קשיים בהתמודדות עם הילדים

שלום, אני אם לשני ילדים: בן שלוש ו- 3 חדשים ובת שנתיים. שניהם ילדים חכמים ושובבים מאוד ופעמים רבות מדי אני מוצאת את עצמי מתוסכלת כיוון שאני לא מצליחה להתמודד איתם,או נכון יותר, הדברים שהם עושים.אני לא אוהבת לצאת איתם לבד לשום מקום, כיוון שאינם מקשיבים לי ויכולים "להתפזר" לכל עבר ואני מרגישה כמו פסיכית,רצה וקוראת להם,ולשווא כל פעילות שאני עושה איתם,כמעט,מניבה אותן תוצאות. בעלי טוען שהוא לא נתקל באותן תופעות כמוני וחושב שהבעיה היא בי,או נכון יותר,הדרך שבה אני מתנהלת איתם. אני מגיעה למצבים קשים מאוד מבחינה רגשית איתם ואפילו מרגישה שאני פוגעת בהם,כיוון שכשאני במצב כזה,אני פשוט מוותרת ואף אומרת להם שאני אלך ולא אחזור וכדומה. אני לא רוצה להמשיך בצורה כזאת. אשמח לקבל את דעתך.

ממלץ להתחיל הדרכת הורים קצרת מועד, שתסייע לך להגיב ממקום חסין יותר, כך שלא תיאלצי להיפגע רגשת ולפגוע רגשית בילדייך. הדרכת ההורים עשויה להיות גם ביחד עם בעלך, על מנת לאפשר לכם ללמוד להיות "צוות", כאשר המסר העובר לילדים, שגם כאשר את איתם לבד, "אבא" גם נמצא בתמונה!. יצויין כי מדובר בשלב קשה שהרבה הורים נתקלים בו, כי הכלים העומדים היום לרשות הורים, הינם מורכבים יותר. בברכה.

שלום יש לי בן שבעוד שלוש חודשים יהיה בן אחד עשרה, אני אם חד הורית אבא של בני מיתחמק מהבן שלי כל הזמן אני צריחה להיתחנן שיהיה בקשר עם בני ,הבן שלי לא מדבר על זה אני שואלת אותו אך הוא מרגיש קאשר אבא שלו נעלם לתקופות ארוקות,אך אין תגובה הוא עונה תמיד אני לא יודע,בבת הספר קאשר אבא שלו בקשר איתו הוא מסיג ציונים גבוהים וקאשר הוא נעלם הציונים יורדים למתה,היתה לי סיחה עם המורה והיא מספרת לי שלבן שלי יש בעיות ריכוז ובעיות חברתיות הוא לא מצלייח להיסתדר עים אף אחד ושהוא מפריע בלימודים וקאשר המורה פונה אליו הוא צוחק צחוק לא בריא, בבית הוא עונה לי בצעקות קאשר אני פונה אליו ,כללית אני מקירה את בני כילד טוב לב עדין נפש ,בני לא קורא יותר ספרים רוצה רק ליצפות בטלויזיה או לסחק במחשב,אימצתי כלב כדי שיעזור לבן שלי להיתחבר למשהו ויעזור לו להיפתח,תפסתי אותו במצבים שהוא מיתעלל בכלב ופניתי איו בשאלה למה התשובה היתה הוא לא אוהב אותי ,מה עלי לעסות,אני רוצה לחזור לארץ אך אני לא מוצת דרך מוצה,אני תקועה פו לבד וגם בארץ אן לי אף אחד אך לפחות אני אהיה בחברת ישראלים,

בקר טוב, קשה לי קצת עם המשפט - חושב שהבעיה היא בי. אני אנסח אותו קצת שונה,מרשה ? : ). אני חושבת שאותם הילדים מתנהגים שונה מאד במצבים שונים כשהם עם מבוגרים שונים. מכיוון שאת אומרת שבעלך מצליח להציב להם גבולות והם מקשיבים לו,הדבר הנכון ביותר הוא במקום להביא את זה למקום של האשמה בין בעלך לבינך הוא לבקש ממנו עזרה. שבעלך,יעזור לך להשיג את הסמכות ההורית. אם זה בלתי אפשרי כמובן שתמיד אפשר לפנות לעזרה מקצועית. בכל מקרה אני ממליצה לקרא את התשובה לנורית,כמה הודעות מתחת,שם תמצאי הפניה לקריאה בנושא. בהצלחה, מור