קשה לי עם אמא שלי

הי זיו, ראשית, רציתי לברך אותך על הפורום הנפלא, אתה כל כך רגיש ומלא חוכמה ומקצועיות בתשובותיך. תבורך! ועכשיו לעניני- אני אישה באמצע שנות ה30, לפני כחצי שנה הפכתי לאמא לראשונה. יש לי אמא מאוד טובה, מעניקה, בעלת חוכמת חיים, אך מענין אותה תמיד מה אנשים יגידו ולא מה הצרכים האמיתיים שלי. וזה מאוד מאוד מפריע לי בלשון המעטה. אני לא יודעת איך להתייחס לזה וכל פעם אני אומרת לעצמי שלא אתעצבן, בסוף אני מתעצבנת עליה ואז היא אומרת לי- "איתך אף פעם אי אפשר לדבר", "למה עם אחרים אני כן יכולה ואיתך לא?" אתמול בשיחה קצרה בטל. היא "הצליחה"להוציא אותי מדעתי בכך שאמרה לי- "כולם שואלים אותי אם חזרת לעבוד ואני אמרתי שלקחת שנת חופש ובשנה הבאה ייפתח משפחתון ליד הבית שלך". שאמרתי לה שכרגע אני עובדת מהבית ולא מעונינת לספר על זה לאנשים ומצידי שתגיד שאני לא עובדת היא ענתה לי- "מה את רוצה שאנשים יגידו שבחורה צעירה יושבת כל היום בבית" וזה ממש הרתיח אותי. הנקודה של העבודה והקריירה כרגע מאוד רגישה אצלי ואני נמצאת בפרשת דרכים. ואני לא מעוניינת לשתף בכך את אמא שלי ואת המשפחה שלי. מאחר והם לא נותנים תמיכה אמיתית, אלא מפרשים פרשת דרכים ככשלון ומישהו שזקו'ק לרחמים וזה ישר מתפרסם בכל "כלי התקשורת". חוץ מהנושא הזה היא גם מנסה להשתלט עליי ולא מאמינה בי- קח דוגמא פשוטה- אני רוצה להזמין את כל המשפחה שלי לארוחת צהרים והיא טוענת שאני לא אכין מספיק טוב, אז היא החליטה שהיא מכינה מאכלים מסוימים שהיא תביא איתה. ואני ממש לא מעונינת בעזרה שלה וכן אני סומכת על עצמי שאני אצליח. אבל היא הוציאה לי כבר את החשק להזמין. מה אתה מציע לעשות, נמאס לי כבר, הרי בגילה המופלג 70 פלוס אני לא יכולה לשנות אותה. תודה לך ההקשבה ושבת שלום וחג שמח

