בן 4 המזדהה מצבו הנפשי והפיסי של חברו לגן

בני בן 4. בגן שלו ישנו ילד המרבה לבכות ולעיתים בעקבות הפרזה בבכי, אף להקיא. בני, אשר בעבר הקיא במהלך מחלת חורף שגרתית ולא קשה במיוחד, חושש מאז להקיא שוב והדבר מעורר בו פחד ממשי. כאשר אותו ילד בגן מתחיל לבכות, נלחץ בני ומאותו רגע מלווה במבט ללא הרף את אותו ילד וזאת להבנתו, מתוך אותו חשש שהבכי של אותו ילד, יוביל שוב להקאה. שוחחנו עם הגננת שלו על כך והיא ציינה כי לא נתקלה בעבר במקרה דומה ולמעשה מרגע שאותו ילד מתחיל לבכות (דבר שכאמור קורה די הרבה), בני נצמד לאחד מאנשי צוות הגן ומפסיק לשחק עם הילדים האחרים. כמו כן ציינה הגננת כי ברגע שנכנסים אנשים זרים לגן, שוב נצמד בני לאחד מאנשי הצוות. שוחחנו רבות עם הבן על כך והוא אומר לנו במפורש שהוא פוחד שאותו ילד בגן, יקיא. איננו יודעים כיצד להתמודד עם תופעה זו. לפני שהחל עניין זה (מס' חודשים), בני אהב מאוד ללכת לגן והיה נפרד מאיתנו בשמחה רבה, כעת מידי בוקר בבוקרו אומר הילד לי ולאשתי מיוזמתו כי הוא לא רוצה ללכת לגן, אלא לבוא איתנו לעבודה. אודה על קבלת ייעוץ כיצד להתמודד עם מה שקורה לבן שלנו כאמור. מודה מראש על עזרתכם.

אלמוני שלום, הילד שלך לדעתי מאוד איכפתי וזה מאוד חשוב! דבר שני אפשר להגיד לו שבמידה והוא רואה את החבר מקיא, שיילך לצוות ויספר להם. מקווה שעזרתי, עדי

בקר טוב. קראתי מס' פעמים את ההודעה ומקריאה לקריאה אני מוצאת עוד ועוד נק' שדורשות התייחסות . אני אתחיל ממיקוד הנושאים שהעלת ואנסה לענות עליהם ( מקווה שתהיה לך סבלנות לקרא את כל מה שיגיע....). 1. תארת מצב שבו ילד בגן מרבה לבכות ולהקיא. 2. מצב הילד בגן מעורר בבנך פחד.להערכתך,פחד שגם הוא יקיא. 3. לטענת הגננת לא נתקלה במקרה דומה. 4. בנך נצמד לאנשי הצוות גם כשהילד האחר מקיא וגם כשנכנס אדם זר לגן. 5. הילד לא רוצה ללכת לגן. נתחיל..... 1,3 מתייחסים לאותו הנושא (אני יודעת שלא על זה ביקשת תשובה אבל זה חשוב לי להתייחס גם לזה) - עברו כ 3 חודשים מאז החלה השנה.אתה מתאר ילד שמגלה קשיי הסתגלות שמשפיעים על ילדים נוספים בגן. לי זה נראה זמן ארוך מהרגיל להמצאות סממנים כאלה. בדר"כ נהוג לראות ילד בוכה ומקיא בשבועות הראשונים בגן,לא אחרי 3 חוד'. בנוסף,גם שכיחות הילדים המקיאים כתוצאה מבכי וגם שכיחות הילדים "המזדהים" היא גדולה,לכן קשה לי מאד להבין את האמירה של הגננת כי לא נתקלה בעבר במקרה דומה. אני הולכת להגיד משהו בזהירות רבה כי אני לא מכירה את הגננת,אבל,אני הייתי בודקת יותר לעומק מה קורה בגן - עד כמה הגננת מסוגלת להכיל את הקשיים של הילדים,עד כמה הם מרגישים מוגנים,את יכולת האבחנה של הגננת למצב הרגשי בו הילדים נמצאים וכן הלאה. 2. חשוב להעביר לילד מסר של קבלה והכלת הפחד שלו. לא להתעמת איתו בקשר לפחד,לא להסביר לו פשוט לקבל את הפחד (ולא משנה ממה הוא נובע).נסה לחשוב על מצבים שבהם גם אתה פחדת וכמה זה לא עניין אותך שהסבירו לך "שאין ממה לפחד". כשהילד מעלה את הפחד אפשר להגיד לו - אני מבין שאתה פוחד,זה באמת מאוד לא נעים.... . אני במקרים כאלה נוהגת להשאיר את החלק של ההסבר ההגיוני לאנשים מבחוץ,ז"א, אפשר לקחת לרופא שיבדוק אותו בדיקה רצינית וישוחח איתו בסוף ויסביר לו שכרגע הוא לא רואה שום סיבה שתוביל להקאות אצלו.הוא בריא,אין לו מה לדאוג. צריך להבין שאצל הרבה ילדים הקאה נתפסת כאיבוד שליטה וזה מפחידדדדדדד . 4. לא כ"כ הבנתי אילו אנשים זרים נכנסים לגן,אבל גם זה מתחבר למה שכתבתי לגבי 1,3. הילד משדר שהוא זקוק להגנה . מה מוביל אותו לחפש כזו הגנה בגן,אני לא יכולה לענות מפה כי אין לי מספיק מידע והכרות. 5. אני חושבת שהוא פשוט מסביר את מה שאני ניסיתי להסביר בסעיפים 1,3,4. להערכתי,לא מדובר כאן בבעיה של הזדהות עם הילד המקיא פרופר. אני מעריכה (שוב עם הרבה זהירות) שזה פשוט הביטוי שהוא מסוגל לתת לתחושות שהוא חש. מכיוון שמדובר בבן 4 אני לא מוצאת הרבה טעם בשיחות ממושכות איתו על העניין.לא בטוח שהוא יודע ממש ממה הוא מפחד.חשוב לזכור שהילד עוד לא הגיע לשלב החשיבה המופשטת וקשה לו מאוד לשיים את הפחדים שלו. גם אם מדובר בפחדים מהקאה בלבד וגם אם מדובר במשהו רחב יותר,שיחות עם הילד לא יטיבו את המצב. אני מאוד מאוד אשמח לשמוע אם משהו ממה שכתבתי דיבר אלייך. על סמך התשובה שלך נוכל להמשיך (גם אם זה דיבר אלייך וגם אם לא). מור.

