אובדן המשך...

קודם כל תודה על התמיכה .... בהמשך למה שנרשם היום אני יזכיר שהוא בן 5 הוא חזר מהגן כועס עצבני בוכה ואז הוא חיבק אותי ואמר אנשים זקנים מתים אז אמרתי לו שכן ואז שהוא שאל סבא מנחם זקן אמרתי כן והוא אמר אני לא רוצה שסבא ימות והחל לבכות ואז הוא שאל ומה עושים הסברתי שמי שמת שוכב במיטה ושמים אותו מתחת לאדמה ואז הנשמה שלו עולה לשמים ועוברת למישהו אחר ואז נולד בן אדם חדש והוא היה מבוהל מהתשובה שלי וגם אני הוא תפס אותי ממש לא מוכנה ואז הוא אמר שוב שהוא לא רוצה שהוא ימות ועניתי גם אני לא רוצה שהוא ימות ורק אלוהים יודע מי ימות ואנחנו לא נמות כי אנחנו עכשיו צעירים ובריאים ועושים כיף חיים.... אני ממש הסתבכתי אני ממש לא יודעת מה עשיתי נראה לי שעישיתי רק רע יותר אני אשמח לקבל תשובה ברורה לשאלה אם סבא הולך למות??? זה מאוד יעזור לי תודה לימור

לימור שלום, אני חושב שהקושי העיקרי הוא ההצפה והבהלה שלך מהנושא, אני בטוח שבנוסף לקושי מהמוות עצמו הילד חווה אותך ומגיב בהתאם. הוא חווה אותך מוצפת לחוצה ומבוהלת מהנושא ולכן גם הוא לחוץ ומבוהל. את בעיצומו של תהליך האבל על הורייך ולכן אני בהחלט יכול להבין את ההצפה הרגשית בה את נמצאת. אני מציע שמישהו משמעותי אחר (גננת, דודתו של הילד, חברה טובה שהוא מכיר) ידבר איתו, יסביר לו ויכיל את רגשותיו. זיו

היי לימור, אני חושבת שאת מאד אנושית, רגישה ומרגישה. החיים טומנים בחובם שמחות ומכאובים. אני חושבת שאנו צריכים לשתף את ילדנו הן בשמחות והן במכאובים (בהתאם ליכולתם ולגילם). שיתפת אותו בקושי, בבלבול, בפחד ובעצב שלך. הראת לו שאת אנושית, גם אם הדברים הציפו ויצאו בעוצמה. בעיני, תוכלי ליזום איתו שיחה ולדבר על הכאב המשותף, לתת לו מקום ולאפשר לו לפרוק אותו. גם אז את, ככל הנראה, תחווי כאב רב, וזה נורמלי, אלא שתוכלי יותר לתכנן את השיחה. תוכלו לכתוב/לצייר/לקרוא ודרך זה לדבר. אפשר להביט באלבומים וליצור שיחה דרך זה. קבלי חיבוק