שלום רב וחג שמח. תודה על המילים החמות (-: אני גם מודה לך על הנושא שהעלית כי זה מזכיר לכולנו שאנו לא רק הורים אלא גם ילדים להורים על כל הקשיים, המורכבויות והשמחות. אני מאמין גדול בכך שאנשים בכל גיל יכולים להשתנות אך אמך לא תשתנה באופן ישיר, היא תשתנה כתגובה על שינוי שאת תעשי, כמו מובייל - כצד אחד זז גם כל הצדדים האחרים. אחד הדברים שלי מאד עזרו בקשר עם הורי הוא ללמוד לקבל מהם את מה שהם יכולים לתת ולהשלים עם מה שהם אינם יכולים. כלומר, את מציינת שאימך היא טובה ומעניקה, תני לה לתת לך כמה שיותר בתחומים המתאימים לך - אם זה בעזרה עם התינוק/ת, אולי בנקיון הבית, בקניות, בבישולים וכד'. לגבי הדאגה שלה ממה שאחרים יגידו - זו דאגה שלה לא שלך. ברגע שאת מתעצבנת הקושי הופך להיות של שתיכן. תראי כמה קשה להיות היא - להסתובב בעולם וכל הזמן לדאוג מה יגידו ובמקביל לא לסמוך על אף אחד - נראה לי שזו תחושת בדידות גדולה "רק אני יכולה לעשות הכי טוב אבל הכי חשוב זה מה אחרים יראו עלי". מנקודת מבט זו, את יכולה להתייחס אליה באמפתיה ולא להתעצבן. את יכולה להתייחס לזה בהומור - כל פעם שהיא אומרת לך "מה את רוצה שאנשים יגידו...", תאמרי לה בחזרה שאם זה כ"כ חשוב לה מה אנשים יאמרו על אישה צעירה שיושבת כל היום בבית - אז כדאי שהיא תפסיק לשבת בבית כי אחרת יחשבו עליה דברים לא מי יודע מה. בהחלט ניתן להבין שאת ממדרת אותה בכל הנוגע לקריירה - מי אמר שצריך לשתף את המשפחה בכל הדברים. אני חושב שאת עושה בחכמה רבה - זוהי בדיוק ההשלמה עם הדברים שהיא אינה יכולה לספק לך. בעניין הארוחה המשפחתית, אני מציע שתתייחסי לזה באותו האופן - אם היא אומרת שלא תכיני מספיק טוב אז תאמרי לי שזו המטרה - לבחון את כוח הסבל שלה. את תבשלי כ"כ גרוע והיא כאמא שלך תצטרך להתמודד עם הטעמים הנוראיים. או דרך נוספת, פראדוקסאלית, להתמודדות - תאמרי לה שאת מזמינה את כל המשפחה רק אם היא מבשלת את הכל מא' עד ת', לא רק חלק מהמאכלים אלא את הכל. בהזדמנות זו תזמיני כמה שיותר אנשים (אם את יכולה אז כל המשפחה גם המורחבת) ממש תעשי אירוע רב משתתפים ותראי איך היא מתמודדת עם זה (בכ"ז היא כבר לא כ"כ צעירה) - אולי היא תבקש את עזרתך? אם תתבונני על מערכת היחסים בינכן אני בטוח שתוכלי לזהות שבכל פעם שאתן במאבק כוחות היא "מנצחת". גם במקרה של הארוחה ברגע שוויתרת - היא ניצחה. נסי לפרק את מאבקי הכוח וברגע שלא יהיה לה יותר מול מי להאבק היא תשנה אסטרטגיה - כלומר היא תשתנה. אשמח שתעדכני אותי בשינויים האסטרטגיים שעשית ובהשתנות של המערכת בעקבותם, זיו

בוקר טוב זיו, ותודה על הזריזות במענה תשובתך. בקשר לארוחה, היא לא טענה שאני לא מכינה אוכל טעים, אלא שאני לא אכין מספיק אוכל, וכדוגמא היא נותנת לי את גיסתי שהוזמנו אליה אז היא הכינה הרבה מטעמים ובנוסף היא מציינת שהם גם ידברו על מה אכין. אני לא חושבת שאני נופלת מגיסתי ויכולה להעמיד ארוחה יפה ומגוונת. ומעבר לזאת ישנם כמה אנשים צמחונים שהיא חושבת שרק היא יכולה להכין להם אוכל שיטעם לחיכם. בקשר לעבודה. לא הבנתי איך אני יכולה להגיד לאמא שלי שאנשים יגידו לה שהיא יושבת בבית. אמא שלי מבוגרת לא בקו הבריאות ומטפלת גם באבא שלי ולשניהם יש מטפלים מביטוח לאומי. ועוד משהו באווירת פורים. בשבוע האחרון היינו אני ואחים ואחיינים שלי אצל ההורים שלי ואמא שלי התעקשה על כך שאני אחפש את התינוקת למלכה. היא קנתה לה כתר והלבשתי לה שמלה שאמא שלי קנתה לארוע של התינוקת. ספגתי את זה, למרות שקניתי לה תחפושת אחרת שיותר נראתה לי. אמא שלי לא יכלה להצטלם איתה באותו יום כי היא לא הרגישה טוב ולכן היא מבקשת שאני אביא אותה היום בתחפושת הזו. קשה להסביר לאמא שלי שהכתר הוא לא בטיחותי (נו מילא, אני מסכימה 5 דקות לתמונה) ושכחתי בכלל שהשמלה שלה מלוכלכת ולא ניקיתי לה אותה. וחוץ מזה שאנחנו יוצאים היום בחוץ ואני רוצה לחפש אותה לתחפושת שקניתי. אכן זיו היקר, אמא שלי מנצחת אותי ואני יוצאת בהרגשה רעה תמיד. קשה לי מאוד איתה. אני מאוד אוהבת אותה ומוקירה אותה, אך רציתי שתתן לי קצת יותר ספייס ותכבד את הרצונות שלי ותפסיק להשתלט עליי ולקבוע לי בגילי המופלג ושתתענין קצת יותר בעצמה ופחות במה אנשים יגידו. תודה לך ההקשבה וההתיחסות