מסרבות טיפול

שלום מור, יש לי 2 בנות חמודות ומיוחדות כל אחת בדרכה. למרות שהן נחשבות למוצלחות בכל התחומים לכל אחת מהן יש הפרעה נפשית בדרגת חומרה בינונית שזה אומר שהבת הגדולה נוטה לדיכדוך ועצבנות שבאה לידי ביטוי בהכאבה עצמית כמו כסיסת ציפורנים נשיכות קלות של עור היד ולעיתים אכילת השיער והיא גם היפוכנדרית לא קטנה עד כדי הזנקה שלנו על כל פיפס הכי קטן .היא עברה תצפית של פסיכולוגית שקבעה שיש לה בעיה בצורך לגעת בעצמה על מנת לבחון את קיומה משהו כזה לך תבין..והבת הקטנה מאובחנת עם הפרעות קשב וריכוז ,ילדה שמחה ואנרגטית שלא יודעת מנוח כל הזמן בתנועתיות יתר.בקיצור ,מור,אני עושה הכל על מנת להקל עליהן את החיים ולהפגיש אותן עם אני מקצוע אבל אז בא הבום הגדול ..הגדולה צורחת עלי שהיא לא מוכנה אפילו לשמוע את המילה פסיכולוג ואין סיכוי שהיא תסכים לזה,גם כשרופא הילדים המליץ היא פסלה ואמרה שאנחנו לא מבינים כלום ואם רק נהיה איתה יותר הכל יסתדר,בדומה לה הקטנה בוכה שהיא לא מוכנה לעבור שום איבחון ושום מורה לא יפגש איתה סתם ככה ,אני דואגת להעביר להן את המסרים בעדינות וחכמה אבל זה לא עוזר הן רואות את העזרה כאויב שלהן וככתם שאני כאמא שלהן מכריחה אותן לקבל...אז מה לעשות לעזוב אותן עד מצב שיתחננו לעזרה?

ערב טוב, לא ! לא לעזוב אותן עד שיתחננו לעזרה ,מהרבה סיבות שלא אכנס אליהן עכשיו. מה אפשר לעשות (ולדעתי חייב לעשות) : לפנות בלעדיהן,במיוחד בקשר לגדולה. הרבה פעמים ישנה התנגדות של ילדים לטיפול (במיוחד אם מדובר בגיל ההתבגרות)גם בגלל הסטיגמה שיש לטיפול וגם בגלל ההרגשה שהפגם/דפקט/שהאחריות היא לא עליי אלא "על מי שהביא אותי למצב הזה..." דהיינו... אמא ואבא (גם אם אוביקטיבית זה לא נכון זו הרבה פעמים ההרגשה). אני חושבת שזה גם מה שהגדולה אומרת לך - "שאנחנו לא מבינים כלום ואם רק נהיה איתה יותר..." ז"א,האחריות עליכם ולה אין השפעה על העניין. לכן,לפחות מנק' המבט שלה (והרבה פעמים גם שלי,רק לא תמיד מאותן הסיבות) מי שצריך לעשות את השינוי זה אתם, ההורים. גם בטיפול זוגי הרבה פעמים צד אחד לא מוכן להגיע לטיפול ונעשה טיפול זוגי רק עם הצד שמגיע,ועדיין זה טיפול זוגי. יתכן שאם תפני לטיפול לבד תקבלי כלים איך לעזור להן גם מבלי שפיזית הן יגיעו לחדר. או מצב אחר,שבהמשך הן כן ירצו להצטרף.הרבה פעמים כשהילדים רואים שלהורה זה "באמת חשוב" (כדבריהם) והוא לא רק מדבר אלא גם פונה לעזרה,הם נוטים לשתף פעולה. בקיצור,אני מאמינה שאת יכולה מאוד מאוד להרוויח מפניה ליעוץ,גם אם בנותייך לא מסכימות לשתף פעולה. מצד שני,אני לא מאמינה שללא עזרה מקצועית המצב ילך וישתפר,בדר"כ קורה ההפך. דרך אגב,אם את מעוניינת,את מוזמנת לקרא את הכתבה בצד שמאל - שלש גישות,אמא ומטפלת.. שמסבירה למה אני רואה את החשיבות הגדולה בעבודה עם האם,גם במקרים שבהם הילדים מסכימים להגיע. מקווה שעזרתי,אשמח לשמוע מה החלטת, מור.