חוסר אונים מול התקפי זעם

שלום רב וחג שמח! אני אם לילדה בת שלוש ושלושה חודשים ותינוקת בת שנה. הבת הגדולה שלי ,מאוד פיקחית ומפונקת,היא יכולה להתנהג כמלאך (במיוחד מחוץ לבית ובמצבים מיוחדים) וכבוגרת,ומצד שני ,באופן פיתאומי אם משהו לא לרוחה ,היא משתגעת,זה אומר,צרחות ובכי בלתי פוסקים שבםופו של דבר הופכים להיסטריה (סורטת את עצמה ,בועטת,לא שומעת מה אומרים לה) קורה הרבה בזמן עיפות אבל לא רק.(גם שצריך להתרחץ) אביה ואני מנסים הכל,בהתחלה התעלמנו ,היא מגבירה ווליום,אחר כך ניסינו לדבר ולהסביר ,היא בכלל לא מקשיבה ,כל כך שקועה בקריז של עצמה,עכשיו עברנו לעונשים, פינה ללא גירויים, והיא עוד צורחת וצורחת,,, אני אפילו כבר נותנת מכות בטוסיק מדי פעם למרות שאני נגד! הילדה גורמת לי פשוט לרצות להכות אותה עד שתפסיק ,(כמובן שאני ברוך השם עוד שולטת) אבל זה סבל עבורי ועבור בעלי שמגלה הרבה יותר סבלנות ממני. הילדה לא סובלת מחוסר צומת לב , היא מאוד מעורבת בכל הקורה בבית ואתנו,תמיד מסבירים לה באהבה ובסבלנות,מקשיבים לה,מתפתחים ביחד,אבל זה אף פעם לא מספיק,היא דורשת עוד,ואוי לנו אם נאכזב! אני חושבת שזה גם אופי מולד גם העובדה שיש אחות נוספת בתמונה (הן מסתדרות לא רע) וגם כניראה שאנחנו עושים משהו לא נכון. האם ניתן לעזור לנו להתמודד עם מצב שכזה? איך מרסנים התנהגות שכזאת ,איך מסבירים לילדה שאפשר גם אחרת? תודה מראש !

מיה שלום, לעיתים הילדים כמעט מעבירים אותנו על דעתנו וכל מה שאנחנו רוצים זה להכות אותם או להשאיר אותם אצל השכנים ליום-יומיים (ואם אפשר לשבוע-שבועיים). אבל....גם אם זה רצוננו חשוב מאד שלא נעשה זאת. ראשית אני בהחלט ממליץ שתחדלי מלהכות אותה מכיוון שכך אינך משיגה דבר - כפי שאת כותבת, בתך אינה מפסיקה את התנהגותה. שאלות רבות וכך גם תשובות נכתבו בפורום בנושא זה ולכן אני מציע שתחפשי בפורום על ידי "חיפוש בפורום זה" את המילה "גבולות". בתשובתי הקודמת צירפתי מאמר המסביר כיצד להציב גבולות לילדים וכיצד להתמודד עם התסכול שלהם סביב הגבול. אם בכ"ז לא הצלחתם להסתייע בכתוב את בהחלט מוזמנת לפנות שוב. בהצלחה וחג שמח, זיו