אח חדש במשפחה..

שלום, ילדתי בן שני לפני כשבועיים. בני הבכור בן שנה ותשעה חודשים. סך הכל הוא מקבל את אחיו מאוד יפה , נותן לו מוצץ אם הוא בוכה, מנשק אותו ומאוד חיובי אליו ברוב המקרים. כאשר אני עם שניהם לבד, בלי בעלי ואני מניקה את הקטן, הגדול יותר מושך אותו ממני ולא מסכים שאניק אותו. כמו כן, בכל פעם שאני מרימה את אחיו הקטן הוא מתנהג בפראות, מסוגל להרביץ לי ולאחיו.אני ממש לא יודעת כיצד עליי להגיב בכל אותם המצבים. חשוב לי להדגיש שמהרגע שהוא חוזר מהמעון אנחנו בדרך כלל מאוד איתו, משחקים איתו המון ומנסים לפנות לו זמן רק איתנו(או עם אחד מאיתנו).דבר נוסף,הוא מאוד מנסה אותנו בזמן האחרון, שכנה הגיעה עם בנה הקטן(בן שנה) ובני התחיל להרביץ לו. הוא ידע שהוא עושה מעשה לא נכון ובכל זאת המשיך. כיצד עלינו להגיב בכל המקרים הללו??? תודה.

לילך שלום, ראשית מזל טוב ושתדעו רק אושר. לא מעט פעמים הילדים הבכורים, בעיקר בגילאים של בנך ואפילו מבוגרים יותר, מגיבים כמו שבנך מגיב. דבר זה בא מתוך קנאה כמובן. הוא התרגל להיות מרכז העולם ופתאום ביום אחד צץ לו מתחרה קטן. ההתייחסות שלכם צריכה לבוא משני מישורים בו זמנית- המישור ההתנהגותי, כלומר הצבת גבולות הקשורים בהתנהגותו במידה והוא מתנהג באלימות והמישור הרגשי, שבו אתם צריכים לשקף ולשיים (לתת שם) את הרגשות שלו. לדוגמא: "אני מבינה שאתה מקנא, אבל אני אוהבת אותך ותמיד אוהב אותך". ובנוסף לזה, הזמן יעשה את שלו. עברו רק שבועיים והמערכת המשפחתית עדיין לא התרגלה לשינוי הגדול. כולם צריכים למצוא את מיקומם החדש במשפחה, כשזה יקרה הדברים ירגעו. זיו

היי לילך (וגם זיו), אם מותר לי, אני מבקשת להוסיף ולהתייחס לתגובתו של זיו: הקנאה היא רגש נורמלי וטבעי, בעיני. גם במשפחתי חווינו אותה (ע"י "טילטולי שב"כ" למשל, כלומר האח הגדול היה "מנער" את הקטן מידי פעם וכפי שזיו אמר שמנו גבולות מאד ברורים סביב עניין של חשש לפגיעה פיזית) וזה עבר. זיו נתן את האפשרות לומר: "אני מבינה וכו'..". אני לא רוצה להישמע קטנונית. אני הייתי מורידה את המילה "אבל"....כלומר: "אני מבינה שאתה מקנא. אני אוהבת אותך ותמיד אוהב". אני מבקשת להוסיף ולהציע, שאולי תאצילי לו סמכויות בעניין הטיפול בתינוק. זה יעזור לך מחד ויעניק לו תחושה של תרומה ומועילות בתוך התא המשפחתי מאידך. בהצלחה והמון מזל טוב.