שלום לך... אני מבינה טוב מאוד את הפחד של הילד שלך מכיוון שגם לי יש אותו. קוראים לפחד הזה אמטופוביה.. רק עכשיו קראתי על זה.. אני בת 16 ופוחדת פחד מוות להקיא, ויתרה מזאת, אני פוחדת לראות מישהו מקיא, אני פוחדת לשמוע את הקול של המקיא בזמן הקאתו, אני פוחדת לדעת על מישהו שמקיא כרגע. כתוצאה מכך אני כל הזמן בודקת באובססיביות תאריכים של מוצרים, נמנעת מלהגעל מדברים, וכשבאמת בא לי להקיא אני היסטרית אני מרגישה שאני עומדת למות!! את הפחד שיש לילד שלך אי אפשר לפתור בדיבורים פשוטים, הוא צריך לעבור תהליך שיגרום לו להבין שהקיא טוב להוצאת רעלים מהגוף, וזה לא דבר רע (כשהוא נחוץ). אך, מכיוון שהוא קטן, אין באפשרותו להגיע לרמה כזאת של הבנה.. מה שנותר לי לומר לך הוא שתנסו כמה שיותר להבין אותו, ולקבל את מה שהוא אומר, ובסום פנים ואופן לא לקחת את דבריו כשטויות! אני יודעת מה זה, ולכן זו ההצעה שיש לי לתת.. הצעה זו אינה הכי עוזרת, מן הסתם אני גם צריכה עזרה בקטע הזה, ותוך הכתיבה שלי אני מנסה לשכנע את עצמי שזה לא דבר נורא.. (אך ללא הצלחה=/) מקווה שעזרתי- אלמונית..!

אולי תסבירו לבנכם בשפה ידידותית ועם ציורים מספרים מתאימים, שהקאה איננה סיבה למחלה, זוהי אחת מדרכיו של הגוף להוציא חומרים שאם הם ישארו בתוכו, אז יהיה מסוכן. אולי כשהוא מסרב ללכת לגן, תאמרו לו: "אנחנו מבינים שאתה פוחד שדני יקיא, אבל גם אם הוא יקיא לא יקרה לו שום דבר, וגם לך לא. כל הילדים הולכים לגן בבוקר, בוא נחשוב מה אתה יכול לעשות כשדני בוכה..."

אני כמעט בטוחה שהילד שלכם פיתח פוביה, הסוג הזה נקרא אמטופוביה- פחד להקיא. אני בת 20 וגם לי יש את הפוביה הזאת, מאז גיל שש בערך. אצלי זה התפתח בצורה דומה בגן ילדים בעקבות כמה ילדים שהיו מקיאים כמעט כל יום. הפחד שהילד שלך לא נשלט על ידו (הפחד שולט עליו)לכן דיבורים לא יעזרו, אני ממליצה לגשת איתו לפסיכולוג (אני עצמי התחלתי עכשיו טיפול פסיכולוגי) וניתן לטפל בזה, ככול שתקדימו כך תקלו על חייו של ילדיכם. אני ממליצה לכם גם לקרוא מה זה פוביה בשביל להבין במה מדובר. מקווה שעזרתי