חרדת נטישה בגיל 3.5?

מור שלום רב, בתי בת 3.5 כמעט, החלה לאחרונה לפתח "חרדת נטישה" כלפי (ולא כלפי בעלי, אביה). נתחיל שמאז ומתמיד הקשר בינינו היה ונשאר קרוב והדוק, יותר מכפי שקיים בינה לבין אביה והיא תמיד הזדקקה לנוכחות שלי מאוד בכל דבר. אולם, לאחרונה היא ממש חרדה לכך שאעזוב אותה ואצא לסידורים כמו ביקור עם אחיה(11 חד') במרפאה קניות וכל דבר אחר, היא בוכה מאוד לפני לכתי ואומרת כי היא "חוששת שלא אחזור". גם בפרידה בבקרים, לפני צאתנו למסגרות שלנו היא שואלת האם אבוא לקחתה אחה"צ ובקומה משנת הצהריים היא אינה מפסיקה לשאול את המטפלות האם אני אגיע ו"מתי אמא שלי תבוא". אני אצין כי אני נוהגת להגיע לקחתה, כחצי שעה לפני סגירת הגנון ולא משאירה אותה אחרונה כמעט אף פעם. לסיכום נקודה זו, היא זקוקה להמצאותי בנוכחותה יותר מאי פעם ומסרבת לאפשר לי לעזוב אותה. חשוב לי גם לומר כי יש לי בן בן 11 חודשים ואני רואה בזמן האחרון קצת שינוי התנהגותי אצלה, לרעה - נוהגת באלימות קלה כלפיו ולפעמים כלפינו, ההורים, צועקת, מתפרצת וכו'. ברור לי כי התופעות הללו קשורות קשר הדוק עם המצאותו ונוכחותו, אך האם עצם קיומו גם משליך על עניין החששות שנעזוב אותה? אני נזכרת כי לעיתים היא גם שואלת אותי האם אני משאירה אותה באוטו, כשמגיעים ליעד ומתארגנים ליציאה. נראה לי מיותר לומר כי לעולם לא השארתי אותה לבדה במכונית!!! ועל כן אני מאוד תמהה שהיא שואלת זאת. ישנו עניין נוסף שגם נתקלנו בו רק לאחרונה - היא מסרבת ללכת להצגות (אחרי שכבר ראתה בעבר כ - 4 הצגות והיה בסדר גמור) ואף ממש בכתה שכשהיינו לפני כמה ימים במשחקיה והחלה שם הצגה, היא בקשה ללכת הביתה ולא רצתה לראות את ההצגה בשום פנים אופן, ניסיתי לשכנע אותה "אולי נתחיל לראות", אמרתי גם שאפשר להמשיך לשחק ולא חייבים לראות את ההצגה אך היא סרבה להשאר שם וממש היתה נסערת. ביום שבת, אתמול רציתי לקחת אותה להצגה (הכרטיסים הוזמנו לפני כשבוע, בטרם ידעתי מה תחושותיה לגבי העניין) והיא לא הסכימה בשום פנים ואופן, אמרתי שיהיה כיף, שאולי נפגוש חברים מוכרים שיהיה שמח, שניקח איתנו דברים טעימים ונהנה ביחד רק אנחנו, היא בכל זאת סרבה וכשראתה שאני מתעקשת היא אמרה שהיא רוצה לקחת איתה מוצץ (שכמובן עוזר לה לנדוד לעולמות אחרים). כשהבנתי שאין סיכוי לשכנע אותה ואחרי ששאלתי אם היא תלך להצגה עם מצב רוח טוב או מצב רוח רע והיא השיבה מצב רוח רע, בטלתי את הכרטיסים.יותר מאוחר הבנתי ממנה שהיא חוששת מהחושך באולם, למרות שהבמה מאוד מוארת מאוד. אמרתי לה כי החושך באולם נוע דלהבליט את האור על הבמה ושאני נמאצת איתה, היא לא לבד וגם הזכרתי לה שבלילה היא ישנה עם חדר חשוך למדי והדבר לא מפריע לה. אח"כ היא אמרה לי שהשחקנים על הבמה נושכים אחד את השני. לא ראינו שום הצגה שיש בה גילויי אלימות או נשיכות ולכן מאוד הופתעתי וארתי לה שהשחקנים הולכים לעשות שמח ולא להכאיב אחד לשני. אני רוצה לתת עוד דוגמא מהימים האחרונים (מקווה