בבקשה , אני זקוקה לך .

שלום וברכה. יש לי שתי בנות . האחת בת שלוש וחצי והשניה נולדה לפני ארבעה חודשים . כשהראשונה נולדה , הייתי בעננים , כל כך מאושרת . היא היתה הכל בשבילי. התאהבתי בה ממבט ראשון. אך כשהבת השניה נולדה עוד מרגע הלידה לא חשתי משהו כזה. לא התחברתי אליה כלל. חשבתי שזה יבור אבל זה לא מפסיק לאכול אותי. יש לי רגשות אשם נוראיים ואני עדיין מחכה לפרץ האהבה שיגיח מתוכי אבל הוא לא מגיע. אני מחכה לאותה התאבהות כמו שהיתה לי עם הראשונה . אני לא מחסירה ממנה כלום חלילה אבל אני עושה איתה את הדברים לעיתים כמו מתוך פעולה רובוטית . אין לי עזרה מאף אחד , בעלי עצמאי וכל היום אני לבד עם שתיהן. אמא שלי היא אשה קרייריסטית שמה שחשוב לה בראשונה זה היא עצמה. אין לי תמיכה ואני מפחדת שלקיתי בדיכאון לאחר לידה . מה את אומרת? כי אני מתפקדת , אני דואגת , אני אכפתית . אבל אני לא מאושרת מהעובדה של הלידה . היום היא בת ארבעה חוגדשים וכאילו מה שקרה מרגע הלידה ועד עכשיו פשוט נמחק אצלי . אני אפילו לא זוכרת את היותה תינוקת זעירה כי לא הרגשתי אליה את השמחה שהיתה לי עם הראשונה. אני כועסת על עצמי שזה כך. כמו כן לגבי שמה , גם אימי וגם בעלי לחצו עלי לקרוא לה בשם הזה כשאני כל כך לא מתחברת לשם ואז אני לא יודעת אם הבעיה היא בהתחברות לשם ובגלל זה אני לא התחברתי אליה או ההיפךץ אולי אני צריכה להחליף לה לשם שאני רציתי מלכתחילה ללא כל הלחצים שהיו עלי אבל אני יודעת שזה סור על פי ההלכה. אני מתביישת לחלוק את תחושותי אלו עם חברות . מה דעתך ? אני ממש זקוקה שתעני לי.

ציונה שלום, הקושי שלך מאוד ניכר מדברייך. נשמע שאת חווה רגשות מאוד קשים מבלי שיהיה לך עם מי לחלוק אותם וממי לקבל לגיטימציה לקיומם. הכעס שלך כלפי עצמך אינו מוצדק, שכן זהו מצב שנקלעת אליו, ללא יכולת לשלוט בו, ואשר הוא מאפיין נשים רבות לאחר לידה (למרות המיתוסים המוכרים לכולנו על אושר אינסופי...) והכעס רק מוסיף על הקושי הקיים ממילא. אני כמובן לא יכולה לאבחן אותך דרך האינטרנט, אך הכיוון שאת מעלה לדיכאון שלאחר לידה הוא אפשרי. דכאון שלאחר לידה יכול לכלול את הסמפטומים הבאים: עייפות מתמשכת, העדר שמחת חיים, קהות רגשית, נסיגה מקשרים חברתיים, הפרעות שינה ואכילה, קשיי ריכוז, הפחתה בתשוקה המינית ותחושות קשות של כשלון וחוסר התאמה. אופיינית גם תחושת מלכוד ו"הצפה" ברגשות קשים, דאגה יתרה או חוסר דאגה לתינוק, ושינויים תכופים במצב הרוח. גם אם נראה לך שאבחנה זו מתאימה לך וגם אם לא, אני ממליצה לך מאוד לנסות לגייס את הסביבה הקרובה לך לתמיכה בך (ויתכן שלשם כך תצטרכי להפתח מעט ולשתף בקשייך), וכן לפנות לעזרה מקצועית של מטפל/ת רגשי/ת שיסייע לך בתקופה הקשה הזו [נדמה לי שבאחד מבתי החולים ישנה מרפאת חוץ המתמחה בדיוק בנושא זה, אך אינני זוכרת היכן (חברי פורום - מישהו יודע?). אולי כדאי לנסות לאתר מרכז זה]. אני מקווה שתחפשי את הדרך להיעזר ושתרגישי טוב במהרה! אור-לי