קנאה של אחות בכורה לאחותה התינוקת

למור שלום רב, שוב אני חוזרת אילייך בנושא נכדתי. היום היא בת 4 שנים + ונולדה לה אחות בת חודש וחצי. ההתנהגות של הגדולה נעשתה אגרסיבית (לא כלפי אחותה התינוקת) גם במשפחה וגם בגן. הגננת מתלוננת שהיא מכה ילדים, מציקה להם ונוטה לריב איתם לעיתים קרובות - ובהחלט התנהגות חריגה ולא רגילה לילדה. היום כשביקרה אצלי, יכולתי לראות אותה "בפעולה", רועשת וגועשת ומציקה לבני משפחה אחרים, קטנים כגדולים - היא עוברת ליד מישהו ומחטיפה לו מכה, דוחפת ילד אחר, מוציאה לשון וכיו"ב. לנו ברור שזוהי תופעה הקשורה לקנאה באחותה ובטחונה כנראה מעורער, למרות שאמה יוצאת איתה לפעמים לבד מן הבית בעוד שהאבא נשאר עם הקטנה, ולהיפך. כך גם לגבי משחקים בבית - הוריה משחקים איתה ביחד וגם לחוד כשהאחר משגיח על הקטנה. מאחר והנושא חדש לנו, אנו זקוקים להדרכה, כיצד לנהוג במקרה כזה ולעזור לילדה לפני שהמצב יחמיר, חלילה. ובנוסף, האם כדאי לפנות ליעוץ פסיכולוגי במצב שבו אנו עומדים כרגע ? ושאלה נוספת, האם הומאופטיה יכולה לעזור במצב כזה? שמעתי שיש כדורים הומאופטים שמכוונים בדיוק להקל על מצב של קנאה. האם ידוע לך דבר כזה? ואם כן האם את מכירה הומאופט כזה שתוכלי להמליץ עליו? באופן כללי הילדה מקסימה, אנושית חמה וחכמה. תודה לתשובתך סבתא מירית

בקר טוב, את יודעת,כל פעם שאני קוראת את ההודעות שלך לגבי הילדה אני שמה לב שיש לי חיוך גדול... את מכירה את הספר (הישן) - תעלוליה של סופי ? משום מה כשאת כותבת על הנכדה,זה מה שאני רואה מול העיניים. ולעינינינו - הלכתי לקרא את השאלות הקודמות ששאלת ואת התשובות שנתתי לך ושמתי לב לזה שהיתה שם התייחסות לדפוס שחוזר אצלכם - הרבה הסברים. השאלה שלי האם יתכן שאת עודף ההסברים החלפתם בעודף אמפטיה לילדה ול"מצב" שנכפה עליה (דהיינו,הולדת האחות) ? יתכן שאתם מבינים אותה קצת יותר מדי,אולי אפילו עד כדי התרופפות גבולות שהיו קיימים קודם וסלחנות קצת יותר גדולה מאשר במצב "רגיל" ?. יתכן שהיא באמת מקנאה,זה בסדר,זה נורמלי,מותר לה. קנאה זה רגש בדיוק כמו שמחה,כעס,עצב,געגוע.בדיוק כמו שמותר לילד לכעוס מבלי שננסה "להציל" אותו,מותר לו לקנא. זה שהיא מקנאה לא עושה אתכם להורים/סבים פחות או יותר טובים. תפקידכם הוא לקבל את הקנאה (הדגש הוא על לקבל ולא על לעשות משהו כדי להפסיק את הקנאה),לתמוך בה (שחלק מזה זה לאפשר לה זמן עם אמא לבד וכו',כמו שאתם עושים),אבל.... גם לשים גבולות. לצד הגבולות,חשוב לשקף לה את ההרגשה שלה (את יכולה לקרא יותר על שיקוף ב"שאלות ותשובות" משמאל בחלקים - התפרצויות זעם.. ,תסכול. באותו המקום תמצאי גם תשובה מפורטת לגבי הולדת אח חדש,כדאי לקרא). חשוב לזכור, שלא קרה לילדה שום אסון,סה"כ נולדה לה אחות.זה דבר שרב הילדים עוברים וגם אם הוא לא הכי כיף בהתחלה,זה מסתדר בהמשך. אין שום צורך לרחם עליה מעל ומעבר. את יודעת,באחת התגובות שלך לתשובה שלי התייחסת ל- "לקחת את הדברים בפרופוציה " .אולי כדאי גם בנושא הזה,לבדוק האם הפרופורציות נשמרות (כולנו לפעמים קצת מאבדים אותן,זה בסדר.. : )). בהצלחה וכמובן שאשמח לשמוע, מור

למור היקרה, תודה לאיחולייך ! התשובות שלך נותנות לי השראה ועושות לי טוב. (אני רצה לחפש את הספר "תעלוליה של סופי".....לא מכירה אבל בטח ישמע מוכר.....) בין היתר את גורמת לי להבין שהבעיות אותן אני מעלה, אינן "סוף העולם". נראה שיש לי נטייה לדאגנות יתר למרות שידוע לי כי התופעה היא טבעית וזהו תהליך טבעי ושוב, הפרופורציות יוצאות מאיזון...במיוחד בתחום הרגשי, ומשום כך אני מפנה את תשומת הלב שלי בעיקר לתמיכה רגשית ושוכחת שהצבת גבולות מצד שני, גם זו תמיכה חשובה העוזרת לילד להירגע ולדעת (ולהרגיש..) עצמו בתוך מסגרת בטוחה ויציבה. עכשיו בעקבות תשובתך אני רואה את הטעויות שלנו ומודה לך על כך. את שמה לב שאני, הסבתא, פונה אילייך, אך הכל מתוך רצון הדדי של הורי הילדה לדעת יותר. הם כמובן קוראים את שאלותי ואת תשובותייך וכולנו משכילים מכך. אני כבר עוברת לקרוא על "שיקוף" בהזדמנות זו אאחל לך ולמשפחתך חג ט"ו בשבט שמח ! מסבתא מירית