אבא חולה עצבים ומבוגר ללא סבלנות לילדים

יש לי בעיה רצינית. התחתנתי מתוך אהבה גדולה לבן אדם מבוגר ממני בכ20 שנה. לאחר החתונה גיליתי שהבן אדם עצבני באופן מטורף. יש ימים שכל מילה יכולה להוציא אותו מדעתו.ואז הוא מתחיל לצרוח עלי ועל הילדים "שמעצבנים" אותו. (הם מתנהגים כמו שילדים צריכים להתנהג .שובבים וסקרנים ורוצים לגעת בכל דבר חדש..)כשהוא הוא עצבני הוא מקלל בצורה הגסה ביותר .גם ליד הילדים. לאחרונה אני גם רואה שהוא מאבד את הסבלנות כשהוא נמצא ליד הילדים. כל בכי ונדנוד קטן משגע אותו. ואז הוא בסופו של דבר מתפרץ עליהם וקורא להם בשמות כמו ילדה רעה. חריה של ילדה איזה קרציה ועוד..זה פשוט נראה שאין לו את המשאבים הנפשיים וההבנה לטפל בילדים קטנים (שני הילדים מתחת לגיל שלוש) אני לא יודעת אם זה בגלל הגיל? (50) אולי בגיל הזה מאבדים סבלנות לילדים? האם אי פעם הוא יוכל "לסבול" אותם יותר? כשאנחנו נוסעים ביחד לקניות למשל. הוא הורס הכל בעצבים הבלתי פוסקים שלו. אם הילד מנדנד כי לא בא לו לשבת בכיסא הבטיחות הוא מתעצבן. .ושוב מקלל ושוב צועק ונוסע כמו מטורף כמעט נכנס במכוניות אם לא אני שכל הזמן צועקת "תאט" הוא מזמן היה עושה תאונה. שאלתי היא: איך אפשר למעט את הנזק לילדים עם אבא חולה עצבים ומבוגר ללא סבלנות? הוא סה"כ אוהב אותם אבל כל האווירה של העצבים צעקות קללות בבית מלחיצה אותי ק"ו את הילדים. אני כל הזמן מרגישה בתפקיד "של מכבה שריפות" כל הזמן מנסה להרגיע אותו שירגע ולא יתפוצץ. ד"א תמיד יש לו תרוצים לעצבים המוגזמים האלה. הוא עייף. הוא עבד קשה. הוא מנסה להפסיק לעשן וזה משגע אותו אבל אני מפחדת לנזק רגשי לילדים? מה לעשות?

מיריים שלום. לדעתי את מסכימה לחיות ולגדל את ילדייך במצב לא בריא, ואפילו מסוכן.ידוע כי ילדים הינם החקיינים הטובם ביותר,וכרגע הם רואים את אביהם כמודל לחיקוי.האם את רוצה שגם ילדייך יתנהגו בצורה זו?? אני בטוחה שלא. לדעתי עלייך לבקש מבעלך לטפל בעיניין העצבים,יש אפילו תרופות להרגעה.אין סיבה בעולם שילדים או כמו שהגדיר אותם פעם השופט חושן-אנשים קטנים ככל שיהיו, יהיו חשופים לצורת חיים עלובה כזו. עלייך להגן עליהם בכל דרך,לדעתי אפילו במחיר של פרידה.מפני שממילים קשות,העלבות,וכעס,קצרה מאד הדרך לאלימות(אם עדיין לא קרתה).בהצלחה.

מרים שלום רב, ההצעה הטובה ביותר שאני יכול לתת לך היא לגשת עם בעלך לטיפול זוגי. מנסיוני, הוא לא יסכים ללכת לטיפול לבד ולכן האופציה של טיפול זוגי היא טובה. מכיוון ששניכם אוהבים את הילדים ורוצים בטובתם, שניכם יכולים להתגייס לטיפול למענם, למען טובתם. אני מציע גם שתחשבי עם עצמך כיצד את יכולה לצמצם את האינטראקציות בין האב לילדים, בייחוד כאשר הוא עצבני. לדוגמא, אם הילד מסרב להכנס לכיסא ברכב אז את תנהלי מולו את המשא ומתן ולא האבא. אם הוא עובד קשה, אז כשהו חוזר הביתה תני לו את הזמן שלו ושיהיה כמה שפחות עם הילדים. כך הוא ינוח וירגע ואת תמנעי את הנזק מהילדים. זיו