בתקופה זו בנסיבות. באופן רגיל בשעות הבוקר הוא בגן (היה איתי עד גיל שנתיים בבית) ופעמיים בשבוע אחה"צ אצל סבתא וסבא או אצל מטפלת (אני עובדת ולומדת). בשבועות חריגים מדובר בשלוש פעמים בשבוע שאני רואה אותו רק בשש וחצי-שבע. הוא ילד יחיד, אהוב ובאופן כללי בעל בטחון עצמי, אינטליגנטי, ורבלי מגיל קטן, דעתן ואינדיווידואליסט. אני מלאת רגשות אשם, במחשבה שכנראה הוא זקוק לתשומת לב שאני לא מספקת. עם זאת, אני עדיין לא יודעת כיצד להתייחס לתופעה- אני לא רוצה שהוא ישיג את תשומת הלב באמצעותה. אתמול זה הגיע לשיא שהוא עשה גם את הקקי בתחתונים. אני מאד שקטה כשזה קורה, מנקה אותו, מחליפה לו. לצד זה אני מציינת שקקי ופיפי עושים בשרותים- כי זה לא נעים בבגדים/לא אסתטי/הגייני וכד'. הבטחתי לעצמי שמעתה כל זמן איתו יהיה מוקדש לזמן נטו איתו (ולא לשטוף כלים, לקפל כביסה וכד'). כמו כן, אתמול הוא המשיך בשרותים את הקקי שהתחיל בתחתונים, ומאד חיזקתי אותו. בכל תהליך הגמילה, שהיה די טבעי אצלו, עלה בדעתי שאולי לא חיזקתי אותו מספיק. כלומר מאד התפעלתי ודיברתי על כך, אבל לא היו פרסים ומתנות. אתמול, כשהמשיך בשרותים כאמור, חיזקתי באופן שלא אופייני לי ואמרתי שנקנה מחר מתנה, כי הוא כבר ילד גדול ועושה את צרכיו בשרותים. שאלתי אם אני בכיוון הנכון? האם התופעה נראית לך תוצאה של מחסור בתשומת-לב? האם נתקלת בתופעה כזו בעבר? מה משמעותה? האם אני מגיבה בסדר? סליחה על האריכות, אמא קצת מודאגת...

אביגייל בוקר טוב, אכן נתקלתי בתופעה עם בני (רק פיפי): לעיתים הוא נעמד בהפגנתיות ומשתין על השטיח או על הרצפה. אני הרגשתי שלעיתים זה חיפוש תשומת לב ולעיתים זה "משחקי" שליטה - מעין אמירה "אני מחליט איפה ומתי אני עושה פיפי!". לעיתים הבלגתי ולעיתים כעסתי (במקרים שהרגשתי שזה קשור לשליטה). עם הזמן זה עבר והוא למד לעשות פיפי בשירותים או בגינה (המקום המועדף עליו). גם כאן היו שלבים כי מהבית הוא עבר להשתין על המדרגות ומהמדגרות לגינה הקרובה לפתח הבית והיום לעיתים הוא עושה בגינה הרחוקה ולעיתים, כמו אתמול נעמד בכניסה ומשתין להנאתו (ולמורת רוחי) על המדרגות וכשאני מעיר לו הוא עובר לעציצים ואומר לי "בטעות, אבא, לא שמתי לב". אז אני חושב שאת בכיוון הנכון. כרגע לא הייתי עושה מזה עניין גדול. גם לא הייתי עושה מעניין המתנות הרגל כדי לא להפוך את עשיית הצרכים בשירותים לתנאי לקניית מתנה.שיטת החיזוקים המילוליים היא נהדרת.קחי בחשבון שגמילה היא אינה תהליך לינארי (קו ישר) אלא תהליך עם עליות ומורדות, התקדמות ונסיגה. והכי חשוב להיות סבלניים (בדיוק כפי שאת). זיו ________________________________ זיו סופר מטפל אישי וקבוצתי מדריך הורים ומטפל EMDR http://www.zivsoffer.co.il