גימגום בגיל 2.8

שלום רב. ילד שלי הוא בן שנתיים ושמונה חודשים. התחיל לדבר בגיל שנה, לדבר שוטף (כולל משפטים שלמים) בערך בגיל שנה וחצי. בגיל שנה וחצי נכנס לגן. כרגע הילד מסוגל לנהל שיחה כולל שיחות טלפון. לפני כ-3 חודשים נולדה לו אחות. הוא קיבל אותה בסה"כ בסדר, חוץ ממעט קנאה והתנהגות טיפה תוקפנית בשבועיים - שלושה הראשונים. בדרך כלל הוא ילד מאוד רגיש. כרגע הוא מתנהג רגיל, הוא מנסה לשחק ולטפל באחותו, אך עדיין מקנה וכשאני לוקחת אותה על הידיים, מנסה למשוך תשומת לב אליו ומצב רוח שלו מתקלקל. בזמן האחרון הוא התחיל להתעורר בלילה עם בכי ומספר שהוא חלם חלום רע (תוך כדי פירוט החלום). לאחרונה גם התחיל לגמגם מעת לעת. הגימגום בדרך כלל בתחילת המשפט ומתבטא בחזרות על החלק הראשון של המילה או בהערכת אות הראשונה (כשמדובר בצלילים כמו "אה", "אי" וכי). אבא שלו מגמגם מעט מגיל 3-4 שנים וקצב הדיבור הן של האבא והן של הבן הוא מאוד מהיר. ברצוני גם לציין שההתפתחות השכלית של הילד מקדימה את גילו (כך גם מציינים בגן שלו). הילד מדבר רוסית ולאחרונה הוא מתחיל מעט לדבר עברית. בגן שלו מדברים רוסית ולומדים עברית בשיעורים. לאחרונה לגן הצטרפה גננת נוספת דוברת עברית בלבד. הילד מתקשר טוב עם ילדים אחרים וגם עם המבוגרים. מה תוכלו להמליץ לנו? איך עלינו להתנהג כדי להקל עליו? האם כדאי לפנות לעזרה מקצועית ולמי?

שלום לך, ה"גמגום" של בנך מתאים לגיל ולשלב התפתחותי של השפה, ולכן אינו נקרא בשלב זה גמגום אלא "חוסר שטף טבעי". מצד שני, את מציינת כי אביו של הילד מגמגם מעט, מה שאולי יכול לרמז על מצב עתידי של גמגום. כרגע הדבר החשוב ביותר מבחינתך הוא לשמור על ערוץ תקשורת טוב עם בנך, עם פחות דגשים על החלק ה"טכני" שהוא הדיבור ויותר דגשים על התוכן. מה שחשוב ביותר הוא הקשר ביניכם, הסבלנות שיש לך להקשיב קשב רב לדבריו וכדומה. ככל שיווצר פחות לחץ סביב הדיבור הלחוץ ממילא – כן ייטב. כמו כן ישנה אפשרות לפנות לאבחון/פגישה אצל קלינאית תקשורת על מנת שתוכל להדריך אותך מעט לגבי התנהגות תקשורתית שכזו. בהצלחה! אור-לי

לפני מספר ימים בני בן ה-3 החל לגמגם, בתחילה חשבתי שהוא מנסה לחקות תינוק שהתארח אצלינו באןתה שבת, אך גם אחרי שבת הגימגום הלך והחמיר יותר יותר גם במשחק לבד וגם עם אחים שלו שמתי לב שהוא גם יותר בוכה וצועק כאשר הוא רוצה משהו מסוים, ברצוני להדגיש שבני הוא ילד מקסים, אהוב הוא הילד הכי קטן במשפחה וכולם אוהבים אותו ורבים עליו, עד לפני כן הוא דיבר במהירות רבה, הוא מלא ביטחון עצמי בוגר וחכם, כמב שידוע לי וכמה שניסיתי להזכר לא קרה שום דבר יוצא דופן (כצמו בהלה או כדומה) אציין שלפני כחודש העברתי אותו מלול סגור שהוא היה יושן בו משנולד למיטת ביניים חדשה בחדר עם אחיותיו,וכל פעם שהוא התעורר בלילה, הוא היה בא אלינו מדליק את האור ולא נראה לי שהוא פחד או משהו כזה.לני כן הוא היה מדבר מהר מאוד וברור ויש לו אוצר מילים עצום.בבקשה תייעצו לי מהר מה לעשות? כיצד להתנהג? מה להגיד, ומה לא להגיד? לשים לב? או לעשות את עצמי לא מתייחסת?בבקשה דחוף, אני לא יושנת בלילות ומאוד מפוחדת