שאני לא מייגעת אותך פשוט נסה לתת כמה שיותר פרטים) - ביום ו' התארחנו אצל אח של בעלי, יש לו 2 בנות בגילאים קרובים לגילה של בתי והבנות מאוד נהנות לשחק יחד. כשהגענו, הבנות המארחות ישבו לצפות בטלויזיה ובתי לא כ"כ אוהבת טלויזיה אז כעבור כמה דקות של שעמום כנראה היא בקשה ללכת הביתה וממש בכתה. אז החלטנו לצאת קצת החוצה לטייל באורוה (מדובר בקיבוץ) וגם בחוץ היא בכתה ובקשה ללכת הביתה. אני אמרתי לה שאנחנו רק הגענו וכשנסיים את הביקור נלך, הסברתי לה גם שזו התוכנית כרגע והוספתי גם שהבנות עלולות להעלב אם נעזוב אותן כ"כ מוקדם. בכל מקרה חזרנו אל הבית והן נגשו לשחק והכל היה מצויין, הן שחקו נהדר, היה כיף ובתי לא חזרה על בקשתה ללכת עוד. אבל ההסתגלות למקום היתה לה מאוד קשה (זה לא קרה בעבר). בכל מקרה ולסיכום אני רוצתה לומר שברור לי שעוברת על בתי תקופה לא קלה המלווה בהרבה חששות וחרדות אני מאוד רוצה לעזור לה וגם להבין מהיכן זה מגיע, האם זה תופעה מוכרת לשלב הכרונולוגי בו היא נמצאת? לקיומו של אח סגיל קרוב לשנה? אשמח לקבל את דעתך בעניין ולשמוע כיצד את מציעה שננהג כדי להקל עליה. תודה רבה ליאת

בקר טוב, אני אנסה לעבור דבר דבר בהודעה שלך ולהגיב. מקווה שלא אפספס..: ). 1. שינוי התנהגותי כלפי אחיה - בהחלט הגיוני. הוא כבר לא לגמרי תינוק. זה הגיל שבו התינוקות כבר מתקשרים יותר,משולבים יותר בחיי המשפ',מתחילים להעמד... ז"א,הם מתחילים להוות איזשהי תחרות וקצת לאיים על המקום שלי כילד. בתינוק בן שנה יש יותר "סכנה" מבחינת הילדה מאשר בתינוק בן 3 חוד'. מה עושים ? שמים את הגבול,משקפים לה את מה שהיא מרגישה (על שיקוף אפשר לקרא יותר ב"שאלות ותשובות" משמאל בחלקים - גיל שנתיים,תסכול). 2. לגבי החששות /חרדות שלה שתעזבו אותה. אני מוסיפה לינקים לתשובות קודמות http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xFT-8533,xFP-8685,m-Doctors,a-Forums.html http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xFT-9337,xFP-9581,m-Doctors,a-Forums.html http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xPG-54,xFT-21890,xFP-22242,m-Doctors,a-Forums.html http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xFT-22546,xFP-22546,m-Doctors,a-Forums.html וישנן עוד תשובות בנושא,אפשר לעשות חיפוש בפורום. 3. לגבי ה"ללכת הביתה" - אני בהחלט חושבת שנהגת נכון. לעניות דעתי,זו לא החלטה של בת 3.5 מתי המשפ' תלך הביתה.העניין היחידי שקצת צורם לי - "והוספתי גם שהבנות עלולות להעלב אם נעזוב אותן כ"כ מוקדם". החלק הראשון של התשובה שלך נהדר - אלה התוכניות וכשנסיים נלך... שמת גבול,לקחת את האחריות והסמכות שיש להורה. בחלק השני - כבר קצת הפלת את האחריות על בנות אחיך. לא בגללן לא הולכים הביתה,לא הולכים הביתה כי אבא ואמא קבעו שעכשיו אנחנו כאן. וזה בסדר גמור,ואין צורך להתנצל. מקווה שעניתי על הכל,אם ישארו שאלות,אני כאן. בהצלחה, מור